00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיולים בטבע

Glacier Point Part 2

ממשיכים לטייל בגליישר פוינט והאטרקציה הבאה היא כמובן כיפת האף דום שגם אם הייתי רוצה לא הייתי מסוגל להתעלם ממנה. היא כל כך בולטת שאין אפשרות לפספסה.

האף דום היא כיפת גרנית המתנשאית לגובה של כ-1,440 מטרים מקרקעית היוסימיטי וואלי ומהווה את האטרקציה הנישקפת והבולטת ביותר בכל פינה ביוסימיטי וואלי. בעקבות זאת היא גם הבולטת במספר המבקרים השנתי בה.

האף דום כפי שהיא ניצפת ממרומי גליישר פוינט (נראה כאילו איבדה את מחציתה במפולת סלעים....

כשאתה מתבונן בה אתה מקבל את הרושם שזו כיפה עגולה שאיבדה את חצייה הצפוני כתוצאה ממפולת סלעים אולם לאמיתו של דבר זוהי רק אשלייה. מבט ממיצפה הוושבורן פוינט הסמוך מציג בצורה ברורה את מבנה הכיפה ומיד ניתן להבחין כיצד היא עוצבה לפני אלפי שנים כתוצאה מגלישת קרחונים.

וכך היא ניראית ממיצפה הוושבורן פוינט הסמוך.

גליישר פוינט הממוקם דרומית ליוסימיטי וואלי נוצר כתוצאה משחיקת קרחונים מתמשכת לאורך שנים. הקרחונים בכל האיזור מאופיינים בצורתם העגלגלה והחלקה, הפריכה והצוננת ומופיעה בזוויות שונות המושפעות מהאקלים. המדרונות ניחנים בציבעם האפרפר שמוקרן מסלעי הגרניט, והוואלי שמתחתם ומהווה  ניגוד אמנותי מושלם בגווניו הירוקים. המראה המקסים ריתק אותי והשאיר בי את חותמו.

בימים עברו קצהו של גליישר פוינט היה פתוח למבקרים וכל מי שחשקה נפשו יכול היה לטפס לקצה זה ולומר: "ניצבתי ברומו של עולם", אך עקב בעיות בטיחותיות נסגר הקצה למבקרים, הוקף בגדר והגישה אליו נאסרה לחלוטין. מוצב שם שלט התראה מאיר עיניים האוסר על הכניסה ומי שמתעלם ממנו ומחליט לטפס לקצה הצוק לא רק שמסכן את חייו אלא עובר גם עבירה פדראלית הנושאת בחובה עונש כבד במיוחד. בדיעבד ניתן להבין את האיסור שחל על הכניסה לשם וכפי שכבר נוכחנו פעמים מספר בעבר תמיד יקום איזה חכם תורן שיטען: "לי זה לא יקרה!" ואז שומעים על תאונה שאירעה ביוסימיטי ומישהוא קיפח את חייו. נהנינו לצפות בצוק והמראה המרשים שמתחתיו ממקום מבטחים.

השבילים בגליישר פוינט מסודרים, קלים להליכה ומאד מהנים. כל שביל מסומן ליעדו ומאד קשה ללכת שם לאיבוד (אלא רק אם מאד חפצת בכך). השבילים סלולים ומכוסים בחול רך שגורם לרגליים לחייך ולהרגיש בנוח, אפילו הנעליים חייכו וכאילו אמרו זה לזו: "אח, איזה יום יפה!" וכשאתה נהנה מההליכה אתה רוצה לראות יותר, איך אומרים: "התיאבון בא עם האוכל!" וכך טיילנו הלוך ושוב מהמיצפה לאמפיתאטרון ובחזרה וכמובן שלא שכחנו את חנות המזכרות במרכז האתר המציעה שפע של מזכרות במחירי "כוכב המאדים". 

אי אפשר ללכת לאיבוד, גם אם חשקה בך נפשך עד למאד....

שבילים כל כך מסודרים, כל כך נקיים, שגעון אמיתי...

שילוט ותחזוקה שכזאת, כל מה שנשאר זה רק לצייר אותם.

 

חנות המזכרות המקומית היא סיפור מעניין בפני עצמו. זהו מבנה ענקי המורכב מאבנים וקורות עצי ארז. צורתו הארכיטקטונית תואמת את הפארק מבחינת הנושא, ומיקומו מאפשר גישה נוחה. המבנה מוקף מאחור במספר לא מבוטל של עצי מחט המתנשאים השמימה והניגוד הצבעוני שבינם לבין המבנה עצמו יוצר תמונה מיוחדת ביופיה. החנות מציעה מגוון רחב של מתנות ומזכרות בנושאי הפארק ומחירם כאמור תואם למחירי "כוכב המאדים" (כך אני נוהג לכנותם). אולם בל נשכח שאנחנו רק מבקרים בפארק ולפעמים קשה לעמוד בפני הפיתוי, ככלות הכל איך נחזור הביתה מבלי להביא איזו מזכרת? ומי בכלל יאמין לנו שהיינו ביוסימיטי? ובנוסך לכך איך נתעלם מאותה מכונה שאליה מכניסים מטבע, מסובבים את הידית והמטבע נלחצת בין שני גלילי מתכת ויוצאת מצידה השני של המכונה כדיסקית ועליה מוטבע האיור של גליישר פוינט (השיגעון הזה קצת יותר זול). ראיתי שם כובע של הפארק ריינג`רס, כובע מרשים בצבע חאקי עם סרט וסמל המעטרים אותו בגאווה, אולם על התענוג הזה נאלצתי לוותר הפעם, אולי בעתיד כשאטוס אל כוכב המאדים ארכוש אותו כבר שם.

חנות המזכרות בגליישר פוינט.

המכונה שהופכת מטבע לדיסקית מאויירת.

אם לא קונים אז לפחות תופסים פוזה ליד המזכרות המוצעות למכירה בחנות.

 

חולצה מקסימה אלא שמחירה קצת מעל לתקציב.

לאחר מספר לא מבוטל של שעות מהנות הגיע הזמן להתקפל אולם לא לפני ביקור קצר במיתקן השירותים הציבוריים המקומי לצורך ריקון המיכלים. המתקן נמצא נקי ומבריק, רק בעיה אחת – הסירחון האיום. תור ארוך הסתרח לפני התא ולקח לי כעשרים דקות תמימות! שנראו כנצח להיכנס אליו. כשסוף סוף נכנסתי פנימה כמעט ועפתי חזרה החוצה. כנראה שבאותו יום משום מה שכחו להוריק את מיכלי האיחסון של הפסולת האנושית והסירחון היה נוראי. אישה צעירה שכמעט והתעלפה שם מהסירחון הייטיבה להגדירו כשאמרה לי כעבור מספר דקות של התאוששות: "ביום הכי חם ולח הריח שנודף מבית שחיי הוא כעין ואפס לעומת הריח שנודף כאן מהשירותים", הסכמתי איתה ללא עוררין ומצד שני צריך גם לדעת לקחת את הטוב עם הפחות טוב ולהמשיך הלאה.

כך נראה התור לשירותים בגליישר פוינט.

 

 

בסיכומו של יום נהנינו מאד בגליישר פוינט ואם היו פה ושם מינוסים קטנים עדיין השד לא היה נורא כל כך.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת