00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

להיות אמא (הסיפור הטוב)

14/12/2012

           להיות אמא (הסיפור הטוב) 

 

לעניות דעתי, קיימים באנושות שלושה מינים של בני אדם: גברים, נשים ואמהות. תשאלו: מה, אבות אינם זן בפני עצמו? לדעתי לא. אבות הם ללא ספק מצרך חיוני ונחוץ בהחלט, אך עם היותם לאבות הרי הם נשארים קודם כל ובראש ובראשונה גברים, כפי שהיו קודם לכן. לא כך נשים. כשאשה הופכת לאם, מתהפכת זהותה. היא חדלה להיות סתם מיכל, ענת, או יעל. קודם לשמה מופיע הכינוי אמא בתור שם פרטי ראשון ולאחריו שמה הקודם. למה? כי עם פעיית הבכי הראשון של המגיח מהרחם הרי היא עוברת טרנספורמציה ומהפך זהותי (הביולוגים שבחבורה מכנים זאת הורמון האוקסיטוצין, הורמון ההתחברות והאהבה). באותו הרגע, השילה מעליה את האשה שהייתה קודם לכן, מקסימה ככל שתהיה, והשתנתה בהופכה להיות אמא. תמה תקופת הנעורים. אישיותה המקורית עוברת לצד האחורי, או צידי או אפילו לשוליים. מעכשיו הרי היא אמא וכל שאר תפקודיה ואפיוניה נותרים במרחק זה או אחר מאחור.

הסיפור שלא סופר בספר בראשית עוסק בדיאלוג בין חווה לבין הקב"ה. לאחר שידע האדם את חווה אשתו, פנתה זו לאלוהים ואמרה לו מפורשות: "אלוהים הכל יכול. הרי אתה הוא זה שיצרת אותי. לא גדלתי ולא חונכתי במשפחה כלשהי. אין לי אם ואין לי אב כדמויות להזדהות, לחיקוי, להפנמה ולמידת דרכיהם ואופן גידולם את ילדיהם. מה אעשה? אדם אשר איתי, הרי הוא עובד בזיעת אפו להוציא לחם מן הארץ ואין הוא פנוי דיו לסייע לי. גם הוא, כמוני, גדל ללא אם ואב".

חשב וחשב הקב"ה ויראה כי צדקה חווה בטענותיה. מיד הורה ליקום להעניק לחווה עם לידת ילדה הראשון, שמונה קבין של חסד. אלא שלא יכול היה אלוהים להתאפק וחש דחף להעניק לה גם עוד שני קבין של דין: חרדה ואשמה. מאז, כל אשה בעת הפיכתה לאם הופכת לחרדתית ומלאת רגשות אשם. שכן בהחלט לא בטוח, שככל שתיטיב להתייחס לתינוקה, ובהמשך לילד, למתבגר ולבוגר, אכן תעשה את המעשה הנכון, במינון הנכון ובעיתוי הנכון ותמיד ניתן יהיה להאשימה שלא נתנה די, שלא היתה שם מספיק או שדחפה מידי הרבה, שחנקה מרוב אהבה, שפלשה, שהתערבה מידי, שהשתלטה, שהכתיבה שיטותיה, שדאגה מידי, והחדירה חרדה ללב הילד/ה, שמנעה דברים מסוימים, שהקפידה מידי, שדרשה מידי, שאפשרה מידי, שנתנה מרחב בו הלך הילד לאיבוד, וכו` וכו`. לכל האשמה יש תמיד גם את היפוכה. וכך לעולם לא תצא האם נקייה במשפט האמת.

אמא נידונה לנצח להיות אשמה וחרדה (חרדה מפני אשמתה וחרדה לטובת הילד שרק יגיע כבר הביתה בשלום).

ומה עם מידות החסד? הרי הן טובות וראויות ביותר. ובכלל, גברים ואמהות, בהיותם להורים, מקבלים מיד את השבב של התחברות לכלל האנושיות והאנושות. עד אז, אדם בתוך עצמו הוא גר. מעתה הוא מחווט לכלל בני האדם ולכלל המסורת המשפחתית, הדתית והלאומית (כל אחד ברמתו ובמידתו).

הבה נתבונן במידות החסד שהעניק אלוהים לאמהות:

1.      טלפתיה ואינטואיציה. בכל זמן נתון "יודעת" האם הממוצעת מה קורה עם ילדיה. בהיותם תינוקות תבדיל בין פעייה דקה של תינוקה לבין זה של כל קול רם אחר. היא יודעת מתי זהו בכי של רעב, צמא, רטיבות, חם לו, קר לו ובמשך הדרך מתי לא הכין שיעורים, מתי הבריז מבית הספר, מתי הוא עדיין ישן ולא התעורר (גם כשהיא נמצאת הרחק מחוץ לבית). אמהות קיבלו את היכולת לדעת מבלי שאמרו להן מילה וחצי מילה. ברבים מן המקרים הן יודעות, שכן לדעת פירושו התחברות בכל הרמות לרמת התת מודע ומקור התחברות זו הוא בהזדהות עמוקה. הן יודעות וסופגות. בהרבה מקרים כלל אינן אומרות זאת. לא צריך להעמיד את הילד במבחן. זכותו היא לפרטיות, לבדיקת יכולותיו וגבולותיו, וזכותו היא לסרב ולבחור את דרכו ועל האם לדעת, לראות – ולשתוק. עד היום, כאשר מצלצל הנייד שלי, ויש לו רק צליל אחד יחיד וקבוע, אני תמיד יודעת מתי זו ביתי המתקשרת אלי. פלא מושלם.

2.      קדושה. אמהות קיבלו את החסד של להיות מסוגלות לסבלנות עמוקה, לסליחה מהירה או מיידית, ליכולת לתת בלי התחשבנות (גם כשלא מגיע) ובכלל להיות מסוגלות לקבלה ללא תנאים. אין זו אידיאליזציה בהכרח. לא אומר שאמהות אינן כועסות ואינן רוטנות ואינן מתפוצצות מבפנים ולעתים גם מבחוץ, אבל אין ספק שאמהות סבירות הופכות יותר מקבלות, מכילות וסופגות מאשר בהיותן סתם "נשים". הלב שלהן הופך פשוט רך יותר ועם אור פנימי כשהן הופכות לאמהות. אין צורך להשתפך מידי. יש גם אמהות גרועות בהחלט עד למאד (זה הסיפור העצוב, אליו לא נתייחס כאן, רק נזכיר בכמה מילים): אמהות מפחידות, מתפרצות, מענישות, מאשימות, מזניחות, מפקירות, מעלילות, לא מתייחסות, לא מגינות מפני התעללות, מתעללות בעצמן. אבל כאמור זה הסיפור העצוב ואין מקומו כאן. למזלנו, מרבית האמהות קיבלו דרגה מסוימת של קדושה כפי שפורט לעיל, שקודם לכן לא היתה בהן. לדעתי, אמהות מעניקה  סוג של התעלות, בשלות רגשית ובגרות.

3.      יכולות על. אם ממוצעת הופכת למג`נגלת מקצועית. כמו קוסם המטיל כל העת שלושה בקבוקים באוויר ותופסם אחד אחרי השני. אם ממוצעת הוא ביטוי שווה ערך לאמנית התושיה, האלתור, ההתארגנות, בעלת עיניים ביוניות הרואות 360 מעלות בו זמנית ובעלת שבע אוזניים. בכלל, אם מקבלת יכולות של אבחון, ריפוי וניבוי רפואי, וכמובן שימת לב לפרטי פרטים (מה זה הדבר הקטן שהכניס לפה, אבן קטנה? זבוב? אפונה?). אם ממוצעת היא בעלת יכולת לתפקד בו זמנית במגוון מטלות שאין אדם המכונה גבר מוכן או מסוגל להן. הגבר עובד באופן שפוי ולינארי, פרה פרה, ענין אחר ענין. האם עובדת במולטי ערוצים בו זמנית. גוערת בגדול, מאכילה את הקטן, משוחחת בטלפון עם חברה על קשייה, שומרת על התבשיל שעל האש, מאזינה לסיפור של השלישי, חוטפת פרוסה לעצמה בו בזמן ולפעמים עוד מצליחה להורות לבעל שיועיל לשטוף עכשיו את הכלים. בקצרה, multitasking.  אמא יודעת מתי זה שיעול זמני ומתי השפעת בדרך. ואין כמו שפתי אם למדידת חומו של הילד/ה. מגע שפתיים במצח ודיוק מידת החום הוא מירבי. בהיותי ילדה לא הבנתי כיצד אימי עושה זאת. מרגע שהפכתי לאם כשרון זה ניתן לי מיידית בצורה הטבעית ביותר תחת עקרון שמונה מידות החסד האלוהיות. אין כלל צורך במדחום כשיש שפתיים של אמא. להשגתי, כאשר יש חילוקי דעות בין האם לבין רופא, לדוגמא, בנוגע למצב הילד, האם לוקחת. שכן היא זאת היודעת מבפנים. לדעת מישהו זהו עקרון הקרבה העמוק ביותר. לדעת ברגש, באינטואיציה, בטלפתיה, בתת מודע ובעל מודע. לדעת זה לא רק לאהוב, זה כמעט להיות הזולת עצמו, בהתלכדות איתו.

4.      בריאות תמידית. אמהות אינן חולות. לא שוירוסים וחיידקים ומיני תחלואים אינם עוברים דרך גופן, אבל אמא סבירה לא יכולה להרשות לעצמה להיות חולה. אפשר כמובן לא ללכת לעבוד אם המצב ממש קשה, אבל אי אפשר לקבל פטור מתפקיד האמהות, כך שבולעים אקמול וממשיכים לתפקד. רק בעתות חירום מסוג מיוחד מזעיקים את האב והסבתא. כשאין את מי להזעיק, פשוט נשארות בריאות.

5.      מומחית למזון בריאות – אין צורך להכביר מילים. עד שנולד הראשון/ה, אכלה כראות עיניה ג`אנק פוד להנאתה. לאחר הלידה, הופכת האישה לנטורופתית ודיאטיקנית קלינית המקפידה על מזון בריא, עתיר ירקות ופירות, רצוי אורגנים.

6.      התרחבות הידע, הדמיון, הכשרון הסיפורי והמשחקי. כידוע, ילדים הם סקרנים ומלאי שאלות, בעלי רעב עצום ובצדק, לידיעה, להבנה ולדמיון. האם המתחברת לילד מתחברת גם לילדה שבתוכה והופכת ליודעת כל. (אם אינך יודעת כל, אמא יקרה, גוגל וויקיפדיה לשירותך וכמובן אינסוף ספרי הילדים מלאי ההסברים המוקפדים). האמא הופכת להיות מחפשת תשובות ולמספרת סיפורים. אין ספק שכל ילד עושה לאימו בית ספר ומגדל אותה ליותר ידע, יותר כשרונות, יותר דמיון ויותר המצאת סיפורים. זה הופך להיות צורך חיוני, צורך עמוק מוליד את המענה לו.

7.      לוחמת זכויות האדם. האשה הקטנה, חסרת הבטחון, השקטה, הופכת להיות לביאה חושפת ציפורניים בעת הצורך לעמוד לצד ילדה, להגן עליו בכל מחיר ולסלק כל פגע מדרכו. היא בעלת יכולת מאבק בבירוקרטיה, בנהלים, אנשי בריאות, אנשי חינוך, ובכל הכרוך בעמידה על זכויות הילד ובקידומו בעת הצורך.

8.      אמונה חסרת פשרות בניסים ובאלוהים. אמהות לא תמיד יודעות זאת ולא תמיד מודעות לכן שהן הפכו למאמינות בניסים, מאחר ולפעוטות ולילדים קטנים קיימות אינסוף דרכים להפגע ולפגוע בעצמם. בחושבן שאינן מאמינות, הן מלאות דאגה וחרדה, פן יקרה זה ופן יקרה אחרת. העובדה שבמרבית המקרים אמהות מסוגלות לתפקד באופן נורמלי, שורשיה נעוצים באמונה עמוקה בחסדי היקום. הסכנות שפעוטות וילדים חשופים להם הם החל מליפול ממיטה גבוהה, לבלוע בוטן שיתקע בגרון, למעוד על הכביש, לחצות כביש, ובהמשך, לחזור הביתה בנהיגה בשלום מבילוי לילי ומכל האירועים הלא נעימים המתרחשים בעולמנו. נכון הוא, שלשברון לבנו יש נפגעים בדרך, אך מרבית הילדים גדלים ומתפתחים כהלכה ואינם נפגעים. וזה לכשעצמו הוא פלא בעיני. שהרי רק אלוהים מסוגל לשמור על הילדים. ("אלוהים מרחם על ילדי הגן, פחות מזה על ילדי בית הספר". יהודה עמיחי.) אמהות מביאות ילדים לעולם כאשר הדבר בהכרח כרוך באמונה פנימית עמוקה שילד יגדל ויצמח ויגיע לחופה ולמעשים טובים. וללא ספק צריך כאן הגנה מסיבית, שמירה של אלוהים ואין סוף מעשים בדרך. שכן אלמלא כן, זהו פרוייקט בלתי אפשרי לחלוטין. הסבירה לי מטופלת שלמדה אמברילוגיה, תורת העיבור והעוברות, שלאור הסכנות הפיזיולוגיות ביולוגיות האינסופיות המצפות לחבל בתהליך ההתעברות, הרי זה פלא יוצא דופן שיש התעברות בעולמנו, כי ההסתברות הסטטיסטית לכך היא מאד נמוכה. לאחר כחודש בישרה שהרי היא בהריון לשני תאומים. כיום היא אם לשני תאומיה.

נכון הוא, שיש אמהות הכושלות בפרוייקט שכן הן מתקשות לקבל את שמונה מתנות החסד. יש בהחלט אמהות רעות וגרועות. זהו סיפור עצוב מאד ואין מקומו כאן, כי אנחנו כאן בסיפור הטוב. מכל מקום, אסור לחלוטין לרצות להיות אמא נהדרת או אמא מושלמת. המשאלה להיות מן הסוג הזה היא הרסנית לחלוטין, שכן משמעותה היא ויתור על הזהות האישית של האם, שגם כך הצטמקה ונסוגה, ועצם ויתור זה הריהו רע לכשעצמו, כי אז האם בעצם נמוגה.

דוקטור דונלד ויניקוט, רופא הילדים הבריטי שהפך לפסיכואנליטיקאי (1896-1971) והתמקד בשנות ההתפתחות הראשונות של הילד, טבע את המושג "אם טובה דיה" good enough mother. אם אינה צריכה להיות מעולה, קדושה המקדישה חייה למען ילדיה. עליה להיות אם טובה דיה, סבירה, וכל השאר יספק היקום.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת