00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

סוכות שלי פושט ולובש צורה .

10/10/2012

בערב חג סוכות חגגנו אצל אחותי ומשפחתה בסוכה במושב.  שבט של 45 איש סבים, הורים, נכדים ונינים. ישבתי לרגע מחוץ ליחד הזה וניסיתי להתבונן על עצמנו מהצד. משהו ברגש השיב אותי באחת אל שנות ילדותי בסוכה.

כבר ספרתי שגדלתי בבית חם במושב. הורים מלח הארץ. אוהבי מולדת ואדמה.

נדמה לי שבאורח חיים כפרי מתנהלים החיים קצת אחרת. לאט יותר, קטן יותר, צנוע יותר ועדיין שורשי ולא מתפשר.

אני זוכרת היטב שכשהגיעו חגי תשרי הייתי המאושרת שבילדות. אהבתי את ההתנהלות המסורתית שההורים שמרו בקנאות. רוחות הסתיו שנמהלו בריח הרימונים, החבושים ותבשילי החג של אמא ריתקו אותי כאשר התנגנו ברקע שירי ארץ ישראל ויותר מכל השיר: "ימי בנימינה"  של אהוד מנור, ויצרו בתוכי אוירה  פסטורלית שלעתים קשה להעביר אותה במילים.

לקראת חג הסוכות הוטלה עלינו האחים מלאכת קישוט הסוכה. היתרון היחסי שעמד לרשותנו הוא עצם העובדה שהסוכה אצלנו הייתה סוכת קבע. אבא בנה אותה גדולה, מרווחת עם בסיס מוטות ברזל, שתל מסביבה גפנים שצמחו וטיפסו על גבי מוטות הברזל והפכו לסוכת קבע מפוארת. סוכה שהייתה  חלק בלתי נפרד מרחבת הדשא, העצים שהוריקו ושדרת הרימונים המהווה עדיין גדר חיה וטבעית למשק כולו.

בצאת יום הכיפורים היה אבא מותח סביב הסוכה את יריעות הבד. מוסיף קורה שתסגור על פתח דלת צר יותר. מוסיף סכך ומזמין אותנו לקשט.

מלאכת הקישוט הייתה עבורי אהבה גדולה. היית נוסעת לחנות צרכי הלימוד בעיר השכנה. בוחרת גיליונות ניר בשלל צבעים, מכינה במטבח דבק של קמח ויושבת על רצפת החדר כדי להכין מטרים רבים של שרשראות. את פנסי הקסם גזרתי בשיטתיות, הכנסתי לתוכם אבן שתמשוך את הפנס הפתוח כלפי מטה, את ניירות קרפ המגולגלים שזרתי כך שנתלו מהסכך כמו תלתלים ועם כל אלו נדדתי אל הסוכה: לתלות, לקשור ולחבר בסיכות תפירה תוך שמחה וצפייה לקראת ארוחות החג בסוכה.

ערב החג היה עבורי שיא ההתרגשות. הובלתי את המפות, הכלים והסכו"ם אל הסוכה. ערכתי את השולחן לפי ההוראות המדויקות של אמא  וישבתי לפורר כמויות מסחריות של רימונים וחלילה לא לפני שנכנסתי הביתה החלפתי חולצה ויצאתי שוב אל הדשא... אתם יודעים כמה כייף זה לצאת לקטוף רימון עסיסי לנגוס בכותרתו ולאכול?  ככה זה כאשר גדלים בבית מוקף עצי פרי עסיסי, טרי, אורגני וזמין בהתאם לענות השנה.  

ואם אחזור לרגע להווה - זה מזכיר לי שאתמול בערב החג בסוכה אצל אחותי סיפר בכור הנינים (שהוא כבר בן 40 ואב לילדים) שניחן בחוש הומור מפותח: שלאחרונה נכח באירוע חברתי והגישו רימונים... והוא כמו ברפלקס מותנה הוריד מיד  את החולצה ואמר שלמד כבר בילדותו שרימונים "נאכלים אך ורק ללא חולצה".... כי זה מה שסבתא לימדה... 

שנים חלפו. בגרתי והפכתי לאם. את סוכת החג של ילדי בנינו כבר על גג הבית בעיר. את מעט מקישוטי הסוכה שהוכנו בבית הספר או בגן תלינו והשלמנו באותם קישוטים סטנדרטיים שניתן לרכוש.

אתמול באווירת החג והשמחה הגדולה בחצר המרווחת של אחותי הקטנה במושב. נזכרתי באותה סוכת ילדות שנותרה כבר שנים מיותמת, שכן הפכה צרה מלהכיל את כולנו. תא משפחתי של הורים וחמישה ילדים הפכנו לשבט גדול של 40-50 איש.  הנטל בהכנת ארוחת החג התחלק בין כולנו. ההורים שציינו בערב החג 62 שנות נישואין חשו את מלוא הגאווה ליחד המשפחתי הזה.

חג סוכות שלי גם פשט ולבש צורה עם השנים. ברור לי שאת סוכת הגעגועים שלי לא אפגוש עוד כי אם היתה לי שכזו הייתי מאחרת אז שני אושפזין יקרים שאינם עוד עמנו היום:

חיים האח הצעיר של אמא שהלך לעולמו  בטרם עת, לפני כמעט 20 שנה בגיל 60 מניתוח לב שהסתבך. 

דוד חיים ומשפחתו גרו כמה בתים מאיתנו במושב. היתה ביננו חברות שונה משל של דוד ואחיינית. 

הוא היה בן בית אצלנו. אמא ברחה מסוריה כמה שנים קודם לכן , שניהם היו בארץ לבד ללא הורים, ללא משפחה ואמא היא זו גדלה אותו...  אני ממש מתגעגעת אליו וכאן הוא בתמונת החתונה שלי שסרקתי אך לאחרונה.

אני מתגעגעת  מאוד לדודה שמחה אחות של אבא. דודה שמחה התופרת והאגדה. הדודה הכי משמעותית בילדותי. שהלכה לעולמה בשיבה טובה לפני פחות משנתיים.  הלוואי שהייתי זוכה לארח אותם בסוכה ולומר להם עוד. כמה מילים שלא הספקתי לומר...

אינני אדם דתי אבל נגיעות החיים הללו עדיין מלכדות  את היחד הזה ששומר עלי ומקשר בין הדורות הקודמים לבאים. 

חג שמח.

 

תודה שהגעתם לכאן והכרתם עוד חלק ממני. אשמח ויותר כשתגיבו. 

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי 

  שלכם תפו     

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת