00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

שרביט לסיכום השנה בבלוגייה

                                הצילום לקוח מן הרשומה "יד לאמא"

אמת ניתנת להאמר: בזמן האחרון מיתנתי מאוד את קצב תגובותיי וכתיבתי.

למה ומדוע?
מן הסתם התעייפתי, נשחקתי וכנראה התרפטתי ולא התחדשתי. היו ימים שהתיישבתי באנרגיה גועשת לכתיבת רשומה. מזה שבועות ארוכים שהתופעה הזאת אינה מתרחשת. ומרגע ששמתי לב שהכתיבה הפכה לעול, גיליתי סלחנות כלפי עצמי והחלטתי לגשת למלאכה רק כשהלהבה תבער בעצמותיי.

   
                            הצילום - מתוך הרשומה "שרביט הספרייה האישית " 

נושא התגובות גם הוא פועל יוצא של מה שקרה לי בתחום הכתיבה. מודה ומתוודה שמספרן פחת. אני לא מגיבה עוד לכל רשומה שאני קוראת ולעתים לא מספיקה לעבור על כולן.
                                
                            התצלום - מתוך הרשומה "בשמלה הלבנה"

למותר לציין כי מספר המגיבים וגם המבקרים אצלי פחת בהתאם. חבל. אבל אני מתגברת...הרי סוד ידוע הוא שאם לא תגיב לאחרים הווה מוכן שגם הם לא יתענינו בך. לפחות לא בפרהסיה. ברור ומקובל. בהערת אגב, אציין גם שעל פי התרשמותי שיטת המספור שנהוגה לאחרונה בבלוגייה, גם היא הפחיתה פלאים את ייצוגם של הנכנסים. אני לא רוצה לחשוד שאולי בסיבות כלכליות עסקינן...

                
                              הצילום לקוח מן הרשומה על יעקב אחימאיר

ואולי הושפעתי מן העובדה שאחדים מן האנשים המוערכים והחביבים עלי נעלמו מנוף הבלוגייה. אט-אט נעלמו איתם גם כמה נושאים וכתיבה איכותית ועל כך אני מצטערת. אציין שלושה שמות שצפים ועולים במוחי כרגע: סש"ד ואביטל וכן סיווי שאת רשומותיה אהדתי מאוד (ויום אחרי כתיבת הרשומה מפציעה 'הר קסמים' עם הודעת פרידה) וזה מאכזב אותי. אמנם מקובל ומובן, אבל מלווה בטעם מריר (ולא של שוקולד...). 

                 
                  הצילום - מתוך הרשומה: "החפץ שנותר מן העולם שנעלם"

פיזרתי לאורך הרשומה הזאת כמה תמונות מן הרשומות שלי, על פי בחירה מקרית. כולן היו בנותיי ולא אציין מי מהן חביבה עלי במיוחד. מה שאוכל לומר הוא שהשקעתי מחשבה רבה בכל אחת מהן, במיוחד באלה שיש לי בהן נגיעה אישית. תענוג מיוחד היה לי בשעת "הקישוט" שלהן והטמעת התמונות. נטייה זו לקישוטיות, מלווה אותי מאז הכנת עבודות בביה"ס העממי לאורך הגשתן בשלבים שונים בחיי. מן הסתם יש בכך הד לעיסוק שלי בתחום הוויזואליה.

          
                          הצילום - מתוך הרשומה "ביקור בחניון שלומי"

אני יודעת שלא עניתי על השאלות שמוטיאור טרח עליהן ועמו ועמכם הסליחה.

מאחלת לכולם גמר חתימה טובה ומקווה שכולנו - הנמצאים ואלה שאני מתגעגעת אליהם והם מדירים רגליהם מכאן - נמצא ענין מתמשך בבלוגייה.


                         הצילום - מתוך הרשומה על ליל הסדר בטולדו

הרשומה הזאת מוקדשת ברחשי לב לעמי 128 שהעניקה לי את השרביט.
עוד אני סוגרת את הרשומה ועיני צדה את הודעתו של עופר ד. שהוא חבר טוב וכאילו כבר קרא את מה שכתבתי כאן והוא שולח לי זריקת עידוד "ליציאה מן הבצורת ". אני שולחת אליו חיבוק חם.

שולחת את השרביט אל:

מנורה, יעל (שמקורבת לסוסים הנפלאים) , גלית (שפותחת צוהר לנושא האימוץ מברזיל) , איילת המטיילת ועינבל (האמא של קויה) .

 

 


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

62 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת