00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בשביל היולדת

העיקר שהכל עבר בשלום

לפני כמה ימים פרסמתי בפייסבוק מחדש סיפור לידה שליויתי בשנה שעברה. זה סיפור לא כל כך קל, על יולדת שהרגישה שחווית הלידה שלה נגזלה ממנה בגלל חוסר תקשורת עם המיילדת ובגלל מיילדת שחשבה שהיא יודעת יותר טוב מהיולדת מה טוב בשבילה. את הסיפור במלואו אפשר לקרוא פה.

אחת התגובות לרשומה היתה "תינוק בריא ואמא בריאה, זה מה שחשוב. כל לידה היא נס גלוי וצריך להודות על כך " . אני שומעת את התגובה הזו המון כשעולים  סיפורי לידה קשים, גם מהיולדת וגם מהשומעים מסביב. זו תגובה שמקוממת אותי.

כל לידה היא נס. אני מסכימה. מי כמוני עדה לנס הזה. איך עובר מקופל מגיח לעולם, מקבל נשמה והופך לתינוק. איך ילדה –נערה נותנת חיים ובצעקה הופכת לאמא.  תינוק בריא ואמא בריאה זה חשוב מאוד, הכי חשוב. אבל האם זה הכל? זה כל מה שחשוב? ממתי אנחנו מסתפקים בכל כך מעט?

כשאני מעבירה קורס הכנה ללידה אני אוהבת להשוות את הלידה לנישואין. שניהם אירועים מרגשים ומשמעותיים מאוד בחייו של כל אדם. שניהם אירועים מהפכי חיים ובשניהם נדרשת הסתגלות לתנאי החיים המשתנים. אבל איזה שוני בהתייחסות שלנו אליהם! לנישואין אנחנו מתכוננים זמן רב מראש ובכל ההבטים. מתכננים את האוירה, התפאורה, המוזיקה ואפילו את צבעי המפיות. גם הצוות הוא נושא לדיונים. הרב, הצלמים, תקליטן, זמר או תזמורת. דיונים אינסופיים. רבים מאיתנו מתכוננים גם להיבט הנפשי- רוחני של הכניסה לנישואין. לומדים על זוגיות, על הלכות הבית היהודי וכו'.

כשעוצרים רגע לחשוב על כך, אנחנו לא צריכים את כל הבלאגן הזה כדי להתחתן. לפי הדת היהודית נישואין דורשים מעיקר הדין זוג, 2 עדים וטבעת או חפץ אחר שבו האשה מתקדשת. גם אם נגיד שצריך רב כדי לסדר קידושין ומנין כדי לתת תוקף למעמד, (ושוב, זה לא מעיקר הדין) עדיין לא הגענו ל20 איש וברור שלא חייבים להוציא מאות אלפי שקלים לצורך זה. אז אולי חגיגת הנישואין מיותרת? אולי צריך לחזור להתחתן ברבנות? יתכן שכדאי לחשוב על כך, אבל לעניות דעתי, יש מטרה להתעסקות המרובה הזו סביב החתונה. מגיל צעיר אנחנו מחונכים  לכך שחגיגת הנישואין היא אירוע רב חשיבות הדורש הקדשה של תשומת לב, זמן ואף משאבים כלכליים לא מעטים. יש פה אינטרס חברתי מובהק. לחברה יש אינטרס בשימור מוסד הנישואין והאדרתו. מבחינה כלכלית, חברתית ומשפחתית זה מודל נוח עבור החברה. כאשר אנו מחונכים להשקעה בחגיגת הנישואין, כאשר אנחנו חוגגים ברוב עם ואף דואגים להנציח את הרגע עבור הימים שיבואו, אנחנו מעבירים מסר של חשיבות, של סדר עדיפויות. אנחנו בעצם אומרים לזוג : "הרגע הזה חשוב עבורנו, חשוב עבורכם. אל תתנו לו לעבור ברצף החיים, הקדישו לו תשומת לב". כמעט כמו למרקר משפט חשוב במאמר. אפשר להזכיר פה גם את המונח "טקס מעבר" אבל אני לא רוצה להתעכב עליו, זה נושא לרשומה נפרדת.

חזרה ללידה. לעומת ההתעסקות המרובה המאפיינת את חגיגת הנישואין, הלידה עוברת יחסית  בשקט. במקרה הטוב עוברים קורס הכנה ללידה, לפעמים גם זה לא. את האוירה אנחנו נותנים לבית החולים לקבוע, הצוות הוא מחוץ לשליטתנו. על התלבושת המדהימה שמספק בית החולים אני בכלל לא רוצה לדבר. והשאיפה של נשים לקראת לידה היא אחת: שיעבור בשלום. או כמו שאני שומעת לעיתים קרובות: אני רוצה רק להיות אחרי זה.

ואני שואלת: כמה לידות תלדי בחיים? כמה פעמים תהפכי לאמא? כמה רגע ראשון בעולם יהיה לילד שלך? כמה פעמים את זוכה להיות שותפה בתהליך הבריאה? להיות צינור לשפע אלוקי שיורד בדמות נשמה חדשה? וזה כל מה שאת רוצה? שהכל יעבור בשלום?

כמו שרובכם יודעים, אני לומדת כרגע אחיות. אני רוצה להביא דוגמא מהווי הלימודים שלי, דוגמא קצת מקוממת אולי, אבל שתמחיש היטב את העניין. אנחנו לומדים רבות על מערכת העיכול, ובין השאר נחשפנו פעמים רבות לזונדה. זונדה היא צינור המוחדר ישירות למערכת העיכול ודרכו מקבל המטופל הזנה ישירות לקיבה. המטופל מקבל אוכל טחון, נוזלי שהמכיל את כל אבות המזון. היעלה על הדעת להשוות זאת לאכילה רגילה? נכון, המטופל מקבל כל מה שהוא זקוק לו. הוא נשאר בחיים. אבל ברור שנעשה כל מאמץ כדי לגמול אותו מהתלות בזונדה ולהעביר אותו לאכילה רגילה מהר ככל האפשר. לפעמים אין ברירה ואז העיקר הוא שהמטופל יהיה ניזון, אבל זה בהחלט לא מספיק.

ההשואה ברורה.

תינוק בריא ואמא בריאה זה העיקר, ונעשה כל מאמץ כדי לשמור על כך אבל זה לא מספיק. מגיע לכן שיתייחסו אליכן בכבוד בלידה, מגיע לכן שיתחשבו ברצונות שלכן, מגיע לכן לבחור את מקום הלידה ודרך הלידה. מגיע לתינוקות שלכם להיוולד ברכות, באהבה, בשמחה.

רגע הלידה הוא רגע חד פעמי ואני מזמינה אתכם לחשוב עליו. לתכנן אותו. מהנסיון שלי, נשים זוכרות לידה גם אחרי חמישים שנה (וגם זו רשומה שממתינה להכתב) מגיע לכן כאמהות, מגיע לתינוקות שלכם שהזכרון הזה יהיה זכרון מתוק.

לידות ברוכות לכולן ושנה טובה.

רננית

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רננית ב אלא אם צויין אחרת