00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

פטיש, מסמר, ניקח מהר ...

 

כשחזרנו מהביקור בישראל בקיץ, הגיע הזמן לטפל בכמה בעיות בבית שכבר לא יכלו יותר לסבול דיחוי. כשעברנו לבית החדש שלנו לפני שנה, שכרנו קבלן שיעשה את השיפוצים הנדרשים. הקבלן ההוא עשה עבודה די פרטצ'ית, ובסופו של דבר נשבר לנו לדרוש שיפרק ויעשה מחדש כל פעם. הגענו למצב שיכולנו לחיות איתו ושחררנו אותו לדרכו.
אבל נשארנו עם נזילה קטנה בשרותים. נזילה שלא הצלחנו לברר מה מקורה. אז כשחזרנו מישראל הלכתי לידיד שעובד בחנות חמרי בניין וביקשתי המלצה לשיפוצניק אחר, כזה שיודע את העבודה. האיש הראשון שהומלץ לי לא החזיר טלפונים. אולי הוא בדיוק היה בחופש או משהו כזה. אז פניתי שוב לידידי וקיבלתי המלצה נוספת. הרמתי טלפון וקבעתי פגישה. ביקשתי מאבו נטע שישאר באותו היום בשביל שיוכל להסביר לה דברים שאני אולי הייתי שוכחת.

"אשה?" שאל אישי היקר.

"בעיה?" שאלתי. 

"לא, לא. רק שאני לא מכיר הרבה נשים בעבודה הזאת," אמר לי.

אבל גם הרבה גברים בעבודה הזאת אנחנו לא מכירים. אנחנו פשוט לא מכירים אנשים בתחום המקצועי הזה. אם היינו מכירים, לא היינו נזקקים להמלצות. הזכרתי לאבו נטע שזה בגלל השיפוצניק האחרון שהעסקנו, שהיה גבר שבגברים וגם עם שפם, שאנחנו צריכים בכלל את הג'וב הזה.

השיפוצניקית הגיעה, נתנה הצעת מחיר וסגרנו עסקה.

די מהר התבררה חומרת הפרטצ'יות של השיפוצניק הקודם. הדליפה בשירותים התבררה כסמטוכת ביוב רצינית שהצריכה פתיחה של הרצפה, החלפת צנרת, פריצת פתח איוורור בגג, ויציקת רצפה חדשה. ג'וב שהיה אמור להיות עבודה של שלושה-ארבעה ימים נמשך קרוב לחודש שבו השיפוצניקית וצוותה (בחור ובחורה נוספת) הפכו להיות כמעט בני בית אצלנו. אני שמחה לציין שבסופו של דבר העבודה הושלמה בהצלחה ונראה שהפעם נעשתה כפי שצריך.

אז למה אני מדווחת על כל זה?

כי במקביל גיליתי שאם אני רוצה לזכות ולראות יבול מערוגות הירק שלי, אני צריכה לבנות ערוגות מוגבהות עם תחתית מרשת מתכת צפופה. יש אצלנו נברן דמוי חולד - גופר. הגופר חופר מחילות באדמה, מבצבץ ליד הצמח שלטעמו ומחסל אותו מלמטה - שרשים וגבעולים. ככה הוא רצח לי את שתיל האבוקדו. ככה הוא חמס את כל צמחי המלפפון שלי עוד בטרם זכו לפרוח. ככה הוא קטל את עגבניותי עוד בטרם הבשילו. לא רציתי להשתמש ברעל, גם בגלל שיש לי חיות מחמד וילדים בחצר וגם כי אנחנו גרים בעצם בשטח שלו. רק רציתי לשכנע אותו שייצמד לתפריט המקורי שלו, של צמחי בר, ויעזוב את הירקות שלי בשקט. אז אני חוזרת לנושא - ערוגה מוגבהת עם קרקעית מרשת מתכת צפופה.

חשבתי על לשכור את השיפוצניקית שלנו לצורך העניין. זה בטח היה לוקח לה שעתיים שלוש ומוציא מכיסי עוד אי אלו דולרים. אבל בשלב הזה כל מה שרציתי היה לראות אותם מסיימים והולכים כבר. וגם, מדובר בסך הכל בחיבור כמה קרשים ורשת. פשוט, לא? אני בטח יכולה לעשות זאת בעצמי.

אז נסעתי שוב לחנות חמרי הבניין וקניתי קרשים, מסמרים ורשת מתכת. יישרתי את השטח והתחלתי לעבוד.

אבו נטע חזר הביתה ומצא אותי עומלת על ניסורו של אחד הקרשים למידה הרצויה. 

"למה את עובדת קשה כל כך?" שאל. "יש לנו מסור חשמלי."

ידעתי שיש לנו מסור חשמלי, אבל הניסור ביד נתן לי סיפוק של עבודה פיזית. זה גם גרם לקרשים להיות עקומים להפליא, כי לקח זמן עד שלמדתי איך לשלוט בתנועה. בנתיים גם הצלחתי לפתח שלפוחית ביד מהניסור. נשארו לי לנסר רק עוד כמה סנטימטרים של קרש, אבל אישי היקר בכל זאת טרח והראה לי איפה המסור החשמלי ואיך מתפעלים אותו. הוא הדגים לי על הסנטימטר האחרון של הקרש.

אחר כך נתקלתי בבעיה. גיליתי שהקרשים שקניתי לא מתאימים. קודם כל, הם היו כבדים לי מידי. בקושי הצלחתי להרים אותם בשביל הניסור ובכלל לא הצלחתי למקם ולייצב אותם בשביל למסמר אותם יחדיו. וגם שכבר הגעתי לתנוחה המתאימה, ראיתי שהעץ פשוט מתפצל עם נעיצת המסמרים. נטשתי את הקרשים במורת רוח ונסעתי להביא אחרים. הפעם קניתי קרשים דקים וקלים יותר, ופחות נוטים לפיצול. בשלב הזה כבר לא היה אכפת לי מהסיפוק הפיזי. רציתי לגמור את העבודה בזמן לקראת מועד ריקון הקומפוסטר הבא. נזכרתי בשיעור של אבו נטע והוצאתי את המסור החשמלי מארון הכלים. תור עשר דקות היו כל קרשי חתוכים במידה הרצויה בקו ניסור ישר ויפה. תבוא הברכה על ממציא המסור החשמלי!

סידרתי את הקרשים, כולל המוטות שבפינות, והתחלתי למסמר אותם זה לזה. הייתי צריכה להסתייע בבכורתי שהחזיקה מצד אחד כדי ששום דבר לא יזוז בצד בו דפקתי בפטיש. אחר כך העברתי חצי שעה בלהרגיע את צעירתי שנעלבה עד דמעות מזה שלא בקשתי ממנה לעזור לי.

אחר כך גיליתי שיש לי בעיה לחבר את חצאי הערוגה זה לזה. בניתי בשני חצאים כי קרשים ארוכים מספיק לבנייתה בחתיכה אחת לא היו נכנסים לי למכונית. הצלחתי לחבר אותם בעזרת חתיכה מהקרשים הקודמים, אבל החיבור לא היה חזק במיוחד. החלטתי לחבר קודם את הרשת מלמטה ואחר כך לדאוג לחיזוקו של החיבור.

פתחתי את גליל הרשת ופרשתי אותו לאורך תחתיתה של הערוגה (שעמדה על צידה באותה עת). בו ברגע נתגלה לי באג נוסף בתכנון - מכיוון שחיברתי את הקרשים כשקרשי הרוחב בצד הפנימי, התברר שהרשת שלי, שהיתה בדיוק ברוחב הקרש הפנימי, כעת צרה מידי בשביל לכסות לגמרי את התחתית. בנוסף לזה היה גם מאוד קשה לעבוד עם הרשת הזאת. היא היתה נוקשה מאוד ונטתה להתגלגל מיד חזרה בכל פעם שניסיתי לפרוש אותה. היא גם היתה דוקרנית מאוד בקצוות. בעמל רב הצלחתי למסמר את הרשת לאורך תחתית הערוגה עם מסמרי U רבים. אחר כך חתכתי פס נוסף של הרשת ומסמרתי אותו מעל הפער שבין הרשת הקודמת ודופן הערוגה השני. איך שסיימתי את העבודה ועמדתי להתפעל ממעשה ידי חזר אבו נטע מהעבודה.

"החיבור הזה לא יחזיק," אמר והראה לי את החיבור הרופף שבין שני חצאי הערוגה. נו, את זה כבר ידעתי הרי.

אני הולכת לחבר פה עם חתיכות קרש," אמרתי לו.

"כן. את צריכה לקדוח שני חורים מכל צד ולהכניס ברגי עץ ... "

אני חשבתי רק על מסמרים פשוטים, אבל מסתבר שהגיע זמני לשיעור נגרות נוסף. אבו נטע הראה לי איפה המקדחה, איזה ברגים צריך והכי חשוב - את המלקחיים שיחזיקו את שתי חתיכות העץ במקומן תוך כדי הקידוח וההברגה.

לקח לי יומיים נוספים עד שהגעתי שוב לחנות חמרי הבניין להשיג את הברגים הנדרשים. ניצלתי שעה קלה בה הילדות היו דבוקות לטלוויזיה, שלפתי את המקדחה וביצעתי את זממי בערוגה.

וככה סיימתי את פרוייקט הנגרות הראשון בחיי. יכולתי לשכור את השיפוצניקית. יכולתי גם לנדנד לאישי היקר שיבנה אותה בשבילי. אולי אפילו לא הייתי צריכה לנדנד - הוא דוקא אוהב לבנות כאלה דברים. אבל החלטתי שאני יכולה, וקיימתי. אני גאה בעצמי שהצלחתי בעצמי. אני גאה באבו נטע שידע לתת לי בדיוק את העזרה הדרושה - הכוונה וייעוץ - ולא ניפנף אותי הצידה והשתלט לי על התהליך. היצירה אמנם לא כליל השלמות אבל היי - בכל פרוטוטייפ יש באגים.

עכשיו יש לי עוד שלוש ערוגות כאלה לבנות, אבל עד זריעת האביב יש עוד מלא זמן.

היום סוף סוף העברתי את יבול הקומפוסט הראשון לערוגה החדשה. אני אצטרך להביא עוד אדמה מן הסתם אבל בקרוב אוכל לזרוע את הצנוניות, הגזר והסלק שנטע ביקשה ממני. אני מקווה שלא רחוק היום ואוכל להעלות פה תמונות של היבול הנכסף!

 

אז מה הפרוייקט הבא? אולי סוכה? 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת