00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

המשקל ואני...(חלק ראשון)

                            

הקרב עם המשקל

כן...אני יודעת שיש נושאים קצת יותר רציניים על סדר היום הציבורי מאשר המשקל שלי...אבל בשבילי הוא מספיק חשוב ורציני, מה עוד שאצלי לא קיימת השאלה אם תהייה או לא תהייה מלחמה...היא ממשית הרבה יותר. היא כבר כאן, עלי!!
אין לי שום סיכוי לברוח ממנה ואף מסיכת אב"כ לא תסתיר לי את הקילוגרמים העודפים שלי. ולמרות שאני יודעת שאת המלחמה הזו יכולתי למנוע, עדיין אני לא לומדת את הלקח. זה קצת דומה למה שקורה לנו בארץ הזו...אף פעם לא מפיקים לקחים ממלחמות קודמות. אז עכשיו כשהחגים והארוחות המשפחתיות כבר מאחוריי, זה הזמן הכי מתאים לכתוב כמה מילים בלי שארגיש לא נעים, בפרט אם אתם קצת כמוני...בולסים בלי חשבון עוגה או לאפה...וקמים אחרי החג וחוטפים ת'כאפה...

לכל אחד יש סימנים מקדימים מתי הוא עובר את הקו האדום של המשקל שלו. אצל האחד זה רצועת השעון שמתדהקת יותר מדי על כף היד, אצל האחר זה הג'ינס הצמוד והרוכסן שמסרב להיסגר ויש גם כאלה שאצלם הירכיים משתפשפות אחת בשניה בזמן הליכה...אל תשאלו איזה סימנים לי יש...מה שבטוח זה שאני צריכה לקחת את עצמי בידיים...או יותר נכון לא בדיוק בידיים, כי אהיה כבדה...פשוט לקחת את הענין יותר ברצינות הפעם.

                                 

ובמלחמה כמו במלחמה צריך לגבש תורת לחימה. אני נודדת ברחבי האינטרנט לחפש את הנשק הכי יעיל מבחינתי. יש כל כך הרבה אופציות בשוק. יש את שומרי משקל וכל מיני קבוצות תמיכה למינהם, אבל דווקא המפגשים האלו עם כל הדיבורים על פחמימות וסוכרים, גורמים לי לחשוב כל הזמן על מתוקים...הקבוצות האלה אומנם מתיימרות להקנות הרגלי אכילה נכונים ודרך חיים וגם לספק מתכונים דיאטטיים, אבל אני מרגישה שאין לי סבלנות ועצבים...וגם איכשהו המפגשים עם נשים נוספות במצבי ואפילו במשקל הרבה יותר גבוה משלי, משאיר אותי עם הרגשה שאולי השד אצלי לא נורא כל כך...ובכלל, "הברברת" שם בין הנשים תמיד מסתיימת עם תיאורים של עוגות עתירות קלוריות שמפנטזים עליהם מרגע התחלת הדיאטה. אחרי ערב כזה התיאבון אצלי רק מתגבר ואני מגיעה הביתה מורעבת, כאילו חזרתי מטרק של שבוע בהרי ההימלאיה וחייתי שם על שימורים וסרדינים...

ויש את כל המוצרים ה"אעלק" טבעיים...שמבטיחים לי ללכת לישון כמו אסתי זקהיים ולקום כמו אסתי גינצבורג...
דיאטה טבעית, דיאטה אישית, דיאטה מהפכנית....וכל ההבטחות של....לרזות בלי לרעוב...לאכול בלי לצום... בזמן שאם היה אפשרי הייתי בכייף סותמת את הפה מבלי לשלם כלום...

                                      

אני מודעת לזה שהמצב יכל להיות יותר גרוע ושיש אנשים שנאלצים להתמודד עם מלחמות הרבה יותר "כבדות" משקל משלי... ושאני צריכה בסה"כ להוריד שישה קילו (מאז כתיבת הרשומה התווספו עוד כמה גרמים...) אבל בכל זאת אני מרגישה שבקרב הזה אני יוצאת מובסת, חפויית ראש ונכלמת. אני יודעת שזה קרב אבוד מראש ובכל זאת מתחילה אותו כל פעם מחדש עם המון מוטיבציה, אבל אחרי יומיים, עם הזנב בין הרגליים...או יותר נכון עם השוקולד בין השיניים...אני מניפה דגל לבן ומתחננת להפסקת אש. איך...אבל איך כל פירור של עוגה, מצליח להכניע אותי בשנייה...ואז מתחיל הריטואל הקבוע של הכעסים וההבטחה העצמית שמחר שוב אתחיל דיאטה.

אני מכירה את כל הסיסמאות שלא מכניסים אוייבים הבייתה. רק שבמלחמה הזו האוייב אורב לי בכל פינה בחוץ ובלי מאמץ מיוחד הוא מצליח לחדור מבעד לשריון "הפרווה" שאני עוטה עליי וניכנס אלי הבייתה. הוא נמצא על מדפי הסופר, בבתי הקפה, במסעדות, וכמובן בכל הארועים והארוחות המשפחתיות. אז מה הפלא שאני והמזווה חוגגים...

                         

 אומרים שבמתוקים יש סוג של נחמה...אם ככה המלנכוליה שלי צבועה בצבע השוקולד...המשמעת העצמית והמוטיבציה שלי נרמסים בבושת פנים ע"י המשקל וכמו בעל יישות נפרדת הוא מצליח להדחיק ממני את כל התכונות שחשבתי שקיימות בי כמו אסרטיביות, נחישות ודחיית סיפוקים. כל אלה נבעטים החוצה מהאישיות שלי בלי שום סיכוי להתקיים בה.

 ביננו...אנחנו מכירים מספיק זמן כדי לשתף אותכם...שבזמן האחרון אני מפנטזת על איזה קואצ'ר צמוד...אחד כזה שיסתובב אצלי בבית ויזנק לעברי בכל רגע שאשבר. יחטוף לי מהיד את הבורקס או הצי'פס...ובין היתר ישמש גם כמאמן כושר אישי ויפעיל אותי עם תרגילים בסלון. ואם בסוף הדרך הוא גם יכרע ברך ויבטיח לי נישואין מדליה, אחרי שאצליח לרזות...הגשמתי חלום!!!

אז תעצרו את העולם...סליחה...את המשקל...אני רוצה לרדת!!

                                        

 המשך יבוא!!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

49 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת