00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

העיר שהתחברנו אליה יחדיו

 

השנה החלטתי לבלות את חופשת הקיץ שלי בארץ. בעצם...לא בדיוק "החלטתי", יותר נכון...נאלצתי...אבל היי...מי קבע שחייבים לנסוע לחו"ל?? אז כדי להנות מהחופשה בצורה מקסימלית ובלי להרגיש מתוסכלת שנשארתי פה, השתדלתי להשקיע מחשבה בבחירה נכונה של היעד ובתוכנית הטיול. בדיוק כמו שאני משקיעה לפני נסיעה לחו"ל. היות ולא חיפשתי נופש מסוג בטן-גב, היה לי ברור שאילת או ים המלח הם מחוץ לתחום, כמו גם בתי מלון נוספים בארץ שמציעים הכל כלול. חיפשתי עיר שתציע לי אתרים מעניינים וגם מזג אויר נעים. חשבתם שאין חיה כזו בחודש אוגוסט בארץ??מסתבר שיש. זו עיר הבירה שלנו. אני יודעת שאתם מרימים גבה, כי גם לי היו לא מעט התלבטויות לגביה. יש איזו תחושה שירושלים רק הולכת ומתחרדת ועסוקה יותר במאבקי דת שמתנהלים בה, מאשר לארח מטיילים ישראלים. התברר לי שלא רק אתרים קדושים יש בה (שאותם אפשר לפקוד בהזדמנויות אחרות), יש לה גם עוד הרבה מה להציע מעבר לזה.

אני רוצה לשתף אותכם בחווייה הירושלמית שהיתה לי ושהפתיעה אותי לטובה. בירושלים היתה בקיץ הזה, אווירה שונה ומיוחדת. לא הייתה לי תחושה מעיקה וכבדה כמו שקורה לי בדרך כלל כשאני "נוחתת" בה. המוני אנשים ברחובות. הרגשה של חג. כמו ביום העצמאות. בשעות הערב כשפנסי הרחוב דולקים ומסביב העצים מקושטים בכל פינה באורות נוצצים כמו בקריסמס, הרגשתי בעיר שחוברה לה יחדיו כמו בחוץ לארץ. העיר היתה מוצפת במטיילים רבים. יהודים, ערבים, דתיים וחילונים, צעירים ומשפחות עם ילדים. בקיצור, המוני מטיילים ישראלים ותייירים. בליל של שפות נשמע מסביב. עד כדי כך שהיו רגעים ששכחתי שאני בישראל.

בחירת המלון היתה מוצלחת. המלון ממוקם בשכונת בית וגן מול הר הרצל, קרוב לאתרים ולתחנה הראשונה של הרכבת הקלה, המובילה גם היא לאתרים נוספים. החדר השקיף אל הנוף ופנה אל הבריכה. בארץ זו כבר סיבה מספיק טובה להיות מרוצה. בבתי מלון אחרים מוסיפים תשלום על מיקום של חדר כזה.

               

ביום הראשון ביקרנו בגן החיות התנכי. קצת מוזר בהתחלה להסתובב במקום שמיועד יותר למשפחות עם ילדים, כשזוגי ואני מטיילים כמו זוג פנסיונרים עם כובע קסקט ומידנית על הכתף. ההורים מסביב עסוקים בלהשגיח ולהרגיע את הילדודס המשתוללים, ואני מתמוגגת שאצלי ברוך השם הילדים גדלו וכל אחד בעיסוקיו הוא. יש את הגיל שבו מחליפים טיטולים, יש את הזמן שבו עוזרים בשיעורים וכנראה שמגיע השלב שבו אנחנו שוב חוזרים לעיסוקים אישיים ולהתפנות להנאות קטנות משלנו.

        

אנחנו מתלהבים מהפיל והג'יראפה כמו שני ילדים קטנים. רוכשים כרטיסים לרכבת שעושה סיבוב בתוך הגן ומלקקים להנאתנו גלידה תוך כדי נסיעה. אנחנו מוצאים את מיתחם הפילים והג'יראפות כאטרקטיבי במיוחד ואנחנו מתעכבים שם. בדיוק באותו רגע התחשק לאחת הג'יראפות מולנו ללגום מים מהאגם המלאכותי שבגן. למי שלא יצא לראות את המראה הזה, זו הזדמנות להציץ בתמונה. יש לה תנוחה מאוד מוזרה ומצחיקה לאחת שנחשבת לגמלונית וארוכה. היא פוסקת את שתי רגליה הקדמיות הארוכות לעמידת נוח רחבה, מה שמאפשר לה להוריד את הצוואר הארוך ולהכניס אותו למים. המראה משעשע ומעלה חיוך איזו אקרובטיקה וגמישות.  

משם אנחנו ממשיכים למוזיאון מורשת בגין. היה רעיון חכם לשלב מוזאון על אנשים אחרי הגן עם החיות. המיזוג הקריר והנעים במוזיאון רק מחזק את זה. אנחנו נהנים להסתובב ולהיזכר בפרק מההסטוריה הלא רחוקה של ארצנו. יש סיור מודרך שחולף על פני תחנות חייו של מנחם בגין. אנחנו מתרפקים קצת על נוסטלגיה. על התקופה של המהפך בארץ כשהליכוד עלה לשלטון, על פליטת הפה של דודו טופז וה"צ'חצ'חים", ש"תרמה" למהפך הזה, וכמובן תהליך השלום עם מצרים וביקור סאדאת בארץ. כשמתבוננים על אירועים מהעבר, הם מקבלים משמעות אחרת. במיוחד אם היינו ילדים כשהם קרו.  

אחרי ארוחת צהרים ומנוחה קלה אנחנו יורדים בערב לשדרות ממילא. מיתחם יוקרתי שהפך להיות תחליף מצויין למי  שלא נוסע לחו"ל, אבל רוצה להרגיש כמו. בשדרה הזו הבנתי טוב יותר את הכינוי "ירושלים של זהב". יש בה יותר חנויות זהב נוצצות ויוקרתיות מבכל מקום אחר בארץ. בנוסף יש גם חנויות מותגים רגילות כמו שיש בכל קניון. אבל הדובדבן שבקצפת...סליחה, שבשדרה...הוא לא אחר מהישיבה בבלקונה, באחד מבתי הקפה מול חומות ירושלים. הקפה מקבל שם טעם אחר. בדיוק כמו הקפה בשדרות השאנז אליזה מול שער הנצחון בפריז. לשבת מול חתיכת הסטוריה, זו חוויה הכרחית. עם קפה או בלי...

   

למחרת אנחנו מקדישים את היום לביקור בגבעת התחמושת ובלטרון. לספוג קצת מורשת קרב ולא לשכוח את אלה שבמותם ציוו לנו את החיים ואת היכולת להסתובב בארצנו כעם חופשי. משם אנחנו ממשיכים לבית המשפט העליון. למי שעוד לא היה שם, אז יש סיורים מודרכים ללא תשלום. לאור המהפיכות היום במדינות הערביות שמסביבנו נגד המשטרים, ומכיון שאנחנו מקטרים כל השנה על המדינה שלנו, לא מזיק לספוג "דרך הרגליים" מהי אזרחות אמיתית במדינה דמוקרטית. 

                      

 

                                   

בערב אנחנו יורדים ליריד חוצות היוצר. יריד של אומנים מהארץ ומחו"ל. התור הארוך שמשתרך לא מרתיע אותנו. כשמתכננים נכון את הלו"ז גם בחופש, דואגים לרכוש כרטיסים מראש מה שחוסך הרבה זמן ותסכול מיותרים. אנחנו מסתובבים בין הביתנים הישראלים והבינלאומיים. אני כל פעם מתפעלת מחדש לראות עבודות יד שיוצרים אנשים מוכשרים. לא יודעת למה אבל איכשהו זה מצליח לרגש אותי. הסקרנות אצלי גוברת ואני משתדלת להתעכב בכמה שיותר דוכנים. אבל היריד גדול, הרבה דוכנים וגם המון אומנים. אם רוצים למצות את המקום צריך לפחות יומיים להקדיש לתערוכה כזו. אנחנו מחליטים לחזור גם למחרת, אבל לא מוותרים על ההופעה של הדג נחש שמתקיימת לא רחוק משם באותו הערב בבריכת הסולטן. לא שאני מחובבי הז'אנר...אבל אם זה באותו מחיר, למה לא להיות קצת ישראלית??...

                          

                          

ואיך אפשר לבלות בירושלים מבלי "להסניף" קצת את שוק מחנה יהודה. אני אוהבת שווקים ולא מוותרת על הריחות והטעמים, וכשברקע נשמעות קריאות כמו "רק היום...בזיל הזול", אני רוכשת לי לא מעט "מציאות". אבל למרות זאת אני חייבת להודות שלא הסתפקתי רק בזה והמשכתי את חווית השופינג בערב בקניון מלחה.

                         

יש לציין שבכל הנסיעות שלנו בתוך ירושלים עברנו דרך גשר המיתרים. פעם חשבתי שזה סתם מפלצת מפלדה מיותרת, אבל כשעוברים עליו כמה פעמים ביום והוא הופך לנקודת ציון הכרחית לדרך שלנו בחזרה למלון, הוא כבר הופך לסמל רב משמעות. ובשעות הערב כשהוא מואר, במיוחד.

בקיצור, יש עוד הרבה מקומות נוספים שטיילנו וביקרנו בהם אבל מה שחשוב זה ששמחתי להפוך לכמה ימים לתיירת בארץ שלי ואפילו להנות. מעולם לא הרגשתי בירושלים כמו שהרגשתי בחופש הזה. בסיכומו של דבר, אפשר להישאר פה בארץ ולבלות את החופשה השנתית מבלי להרגיש מתוסכלים. פשוט נוסעים ונהנים!!

              

 לתשומת ליבכם - רשומה זאת איננה פרסומת מאף גורם ירושלמי. היא נכתבה אך ורק כסיכום ותיאור החופשה הפרטית שלי!!

 

התמונות מGoogle

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

40 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת