00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

נפש רוח נשמה - חלקיה השונים של פנימיותינו

מעולם לא ראיתי נפש הולכת ברחוב. גם לא אישיות. גם לא נשמה. רק אצל הירקן פוגשים לעתים "נשמות". "נשמה, תראי איזה עגבניה יפהפיה", "נשמה אולי תקחי איזה אשכול ענבים עסיסי?".

פרט לכך אני רואה ברחוב רק בני אדם, יותר נכון גופים מהלכים של בני אדם, גוף (מטריאליזם, נוכחות פיזיקלית), דהיינו הקופסא בתוכה שוכנת נפש האדם. על איזו נפש מדובר? נפש ההווה שלו? נפש העבר? העתיד? הכל בערבוביה? ממה היא מורכבת הנפש הזאת? ובעיקר היכן היא שוכנת בתוך הגוף? אז אנחנו רואים קופסאות של בשר ודם, שרירים עור וכל הגוף, תמיד (רצוי) עטוי בבגד כלשהו, עוד כיסוי המיועד להוסיף מידע על ייצוגו של אותו אדם, סטטוס, טעם, השקפת עולם וכדומה. לעתים הוא גם עטוף בסוג של מכונית ואביזרים שונים, המיועדים להוות אף הם כרטיס ביקור, כביכול השלכות חיצוניות של האישיות הפנימית (במקרה זה מדובר באגו החושב את עצמו מאד).

כל כך הרבה מילים: נפש, רוח, נשמה, אישיות ולעתים קרובות נוסיף עוד את המושג הקדוש עבור פסיכולוגים ומוקצה אצל המתבונן הרוחני, המכונה אגו.

 

מהי נפש והיכן היא שוכנת?

ראשית היכן שוכן בגוף המה-שמו הזה המכונה לשם פשטות ההתחלה – נפש? כוונתנו כאן למחשבות\רגשות (זכרונות, התכוונות, אסוציאציות וכו') ורגשות המקרינים כמובן על תחושות הגוף השונות. היכן שוכנות מחשבותי? אינטואטיבית יאמר כל אדם שהוא חווה שמחשבותיו מתרחשות במוחו ולא ברגלו לדוגמא. פיזיולוגים, נוירולוגים ושאר העוסקים בצידו המטריאלי של מוחנו מאתרים פולסים חשמליים ושינויים כימיים של מוליכים עצביים שונים במוח בזמן החשיבה, וכמו כן שינויים ביוכימיים ועצביים בכל תא ותא מתוך טריליוני תאי הגוף. השינויים הביוכימיים והחשמליים בתאי המוח ובתאי הגוף השונים ניתנים למדידה באמצעות א.א.ג. או צילומים איזוטופיים של המוח (לגבי השינויים הביוכימיים ברמת התא הם ניתנים למדידה רק במעבדות מחקר משוכללות ביותר בשלב הטכנולוגי הנוכחי). את תוכן החשיבה לא ניתן לגלות אלא רק את עובדת קיומה. רק אני, הסובייקט החושב, יודע את תוכן מחשבותיי, אך באשר לרגשות קל יותר לאתר אותן באמצעות מדידה ביוכימית של החומרים בדם. האמנם משכן כל המחשבות במוח? פיזילוגים ופסיכולוגים מחקריים ופסיכולוגים ביולוגיים (המתמחים בחקר המוח מבחינה פיזיולוגית ומחשבתית) מצאו שכל זכרונותינו וכל חוויות חיינו מקודדות ומאוחסנות שניה אחר שניה במוחנו, וכמו כן באיברי הגוף השונים ובתאיו. כדי לא להיות מוצפים בכל המידע הזה הרי הוא נשכח בחלקו, פעילות סינון ופילטר שהיא בהחלט פונקציונלית לתפקודנו היומיומי. כך שאנו מודעים לזכרונותינו רק בחלקם. רובם של הזכרונות נמצאים בתת מודע. טוב, אז לפחות ידוע היכן מחסן הפלא. הנפש מצויה במוח על חלקיו השונים, ובגוף כולו. מאחר וכל מחשבה מלווה אוטומטית בסוג של רגש, הרי היא מביאה אוטומטית גם לתחושות גוף, כך שגם הגוף "זוכר" את כל מחשבותינו ורגשותינו. אבל הבה נתעקש ונשאל, האם מקור כל מחשבותינו הוא במוחנו? התפיסות הרוחניות אשר תוצגנה בהמשך טוענות כי מקור המחשבה אינו תמיד במוח. הרבה פעמים הוא מעבר לו, אך בהכרח הוא עובר דרך המוח המהווה לו צינור. ברור שמחשבות עוברות במוח. לא בהכרח הוא המחולל אותן. דוגמא אישית פשוטה, אני קוראת חלום של פונה בפורום ומתבקשת לפרשו. בקריאה ראשונה הכל סתום, מוזר לא ברור ואין לי שמץ של מושג ולו מזערי מה הדבר הזה. ומיד שניה אחר כך משום מקום או מהמקום המכונה על ידי הנוגעים בדבר "מאחורי הראש" בא זרם של ידיעה, הבנה, תודעה החודרת לתוכן החלום ומבינה את עומק משמעותו. שניה קודם לכן לא היה לי מושג. שניה אחר כך זרם של הבנה ותודעה. תאמרו השראה? יצירתיות? מהיכן הגיעו? הפסיכולוגיה האקדמית מתייחסת כפי שכבר צוין לא אחת למודע ולתת מודע. זהו. כל פילוסופיות ההגות הרוחניות העוסקות בפנימיות האדם מוסיפות כמובן מאליו את העל מודע (רוח, נשמה, שיש הבדל בין שתיהן). העל מודע הוא תדר של ידיעה, השראה יצירתית, הבנה, ש"מאחורי הראש", שמלכתחילה אין מקורו הראשוני במוח. הוא מגיע מהיכנשהו מסתורי (רוח? נשמה? מה זה בכלל המושגים הללו?) ועובר דרך המוח על מנת שיוכל לבוא לידי ביטוי במחשבה, בדיבור או בעשייה כלשהי.

והיכן שוכנים הרגשות? אינטואיטיבית יאמר כל אדם, "בלב". בבית החזה וכן בבטן. המדע המערבי טוען, שמקום הרגשות במוח (במערכת הלימבית). לב הרי אפשר להשתיל ולהחליף. לב הוא רק משאבה אנטומית. אין הדבר תואם את חוויתנו האינטואיטיבית היומיומית בה אנו חווים את רגשותינו בלב ובבית החזה ובכל הגוף כולו (אהבה ושמחה נחוות כהרפיה, נינוחות, חמימות כלל גופנית. כנ"ל גם כעס מתח ודאגה המעלים את טונוס שרירי הגוף כולו ויוצרים כיווץ באיברים פנימיים, כמו גם הזעה, שינויים בלחץ הדם, הסמקה או חיוורון). האם הפרדיגמה והידע הנוכחיים של המדע המערבי כופים עלינו תפיסות שאינן עולות בקנה אחד עם חווית קיומנו?

הרפואה הסינית טוענת לקיום אנרגית חיים (צ'י) ספציפית לכל איבר בגוף ובהתאם גם סוג של תודעת איבר ספציפי וסוג רגשות לכל איבר. הצ'י הנה זרימת אנרגית חיים ורגשות בלתי נראית ובלתי מובחנת פיזית על ידי המדע המערבי. הדבר אגב תואם את תפישתו של פרויד, מייסד הפסיכואנליזה, אשר טען לקיום אנרגיית חיים המכילה מיניות הזורמת בכל הגוף ומפעילה אותו, הלא הוא הליבידו. 

התפיסה היוגית מדברת כמובן על הצ'אקרות. אותם מרכזי אנרגיה, שוב, לא פיזיים, בלתי מדידים מדעית באמצעים פיזיקליים, בהם שוכנת תודעה ספציפית וכמובן רגשית. לפי תפיסת הצ'אקרות, מובן מאליו שאת רגשותינו אנו חווים בלב. לא בלב האנטומי, הפיזי, אלא בצ'אקרת הלב, כלומר אותו מרכז אנרגטי הנמצא בסמיכות למפתח הלב. כמובן, שאינטואיטיבית ולפי היוגה אנו חווים גם רגשות בבטן. הרי קיימת מתחת לטבור צ'אקרת מקלעת השמש. ללא קשר לאיבר הפיסי האנטומי הספציפי, צ'אקרה היא צומת מצבור אנרגטי בסמיכות לאיבר פיזיולוגי כלשהו, אך אינה האיבר עצמו. הצ'אקרות מבחינה פיזיולוגית ממוקמות סביב הבלוטות האנדוקריניות המרכזיות של גופנו וסביב צומתי העצבים\גנגליונים מרכזיים. 

תפישת הצ'אקרות כמרכזי אנרגיה של תודעה/רגש עולה בקנה אחד עם חוויותינו האינטואיטיביות. אגב, תרגול התנוחות היוגיות, כולל תרגילי נשימה ומדיטציות, מיועדים לא רק להגמשת הגוף ולחיזוקו אלא לפתיחה ולהרחבה של אנרגיית הצ'אקרות.

הפסיכולוגיה כחלק מן המדע המודרני של הנפש מדגישה מאד את מושג כוחות האגו. אבחון כוחות האגו נעשה תוך שימוש בכלי אבחון המתייחסים לצד המודע ולצד הלא מודע של הנפש (שמעתם על מבחן הכתמים של רורשאך?). כוחות האגו הוא מושג מפתח להערכת החוזק הנפשי. למה הכוונה בכוחות האגו? הבה נציין על קצה המזלג: איכות החשיבה (דמיון, זכרון, חשיבה מופשטת, חשיבה קונקרטית), מנת המשכל והיצירתיות, תושיה, יכולת פתרון בעיות, יכולת התמדה וריכוז, אחריות, התמצאות תקינה במימדים השונים של המציאות. התמצאות מרחבית, התמצאות בקודים חברתיים, שיפוט מוסרי תקין נורמטיבי של טוב ורע וכל מה שמכונה "בוחן מציאות תקין" כלומר יכולת לשליטה נכונה על הרגשות יחד עם יכולת לביטוי רגשי ספונטני בעת הצורך. כוחות האגו כוללים גם רמות של מוטיבציה, יכולת התארגנות, אחריות, משמעת פנימית, פעילות ממוקדת מטרה, איכות עולם הרגש, איכות עולם הדמיון, מידת האכפתיות וההתחשבות בזולת, יכולת להתגבר על מכשולים, מידת האובייקטיביות של ההערכה העצמית ועוד ועוד. דו"ח הגון, מקצועי וטוב אודות כוחות האגו ימלא בנחת עשרה עד עשרים עמודים, תלוי על ידי מי הוכן ולמי הוא מיועד להגשה (מדו"ח המיועד לבית המשפט וחורץ דיני נפשות ועד דו"ח אבחון לצרכי טיפול).

בעודי חסידת המושג של כוחות האגו, לאחר עשר שנים של הגשת דוחות מסוג זה לבית המשפט המחוזי, התחלתי בדרך של למידת הגות רוחנית. רצה הגורל הטוב להתבדח על חשבוני והחשיפה הראשונה שלי לאותו עולם זר ומשונה כל כך מהתפיסה הפסיכולוגית הקונבנציונאלית, היתה לא פחות ולא יותר מאשר קורס בניסים (ראו כתבה בבלוג). המשפטים הראשונים שנאמרו בפגישה הראשונה התעסקו באלוהים (מי זה בכלל? מה זה? זה הזקן הזה בשמיים עם הזקן הלבן? ומה-אתם-מאמינים-בשטויות-האלה?) וכדי לסיים את כתישתי ואת כל מה שידעתי עד לאותו הרגע נאמר לי שעליי לעזוב בצד את האגו. לעזוב את האגו בצד? הזדעקתי בקול רם. כיצד אדע בלי אגו לנהוג מביתי עד למקום הקורס? כיצד ללא אגו אדע לחשוב ולהבין מה שמדובר אליי? כיצד ללא אגו אדע להעריך ולשפוט האם אלו פטפוטי ביצים או דברי ערך? מסתבר שהמושג אגו אצל ה"רוחניים" אין פירושו כוחות האגו כמו אצל הפסיכולוגיים אלא פירושו צנוע בהרבה. אצלם, אגו=דימוי עצמי. דהיינו, הרצון להיות טוב, צודק, יפה, נכון, שולט , מוערך וכו'. לעזוב את האגו בעולם הרוחני פירושו לעזוב את הרצון להיות מישהו שהוא משהו ולהיפתח לחוויה של ישירות ואותנטיות, להפסיק להחשיב את עצמי כמשהו. אז נרגעתי. התאפשר לי להמשיך ולאחוז בתפישה הפסיכולוגית אודות כוחות האגו ובו בזמן לנסות להשליך ככלי אין חפץ בו את הדימוי העצמי שלי (ממילא הוא לא משהו). פחות להיעלב, פחות להפגע (מי אני בכלל?), פחות לכעוס, לקבל את רגשות הזולת כצודקים ונכונים לא פחות משלי גם אם הם מנוגדים ובכלל דרך של צניעות ענווה וביטול החשיבות העצמית (בהחלט רצוי). 

 

על הרוח ועל הנשמה

טוב קוראיי היקרים. אני מניחה שהכל דחוס ועמוס אז נסיים רק בעניין בו פתחנו בכותרת. אני מתייחסת כאן לשלוש אסכולות: זו של הפסיכולוגיה המודרנית המכירה רק במושג הנפש (פסיכה=נפש) ושל שתי אסכולות רוחניות בנות אלפי שנים: הראשונה מבית מדרשנו כמובן, הקבלה. הגות רוחנית בתוך מסגרת הדת היהודית. השניה בת כ-3000 שנה היא אסכולת ההגות היוגית. עולמות כה שונים כלפי חוץ, תרבויות כה רחוקות ומשתיהן עולה אמת אחת משותפת. כל הכבוד לנפש האדם, אבל היא רק קצה הקרחון של היכולת התודעתית הרוחנית של האדם, שכן מעל הנפש קיימת הרוח ומעליה מתקיים תדר הנשמה. הקבלה מציעה חמש דרגות של התפתחות רוחנית. השתיים האחרונות נועדו רק לגדולי הרוח של האנושות, משהו כמו אברהם אבינו ומשה רבנו. לפי הקבלה יש לאדם כמובן נפש-רוח-נשמה והשתיים הנוספות הן התכללות בסך עולם הנשמות כולל נשמת העולם, מכונות "חיה" ו"יחידה". לפיכך בקבלה הקיצור לחמש רמות התודעה הפוטנציאליות הוא נר"ן ח"י.)

אגב, כאשר אנחנו מדברים על מושג יכולת רוחנית הכוונה בין היתר היא לרמת התודעה והידע הישיר שאדם יכול לשאוב מכל דבר שהוא, ולא פחות חשוב מכך יכולתו לאהוב ולקבל את הזולת (לעוצמת יכולת האהבה והשמחה הנובעות מהתחברות לכל אשר קיים). הן לפי הקבלה והן לפי התפישה ההינדית המונותאיסטית הנשמה היא המקור לעל מודע ומקור ההשראה.

שתי התפיסות שציינתי – קבלה ויוגה – מאמינות בקיומו של כוח קדוש עליון, בורא עולם.

לבעלי חיים יש נפש בלבד - "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו" (בראשית ב 20). אך מקור האדם הוא הנשמה "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב 7 ). בתפיסה היוגית קיימת כמובן ההבחנה בין נפש-רוח-נשמה כלהלן: נפש - כוח החיים, המודעות הגלויה (מודעת לאדם) והסמויה (לא מודעת לאדם) השוכנת בגוף האדם, מפעילה אותו ויוצרת את חוויית היותנו מי שאנחנו.  הרוח, היא הצינור המעביר אלינו את אנרגית הנשמה האינסופית הנצחית. כאשר אנחנו במצב רוח טוב, כלומר נמצאים ברגשות מרוממים וחיוביים, אוהבים, מתרחב "צינור הרוח" שלנו ואז אנחנו יכולים לספוג או לקלוט יותר מאנרגיית הנשמה שלנו. כאשר אנחנו במצב רוח רע, רגשותינו ירודים, חלשים, כועסים, "מתכווץ" צינור הרוח שלנו, אנו קולטים פחות אנרגיית נשמה ולעתים קרובות חשים ש"אין לנו כוח חיים מספיק". אין בנו מוטיבציה, אין בנו עניין ואין בנו חדוות חיים. כלומר, הרוח היא למעשה צינור הולכה המתווך בין תדר הנשמה לבין הנפש האנושית. 

הנשמה היא מאגר אנרגטי עצום של תודעה אשר יש בה חוכמה וידע ברמה שהיא גבוהה אינסוף מונים מחוכמת האנוש הרגילה, ומפאת עוצמתה והיקפה העצום אין גוף אדם מסוגל להכילה. נדמה זאת שהנשמה היא תחנת כוח חשמלית אדירה בעוד נפשו של האדם הינה נורת חשמל השואבת את האנרגיה שלה דרך צנרת הרשת מתחנת הכוח החשמלית. הנשמה היא מאגר גדול המכיל בתוכו את כל החיים על פני הפלנטה אשר עברה אותה נשמה. תפישת הנשמה בהכרח מכילה בתוכה תפישה של גלגולי נשמה כאשר בכל גלגול של חיי האדם הריהו מתנסה בחלק מסוים מאד של נשמתו העוברת אליו דרך צינור הרוח. במוות חוזרת הנשמה שהזינה את הנפש למאגר הגדול הראשוני של עצמה. כל נשמות האדם מחוברות זו לזו במהותן, כמו שכל תחנות ייצור החשמל מחוברות זו לזו לצורך הדוגמא. התפישה הרוחנית רואה בתודעת כלל נשמות האדם חלק מתודעת כל היקום. תודעת כל היקום מכילה אפוא את תודעת כל הגלקסיות, כל הפלנטות, כל הדומם, צומח, חי, המתווספים כתודעה כוללת לתודעת סך הנשמות המחוברות יחדיו. חיבור העל של כל הנשמות מכונה נשמת העולם והוא מתרחש בתדר עולמות רוחניים מאוד גבוה שאין לנו נגישות אליו כבני אדם רגילים. על פי הקבלה הוא מתרחש בתדר העולמות הרוחני המכונה עולם אצילות, שגם הוא כשלעצמו מרובד לשכבות של תדרים שונים בסדר עולה. למעשה, אנחנו כבני אדם בעלי נפש נמצאים בקצה השרשרת הרוחנית המתחילה בנשמה, שמקורה אלוהי, היורדת אלינו באמצעות צינור הרוח ומפיחה חיים בנפשנו. 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת