00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

האם צמחונות הורגת? או: על מודל ההמבורגר להצלת חיים

הבהרה: ברשומה זו אני מציג את 'מודל ההמבורגר'. יש לו נקודות חזקות, וגם נקודות בעייתיות מאד שמפילות אותו. כתבתי על הנושא ברשומה הבאה - 'מפלתו של מודל ההמבורגר'. אני עדיין ממליץ לקרוא את הרשומה הזו, משום שהרעיון לכמת את מספר המתים מצמחונות לעומת אכילת בשר מעניין ברמה הראשונית לפחות, וייתכן שהקוראים המשקיעים יוכלו לפתח מודל מוצלח יותר מזה שהצעתי אני. 

קריאה מהנה !

שתי הודעות:

1. רבים הצביעו על פגם במאמר, החל מהחלק בו אני מפתח את 'מודל ההמבורגר'. הבעיה העיקרית, כפי שנראה, היא יחס ההמרה של גידולי מרעה לבשר בקר. אין לי נתונים מדויקים על נקודה זו, ואני מסכים שהיא בעייתית. אשמח לקבל את הנתונים, ואם תרצו לכתוב הסבר מלא על הבעיה במודל ההמבורגר- גם לפרסם אותו כאן בבלוג.

2. המאמר הנוכחי נכתב יותר כדי להעביר נקודה חשובה, מאשר כדי לקדם מודל זה או אחר: גם צמחונות גוררת אחריה תג-מחיר כבד בחיי בעלי-החיים המשלמים על הצורך שלנו במזון. אני מקבל שיש בעיות עם מודל ההמבורגר (כצפוי, בהתחשב בעובדה שאנו מנסים למדל כאן מערכת מורכבת בגודל של... ובכן, כדור-הארץ כולו), וזה מצוין. אי-אפשר להצליח בלי לעשות גם טעויות פה ושם. נסו להתייחס לחלק הראשון של המאמר, שהוא החלק המבוסס והרציני יותר. 

 

צמחונות הינה דרך חיים הדוגלת בהתנזרות מבשר, מתוך רצון לצמצם את מספר החיות הנקטלות כדי לספק לבני-האדם את מזונם. אין ספק כי זוהי עמדה ראויה להערכה ברמת האינדיבידואל, אך כאשר אנו בוחנים אותה בעיניים קרות יותר, אנו מגלים כי קיים סיכוי ממשי שדווקא בחירה בדרך-חיים זו מובילה למספר מיתות גדול יותר.

הכיצד?


חקלאות קטלנית

כל צמחוני מאמין שכאשר הוא נמנע מלהזמין סטייק במסעדה, הוא משתתף במאמץ להציל יצור חי – פרה או תרנגולת, לרוב. את מקום הבשר תופסים מוצרים מן הצומח: דגנים מסוגים שונים, טופו המופק מצמח הסויה, או פירות וירקות הגדלים בשדה. אנו מניחים, כמובן, שלצמחים עצמם אין רגשות או יכולת חישת כאב ממשית, והנחה זו מקובלת על רוב מכריע של האנשים. לפיכך, אין מניעה מוסרית להפוך אותם למזון.

אבל מה עם בעלי-החיים הזעירים המתקיימים בשדות הגידול?

כפי שיודע כל חקלאי, עונת הקציר עולה בחייהן של חיות קטנות רבות מספור. "צפיתי במספיק עונות קציר כדי לדעת שקצירת שדה חיטה מביאה ליותר ארנבונים כרותי-ראש תחת הטרקטור, מכפי שהייתם מאמינים." מספרת ברברה קינגסולבר בספרה קיץ בוגדני (Prodigal Summer), המצוטט במאמרו של פרופ' סטיבן דיוויס משנת 2003 (ועל רעיונותיו מבוסס גם המאמר הנוכחי)[1]. כל אחת מהחיות הקטנות הנקטלות בעת הקציר - ארנבונים, עכברים, חולדות, חפרפרות, לטאות, קרפדות ועוד – ניחנת בחיים משלה, ששוויים אינו קטן יותר מזה של הפרה או התרנגולת.

דומה כי היקום אינו הוגן במיוחד כלפי החיים בתוכו. כדי להמשיך להתקיים, אנו מחויבים לאכול. אם נאכל בשר, הרי שנדע כי הוא מגיע מחיה שנשחטה עבורנו, או לכל הפחות שאנו מפרנסים את תעשיית הבשר האכזרית. אם נבחר לאכול מגידולי השדה, הרי שנהיה אחראים למותם של יצורים רבים אחרים חפים-מפשע. מה הפיתרון לדילמה?


הנזק הפחות ביותר

הפילוסוף טום רייגן, המקדם את זכויות בעלי-החיים בארצות-הברית, דוגל בעקרון 'הנזק הפחות ביותר'. לפי עקרון זה, בכל מצב בו אנו מתלבטים בין שתי אפשרויות, עלינו לבחור בזו הגורמת את הנזק המינימלי ליצורים החיים. מכיוון שכך, כאשר אנו מתלבטים בין תזונה 'בשרנית' לתזונה טבעונית, עדיף במבט ראשון לבחור את התזונה הטבעונית, מכיוון שהיא גורמת רק למותן של חיות השדה. התזונה הבשרנית, לעומת זאת, הורגת גם את החיות המגודלות למאכל אדם, וגם מחייבת עדיין גידול צמחים שיהפכו לפירה ולסלט הירקות לצד הסטייק, או ללחמנייה שמסביב להמבורגר.

האם קיימות אפשרויות נוספות? האם ניתן למצוא דרכים לאזן בין צריכת הבשר לצריכת הצמחים, אשר יצמצמו את מספר החיות המתות על מזבח קיבותינו?

כדי לגלות את התשובה, אנו צריכים לעולל את אחד החטאים האיומים ביותר בעיני הפילוסופים ואנשי המוסר: למדוד את המציאות במספרים.


עלות הצמחונות

מדי שנה פותח כל חקלאי בסדרת פעולות שנועדו להכשיר את השדה: הוא שורף את שאריות היבול הישן, חורש את הקרקע והופך את האדמה, מפזר חומרי הדברה כנגד מכרסמים קטנים וחרקים, משביח את האדמה עם דשן... ובסוף השנה קוצר את היבול. למרות שלא כל החקלאים נוקטים באותם צעדים בדיוק, אפילו לחלק מכל הפעולות הללו יש השפעה קטסטרופלית על היצורים החיים בשדה. קצירה בלבד (פעולה אחת מכל אלו שנמנו לעיל!) של שדה אלפלפה, למשל, הביאה לירידה של 50%  באוכלוסיית  עכברי  השדה (Vole). נתונים אלו הגיעו מארצות-הברית [2], אך ניתן להניח שהם תקפים בכל מדינה בה נהוגות שיטות חקלאות אינטנסיבית, כולל בישראל.

קיים קושי לאמוד באופן מדויק את 'רשימת המוות' שגובה החקלאות האינטנסיבית, אך המחקרים המעטים הקיימים בתחום מציגים תמונה קודרת במיוחד. במחקר אחד[3] הודגם כי קציר השדה הביא לדלדול אוכלוסיית העכברים מ- 25 עכברים להקטאר (יחידת מידה של מאה מטרים על מאה מטרים, או עשרה דונמים), ל- 5 עכברים בלבד להקטאר. כלומר, שמונים אחוזים מהעכברים נקטלו או נטשו את השדה. מתוכם, ההערכה היא כי אחוז המתים היה 52 אחוזים מכלל האוכלוסייה. במחקר אחר שבחן את קציר קני הסוכר בהוואי, הוערך כי 77 אחוזים מתוך החולדות הפולינזיות נהרגו בזמן הפעולה[4]. אנו נבחר לפיכך את דרך השווה לפי חישוביו של החוקר סטיבן דיוויס (עליהם מבוססת גם רשומה זו) ונקבע כי שישים אחוזים מכל בעלי-החיים בשדה, נקטלים לאורך שנת היבול.

עד עכשיו דיברנו באחוזים. אבל כמה בעלי-חיים מתים בפועל? אם נבחן את העכברים בלבד, לפי ההנחה לפיה 25 עכברים חיים בכל הקטאר, הרי שנגלה שבכל שנה מתים 15 עכברים בכל הקטאר של גידולי שדה. בכל שנה נעשה שימוש ב- 120 מיליון הקטארים של גידולי שדה בארצות-הברית. אם כולם היו משמשים ליצירת מזון צמחוני, אזי  המשמעות היא שגידולי השדה בלבד היו עולים בחייהם של מיליארד ושמונה-מאות אלף עכברים.

ומה עם שאר בעלי-החיים שבשדה, מלבד העכברים? אם נבחר להכליל ברשימה גם את החרקים (המתים בהמוניהם כתוצאה מפעולת קוטלי החרקים המגנים על הצמחים), הרי שנקבל מספר עצום של קורבנות בכל הקטאר. אליהם מתווספים הארנבונים, הלטאות, הקרפדות, החפרפרות, האוגרים, הדביבונים וכל יתר היצורים הזעירים הקיימים בשדה. לא הצלחתי למצוא אומדנים מדויקים של המספרים, ולכן נעשה קפיצה שרירותית ונחליט כי סך-כל מספר היצורים הנקטלים לאורך כל שנת היבול עולה על מספר העכברים פי עשרה. כלומר, על כל הקטאר של חקלאות אינטנסיבית, מתים 150 יצורים חיים כתוצאה מפעילות אנושית.

בחשבון סופי, יוצא ש- 18 מיליארד בעלי-חיים יאבדו את חייהם בארצות-הברית אם האוכלוסייה כולה תעבור לתזונה צמחונית.

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המצב כיום

אין ספק שמדובר במספר גדול להחריד של בעלי-חיים הנופלים קורבן לחקלאות. אך יש להשוות אותו למספר בעלי-החיים המגודלים למזון ונטבחים מדי שנה לטובת בני-האדם. אם נגלה שמספר העופות, החזירים, הכבשים והבקר הנטבחים מדי שנה גדול יותר ממספרם של אלו המתים בחקלאות, כי אז נבין שאכן עדיפה תזונה טבעונית כדי לגרום את 'הנזק הפחות ביותר'.

בכל מקרה, דבר אחד ברור כבר עכשיו: החיים הם לא מקום פשוט או נעים. אי-אפשר להפסיק לאכול בשר ולטעון אוטומטית שבכך אנו מונעים את מותם של יצורים חיים. לכל דרך בה נבחר יש יתרונות וחסרונות משלה, וגם הטבעונות וגם אכילת הבשר עולות בחייהם של רבים מספור. השאלה היא רק כיצד לצמצם את הנזק.

הסטטיסטיקות הרלבנטיות לשנת 2011 מעידות שמדי שנה נטבחים בעלי-חיים בהמוניהם בחוות בכל רחבי ארצות-הברית[5]. רובם המכריע הינם בעלי כנף: שמונה מיליארד ותשע-מאות אלף תרנגולות, תרנגולי הודו, פרגיות, ברווזים, פסיונים וציפורי מאכל אחרות. לאלו מתווספים 37 מיליון ראשי-בקר, ועוד קצת יותר ממאה מיליון חזירים, כבשים ועזים, המביאים את אומדן המוות הכולל ל- 9.1 מיליארד בעלי-חיים. מספר זה עדיין נמוך פי שניים ממספר החיות שהיו מתות בתזונה טבעונית מלאה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אנו דומים כיום לאדם המנסה לרקוד בשתי חתונות, ולא מגיע לאף אחת מהן. אנו מגדלים גם יבולים וגם חיות חווה בשפע, וכך יוצא שאנו קוטלים גם בחיות החווה וגם בחיות השדה!

מה אנו יכולים לעשות? אם החישוב שעשיתי למעלה נכון (ואני עומד להניח שהוא נכון), הרי שאנו צריכים להפסיק לגדל צמחים מעבר למינימום האפשרי, ולהתמקד באכילת בשר. דרך זו תקטין באופן משמעותי את מספר היצורים המתים לטובת קיבותינו. קיימות אמנם דיאטות המתבססות באופן אקסקלוסיבי על בשר, אך הן אינן מתאימות לחלק גדול מהאנושות, ובכל מקרה יש לזכור כי לגידול בשר יש גם השלכות סביבתיות מזיקות. ומה נעשה עם כל אותם שטחים עצומים המשמשים כיום לגידול צמחים?

דרך אחרת עשויה להיות מעבר לחקלאות 'רגועה' יותר. משפחתית יותר. החקלאים לא ישתמשו בטרקטורים הקוטלים ללא-אבחנה, אלא יחזרו לעבוד עם מגל ולזרוע בידיים. הצרה היא שכדי לשמר את האוכלוסייה האנושית יש צורך בכמות גדולה של מזון, וחקלאות שאינה אינטנסיבית אינה יכולה לספק אפילו לחלק קטן מהאנושות את צרכיה התזונתיים. גם אם היינו מנסים לבטל את החקלאות האינטנסיבית לפי חוק, ההחלטה הייתה גורמת לגלים של רעב המוני ואי-יציבות שלטונית בכל העולם, שהיו גורמים להחזרת המצב לקדמותו במהירות.


להתרחק מהקיצוניות

אולי הפיתרון הטוב ביותר הינו להרחיק עצמנו מהקיצוניות וממודלים של התנזרות מוחלטת מבשר או מצמחים. אנו רוצים לצמצם למינימום את מספר החיות הנטבחות מדי שנה, אך עלינו להמשיך לדאוג לתזונה אנושית הולמת. אולי הפיתרון טמון בשינוי סוגי החיות שנאכל?

כדי להבין את הרעיון, נבחן תרנגולת ממוצעת. זו מותירה מאחוריה בערך קילוגרם אחד של בשר אכיל. הפרה הממוצעת, לעומתה, מספקת לנו בערך 150 קילוגרמים של בשר אכיל. יוצא מכך שמותה של פרה אחת הינו שווה ערך – לפחות מבחינה תזונתית – למותן של 150 תרנגולות. מה עדיף? להרוג יצור חי אחד כדי להפיק כמות בשר מסוימת, או להרוג 150 תרנגולות בשביל אותה כמות בדיוק? התשובה נראית ברורה: עדיף להרוג את הפרות. למעשה, אם היינו יכולים, הרי שבאופן מוסרי עדיף לעבור לתזונה המתבססת על בקר בלבד, ולזנוח את התרנגולות לגמרי.  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפי החישובים הקודמים אם אנו רוצים לצמצם לאפס את 8.9 מיליארד התרנגולות הנקטלות בארצות-הברית, (ואנו עושים כאן הכללות גדולות, מכיוון שאיננו מתייחסים לתרנגולי ההודו השוקלים יותר, או לפרגיות השוקלות פחות מתרנגולת ממוצעת) הרי שעלינו להחליפן ב- 59 מיליון פרות. אלו יתווספו ל- 34 מיליון הפרות הנטבחות מדי שנה בארצות-הברית, למספר כולל של 93 מיליון ראשי בקר. אלא שגם את הפרות הללו צריך להאכיל כדי שיוכלו להמשיך להתקיים!

 

 

 

 

כאן נכנס למשחק יתרונן הגדול של הפרות ומעלי הגירה האחרים על פני בעלי-הכנף. מעלי הגירה מסוגלים להתקיים על שדות מרעה, בהם נזרעו צמחי מרעה עשירים בסיבים. האדם אינו מסוגל לעכל צמחים אלו, אך הפרות רואות בהם מעדן ומפיקות מהם ערך תזונתי רב. חקלאות של שדות מרעה הינה חקלאות פחות אינטנסיבית, ואינה מערבת את אותה מידה של חרישה, זריעה ביעור או קצירה. מכיוון שכך, היא תגרום נזק מועט יותר ליצורים החיים בשדה, אך תספק מזון לפרות – ובשרן יזין אותנו בסופו של דבר.

קשה לספק נתונים מדויקים בנוגע למספר היצורים הנקטלים בכל שנה בחקלאות מרעה, ולכן נלך בדרכו של דיוויס, המעריך כי העלות בחיים נופלת למחצית מזו שבחקלאות צמחי-מזון אינטנסיבית. נסכם, לפיכך, כי כל הקטאר של מרעה יעלה רק בחייהם של 75 בעלי-חיים, במקום 150.

בהנחה שחצי משטחי החקלאות הקיימים כיום יהפכו להיות שטחי מרעה לטובת הפרות, נקבל מודל מוצלח – מוצלח יותר מזה של צמחונות מוחלטת, לפחות – לצמצום המוות בשדות ובחווה, כדלקמן (הנתונים תקפים לארה"ב בלבד):

בעלי-חיים קטנים בשדות גידול מזון: 150 מקרי מוות להקטאר, כפול 60 מיליון הקטאר = 9 מיליארד חללים בשנה.

בעלי-חיים קטנים בשדות מרעה: 75 חיות להקטאר, כפול 60 מיליון הקטאר = 4.5 מיליארד חללים בשנה.

בעלי-חיים בחווה: 93 מיליון ראשי בקר בשנה.

סך-הכל: 13.6 מיליארד בעלי-חיים מתים בשנה.

נשמע לכם עדיין הרבה? ובכן, זהו באמת מספר גדול. אבל הוא קטן פי שניים מהמודל הצמחוני המוחלט, בו נקטלים 18 מיליארד בעלי-חיים קטנים בשדות מדי שנה, וקטן עוד יותר מאומדן המוות כיום, שערכו המשוער מגיע ל- 27 מיליארד חללים (בעלי-חיים קטנים בשדות הגידול + חיות החווה הנטבחות).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני מכנה את המודל המשולב הזה מודל ההמבורגר מכיוון שהוא הופך את תעשיית הבשר למבוססת כמעט אך ורק על בקר. הוא אמנם מתיר ואף מחייב את האוכלוסייה לעבור לאכול בקר כספק החלבונים העיקרי (וכמעט בלעדי) בתזונה שלהם, אך יש לקוות כי הטבעונים והצמחוניים יסכימו לכך מתוך דאגה אמיתית לשלומם הכולל של בעלי-החיים.


הסתייגויות

מודל ההמבורגר, המתבסס על רעיונותיו המקוריים של דיוויס, מצליח לצמצם את מספר בעלי-החיים המתים כתוצאה מהצורך האנושי בהפקת מזון, אך הוא אינו לוקח בחשבון מספר אפשרויות לשינוי בעתיד.

צמצום התזונה

ראשית, איננו מתייחסים לאפשרות שכמות המזון שמכניס האמריקאי הממוצע לפיו, תקטן עקב מניעים פסיכולוגיים, כספיים או אחרים. זוהי אפשרות רצויה במיוחד, משום שארצות-הברית נגועה במגיפת השמנה קשה. כלומר, האמריקאי הממוצע אוכל יותר מכפי שהוא צריך. אך גם אם תצטמצם צריכת המזון באמריקה בחמישים אחוזים, מודל ההמבורגר המוצע הינו חסכוני יותר בחיים מהמודלים הקיימים האחרים.

הריגה בשוגג לעומת בכוונה-תחילה

שנית, פילוסופים רבים טוענים כי הריגה בשוגג (כגון זו המתרחשת בשדה בעת קציר) שונה מהריגה בכוונה (כגון זו המתרחשת בבית המטבחיים). זהו טיעון רלוונטי וחשוב, אך עלינו לשאול את עצמנו האם ההריגה היא אכן בשוגג. אם האיכר יודע כי מספר מסוים של יצורים יאבדו את חייהם בשל קצירת השדה, והוא עדיין מוכן לצאת ולעשות זאת – האם אין הוא הורג אותם בכוונה? נובע מכך כי האשמה על מותן של חיות השדה מוטלת על כתפי הצמחוניים ממש כשם שהיא מוטלת על כתפי אוכלי-הבשר-עם-הלחמניה שבינינו.

סבל מתמשך לעומת מוות חטוף

אחרון חביב, חלק מהפילוסופים טוענים כי במאבק לצמצם את סבל בעלי-החיים, יש להתייחס גם לסבל שהם חווים בימי חייהם, ולא רק לספירת המוות הסופית. לפי טענה זו, עכבר השדה המבלה את חייו בריצה חופשית, סובל פחות מפרה הנחלבת מדי יום, ולכן יש גם משמעות פחותה למותו. אלא שטענה זו מקשה עלינו לבחון את הנושא בצורה מדודה. איך מודדים אושר של בעל-חיים? האם באמת העכבר החופשי, הנמלט על נפשו כל לילה מינשופים ומתקשה למצוא מזון, סובל פחות מהפרה המקבלת מזון ותנאי חיים גבוהים יחסית באופן סדיר (וכן, גם התעללויות תדירות)? למרבה הצער, לא ניתן עדיין לכמת אושר, או אפילו סבל, של בעל-חיים. מכיוון שכך, אנו נאלצים להישאר עם המדד הפשוט ביותר לסבל: המוות. ומבחינה זו, מודל ההמבורגר מנצח בגדול ומפחית את מספר המיתות של היצורים החיים בעולם למינימום.

 

סיכום

מודל ההמבורגר עשוי להצליח, או שלא. הנתונים מאד ראשוניים, ונדמה שבתחום מורכב ומסובך כל-כך אין טעם כמעט במודל כל-כך פשטני של המציאות. מוטב להתייחס לכל העניין יותר כאל תרגיל מחשבתי משעשע, מאשר כעצות פרקטיות. הדבר העיקרי שאנו צריכים לזכור הוא שגם תזונה צמחונית ביותר גובה קורבנות רבים, ורצוי שנמצא דרך לטפל גם באלה.

למזלנו, אנו נמצאים כיום בתקופה בה שינויים טכנולוגיים מתחוללים כמעט מדי יום, ויכולים לשנות את התמונה מן הקצה אל הקצה. טכנולוגיות הידרופוניות, למשל, עשויות לאפשר לנו לגדל צמחים במים באופן יעיל, ואולי אפילו בקומות בתוך בניינים. במקרה זה, כל 'שדה' יכיל בניין שבתוכו ניתן יהיה למצוא קומות רבות של שדות יבול, נטולים בעלי-חיים כמעט לגמרי. אם כך יהיה הדבר, הרי שגידול צמחים יהפוך בוודאי להיות חסכוני בהרבה בחיים.

קיימת גם האפשרות שבעשורים הקרובים יהפוך שהבשר הסינתטי למציאות קיימת בשוק. במקום לגדל את הפרה כולה, נגדל רק את התאים הבודדים שלה, שיתרבו בצלחות הפטרי וייצרו נתחי בשר סינתטי משובחים. טכנולוגיה זו עדיין בחיתוליה, ולמרות שההמבורגר הסינתטי הראשון ישתחרר לשוק בקרוב, מחירו יעמוד כפי הנראה על מאות-אלפי דולרים. ובכל זאת, אנו יכולים לקוות שהמחיר יצנח במהירות, כפי שאירע עם פיתוחים טכנולוגיים קודמים רבים.

כך או כך, נראה שעלינו להסכין לפחות עם חלק גדול ממקרי המוות של בעלי-חיים, על מזבח צרכי האדם. זוהי אינה קביעה אופטימית או משמחת, אבל היא נכונה ואמיתית. קשה להתכחש לעובדה שאפילו אורח-החיים הטבעוני ביותר מחייב פגיעה מתמדת במספר עצום של יצורים חיים. אם גם אתם רוצים לפתוח בתיקון עולם, מוטב להסתכל למציאות בעיניים ולהבין אותה, לפני שמחליטים על כיוון פעולה.




[1]THE LEAST HARM PRINCIPLE MAY REQUIRE THAT HUMANS CONSUME A DIET CONTAINING LARGE HERBIVORES, NOT A VEGAN DIET; Davis; Journal of Agricultural and Environmental Ethics, 2003.

[2]Wildlife of Agriculture, Pastures, and Mixed Environs Wildlife of Agriculture, Pastures, and Mixed Environs; Edge; Wildlife-Habitat Relationships in Oregon and Washington, 2000.

[3]The Effects of Harvest on Arable Wood Mice; Tew, Macdonald; Biological Conservation, 1993.

[4]Fate of Polynesian Rats in Hawaiian Sugar Cane Fields During Harvest; Nass, Lindsey et al; Journal of Wildlife Management, 1971.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

72 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת