00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבת חינם

האבנים שאנו סוחבים - משל ליום כיפור

לרגל יום הכיפורים הבאתי סיפור משל יהודי.
המשל מביא בצורה יפה את חשיבותו הרבה של חשבון הנפש, חקירה פנימית כנה המבקשת לראות היכן טעינו וכיצד ניתן לתקן.

מעידות ומעשים שגויים "גדולים" ניכרים יותר לעין, ורגשות האשמה מובילים אותנו לחפש תיקון מהר ככל שנוכל, כי חרטה גדולה רובצת על כתפינו; קשות יותר לטיפול הן החרטות הקטנות של היום-יום, מעשים "זניחים" קטנים לכאורה, שרק אנחנו בסתר לבנו יודעים שהיינו לא בסדר...
האם נטייה לשקר שקרים "לבנים" קטנים לעתים קרובות חמורה פחות משקר גס ששיקרנו פעם אחת?
האם הקנטות, עקיצות והעלבות קטנות מסוג "זה רק בצחוק" פוגעות פחות מאמירה חדה שביקשה לפגוע?

"אל תתעלמו מפעולות שליליות רק משום שהן קטנות; יהיה הגץ קטן ככל שיהיה, הוא עלול לשרוף ערימת חציר בגודל הר. אל תתעלמו ממעשים טובים קטנים, בחשבכם שאין בהם כל תועלת; אפילו טיפות מים זעירות תוכלנה לבסוף למלא כלי גדול."  (בודהה)

גמר חתימה טובה!


ינון 

    ASU030_AR-006.png        ASU005_AR-001.png    ASU025_AR-005.png    ASU035_AR-007.png    ASU020_AR-004.png

האבנים שאנו סוחבים

מעשה ברב צדיק, זקן וחכם שהיה אהוב ומכובד על כל הבריות.
רבים היו באים אליו ממרחקים לבקש את ברכתו ולהתוודות לפניו על חטאיהם, בתקווה שיעזור להם למצוא תשובה ולחזור לדרך הישר.

באחד מן הימים, באו אליו שתי נשים וברכוהו לשלום.
כששאל אותן לשם מה באו, 
ענתה אחת מהן: "באתי אל הצדיק להתוודות על חטא כבד שחטאתי, והאשמה אוכלת את לבי. אמנם, כבר ביקשתי את סליחת האדם לו הסבותי את הרעה, ובכל זאת אין מצפוני נותן לי מנוחה, כי אינני יודעת אם אלוהים סלח לי, כי חמור מאוד עווני. בקשתי היא כי גם אלוהים יסלח לי".
והצדיק - שמע והחריש.

אחר, פנה אל האשה השנייה ושאלה: "ומדוע הגעת את?"
ענתה האשה השנייה: "אני רק מלווה את חברתי שבאה להתוודות לפניך".
"ומה רצונך בכל זאת?" שאלה הצדיק.
"אם כבר הנני כאן, אשמח לקבל את ברכתך", ענתה האישה.
"יפה מאוד", ענה הצדיק. "ברכתי נתונה לך. אך, חשבי היטב, שמא גם לך יש על מה להתוודות".
ענתה לו האשה המלווה בשלווה: "אין כל דבר המכביד על מצפוני, ברוך השם. ואם חטאתי - הרי אלו חטאים קטנים, עברות קלות וחסרות ערך, ואין טעם לגזול מזמנך היקר ולספר אותן. אלו עברות של מה בכך".

אמר הצדיק לאשה הראשונה: "ראיתי כי נכנע לבבך, ולכן זאת עשי: צאי אל מעבר לגדר ביתי, חפשי והביאי לי אבן גדולה וכבדה ככל אשר תוכלי לשאת, כי גדול העוון שאותו את מחפשת לטהר".
ואל האשה השנייה פנה ואמר: "צאי אף את וצברי אבנים קטנות, כי העברות שעברת קטנות היו".

יצאו שתי הנשים ועשו כמצוותו, האחת הביאה אבן גדולה וכבדה והשנייה הביאה שק ובו אבנים קטנות.
העביר הזקן את עיניו על פני
הסלע הגדול והאבנים הקטנות ואמר להן: "היטבתן לעשות. ועתה, הואלנה והחזרנה את הסלע ואת האבנים ממש למקום שממנו לקחתן אותם. שימו לב שכל אבן תחזור למקומה המקורי. אחר כך שובנה אלי ואגיד לכן את דברי".

    ASU030_AR-006.png        ASU005_AR-001.png    ASU025_AR-005.png    ASU035_AR-007.png    ASU020_AR-004.png

יצאו השתיים מבית הצדיק לעשות כדבריו.

הראשונה, מצאה על נקלה את המקום שממנו לקחה את האבן הגדולה, והניחה אותה במקומה, ואף השנייה טרחה להחזיר את האבנים למקום ממנו אספה אותן, אך לא יכלה, כי לא ידעה לקבוע את מקומן.
חזרה האשה השנייה אל הצדיק עם משא האבנים הקטנות והאשה הראשונה חזרה אליו בידיים ריקות.
אמר אליהן הזקן: "את, הראשונה, הנחת את האבן
הגדולה במקומה כי זכרת מנין לקחת אותה. זכרת את חטאך ומצפונך לא נתן לך מנוח כי רצית לשוב בתשובה. לאחר שהתוודת על חטאך ותיקנת את דרכך באמת ובתמים, נסלח לך. ואלו את, בעלת האבנים הקטנות, חטאת לכאורה חטאים קטנים, קלים ושונים. הם לא הכבידו על לבך ולא הכאיבו לך. לא התחרטת עליהם באמת ומצפונך אינו מייסרך. את גם אינך זוכרת למי חטאת ונראה לך שאלו היו רק עברות קלות. כן גם היום - לא יכולת למצוא את מקומן של האבנים הקטנות. ואיך יסלח לך? אל לנו לראות בחטאים קטנים דבר פעוט, כי מצטרפים הם וגדלים לצל גדול היושב על הלב".

הודו הנשים לצדיק וחזרו אל ביתן, זו לבה קל ושמח ואילו חברתה מלאת חרטה ומחשבות, כיצד תוכל לתקן את דרכה.
כששבה אל ביתה, פתחה פנקס קטן שהיה ברשותה, ולאורך לילה שלם ישבה והפכה בראשה למי הזיקה ובמי פגעה, מתי איחרה, את מי העליבה וממי שאלה ולא החזירה.
לאחר ליל השימורים טרחה והלכה האישה אל בתי כל קרוביה וביקשה את סליחתם, ורבה הייתה הפתעתה שזכרו הקרובים את המעשים הקטנים שעשתה להם, ושמחו בבואה, ואף התנצלו בפניה על דברים פעוטים ששכחה אף היא, והוקל לבבה והחיוך שב אל פניה.

    ASU030_AR-006.png        ASU005_AR-001.png    ASU025_AR-005.png    ASU035_AR-007.png    ASU020_AR-004.png

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ינון פיאמנטה אלא אם צויין אחרת