00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

רשומת פרידה מהסיכומים.

נא לא להיכנס לפניקה, זו לא רשומת פרידה מהבלוגיה, סתם עבדתי עליכם בכותרת, בשביל הרייטינג...

לי אין את הפריבילגיה הזאת לזרוק את ארבעת השנים שחייתי ביניכם  כי יש לי חוב של כבוד לבלוגיה, לולא הבלוגיה לא הייתי מכיר אשתי טל 1954 . זוכרים נכון?

ועכשיו בנימה קצת יותר רצינית, בארבע שנים שאני כאן, הכרתי אנשים כמוני וכמוך, לא ידוענים גדולים, לא חתני פרס נובל ואפילו לא חתני פרס ישראל, אבל אנשים שיש להם אמירה, והם אומרים זאת ורובם ממשיכים לומר זאת באופן המיוחד להם, בתחומים שמענינים אותם, וגורמים לאחרים להתעניין בהם גם כן. 

חלקם עזבו אותנו לעולם שכולו טוב, יהי זכרם ברוך. חלקם אמרו את אמירתם ולא היו להם יותר מילים  וחלקם עזבו מסיבותיהם הם.  אני מצר על כל אחד ואחד מהם כי מכל אחד למדתי משהו על עצמי.  

האחרונה שבהם "הר הקסמים" שבשבילי הייתה ועודנה (עד 120) "אבן דרך" בשבילי הפרדס הפתלתולים, עוזבת אותנו כי "שירה חדשה את בוקר חייה הרנינה"

 אני מאוד מצר על כך ומאחל לה הצלחה בדרך שבחרה.  אך מה לעשות שלי זה עושה עצוב?.

וכבר מתנגנות בי המילים מהבית הראשון של שירו של ביאליק:

לבדי

כֻלָם נָשָא הָרוּחַ, כֻלּם סָחַף הָאוֹר,

שִירָה חֲדָשָה אֶת-בּקֶר חַיֵיהֶם הִרְנִינָה;

וַאֲנִי, גּוֹזָל רַךְ, נִשְתַכַחְתִי מִלֵב

תַחַת כַנְפֵי הַשְכִינָה.

נו טוב, הגוזל כבר לא כל כך רך, ואשתי האהובה משגיחה שלא אסתופף חלילה תחת כנפי השכנות.

כותרת הרשומה אומרת "פרידה מהסיכומים" דורש  קצת הסבר: אנשים אוהבים לעשות סיכומים. בסוף השנה, בסוף החודש, בסוף פעולה ובסוף תהליך.

אני שונא לעשות סיכומים,  פעם סיכמתי וכתבתי דוחות, אך גיליתי שכשהכל מתקתק איש לא קורא את הסיכומים  שטרחתי עליהם כל כך וכשמשהו טיפה מתפקשש, הסיכומים משמשים כדי לנגח אותך,

אז מי צריך את זה? עופר D איתך אני לא מתווכח, אצלך זו פרנסה.

הסיכומים תמיד באים בסוף ואילו אני תמיד בהתחלה, וכשהסוף יגיע? למה זו צריכה להיות דאגה שלי?

הרשומה הזו היא  בשום אופן לא סיכום, אפשר לקרוא לה "לקט, שכחה ופאה," כי אחת הסיבות שלא כתבתי, נוסף לכך שהייתי עסוק,  כי  נכנסתי ללופ של  "אוברדראפט" כל כך גדול בבלוגיה, שלא ראיתי סיכוי לסגור אותו אי פעם. 

כך הצטברו להם אירועים  וצילומים שלא שיתפתי וכמה צילומים שאפילו ראויים ל"בול התמונה הנבחרת", וחגי בני ואבא של דנדן, כשנחה עליו הרוח לקנטר את אביו מולידו, אומר: "אם אבא שלי לא כתב על זה רשומה...זה לא התרחש"

אז מה היה לנו בכמה חודשים האחרונים:  היו לנו כמה וכמה שבתות של גיחות צילום

לציפורי שבגליל,  שוב לגן רמת הנדיב   ולג'אסר א זרקא, לפארק אוטופיה בבחן , לחוות סוסים בביתן אהרון, לשביל קליפות התפוזים, יום הולדת ליובלי ויום הולדת לעדן. 

את כל זה ננסה להכניס לרשומה אחת...ונראה מה יצא מזה.

פארק רמת הנדיב. אתר שאנו מבקרים הרבה.

  דררה ברמת הנדיב. 

עיזים ברמת הנדיב.

חוות הסוסים בביתן אהרון.

סברס בציפורי, במיוחד למוטיאור שאוהב סברס.

נזירות בעתיקות ציפורי.

דגים בג'אסר א זרקה. ביקור שני.

דייג בחכה בשפך נחל התנינים.

מבט על ג'אסר א זרקא משפך נחל התנינים.

שעת בין ערביים ממרפסת מלון דניאל בהרצליה, בעת פגישת עסקים.

שבת נכדות, עדן ויובלי במחשב עם אביטל.

יובלי ועדן ב"שביל קליפות התפוזים" בבריכה.

פארק אוטופיה, מפלים, סחלבים, פסיונים על קצה המזלג.

עוגת פרפר יום הולדת- יובלי בת שנתיים. אפתה, עיצבה וקישטה אביטל כמובן.

יום הולדת ליובלי בחצר הבית, על הטרמפולינה מדגים חגי לילדים תרגילי קפיצות

יובלי אוכלת כנף מהמנגל.

יובלי עם עוגת יום ההולדת.

יום ההולדת של עדן נערך במועדון של חוג האקרובטיקה שבו היא משתתפת.

עוגת יום ההולדת בשתי קומות ע"פ בקשתה של עדן, אפתה עיצבה וקישטה אביטל.

הילדים בילו את יום ההולדת בתרגילי אקרובטיקה במועדון

עדן הדגימה

יחד עם המדריכה

ובסוף נרות על העוגה.

  חתימה טובה. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

48 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת