00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

האמת – מטרת הטיפול הפסיכולוגי

מזה שנים רבות, אני מניחה מגבת ישנה מקופלת צמודה לאמבטיה כדי לעמוד עליה בכפות רגליי הרטובות ולנגבן. מעין שטיחון אמבט. אחת מהן נראתה לי תמיד כמגבת מנוקדת כחול לבן בתפזורת כלשהי. אחת כזו ישנה וסתמית שאינה ראויה למבט, למרות שלבטח מאות שעות הייתה מונחת לפני, ממלאת תפקידה נאמנה. והנה יום אחד התבוננתי במגבת זו, התבוננות משמעותה הפנית מודעות ותשומת לב מתוך רצון לראות באמת. נדהמתי לגלות שעל המגבת מצוירת סצינה שלמה בעזרת תפזורת נקודות הכחול לבן. יש בה אי טרופי ודקלים משני צדדיו, במרכזה שני עופות גדולים בעלי כנפיים גדולות ומקורים מעוקלים הניצבים על רגליהם, ברקע סירת מפרש ומעליה שמש עגולה וגדולה אשר מכל צד שלה עפה לה ציפור בשמיים. זו הייתה תדהמה של ממש. המגבת, שפשוטו כמשמעו לא ראיתי אותה ממטר, התגלתה להיות ציור של ממש. אמנם לא ציור אמנות, אבל ציור מלא ושלם ששנים חוויתי אותו כנקודות בתפזורת אקראית.

עד לאותו הרגע לא הייתה בי התכוונות- לכן גם לא הייתה התבוננות – לא הייתה מודעות יוצרת ראיה ולא נגלתה האמת של מה אכן מצויר על המגבת.

 

האמרה "דע את עצמך" היתה חקוקה על שער הכניסה למקדשו של האל אפולון ביוון העתיקה, בעיר תבאי, מקום משכנו של האורקל, איש הראיה הפנימית של הנבואה. סוקרטס, הפילוסוף היווני (זה ששתה מכוס התרעלה) אימץ משפט זה. מצד אחד המשפט "דע את עצמך" משמעותו דע את מגבלותיך ויכולותיך בעולם הזה ובהתאם את מקומך בעולם. מצד שני, המשפט ניתן להתפרש כ"דע את עצמך" – את טבעך האמיתי, את מהותך, את החוקים האוניברסליים הפועלים בנפשך, מהיותך חלק מהטבע הכלל יקומי וכפוף לחוקים האוניברסאליים השולטים ביקום.

סוקרטס טען כי הדרך להגיע לידיעת האמת היא אך ורק מתוך עמדת המוצא של "הדבר היחיד שאני יודע הוא שאינני יודע דבר". תלמידו אפלטון (המאה החמישית לפני הספירה) מהמשפיעים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית, ויש האומרים הגדול מכולם, הקים באתונה את האקדמיה ללימודים גבוהים, למעשה את האוניברסיטה הראשונה בעולם. את המשפט אודות האמת הוא הפך למשפט אלגורי שהיה חקוק בשערי האקדמיה "אין כניסה למי שאיננו יודע גיאומטריה". (הרבה פעמים נפוצה הטעות שבה מיחסים למשפט "דע את עצמך" הלקוח ממקדש האורקל בתבאי, כאילו הוא המשפט הכתוב על שער האקדמיה של אפלטון ולא כך הוא). בעיני אפלטון, יצגה המתמטיקה את האמת המוחלטת האולטימטיבית.

והרי שינוי מזערי של מיליונית המיליונית של המספר באחד הקבועים הפיזיקליים מתמטיים הקובעים את חוקי היקום, והופ – קורס עולמנו. (אלוהים הוא כמובן מתמטיקאי). הדייקנות המתמטית המוחלטת עומדת ביסוד קיום העולם והרי היא אפוא ביטוי לאמת היקומית. יחד עם זאת, משפטו של אפלטון בדבר האולטימטיביות ההכרחית של האמת המתמטית נראית היום בראי הדורות כאמת יחסית בלבד. תיאוריות ההסתברות שהתפתחו במאה השש עשרה מן המתמטיקה עסקו למעשה בתחום ההערכה: לאפשרות שאירוע מסוים אכן יתרחש או לא. כלומר הכניסו את נושא חוסר הודאות למתמטיקה. במאה ה17 נוצר החשבון האינפיניטיסמלי (חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי) העוסק בתהליכים של שינוי. התחום מבוסס כולו על מושג הגבול המאפשר לעסוק בתהליכים אינסופיים, החל ממינוס אינסוף עד פלוס אינסוף. תחילתו בעבודותיהם של אייזיק ניוטון (האיש והתפוח שנפל על ראשו) ושל וילהלם לייבניץ, פילוסוף ומתמטיקאי. כך או כך, נתפסה המתמטיקה כאמת, שחלקה התגלה לנו וחלקה עדיין לא, אך הוא קיים "בחלל וירטואלי כלשהו". הפילוסוף קאנט בספרו "ביקורת התבונה הטהורה" מזכיר את העיקרון של הסרט "מטריקס" בטענה כי המתמטיקה אינה משקפת את חוקי העולם אלא את חוקי המתמטיקה או חוקי התבונה וההיגיון דרכם תופס המוח האנושי את העולם הסובב אותנו.

מכל האמור לעיל, יוצא אפוא כי אולי אפלטון במאה החמישית לפני הספירה, קצת טעה בתפיסת האמת המוחלטת במתמטיקה. שכן כיום קיימות אסכולות במתמטיקה גבוהה הטוענות שמתמטיקה אינה בהכרח התחום המכיל את הידע הוודאי ביותר שנוכל להשיג. כלומר, בפשטות, גם עם המתמטיקה ברמות מסוימות אפשר להתווכח.. וזה משמח אותי שהרי הכתבה שלפנינו עניינה הוא האמת. האם יש אמת מוחלטת?

נחזור אפוא לשאלה של הטיפול הפסיכולוגי והקשר שלו אל האמת. השורה התחתונה של הטיפול הפסיכולוגי היא שיפור איכות חייו של המטופל. המטופלים הצעירים מאמצע שנות העשרים ועד שנות השלושים וקצת צפונה אומרים זאת ישירות ופשטות: "אין לי אג'נדה בחיים" או "אני לא יודעת במה לבחור, כמעט באף תחום" או "לא יודע מי אני באמת ומה אני רוצה באמת". כלומר קיימת כאן בקשה מפורשת לגילוי הטבע הפנימי האמיתי שלהם מעבר לעיצוב התרבותי ומעבר לסטייליזם ההתנהגותי המנחה אותם להיות coolומגניב וזורם וסרקסטי וציני והומור שחור, וכל מה שמגדירות נורמות חברתיות של תרבות הצעירים, שאומצו כה עמוק עד שהצעיר/ה איבד/ה את הקול הפנימי של מיהו/מהו באמת. הם חכמים, מוכשרים, משכילים והעולם פתוח בפניהם. שפע של אפשרויות אך אינם יודעים במה ובמי לבחור. היו כבר בדרום אמריקה ו/או במזרח, כך שנותר רק לחפש בפנים את התשובות.

צעירים אלו פונים לטיפול בפירוש על מנת "לדעת את עצמם" באמת.

לדעת מהו מעטה חיצוני, מסיכה, תפקיד חברתי, מנגנוני הגנה, פרסונה ומהו אותנטי בתוכם. להכיר את זהותם כחוויה רציפה והמשכית של מודעות עצמית, בחירות, העדפות, רגשות ותגובות לעולם הבאות מתוכם ולזכרו את עצמם לאורך חייהם.

כאן נכנסת לתמונה השאלה

מהי האמת?

 

הסרט המצליח "ראשומון" של הבמאי היפני הנודע קורסאווה (1950) מדבר על אירוע אונס ורצח מבעד לעיניהם של ארבעה עדי ראיה. כל אחד מהנוכחים, שלושה גברים ואשה אחת מוסרים גרסה אישית שונה לחלוטין אודות שהתרחש. (הנרצח אף הוא מוסר גרסתו באמצעות מתקשרת). ארבע העדויות סותרות זו את זו והצופה אינו מסוגל לגלות את האמת. האם היה זה מוות בדו קרב, רצח או התאבדות?

מאז הפך המושג ראשומון לתיאור מצב (החיים, לדוגמא) בו אי אפשר לרדת לחקר האמת בשל גרסאות סותרות. לאמת יש 360 זויות ראיה, בהתאם למשמעות ולפירוש הניתנים לה ובהתאם לאורך הקטע בעלילה אליו מתייחסים, כלומר בהתאם לקונסטקט (ההקשר הכולל בו מופיעות העובדות).

 

ספר הציור זום 2 מאת הצייר ההונגרי אישטוואן באניאי מדגים זאת היטב. במבט מקרוב של זום אין, נראה בית יפהפה ליד אגם מים. במבט של זום אאוט, נחווה אותו בית כציור נפלא על גבי מניפה אותה מחזיקה יפנית יפהפיה. בהמשך הזום אאוט נגלה שהיפנית ומניפתה היפהפיה הם בעצם רק ציור על שלט דרכים בצומת תחבורה צפופה. בהמשך, מסתבר שאותו שלט והתחבורה שלידו הם בעצם דף מספר בו מדפדף אדם היושב בקרון רכבת תחתית. איזו אכזבה. לא בית יפהפה ליד אגם, לא יפנית יפהפיה, סתם קרון רכבת תחתית. שינוי המבט, לקיחת המרחק מהאובייקט ושינוי זוית הראיה שינו לחלוטין את ה"אמת" של מה שקורה, מה שמתרחש ומה שאנו חשים לגבי זה.

 

ככל שמתרחב מעגל ההקשר בו אירעה החוויה שלנו נכללים בתוכו גם דמוית נוספות ואם אני מעמיקים להתבונן בהן, ניתן להבין את תגובותיהן כלפינו.

אם ניקח כדוגמא את המקרה של נעמה (שם בדוי), "הסיפור" הוא לא זה של "אמא לא עשתה הכל למעני" אלא דווקא סיפור שונה האומר "כל מה שאמא הציעה לי שללתי, הדפתי בכוח ובעיקשות עד ש'נשברה' והרפתה, כי לא היו לה עוד כוחות להמשיך ולהציע ולקבל בתמורה התנגדות עזה". נעמה רצתה שאמא תהיה רק שלה, רצתה שתלחם עליה אך הפכה את משאלתה לקירבה למאבק הדיפה עוצמתי ומתמיד. כך, שאם ניתן פרשנות לחייה אולי נעמה איננה ה"קורבן" של אמא חלשה אלא היא בעצם הקורבן של כעסה העמוק כלפי האם שלא הרפה ממנה ולא חדל. כעס, שהיה דרך הביטוי ההפוכה שלה למשאלתה הפנימית העמוקה מאד שאמא תאהב אותי, תגן עלי ותהיה בשבילי. אם כך, מדוע נהגה נעמה בדיוק להפך עד שהצליחה להתיש לחלוטין את האמא שלא הרפתה שנים רבות מניסיונותיה לקשר? מודעות לאמת הפנימית והתמודדות רגשית עם אמת זו הן הדרך לריפוי בטיפול הפסיכולוגי.

אני מודה לאלוהי החסד שחשף אותי לשיטת הרגרסיה המכונה מ.א.ס (mind-emotion-sensation), בה שוכב המטופל על מיטה והאמת "מסופרת" על ידי גופו. הגוף לעולם דובר אמת. הגוף אינו משקר. (זאת ידעו יוצרי הפוליגרף, מכונת האמת, בהסתמכם על המוליכות החשמלית של האור כמו גם יצרני הביופידבק המודדים פרמטרים גופניים שונים, כגון טונוס שרירים, הולכה חשמלית, שיעור זיעה וכד').

כדי לדעת את האמת הפנימית הלא מודעת אנו משתמשים בתגובות הגוף המחובר אל התת מודע. במודע אנו מספרים לעצמנו הרבה סיפורים, הרבה עיבודים ועיוותים של אמת כלשהי ואחר כך אנו מאמינים לסיפור שהמצאנו אודות עצמנו והעולם. היות והאדם הוא הסיפור שהוא מספר לעצמו אודות עצמו, הרי מטרת הטיפול הפסיכולוגי היא "לכתוב" סיפור אחר "אמיתי" יותר, אותנטי יותר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת