00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

The 2nd Law - מיוז

06/10/2012

משתתפים: מת'יו בלאמי - גיטרה ושירה/כריס וולסטנהולם - באס/דומיניק הווארד - תופים
מפיק: מיוז
חברת תקליטים:  Watner Bros. Records
ז'אנר: רוק אלטרנטיבי, רוק מתקדם, פופ רוק
שנה: 2012

יש סיבה שבגללה אני נורא מעריך ואוהב את להקת מיוז הבריטית: הם בקלות יכלו להיות להקת בנים - מדובר בחבורת גברברים צעירים בריטים שנראים טוב, מה שבהחלט היה יכול לגרום לאיזה מפיק לקחת אותם תחת כנפו ולהפוך אותם למעין וואן דיירקשנים כאלה שמתעסקים יותר בעיצוב השיער שלהם מאשר בלדעת איך עושים אקורד Am. אבל לא, במקום זה הם החליטו לעשות מוזיקת רוק בועטת, מורכבת, מושקעת, מתקדמת ומאתגרת, איכשהו, אולי בגלל הסיבות שציינתי בתחילת הפסקה - הלהקה הזאת פאקינג מצליחה, כשהמעריצים שלה כוללים בתוכם גם ילדות צעקניות בנות 14 שבדרך כלל הדבר היחיד שהן שמעו שמערב גיטרות זה "פאראמור" וגם זה היה כבד מדי בשבילן (זכרונות מכיתה ז': "אני הכי אוהבת את מיוז וליידי גאגא", אמרה לי בלונדה אקראית מבית הספר למחוננים). אלבומם "Black Holes and Revelations" הוא אחד האהובים עליי מהעשור האחרון, וגם "Origin of Symmetry" ו"Absolution" הם אלבומים גדולים, כך שהציפייה מאלבומם השישי "The 2nd Law" הייתה גדולה, ולמזלינו, מיוז לא אכזבו בכלל.

האלבום מתחיל בדיוק כמו שמצפים ממיוז - "Supremacy" הוא שיר פתיחה נהדר אשר מזגזג כמה וכמה פעמים בין קטעים אפיים מתקדמים שמזכריים בהחלט מוזיקה קלאסית, לבין קטעי רוק עוצמתיים שהמבוססים על ריף קטלני באדיבות הגיטרה של בלאמי והבס של וולסטנהולם. זוהי הצגה קלאסית ...

... וזאת גם אינדיקציה לכמה שירים אחרים באלבום. כזה הוא "Animals", שמתחיל כמעין בלדה אבל הופך כקרשנדו לשיר כבד ככל שהשיר מתקדם. בשני חלקיו, עבודת הגיטרה של מת'יו בלאמי היא לגמרי ווירטואוזית מתמיד ומסבירה בהחלט למה יש המכנים אותו "ג'ימי הנדריקס של דורינו". גם "Liquid State" נע בין להיות שיר רוק כבד עצבני בבתים שלו, ושיר זורם ועוצמתי בפזמון. גם פה יש ריפים בכלל לא רעים, אבל מי שמתבלט פה הוא כריס וולסטנהולם - במפתיע, לא בגלל הבאס, אלא בגלל היותו הזמר הראשי השיר! ואני חייב לומר, הוא בכלל לא רע גם בתפקיד הזה.
גם השירים היותר פופיים, כמו "Panic Station" המגניב והחשמלי ו"Big Freeze" הקליל והקופצני שיש בו אפקט גיטרה מה זה מגניב, מצליחים, כפי שאמר מגיב אחד בפייסבוק, השירים האלה מראים בדיוק איך מיוז מצליחה לגרום לדברים מורכבים להישמע פשוטים.

אין ספק שהחביב עליי בשירי האלבום הוא "Survival" (והאינטרו הקצר והקלאסי שלו, "Prelude") אשר אותו בטח כבר שמעתם בתור שיר הנושא של האולימפיאדה האחרונה. בשל כך, לא פלא שהמילים שלו עוסקים באנשים שלא מוותרים, שדוחפים את עצמם עד קצה גבול יכולתם ויעשו הכל כדי לנצח. בחציו הראשון מדובר בשיר די איטי שהתפקידים הדומיננטיים בו הם הפסנתר ושירת מקהלה דרמטית אפית, מה שגורם לו להזכיר ממש שיר של וואנגאליס. אלה מתפנים באמצע השיר עבור סולו גיטרה כבד, מחשמל ומנסר אשר מדגים את היצירתיות והכישרון הרב של מת'יון בלאמי, ואחר כך שני החלקים של השיר משתלבים, כאשר הריפים של הגיטרה מתחילים להיות מגובים באותה שירה אופראית מגניבה.

האלבום נסגר ב-2 שירים שמהווים המשך אחד לשני, ולכן לשניהם יש את הצירוף "The 2nd Law" בשם. השיר/חלק הראשון הוא "Unsustainable", חלק אפל ודי כבד שבניגוד לשירים הקודמים הזכרתי, מטשטש לגמרי את הגבול בין מוזיקה "אמיתית" לאקלטרונית - רוב השיר ניסיתי להבין אם מה שאני שומע זה גיטרה או צליל ממוחשב שנשמע מאוד כמו גיטרה, אבל יהיה אשר יהיה, מדובר בריף/ביט חזק במיוחד. החלק השני, "Isolated System" הוא למעשה אינסטורמנטאלי לגמרי, כאשר הדיבורים היחידים שבו הם מה שנשמע כמו הקלטות מתוך מהדורות חדשות המדברים על המצב המתדרדר של העולם (ככה אני הבנתי את זה, לפחות) ומעין רחשי רקע אחרים. בניגוד לקודמו, חלק זה מאוד שקט, זורם ואווירתי, אשר גם בו הפסנתר הוא הכלי הבולט ביותר, והפעם בצורה מרגשת ביותר. בסופו של דבר, המנגינה נחלשת יותר ויותר, עד שהאלבום נגמר עם אותם רחשי רקע שציינתי קודם.

אבל אחרי כל הדברים הטובים האלה, אנו מגיעים לבעיה הגדולה ביותר של האלבום. מיוז, מאז ומתמיד, היו ידועים באהבה שלהם לשלב מזויקה אלקטרונית עם רוק מסורתי, מה שהוליד להיטים ענקיים כמו "Take a Bow" או "Knights of Cydonia". נראה שבאלבום הנוכחי, הם החליטו ללכת עם אותם קולות וצלילים המופקים במחשב או באורגן עד הסוף, הכי הרבה שיש. יש לפעמים זה עובד, כמו בבלדות "Save Me" או "Explorers" שהסינתסייזר/פסנתר שולט בהם ביד רמה, אבל ישנם שירים כמו "Madness" או "Follow Me" שמרגישים יותר כמו... דאבספט. ונכון שאם יש מישהו שיודע להתעסק במוזיקה אלקטרונית כמו שצריך ולהוציא משהו סביר מהסגנון הזה אלה מיוז, אבל הרגשתי לאורך כל האלבום שהם נורא הגזימו בקטע הזה של האלקטורניקה. אני לא מהאנשים שאלה שאומרים שהם "התמחסרו", אבל לשירים האלה פחות התחברתי, גם כי אני לא מתחבר למוזיקה אלקטרונית בכללי, וגם כי זה פשוט לא הרגיש כמו לגמרי כמו מיוז, אפילו קצת כמו הסקרילקס האלה. מיוז לא אשמים פה בזה שהם ניסו להגיע למקומות חדשים במוזיקה שלהם, רואים שהם השקיעו בשירים האלה, אבל עדיין קצת חבל כשהם לא משקיעים ברוק קצת יותר מסורתי כשהם הרי הלהקה שיכולה להציל את הז'אנר מאבדון.

אז איך האלבום, לסיכום? מעולה. עם זאת, אני לא חושב שמלבד "Survival", אין באלבום הזה שום "המנון". אף שיר פה (חוץ מיוצא הדופן שהזכרתי) לא מתקרב, לפחות אצלי, למעמד האגדה של שירים קודמים שלהם כמו "Knights of Cydonia", "Take a Bow", "City of Delusion", "Sotckholm Syndrome", "Hysteria", "Time is Running Out", "Plug in Baby" או "New Born". רואים שבאלבום הזה מיוז ניסו למצוא כיוונים מוזיקליים חדשים, בעיקר בכל הנוגע לנטישת כלי הרוק המסורתיים לטובת המוזיקה האלקטרונית - ואפילו שרוב הזמן זה עובד גם עובד, עדיין יש את התחושה שמיוז קצת סוטה מהדרך היותר של מוזיקת הרוק, מה שלגמרי משמח מצד אחד אבל קצת מאזב מצד שני. ועדיין, זה בדיוק מוכיח למה מיוז היא להקת הרוק הגדולה ביותר שהתחילה לפעול בעשור האחרון - המוזיקה שלהם היא בו זמנית צעירה ובוגרת, פופוליסטית ועמוקה, כיפית אך מורכבת.כל האלמנטים והמוטיבים של הלהקה נמצאים כאן ברוב חינם, בנוסף למלא קונספטים ותוכן חדש ומקורי. אז במילים אחרות, את האלבומים הגדולים של הלהקה הוא לא בדיוק עוקף, אבל אולי הוא גם לא צריך. זה אלבום מיוזי כמו שצריך, ואלבום מיוזי כמו שצריך הוא בדיוק מה שביקשתי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת