00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

על סוכה וגעגוע...

                                  

יש אנשים שמתייחסים לנוסטלגיה בזלזול, היא מעלה אצלם אבק ועובש, הם היו מעדיפים להיפטר ממנה. ויש המתייחסים אליה כאוצר בעל ערך, שחייבים לשמר ולנצור לדורי דורות...

נוסטלגיה היא שברי זכרונות...סדקים...זכרונות שעולים...יש לי זכרון אחד קטן מחג הסוכות כשהייתי ילדה. הזכרון מתרחב למחשבה...והמחשבה לובשת צורה...צורה של סוכה...עם קול, ריח וצבע...צבעי הקישוטים המרהיבים התלויים על הקירות המאולתרים העשויים משמיכות וסדינים...ריח האתרוג המונח על השולחן המתקפל שנפתח רק בחג הזה...חבוק בכפות הלולב שנוכחותו מאפילה על ההדס והערבה...ואת קולות הקרשים שאבא היה סוחב על זרועותיו החסונות מהנגרייה...

אט אט עולים הזכרונות וצפים...גם צהלות הילדים מהשכונה שבאים להציץ בסוכה המשונה...סוכה קטנה שבנויה בתוך חדר מדרגות בבנין מגורים...כוך קטן בלי סכך...בהמשך לנישה צרה...כאילו שמישהו דאג לבנות אותה בדיוק לאותה מטרה...הזכרונות מבליחים ושוצפים בין גלי המוח, בתאים שאט אט עם השנים מתרוקנים...אם לא אזכור ואשמר אותם אצלי....הן יעלמו...יהפכו לחלולים...

זכרון עמום של סוכה מלבנית וצרה...בעיקר קטנה...בקושי מקום היה בה לכסא ושולחן...ועוד זכרונות מטושטשים...של אבא שאוחז בין ידיו המגושמות את הקרשים והולם בהם בפטיש ומסמרים גדולים...שחס וחלילה לא יהיו יותר מדי רפויים...שזו תהיה סוכה קטנה אבל הכי יציבה וחזקה...כל כך חזקה...שאחרי החג כמעט ואי אפשר היה לפרק חזרה..                               

                                         

 את הקרשים אחרי החג היה שומר לל"ג בעומר, לחלק בשכונה לילדים שחיפשו עצים למדורה...שתי ציפורים במכה אחת...של פטיש...ובערב החג עולה ניחוח נוסף...של מרק עוף צח...מגיח מבעד לחלון צר שבין הפרוזדור והמטבח...ואת ריחה של הקציצה...שאמא בישלה שעות עם רוטב עגבניות ועלה דפנה...

את הקינוח המתוק שהייתי מחכה לו כל כך...פודינג שוקולד בצלוחית קטנה כשעליו מונחת חתיכת בננה עגולה...בדיוק באמצע שלו...כמו הגזר על הגפילטע שחיכה במרכז השולחן...את הגפילטע רק אבא ואמא היו אוכלים כשאנחנו העדפנו להסתפק במתוקים... ואיזה קולות הנאה הם היו משמיעים בכל ביס שהיו נוגסים .... אמממ..א מחייע...תענוג...כל כך טעים...ביס ועוד ביס...מזל שהגפילטע כל כך קטן ואין בו הרבה "בשר"...אחרת השכנה מלמעלה היתה יורדת לבקש גם לעצמה חתיכה...

הזכרונות ממשיכים לשטוף אותי בשצף קצף...ולובשים צורה נוספת...בדמותו של אדון שוורץ, השכן מהקומה מתחת, שחדר השינה שלו היה בדיוק מתחת לסוכה שלנו...כשהיה סובל מהגרירות של השולחן והכסאות... היה עולה אלינו כל ערב עם פנים כועסות...בעיקר זכור לי המבט המזועזע שלו ואיך היה פוער את עיניו הנדהמות...כי רק במקרה הוא היה גם איש שומר תרי"ג מצוות...וכשהיה סורק את הסוכה מלמעלה למטה...וליתר בטחון שוב מלמטה למעלה...היה זועק:."..אוי גוועלד...זו איננה סוכה כשרה...

                               

 

אבל לאבא שלי זה כלל לא הפריע..."למי בכלל איכפת??"...אבא היה עונה לו מיד..."העיקר זה המצווה של בניית סוכה...לא כך אדון שוורץ??..."וחוצמזה...הוא הוסיף ואמר..."הייתי מזמין אותך להיכנס...להיות האושפיזין...אבל גם ככה אסור לך בין נשים לשבת"...קרץ והקניט...ואדון שוורץ מיהר הבייתה לרדת. "אז חג שמח שיהיה לך...אדון שוורץ"...אבא המשיך לקרוא אחריו בחדר המדרגות..."מה שחשוב זה שלילדות שלי ישארו זכרונות מחג הסוכות..."

ולי אכן נשארו זכרונות נעימים...של סוכה אחת...שכנים נחמדים...והמון המון געגועים...

 

                       

                    

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

70 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת