00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

פרידה בקשר טיפולי (כל שלום הוא גם להתראות)

מוקדש לציפוש, בהערכה ואהבה

מוקדש לציפוש, בהערכה ואהבה

פרידות מתרחשות בחיינו כל הזמן. כל יום אנו נפרדים מהיום שחלף ומצפים בטבעיות ליום החדש שיגיע. פרידות בקשר אף הן מתרחשות כל הזמן. פרידות זמניות או לצמיתות. פרידה כי הקשר כבר אינו מספק ואין בו עוד טעם, פרידה כי הקשר מאכזב ומתסכל ועדיף בלעדיו, או פרידה כי אחד השותפים פונה לדרך חדשה ואחרת ואין בן זוגו מעוניין ללכת באותו כיוון.

כך או כך, פרידות מתרחשות כאשר הקשר מיצה את עצמו בצורה כזו או אחרת.

אדם פונה לטיפול פסיכולוגי מתוך מטרה להיפרד מבעיותיו. לשם כך הוא יוצר קשר עם איש המקצוע, קשר שכל ייעודו הראשוני, הוא שאדם ייפתר מבעיותיו במהירות הראשונית, כלומר בתקווה שהקשר יהיה קצר ככל האפשר, מה גם שעלותו אינה זולה.

מסתבר שיחסים טיפוליים הם מורכבים וטעונים רגשית בדומה ליחסים בין כל שני בני אדם. מלכתחילה נתפס הקשר כקשר פונקציונאלי בין מבקש סיוע ומעניק הסיוע, אך מאחר והתהליך של השלת הבעיות אורך זמן, לעתים שנה ושנתיים, לעתים אף יותר מכך, תלוי באופי הקשיים, אישיות המטופל, גישת המטפל ואישיותו וכל הנסיבות בהווה ובעבר.

מאחר וזהו תהליך רציף ומתמשך, אך טבעי הוא שיתפתחו בו רגשות. אין קשר בין אישי, אשר לאורך זמן אין מתפתחים בו רגשות. מצד המטופל נדרש קודם כל ובראשונה אמון ביושרו ובמקצועו של המטפל. בהדרגה, אם העניינים מתנהלים כהלכה, מתפתחת גם הכרת תודה, הערכה ואף תלות באדם המסייע. כמו כן, בהחלט עשויים להתפתח, רגשות של כעס, אכזבה, תחושה שאינו מבון כהלכה, רצון לבלעדיות רגשית והרשימה ארוכה.

הרגשות השליליים כלפי המטפל הם מנוף רב עוצמה בטיפול, על מנת להבין את המשאלות והציפיות המודעות והלא מודעות המסתתרות מאחוריהן ועל מנת לחזור בסופו של דבר לרגשות בין אישיים חיוביים. בהיעדר אוירה בין אישית חיובית, לא יחולו גם שינויים חיוביים. אנו מקבלים רעיונות ומזדהים איתם רק מאדם כלפיו יש לנו יחס חיובי.

שינוי והפנמה של צורת התבוננות בעולם ובני אדם וראיה של אמיתות שונות אפשרית רק בתנאים של אמון, בטחון וחיבה, כלומר, השינוי הטיפולי מסוגל להתרחש רק לאחר ניקוי הרגשות השליליים ובירורם. והוא מתרחש תוך כדי קבלת הרגשות השליליים, הכלתם ועיבודם, עד להחזרת הקשר ליחסים של אמון, חיבה והערכה בעוצמות שונות. הזנה רגשית ומנטלית חיובית עבור המטופל תהיה אפשרית אך ורק אם אישיות המטפל ואמירותיו תתפסנה ככנות, מתאימות, מיועדות להיטיב, קולעות מבינות ותומכות.

בעקרון, כבני אדם קשה לנו להיפרד מאדם יקר לנו. אדם שהיטיב איתנו, שמסרנו בלבו את סודות ליבנו. אם בעזרת הטיפול חל שינוי משמעותי במהלך החיים ונפתרו קשיים, הרי שלמעשה נפסק הצורך הפונקציונאלי להמשיך ולקיים את הקשר הטיפולי, ויש צורך בפרידה, דהיינו הפסקת הטיפול.

הפרידה אפשרית רק לאחר הויתור על צרכי התלות וכאשר המטופל חש שיש בתוכו קול פנימי תומך, מכוון ומדריך ואינו זקוק יותר לקולו החיצון של המטפל.

נושא הפרידה בקשר הטיפולי הינו נושא רחב יריעה, שמרבית האסכולות הטיפוליות דנות בו בהרחבה. העיקרון הטיפולי השכיח והנפוץ הוא לראות בפרידה משהו סופי. באת-נרפאת-צמחת נפשית-לך לחייך ועשה בהם קשרים מעניקי חום תמיכה וסיוע. שוב אין לך צורך "באיש הקביים", הלא הוא הפסיכולוג המטפל.

כתוצאה מתפיסה זו מתחיל תהליך פרידה בין שני הצדדים. יש הנוקבים בתאריך סיום מוסכם על שני הצדדים ו"עובדים" על הפרידה ומשמעויותיה. הכוונה היא, שכאשר מגיע מועד הסיום המתוכנן תתרחש פרידה סופית בין מטפל ומטופל.

היה תהליך, הסתיים, וכל איש לדרכו. סוף הוא סוף, זו הגישה. אין דרך חזרה אל הקשר.

עקרונית, הריני מתנגדת נחרצות לגישה זו של סוף מוחלט. לעניות דעתי, החיים הם תהליך מתמיד של שינוי ואין אדם בעולם שסיים באופן סופי ומוחלט את הדיאלוג שלו עם עצמו, עם הזולת ועם החיים כל עוד הוא חי.

הסוף היחיד הסופי שאני מכירה הוא המוות. זהו סוף כל הסופים, רק ממנו אין חזרה (עד הגלגול הבא) (-: .

יומרני מאד, לדעתי, לומר שאדם שהשלים טיפול וסיימו בהצלחה הפך בכך לשלם ומושלם. האינטגרציה הנפשית היא תהליך מתמשך וכל עוד יש בנו תודעה ורגשות, יצרים ודחפים, הנפש היא אינסופית והיא חוזרת ויוצרת את עצמה, כלומר אותנו.

אדם שסיים טיפול ימשיך בחייו, ואי שם מתישהו עלולות הנסיבות הפנימיות והחיצוניות, להביאו להזדקק שוב לעזרת איש מקצוע.

האם נאסר עליו לחזור לטיפולו של אותו אדם שסייע לו בעבר, רק בגלל שסופו הוכרז כסופי סופני ומוחלט? (נושא זה מודגש מאד על ידי חסידי האסכולות האנליטיות, העוסקות בנושא של סיום טיפול חתוך ופסוק).

לתפישתי, סיום טיפול אינו מוות ולפיכך איני רואה אותו כבלתי הפיך. יש סיום טיפול לאחריו יתקיים מעקב המשך בתדירות חודשית או דו חודשית ובהמשך תפחתנה התדירויות עד להפסקת הקשר באותן נסיבות של זמן ומקום. תפיסת סיום הטיפול כסופני ומוחלט אינה מתיישבת בעיני עם מהלכם הטבעי של החיים, בהם אנחנו נפרדים, חוזרים ויוצרים קשר לאורך השנים, אם יש נסיבות תואמות לכך.

תפיסת הסיום המוחלט הדרמטי מעצימה רגשות של פרידה, אבל, כאב וצער.

תיאורטית, היא מיועדת לסייע בחיזוק האינדיבידואציה, כלומר, המרכז הפנימי המזין של המטופל את עצמו ויכולתו להתחזק לכיוון עצמאות רגשית. כל אלו הם כמובן יעדים חיוביים, טובים ונכונים.

יחד עם זאת, בעיני, הפיכת הסיום הטיפולי "לגדול מן החיים" דוגמת המוות הסופי והמוחלט, יש בה דרמטיזציה מיותרת של סיום ההליך הטיפולי ושל אופי הקשרים בין בני אדם.

עבדנו יחד, חווינו שעות קשות, טובות ומרגשות, השגנו דברים, מיצינו שלב זה בחיים ועכשיו הבה נפרד ברכות: אני המטפלת תמיד אהיה כאן בשבילך כשתצטרך/י כל עוד הנני בחיים ואשמח לחזור ולהיפגש אי שם בעתיד כלשהו אם יהיה צורך בכך. לדעתי זוהי ברכת הדרך הטובה והחמה ביותר. קח/י אותי, הדמות הטיפולית בתוכך כמו יועצת ותומכת פנימית, חלק מה"אני" שלך, אבל אם יגיע יום, שבו שוב יהיה לך צורך שנפגש, אז כל עוד אנחנו בחיים האלה, נאפשר לעצמנו את תהליך החיים הטבעי של חידוש קשרים.

עצם העובדה שאדם יודע, שאי שם יש לו את ה"מקום" שלו, שקיבל אותו, הכיל אותו וזוכר את סיפורו האישי לפרטיו, היא לכשעצמה נוסכת בטחון ומסייעת בהתמודדות. אין פוליסת ביטוח נגד מהמורות החיים, אז לפחות שתתקיים הבטחה של נאמנות להכלה ולקבלה של מקום חם ובטוח, מעין מקלט או בית מזין ותומך אליו ניתן לחזור אם וכאשר החיים מוליכים לכך.

את דן (כל השמות בדויים) פגשתי לראשונה בהיותו כבן 29. הוא פנה למעשה לייעוץ של פרידה מאשתו איה. שני בני הזוג הגיעו יחדיו. היחסים היו חבולים מאד. הזוג היה נשוי כשנתיים ללא ילדים והיה ברור שתהום פעורה ביניהם מבחינת תפיסת העולם והצרכים הרגשיים של כל אחד מהם. איה הייתה זקוקה לחזור לרווקות ולהמשיך לחוותה ולהתנסות בה. דן ראה את עצמו כאיש משפחה. הטיפול סייע לזוג להיפרד תוך הבנה הדדית, קבלת השונות ביניהם וללא משקעי כעס.

כעבור כעשר שנים התקשר אלי דן שנית. הפעם ביקש להתמודד עם כאבי עברו כילד, יתמותו הטרגית, וויתורו על חלום ילדות של קריירת ספורט. כבר היה מבוגר מידי לכך. הטיפול נמשך כשנה, התהליך בינינו היה של אמון וקירבה. עם סיום הטיפול, הודיע דן שכבר היה נשוי בשנית ואב לשני ילדים, שהוא מרגיש מחוזק, שהכאב מאחוריו ושהוא בטוח בבחירותיו.

לפני כחודש התקשר דן בשלישית, כיום כבן חמישים. עשר שנים לא היה שום קשר בינינו. איני רושמת מעולם מילה או חצי מילה באיזשהו יומן או מחשב אודות מטופלים, סומכת על חסד עליון. משהזכיר את שמו מיד נפתח איזה חלון במוח ומיד זכרתי את כל מהלך חייו. הזכרתי לו זאת בשיחתנו הטלפונית, הוא שמח מאד, ואמר שבדיוק זו הסיבה שהוא חוזר בשלישית, ביודעו שיש מקום הזוכר ויודע אותו. הפעם הגיע לטיפול זוגי עם אשתו השניה דורית, אם ילדיו, לה הוא נשוי כעשרים שנה. הסיבה לפנייתם היא רצונם להפטר מכשלי הבנה מלפני עשרים שנה, אותם הם נושאים לאורך השנים, ופוגמים ביכולתם למצות בשמחה ובאהבה רבה יותר את זוגיותם. בני אדם מקסימים. זוג מקסים שאינו חווה כפי שהם ראויים לכך את יחודיותם. אני חושבת, שעם תום התהליך הפעם, נתראה בפעם נוספת על הענן בשמים בהירים.

סיפורו של דן, החוזר למפגש טיפולי שלישי בהפרשים של עשר שנים, כל פעם לדיון בהיבט אחר של חייו, אינו הסיפור היחיד של מטופלים החוזרים אחרי שנים לסבב טיפולי נוסף. הגיל השתנה, הנסיבות אחרות, ושוב יש צורך במרחב הטיפולי המתווך בינם לבין עצמם ובינם לבין חייהם.

כמו שנאמר, כל סוף הוא התחלה של משהו אחר: החיים נעים בספירלה, לעתים אנו חוזרים לאותם נושאים מזווית שונה, לעתים זקוקים לסגור מעגל שטרם נסגר ולעתים כמובן, ואלו מרבית המקרים, נפרדים ואין מתראים עוד.

תמיד הפרידה היא: "שלום שלום, כל טוב, שיהיה רק טוב ובהצלחה. ואם יהיה לכם צורך מתישהו בשיח נוסף, אני כאן. חיבוק חם ממני"

הכל פתוח, כל האופציות אפשריות, סוף מוחלט ובלתי הפיך הוא המוות בלבד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת