22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

מלים חמות למורים ולמורות עם פתיחת שנת הלימודים

06/09/2012

מחרתיים גם כאן במדינת ניו יורק הרחוקה יתחילו את שנת הלימודים. תלמידי יסודי נרגשים, תלמידי תיכון מבואסים ומורים במצבי רוח שונים יקומו בבוקר ויצעדו אל הבוקר הראשון של שנת הלימודים הקרובה. 

השנה, גם אני אקום אחרת אל שנת הלימודים. כל השנים ראיתי את היום הראשון ללימודים דרך עיני התלמידים. ואילו השנה, לראשונה, אחווה את היום הראשון מן העבר השני, מעמדת המורה. 

בשנה שעברה כבר "טבלתי את הרגליים" במים הקרים של ההוראה, כשנקראתי מספר פעמים להיות מורה מחליפה בבית הספר היהודי הקטנטן בקהילה שלנו, ואחר כך כשהוזמנתי בחודשיים האחרונים ללימודים להצטרף בתור המורה לעברית "המורה דורית" .

בפעם הראשונה שבה נקראתי להיות מורה מחליפה, נכנסתי לי בסטאלבט לכתה, בטוחה שהתפקיד הזה קטן עלי (פעם, לפני אי אילו שנים, הייתי מש"קית הוראה בחיל החינוך...). השאננות גם נבעה מכך שבית הספר שלנו הוא באמת קטנטן וכולל 20-30 תלמידים over all. השעות הראשונות חלפו להן בייעף מכיוון שאלה היו שעות בהן לימדתי רק תלמיד אחד. הכל היה נחמד מאד עד שנכנסו לכתה ארבעת התלמידים שאיישו את כתה ח'. ארבעה ילדים טובים מבתים טובים, מתוקים ומקסימים. למעט דבר אחד...הם היו בני 13-14 ושעורי העברית שלי לא ממש עניינו אותם...:(

הם פיהקו (מעליב) והם קשקשו (מעצבן) וגרמו לי ממש להזיע!! כשחזרתי הביתה באותו יום, החלטתי שאני הולכת להראות להם: א. שאני מורה מגניבה ב. שעברית זה מעניין. זרקתי את הטקסטים המיושנים (והבאמת משעממים) שלימדו אותם . ביקשתי מבן ה - 14 שיתן לי רשימת נושאים מעניינת (להקת גרין - דיי למשל). וישבתי וכתבתי שעור על להקת גרין - דיי. עם טקסט בעברית פשוטה, עם ניקוד, הפעלות ועניינים. סימתי להכין את השעור בערך בשעה 23:00 בלילה (כמו בכל מקום, גם זה היה בהתנדבות...).

למחרת, נכנסתי לכתה בגב זקוף ומבט מנצח. אז ככה. א. הם לא הכירו את להקת גרין - דיי... (הם שאלו אותי אם יש לי טקסטים על ג'סטין ביבר שהוא הכי כוכב על וגם הכי חתיך...:D). ב. הטקסט שכתבתי במשך שעות היה קשה מדי, הם לא הבינו כלום. ג. הם שיתפו פעולה, אבל פיהקו בכל זאת...

עם הזמן, בבית הספר "בוטיק" שלי (כיתות פיצפוניות, ילדים יהודים מפונקים מבתים עשירים, ופירגון של כולם מקיר לקיר, תנאים שאני לא בטוחה שכל המורים מקבלים) התחלתי להבין שהוראה זה מקצוע קשה. זה לא שלא ממש ידעתי שזה מקצוע קשה. אני תמיד מאלה שהעריכו מאד את המורים. אבל לא ידעתי עד כמה קשה. הוראה זאת עבודה קשה! אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. קודם כל זה קשה ללמד! גם אם יש לך חבורת ילדים שרוצים ללמוד ונועצים בך עיניים סקרניות ומשתוקקות (טוב, נו...) רבותי, לא כל אחד יודע ללמד! להסביר נושא מסוים כך שהצד השני יבין אותו, בצורה ברורה ומובנת, זו אומנות. זו מלאכה מיוחדת במינה שצריך לדעת אותה. 

ואם יש אנשים שיודעים ללמד, לא כל אחד יודע ללמד ילדים. כדי ללמד ילדים צריך לאהוב ללמד וצריך לאהוב ילדים. לאהוב אותם באמת. לקבל אותם כבני אדם קטנים עם היתרונות ועם החסרונות. צריך להיות סבלניים ולהכיל את ההפרעות שלהם. להבין שזה לא נגדך, אבל שאם הם לא מקשיבים יש פה בעיה, והבעיה הזו לא נעוצה בכך שהם ילדים לא טובים, אלא כנראה בכך שמשהו בדרך העבודה שלך לא עובדת. לאהוב ללמד ילדים זה אומר ללכת על חבל דק מאד בין לדבר בשפה שלהם, להבין אותם, להיות איתם, אבל לא להיות חבר. להיות נעים ונחמד, אבל לא להתנחמד. לבין להציב גבולות אבל לא להיות שוטר. להציב גבולות באהבה. 

"להציב גבולות באהבה" זו אומנות. זו יכולת. לא לכולם יש אותה...

ללמד ילדים זה בעת ובעונה אחת לראות כל אחד מהם לחוד וגם את כולם ביחד, ככתה. זה לחצוב את הדרך בין כל המהמורות: הקושי שבלימוד החומר, הצורך בלהעביר אותו בצורה מעניינת, ההתמודדות עם הרחש בחש (ככה זה כשיושבים בני אדם קטנים בכיתה. הם לא רובוטים, מה לעשות, אולי חבל, אולי לא, אבל זה מה יש...), הצורך להתמודד עם בני אדם שכל אחד מהם שונה לחלוטין מקודמו: אחד מבריק ואחד איטי, אחד שקט ומופנם ואחד רועש ומוחצן ולהגיע אל כל אחד מהם בדרכו שלו. 

הצורך לראות את המיוחד, את החנדל'ך גם של הילד הרועש והמפריע (ויש חנדל'ך תאמינו לי. לפעמים זה שהכי מפריע הוא זה שהכי מעלה חיוך ומכניס "פלפל" ועניין, ובדרך כלל הוא גם ילד רגיש מאחורי כל ההו - הא שלו)

ללמד, זו אחריות עצומה. עבר לי כל הזמן החשש הזה בראש, ומה אם בסוף הם לא ייקחו שום דבר מהשעורים שלי? מה אם בסוף הם לא ילמדו כלום? מה אם אני מורה גרועה? אני, עכשיו, בשלב הזה המורה שלהם לעברית. ולא חשוב אם הם יצטרכו להשתמש בזה יום אחד או לא (אם זה תלוי בי, הם ישתמשו גם ישתמשו!). ההורים שלהם שכרו אותי כי חשוב להם שהילדים שלהם יידעו עברית. איך אני עושה את זה? אם לא אעשה את זה טוב, הרי לא אעמוד במשימה... ואני באמת בורג קטן. אני חושבת על האחריות העצומה שמוטלת על המורים לחשבון, על המורים לאנגלית בישראל, על המורים להיסטוריה וספרות שאולי הם הגורם היחיד בכל החיים של הילד הזה שיפתח לו חלון לעולם המרתק של ההסטוריה או ההשכלה בכלל...

אני קוראת עכשיו את הספר היפיפה (מומלץ!!!) "אלגנטיות של קיפוד" מאת מוריאל ברברי. הספר הזה מלא במשפטים חכמים ותובנות מעניינות (אני רק בתחילתו, איזה כיף לי שרוב רובו עוד מחכה לי...). אחד הפרקים נפתח בציטוט המוכר לעייפה הבא: "מי שיודע לעשות, עושה, מי שלא יודע לעשות, מלמד, מי שלא יודע ללמד מלמד את המלמד, ומי שלא יודע ללמד את המלמד מתעסק בפוליטיקה...". האמירה הזאת מבטאת כל כך הרבה בורות, והתנשאות, וגסות רוח שאי אפשר לשאת אותה מרוב שהיא נפוחה בעצמה ומעצמה. זאת אחת האמירות הכי אידיוטיות ששמעתי בחיים. 

מאחר שאני מלמדת עברית ויודעת עברית מצוין, אין לי כל חשש שאינני יודעת "לעשות". אני רק יודעת שלא כל מי שיודע "לעשות" גם יודע ללמד. מורים, צריכים גם לדעת "לעשות" וגם לדעת "ללמד". זו אחת המלאכות הקשות ובעלות האחריות הגדולה ביותר שיש. הבעיה של המורים היא, שהם נשארים מאחורי התלמידים שלהם, מבחינה אחת בלבד: אחרי שהם נותנים לתלמידים שלהם את כל כולם, את כל מה שהם יודעים, והתלמידים לוקחים את הידע שלמדו (מהמורה) וממשיכים איתו הלאה, ובדרך כלל מרוויחים בסופו של דבר שכר יותר גבוה מהמורה. ואז מותר להם להתנשא מעליו. כי בעולמנו, השכר מפורש כשווי, "כמה אתה שווה"? ומי ש"שווה" יותר במצלצלים, חושב שהוא גם "שווה" יותר כאדם, ומתנשא מעל אלה ש"שווים" פחות ממנו, ושוכח שבלעדיהם הוא בכלל לא היה מגיע לאן שהגיע. כדי שאנשים אחרים יוכלו לטפס למעלה, חייב להיות מישהו שיתן להם יד כשהם מתחילים בטיפוס, שילמד אותם איך לטפס, שילמד כללי זהירות, שיתמוך, שיעודד וידחוף, ויישאר למטה כדי לעזור לבאים בתור. 

כל הכבוד למורים! הם עושים עבודה מדהימה, חשובה וקשה, עבודה שהיא אומנות ואמנות עם המון אמונה בצדקת הדרך. אני מצדיעה להם, מפינתי הקטנה והזמנית.

ולגבי החלק השני של המשפט על מי שלא יודע ללמד את המלמדים והולך לפוליטיקה, תצטרכו לשאול את האיש שלי שהוא דוקטור ומרצה לממשל ופוליטיקה (באיזה רובריקה בשרשרת הוא נמצא?!)...

שנת לימודים מוצלחת ופורחת לכולם!!!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת