00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

שמלת הכלולות - פער דורות או נקודת מבט?

 

אם  אנסה לדרג את חויות החיים של מרבית הנשים שאני מכירה אוכל למצב בראשן: את ערב החתונה והלידה ראשונה. אלו פחות או יותר הגדולות והמשמעותיות שבחוויות הנחרטות בנו מבלי שנוכל להיפרד מהן לאורך שנים רבות. שכן מרבית הסובבות אותי רואות בשתי חוויות אלו  משהו עוצמתי ומעצים שאין דומה לו.  

במבט של 28 שנה לאחור אני זוכרת את שמלת הכלולות שלי כיעד שצריך לסמן עליו V  ידעתי בקווים כללים שהיא אמורה לשדר את מה שאני ואין לי שאיפות להיראות בובת שעווה בחלון ראווה.

בקיץ,  שנה קודם לנישואי מבלי שאחשוב לרגע שאני  עתידה לעמוד מתחת לחופה  בקרוב... שוטטתי בשוק הבדואי בבאר שבע עם חברה  משועממת שהלכה לחפש שאריות בדים ומציאות בלא כל מטרה. פסענו מצחקקות בשמש המדברית ובעודי ממתינה משועממת לחברתי המתמקחת עם הרוכל על מחירן של שאריות הבד שבחרה... מצאתי עצמי מתלהבת מבד כותנה לבן בתחרה עדינה שלא יכולתי לוותר... רכשתי פיסה  של שלושה מטר מבלי שהיה לי כל ידע או הבנה בסיסית בתפירה וקיוויתי שאוכל לתפור מהם וילון לבית החלומות שאקים בעתיד... 

לימים, שנה אחר כך ניצבתי מתחת לחופה. דודה שמחה ז"ל  הגדולה מכולן, התופרת המקצועית שתפרה לאחיותי ולכל בנות הדודות והמשפחה את כל פריטי לבוש ושמלות הכלה במשך 50 שנה.  הפכה את פיסת הבד הבדואית, לשימלת כלולות מרהיבה ביופיה. לא היו לי דרישות ולא חלומות או פנטזיות מיוחדות באשר לשמלת הכלה. רציתי שמלה לבנה. נוחה ונעימה והתפשרתי על כל הצעה שבאה מצידה... 

 

כן. זו אני מתחת לחופה. 

 

החודש ציינו 28 שנות נישואין... שכבות השמלה שלי כבר ממזמן הפכו לכותרות של וילון תחרה ונוצלו עד תומם... 

בקרוב אחתן את בכורתי המקסימה. המרכזית שבין ההכנות לאירוע היא שמלת הכלה האגדית.  אנו עוברות בין בתי הסטודיו של הטובים שבמעצבים, היא מודדת, מבקשת, מסבירה ובעיקר פוסלת את כל הצעות הפשרה שהוצעו לה בדרך אל שמלת הכלה...  כאשת מקצוע ומעצבת בנשמה היא רואה את שמלת החלומות שלה מוחשית וברורה וכל רעיון חליפי מתגמד לנוכח החלום המתוק.

אבל אתמול זה קרה. היא שבה  מיום העבודה והתיישבה לאכול. בין לבין סיננה מבין שפתיה שגם היום אני מוזמנת להצטרף אליה למשימת השמלה במושב בן שמן.  תהיתי על המרחק אך התעלמתי... מי אני שאשפוט אותה הרי אני  בעצמי בת מושב, נישאתי על הדשא בחצר בית הורי ואם יש לי הזדמנות לנשום שוב את האויר הכפרי למה שאתנגד לעוד טיול של קייץ?

סיימתי את המטלות, התקלחנו התבשמנו  עדכנו  waze ויצאנו לדרך...

הגענו למושב. משהו באוירה הפסטורלית ובקבלת הפנים המחבקת של המעצבת הצעירה ואימה הפכו את התחושה למבטיחה... שניות לקח למעצבת לקלוט את הפנטזיה של בתי. בודדים היו בדי השנאל והשיפון המובחרים שהושמו ונוסו עד שפלטה בחיוך רחב:  זהו,  את הבד הזה אני רוצה.! הרמנו גבה...

למה את הכי יקר שאלתי את עצמי מחייכת?... טוב מה היא אשמה עניתי בתוכי, רק את עצמי אני יכולה להאשים שחינכתי אותה והפכתי אותה למפונקת... )

מכאן ועד לעיצוב שמלת החלומות היתה הדרך סלולה וקלה. באוירה נהדרת ובתחושה מופלאה נדחו בזו אחר זו כל הצעות הפשרה  שעלו.  אבל  אני לא הייתי מופתעת, אני מכירה את הכלה. כבר מגיל אפס היא יודעת בדיוק מה היא רוצה. 

הדגם הנבחר שורטט על  הניר. המאפרת לנסיון נכנסה לחדר והחגיגה הושלמה בהינומה ותכשיטים.  הסרנו את הכל וחתמנו על העסקה. כן שמלת כלולות היא עסקה ממש לא כמו בתקופת הכלולות שלי. 

אתמול בערב התקבלה ההחלטה. שמלת החלומות של בתי הפכה למציאותית. הפנטזיה הפכה ברת השגה... 

וכל שנותר הוא: להגיע למדידות ולהתחתן...  

 כלה שלי, קבלי ממני את הנשיקה... 

 

 ואתם קוראי: 

תודה שבקרתם בבלוג של תפו ופוזה, שמחה ומודה לכל תגובה.

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי 

שלכם תפו 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת