00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

דר` נויוירץ אוחז בפירם

 


במעברה שלנו יוצאי אירופה אינם רשומים בקופת חולים. הם רגילים מארץ מוצאם שאין ביטוח רפואי, וכל הנזקק לרופא – מזמין אותו על חשבונו. אם הרופא סבור שעל הפציינט להתאשפז בבית חולים, אנשים יודעים שנגזר דינם. בתי החולים מלוכלכים, עכברושים מתרוצצים בין המיטות, הרופאים לא נוגעים בחולה עד שמשפחתו לא משלמת להם אישית. קרובי החולה מביאים לו אוכל מהבית, אחרת יגווע מהרעב מהר יותר משהמחלה תהרוג אותו. לאישפוז יש יתרון אחד בלבד: אפשר לחסוך את דמי הנסיעה הביתה.

יש מחלות שמחייבות אישפוז על פי חוק. אלה המחלות המדבקות שיש בהן סיכון להדבקה המונית של האוכלוסיה. למשל סקרלטינה (שנית). אם ההורים מסרבים לקחת את ילדם לבי"ח מחשש לבריאותו, מתירים לאם להישאר בבית עם הילד החולה. שאר המשפחה מודחת מביתה לקרובי משפחה, ועל הדלת של החולה משרד הבריאות מדביק פתק אדום "קרנטינה" שזה בידוד.
כמובן שלטומי'קה תמיד היה מזל, הוא זכה להיות בקרנטינה עם אמא, בעוד אני ואבא גולים אצל סבא וסבתא, ואני ישנה שם על שני כסאות מחוברים. אני מעדיפה פי אלף לגסוס במקום טומי'קה בביתי שלי. מחמת מחלתו אשר נפלה על ימי ראש השנה הגרגוריאנית, אמא מסכימה ברחמיה המטרנליים להציב לו עץ חג מולד קטן ומקושט, דבר שלא נראה כמותו בביתינו מעולם. התירוץ העלוב היה ש"אנחנו יהודים" כבר אז הבנתי שהיהדות הזאת לא תוביל אותנו רחוק.

אבל היא הובילה: כיהודים עלינו ארצה והשתכנו במחנה ג' מספר 79 בתוך בדון עשוי ברזנט, במעברה היפה שלנו. אנחנו באנו עם מנהגים רפואיים מהבית. לא מיד רצים לרופא. זה יקר.קודם מפעילים רפואה ביתית: מרק עוף לחולה בשפעת, שמן דגים לילדים חסרי תיאבון. כמובן שטומי'קה היה הילד חסר התיאבון עם הצלעות הבולטות, ואותי אפשר היה להאשים בהרבה דברים, אבל לא בחוסר תיאבון. אבל לא ויתרתי על שמן הדגים, כי ראיתי שטומי'קה שוב מועדף על פניי וקינאתי. לא הייתי מוכנה לכך שטומי'קה יזכה במשהו שלי לא נותנים. הייתי הילדה היחידה במעברה שלא ברחה מאימת הבקבוק המסריח , ולקחתי את השמן ברצון. האמת שלטומי'קה לא חזר התיאבון, אבל שמן הדגים הגביר את תיאבוני שלי ואכן, הוא השפיע מאד לטובה . לדעתי, אפשר לייחס את התחת שלי מהיום לנפלאות שמן הדגים של הילדות.
כאמור, לא מיהרנו לרופא. אבל אם הגיעו מים עד נפש – מי שעמד לרשותנו היה דר' נויוירץ. דר' נויוירץ היה גבר נאה מאד, שחור שיער וכחול עיניים. לא מעט נערות ונשים הרגישו רע לעיתים קרובות וביקרו אצל נויוירץ, שבדק את כולן ביסודיות מענגת.אמא הלכה אליו פעם עם חום ודלקת גרון חזקה. נויוירץ ביקש ממנה להתפשט לחלוטין. לדברי אמא – היא אמרה לו שהיא לא מטומטמת ולא התפשטה. בהכירי את אמי היטב, היא באמת לא היתה מטומטמת, ולכן יש לי ספיקות מסוימים אם האירוע התנהל כפי שהיא תיארה, כי מאז אמא ביקרה את נויוירץ גם לרפואה מונעת.
נויוירץ לא היה רופא דגול, ואף רופא בינוני לא היה. הוא ידע להזריק, ולכן בסוף דיאגנוזה הוא הזריק לפציינט חומר זה או אחר. הפציינט הבריא עם הזמן, אם לא מת במקום. היה הונגרי זקן בשם פאלי, שהיה נשוי לרינה השחפנית. נויוירץ הזריק לפאלי פניצילין. אני עצמי במו עיניי ראיתי איך פאלי יוצא מהרופא, מדדה כמה צעדים קדימה, ואז מתחיל ללכת לאחור עד שפגע בעץ וקרס לידו כשק תפוחי אדמה. רינה השחפנית החלה לצרוח עד כמה שריאותיה איפשרו לה. דר נויוירץ ברח מהמרפאה מהדלת האחורית והאחות יצאה לפציינט, הרטיבה את פני הנפטר והזמינה לו אמבולנס. פאלי לא היה הרצוח היחיד של הרופא המהולל.
הרומנים שהכירו אותו "ד'אכסה" שזה "מהבית" סיפרו לנו את סיפורו:
דר' נויוירץ היה בנו היחיד של גינקולוג מנהל מחלקה בבית החולים האוניברסיטאי בבוקרשט. האב היה פרופסור דוקטור דוצנט והחזיק גם קליניקה פרטית משגשגת. האב החליט שבנו פאול יהיה אף הוא גינקולוג ויירש בבוא העת את הקליניקה שלו. פאול לא התעניין בלימודים כלל. הוא היה בחור יפה תואר, היה לו תקציב לא מוגבל מהוריו, והוא העדיף לבלות בבארים בבתי קפה ובמסיבות, כשיפהפיה תורנית תלויה על זרועו.


בבית הספר לרפואה כמעט לא ניראו פניו. אביו קיווה שעם הזמן הוא יתעשת ויתחיל ללמוד ובינתיים הוא פנה לעמיתיו, מנהלי המחלקות שלימדו באוניברסיטה ממש כמוהו, וביקש מהם לתת לו את השאלות שישאלו במבחנים של הבן. אתם זוכרים שזאת רומניה, שום דבר לא בלתי אפשרי אם אתה מוכן לשלם מחיר מלא. נויוירץ הזקן שילם. כך קיבל את השאלות מראש, והוא עצמו ענה עליהן. פאול רק היה צריך ללמוד את התשובה. ככל שהתמקצעו בנושאים הנלמדים, הידע של הזקן לא הספיק. לכן ביקש מחבריו לכתוב לו את השאלות וגם את התשובות. כמובן שחבריו נענו גם לזאת תמורת תשלום נוסף.

הבחינות באוניברסיטה בבוקרשט הן בעל פה, ופומביות. כל תלמידי בית הספר לרפואה על כל שנתוניו נאספים באולם תיאטרון גדול. על הבמה יושבים הפרופסורים. הסטודנטים נקראים לבמה, ואז עוברים מכסא לכסא עד אחרון הבוחנים. זה יום מפחיד במיוחד לכולם. כמובן שפאול מתרונן כעפרוני, כי ללמוד בע"פ הוא יודע, והוא כרגיל מקבל מאיות בכל מבחן. מאחר שכל הסטודנטים חיים ברומניה כל שנותיהם, הם מכירים את ההתנהלות , ועד מהרה הם מבינים שמדובר בסחר מכר מאחורי הקלעים, מפני שפאול, כפי שהם מכירים אותו הוא די אידיוט. למרבית הצער הוריהם לא עשירים מספיק כדי לעשות כנ"ל.

פאול מסיים את לימודי הרפואה בהצטיינות, ועכשיו אבא צריך למצוא לו מקום להתמחות. החוק לא מאפשר לאב להכניס את בנו למחלקה שלו. על כן הוא פונה לחבריו מנהלי המחלקות. כאן הם נעמדים על רגליהם האחוריות: “סליחה, אני צריך מתמחה במחלקה שיודע רפואה".
נויוירץ הצעיר היה נוכח במקרה בשיעור בו לימדו את הסטודנטים להזריק. זו בסופו של דבר עבודת אחות אבל הוא מאד התלהב מיכולותיו האישיות ובעצם ההזרקות הן הפרוצדורה הרפואית היחידה שבה שלט.

לבסוף אביו זימן אותו לעבוד במרפאתו הפרטית, ושם הוא קיבל את הנשים בחדר הקבלה כשסטטוסקופ תלוי על צווארו. אבא גם איפשר לו להזריק אם היה צורך.

פאול הצעיר היה מרוצה מאד. נשים צעירות התחילו לפקוד את המרפאה, ופטפטו איתו בחדר הקבלה. החיים היו יפים.

אז קרה הדבר ששינה את חיי כולם.

פאול מכניס למרפאה של אבא את גב' גרינוולד, לא לפני שהוא מחמיא לה על מראיה, וחוזר לשבת על כסאו. הוא מפלרטט עם אחת הפציינטיות כשלפתע נשמעות זעקות אימים מחדר הטיפולים. פאול דוהר לתוך החדר ורואה מחזה שמקפיא אותו על עמדו: אביו, נשען בישבנו על קצה שולחן הכתיבה שלו, ידיו מחבקות את רגליה הפשוקות של גב' גרינוולד, וראשו נמצא ממש במקום בו מתחברות רגליה של הגברת זו לזו

עכשיו גם הנשים בחדר ההמתנה מציצות, וגם הן צורחות. פאול רוצה להגן על אביו בכל מחיר. הוא אומר: "זה לא יכול להיות, זאת טעות, אבא שלי מעולם לא עשה כדבר הזה!” אז צורחת עליו גב' גרינוולד: "אידיוט, אידיוט שכמוך! אני חושבת שאבא שלך מת!” פאול מתחיל לצרוח אף הוא : “רופא! רופא!” הנשים אומרות לפאול "לך להרים את אביך"! פאול אוחד באביו באצילות ידיו ומרים אותו. ואז הוא קולט משהו בזוית העין: משקפיו של אבא נשארו תלויים על השיח רב התלתלים של גב' גרינוולד.באופן אינסטיקטיבי פאול מרפה מאחזיתו באביו אשר גולש לרצפה כשגבו צמוד לשולחן הכתיבה. ופאול מושיט יד לעבר משקפי הזהב ומושך.הגב' גרינוולד צורחת שוב צריחה חדה ואז מבחין פאול כי במשקפיים של אבא, באזור הבורג הקטן מסתלסלות מספר מכובד של שערות ערווה שחורות.
אשת הרופא מגיעה במרוצה למרפאה, פאול זורק עליה את המשקפיים ונס מן החדר.
הפרופסור דוקטור דוצנט נויוירץ אמנם מת מדום לב ונקבר בכבוד.

אבל מאחר שלסצינה במרפאה היו הרבה עדות, הסיפורים מתחילים להזדחל דרך רחובות בוקרשט. אנשים כמו אנשים מספרים את הסיפור כל אחד מוסיף איזה פרט שהיה או לא היה. הסיפורים צוברים תאוצה ומשנים צורה, ועד מהרה כל העיר צוחקת על נויוירץ הצעיר שקרא "רופא רופא" כשרצה לעזור לאביו שהרי הוא עצמו יודע שאין לו מושג ירוק ברפואה. החלק הכי מצחיק ופיקנטי בסיפור,היה ה"פירם" של גב' גרינוולד, שפאול תלש את שערותיו. כאן עליי להסביר כי יהודי מזרח אירופה כינו בלצון את ערוות האשה בשם "פירם" אני לא יודעת מה המקור, אבל יתכן שבא מהמילה "פורים" כי גם הוא משהו שמח שאפשר לעלוז בו. למרות שזה די מעליב אותנו הנשים, שזוכרות כמובן את שיר הפורים "זקן ארוך לי עד ברכיים".

כך מתקבע שמו של של פאול הצעיר כ"דר' פירם" והוא הופך למשל ולשנינה בכל העיר.גב' פרופסור ובנה המוכשר ממהרים למכור את רכושם ועולים לארץ. הסיפור רודף אותם גם כאן, כי הרומנים לא שוכחים ולא סולחים. כמובן שהדר' הצעיר לא מנסה אפילו לעבוד בבי"ח או במקום רשמי אחר, אלא פותח מרפאה פרטית במקום נידח , שם חיי האנשים שווים פחות, ולכן הרשויות לא מקפידות איתו.כך הוא מגיע למעברה שלנו.

עם הזמן רכש ביטחון: למה להזריק רק בישבן ובידיים? הוא רצה להתקדם כרופא. לכן, משהגיעו אליו פציינטים עם תלונות על לחץ בחזה – הוא הזריק להם ישר ללב. לאט לאט החלו להכיר אותו כל הרופאים שעבדו בבית החולים בעיר הסמוכה לשם הגיעו הנפטרים.הם קראו לו "הרוצח מהמעברה" אבל עם הזמן שמעו כמובן שזהו דר' פירם והם אימצו את השם בהתלהבות.

הפציינטים של הרופא היו אשכנזים, בעיקר רומנים. רומנים מתים בשקט ולא מתלוננים. גם כאשר המושך בפירם הורג אותם בדרך זו או אחרת, בני המשפחה נאנחים, בוכים והולכים לשבת שבעה.
ליד המרפאה של פאול שכנה סוכת אבטיחים. הבעלים היה חזקאל, בריון ענק וגס רוח. עבדו איתו חמשת בניו המגודלים, כולם גם ישנו בסוכה כדי שלא יגנבו להם בלילה. הם לא היו מפוקדיו של פאול. אבל לילה אחד חזקאל אחז בליבו ואמר לבניו "תקראו לאמא, אני מת". כל הבנים צרחו, האמא הקטנה והכחושה התעוררה בביתה הסמוך וגם היא הצטרפה ליללות. אז הרימו הבנים את האב על כפיים ורצו למרפאה של דר' פירם. השעה היתה 2 בלילה, אבל הרופא ראה מיד שמדובר במקרה חירום. בעודו בודק את הפציינט הבנים הענקים צעקו "תציל אותו, אני אגמור עליך אם לא תציל אותו” בעוד האמא הקטנה מקוננת "יא ויילי, יא ויילי יא ויילי"! מאחר שחזקאל היה גדול ושמן, דק' נויוירץ שלף את מזרקו הגדול ביותר, ותקע אותו בחוזקה בעצם החזה של החולה. החולה פרפר, פרכס, התעוות, התיישר, עשה צרכיו במכנסיו חרחר ומת.

פאול היה רגיל לפרוצדורה של הנפטר הרומני: "החולה מת, אני משתתף בצערכם".
בעודו מנסה לשלוף את המזרק מחזהו של חזקאל הוא חשב בקדחתנות איך הוא יוצא מזה בחיים. אז אמר לבנים: “תראו כמה הוא רגוע ולא כואב לו כלום. אני נתתי עזרה ראשונה, ועכשיו, כל זמן שהוא רדום, קחו אותו לבית החולים”.
האחים לקחו את האב מיד והעמיסו אותו על הטנדר המקרטע שהיה ברשותם בגלל האבטיחים. הם השכיבו אותו על שמיכה וכל הדרך צפו בו ונרגעו כאשר ראו שהחולה ישן בשלווה, למרות שדר' פירם לא הוציא לבסוף את המזרק שנתקע בעצם החזה של החולה. כך הם הגיע לבית החולים בעיר הסמוכה. שם הם השתלטו על העניינים, שמו את החולה במיטה ואז פנו לרופא הראשון שראו, אחזו בו ולקחו אותו למיטתו של חזקאל. “הוא ישן מספיק בדרך, עכשו תעיר אותו ותטפל בו.” אמר בנו הגדול, קובי.
הרופא הסתכל על חזקאל, ואמר לבנים "מה יש לכם, האיש הזה מת". הם שאגו כולם בבת אחת "מה מת! הוא נח, אם לא תטפל בו אני יהרוג אותך" בקיצור, מהומה אלימה בחדר מיון.המשטרה הוזמנה. בשלב זה הם כבר הבינו שאביהם מת, אז הם רק בכו וצעקו באבלם. הרופאים רצו כי המשטרה תסלק אותם כי הם הפריעו לחולים ולרופאים.
קובי בכה: “איך זה שהזריקה של הרופא מהמעברה לא הצילה אותו?” אחד הרופאים ענה לו "אדוני, הזריקה הזאת הרגה אותו!”
עכשיו קובי קם מהרצפה עליה ישב ואמר לאחיו "בואו, אנחנו נוסעים הביתה".
דינו של דר' פירם נחרץ.
שני השוטרים עזבו, עלו לניידת ואז אמר אחד מהם: “תשמע, הם הולכים להרוג את הרופא, בוא ניסע לשם". מאחר שהם חנו ממש ליד המיון הם הצליחו להקדים את האחים.

בחמש בבוקר שוב נקשו על דלתו של רופא המעברה. הוא פתח את הדלת בעיניו האדומות שהעידו שלא ישן כלל. השוטרים אמרו לו כי האחים בדרך ועליו לעזוב מיד. הוא רצה לארוז כמה דברים, אך השוטרים האיצו בו לצאת מיד. וכך העיר את אמו וגם היא לא לקחה דבר. וכך יצאו שניהם מהבית לעבר הניידת שהבריחה אותם לאי שם. השוטרים אמרו כי בעוד מספר חודשים אולי יוכלו לחזור לפחות לקחת את חפציהם.

אבל גם אליהם ב"אי שם" הגיעה השמועה, שהאחים פרצו לביתם שברו וניתצו ולא הותירו אבן על אבן. על הקיר החיצוני של הבית הם צבעו באדום "רוצח".

מאז לא ניראו במעברה דר' פירם ואמו אבל זכור לי שהכיתוב האדום "רוצח" נשאר על הקיר שנים רבות בבית הנטוש.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

91 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת