00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

ריפוי הוסטבוליטיס המשוגעת ואחיותיה המרושעות, וולוודוניה ודיספרוניה (כתבה שניה בסדרה)

אם שלישיית הצרות שלמעלה אינה דלקות, אז מה הן כן? האמת היא פשוטה ובסיסית ביותר: עצבוב יתר של מערכת העצבים!! כל התסמינים הגופניים והסבל הן תוצאה של מערכת העצבים "העובדת בטורים גבוהים". כלומר, זוהי תופעה של "עצבנות יתר" באזור איבר המין, המביאה יחד איתה למצבי כיווץ של השרירים והרקמות באזור. ולמה האזור הזה הפך לעצבני? לפני שנמשיך בהסבר הפסיכולוגי נסקור למען ההגינות בקצרה את השיטות הנהוגות כיום, המוצעות על ידי הרפואה והרפואה המשלימה.

  1. ניתוח הוסטבוליטיס(האם ניתן לנתח וולוודוניה? האם ניתן לנתח דיספרוניה? חוויתי את דעתי המסויגת מענין זה).
  2. הפניה לפיזיותרפיה של רצפת האגן, הכוללת הן החדרת מאמני נרתיק והן שימוש בביו פידבק. כלומר האוריינטציה כאן היא הרפיית שרירי הנרתיק וכתוצאה מכך הגדלת יכולתו להתרחב. שיטה זו, של הרפיית השרירים מגבירה את זרימת הדם לאזור. חשוב להדגיש, כי השיטה עוזרת במקרים מסוימים באפשרה החדרה של מאמנים עד עובי מסוים אך לעתים קרובות תוך קיומו של כאב שאינו נעלם. הכאב לעתים פוחת במידה מסוימת אך אינו נעלם לחלוטין ויחד עם השארותו גם לא חוזרת התשוקה המינית לרמתה הקודמת. האמירה הטיפולית במקרה זה היא, "תלמדי לחיות עם הכאב". מבחינה פסיכולוגית זוהי שטות ואיוולת. הגוף המקבל חווית כאב זוכר זאת והדבר רק מעמיק את הכאב בתוך הגוף: כאב גורר אחריו ציפייה לעוד כאב, וציפייה זו גורמת להגברת הכאב עוד יותר, כך שהכאב מעמיק להשתרש בגוף. למעשה מדובר על "למידה פבלוביאנית" הקרויה התניה קלאסית לחוויית כאב.  (פבלוב הוא המדען הרוסי שאילף כלבים לרייר עוד לפני קבלת האוכל, כבר עם שמיעת הפעמון שבישר על הופעת האוכל כעבור מספר דקות ולאחר מכן למדו כבר לרייר עם הופעת אלומת האור, שהקדימה את הפעמון, שהקדים את האוכל, חד גדיא חד גדיא. רשימת ההתניות יכולה להיות ארוכה מאד. לדוגמא אדם החש שבשעה אחת בצהריים הוא חייב לאכול צהריים וחובה עם בשר כי אחרת יהיה חלש ועצבני, הוא אדם שעבר התניה פבלוביאנית מובהקת, אם על ידי אמו, אם על ידי אשתו ואם על ידי עצמו). יש מטופלות המדוחות על ימים שלמים של כאב חזק לאחר תרגול הפיזיותרפיה.
  3. יש הטוענות כי דיקור סיני סייע להן להפחתת כאבי הוסטבוליטיס והרי הדיקור הסיני עובד בין היתר על מערכת העצבים.
  4. יש המדווחות כי הפסקת נטילת גלולות הורמונאליות למניעת הריון סייעה בהפחתת הכאב. במקרה זה אין אני מבינה את מנגנון ההקלה הפיזיולוגי הפועל במקרים אלו (שהם נדירים יחסית). אך מן הראוי לציינם.

אז כיצד ניתן לרפא את השלישייה המרושעת?

כאמור, לעניות דעתי, אלו הן מחלות של עצבוב יתר במערכת העצבים. הסיבה לעצבוב יתר היא בדרך כלל נפשית (אלא אם כן אירעה טראומה פיזית מסוימת לעמוד השדרה עקב תאונה או מחלה של חוליות השדרה או מחלה נוירולוגית). ניתן לומר, אמנם בזהירות אך די בודאות שהוסטבוליטיס ואחיותיה הן מחלות של כעס!!! כן. כעס. ועוד איזה כעס. וכמו תמיד, הכעס נשען על תשתית של כאב, פגיעות ופחד עמוקים. כאשר חווינו כאב של פגיעות ואיתו הפחד שהתלווה לכך, אנו מגיבים בתסכול עמוק ובכעס. הרגשות "הרותחים" גורמים לעצבוב יתר של מערכת העצבים ואיתה הכאב.

אם כן, למה דווקא שם? למה דווקא באיבר המין?

לעתים הספציפיות של האזור שנבחר "לרתוח מעצבים" מקורו אכן באירועים בעלי משמעות מינית, כגון ביזוי מיני בשנות הילדות או ההתבגרות, או התנהגות מינית בלתי הולמת מצד זולת כלשהו בשנות הילדות או ההתבגרות.

חשוב להדגיש – לעתים אין למצוא בעבר אירועים בעלי התנהגות מינית בלתי הולמת מנכל סוג שהוא של זולת כלשהוא כלפי הילדה או הנערה. אם כך מדוע על איבר המין לשלם מחיר? הנפש האנושית היא מורכבת מפנטזיות ילדותיות מיניות כלפי דמויות הוריות אהובות (עיינו בעתיד בכתבה ששמה מרילין מונרו – ליבי שייך לאבא, שתתפרסם בהמשך). גם בלי שיתרחש חלילה אירוע לא תואם כלשהו.

לעתים מקור הכעס אינו בהכרח מיני אך קשור ללא ספק למערכת היחסים במשפחת המוצא. הבה נחזור ונדגיש: לא כל וסטבוליטיס, וולוודוניה ודיספרוניה הינן על רקע מיני בהכרח. לעתים אלו רק דמיונות לא מודעים או פנטזיות, שהתוכן הלא מודע שלהם הוא מיני ולעתים יהיו אלה חוויות לא מיניות אך בעלות משמעות של פולשנות, חודרנות נפשית, שתלטנות, כפיית רצון הבוגר על הילד, השפלה ובאופן כללי, תפיסה מעוותת של הורה החש בעלות בלתי תואמת על ילדו. בכל החוויות שהוזכרו הדגש הוא על חודרנות ופולשנות ומכאן הסימבוליקה הקשורה לאיבר המין. אין הכוונה שיש להאשים חלילה את ההורים בהכרח בהופעת צרות הפות. גם הורים המיטיבים ודואגים ביותר אינם אחראים לחלוטין למבנה הנפשי ולמערך המשאלות הילדותיות הלא מודעות של ילדיהם. אין לקבל כאן את הרושם שתמיד ובהכרח ההורים הם האשמים בסיפור. לעתים קרובות אכן זה כך.

מכל מקום, מאחר ואנחנו מדברים על רגשות של כעס, פגיעות, פחד ולעתים גם רגשות אשמה, הגורם לעצבוב יתר של מערכת העצבים היוצרת כאב, הרי שטיפול נפשי הינו חובה לריפוי התופעות. בעיקר מדובר על טיפול נפשי המתמקד ברגרסיה לשנות הילדות ולחוויות תת מודע כפי שהן מתבטאות החלומות הלילה ובשיטת הרגרסיה גוף-רגש-תודעה עליה נכתב כבר בבלוג. הגוף תמיד אומר את האמת. הגוף אינו משקר לעולם. תהליך הריפוי הנפשי מביא לעליה של רגשות מודחקים על פני השטח, להרחבת המודעות, להרחבת ההבנה ויחד איתם חל שינוי עמוק באיכות החיים ובקשר אל העולם. במקביל לתהליך הנפשי קיים שימוש בהליך סקסולוגי בסיסי של החדרת מאמני נרתיק על ידי האשה בפרטיות ביתה. (המאמנים, או בשמם הסימבולי "מרחיבי נרתיק", הן גופים מפלסטיק קשיח, חלק, שעוביים נע בין עובי של זרת קטנה ועד לעובי של איבר מין עבה בצורה ממוצעת, דהיינו היקף של 12 סנטימטרים. מן הראוי לציין שיש איברי מין עבים יותר עד 16 ס"מ, אך ערכות הפלסטיק מיוצרות משום מה רק עד היקף עובי של 12 ס"מ. את הערכות ניתן לרכוש באינטרנט, או אפשר לרכוש חלק מהן בעלות גבוהה פי כמה בארץ).

כפסיכולוגית, אינני נוגעת לחלוטין בגוף הזולת. שלא כמו רופא/ה גיניקולוג/ית או פיזיותרפיסט/ית. לפיכך, החדרת המאמנים לנרתיק אינה נעשית בשום צורה ואופן בחדר הטיפול אלא בפרטיות חדרה של המטופלת. גניקולוגים או פיזיותרפיסטים הממליצים או מבקשים החדרה של שלושים דקות ליום לפעמים אף יותר מזה, טועים בעיני טעות קונספטואלית בהבנת תפקיד מאמני הנרתיק. מאמני הנרתיק אינם מחוללים שום פעולה פיזית בנרתיק. למעשה הם מיועדים לתת איתות למוח. ניתן לומר שבעצם צריך "להחדיר אותם למוח" אך מאחר והדבר אינו רצוי ואינו אפשרי הם מוחדרים לנרתיק מתוך הבנה שהאיתות יועבר אל המוח. כלומר אנו מדברים על החדרה המשמשת איתות למוח. מאחר והיעד האמיתי הוא המוח, די לו באיתות (סיגנל) קצר ודי. המוח חכם והוא תופס מהר. כך שזמן ההחדרה היומי הביתי הוא שלושים שניות בלבד!!! ברצף של ארבע פעמים. כלומר במצטבר שתי דקות ליום של החדרה. מאחר ואני שוללת לחלוטין עבודה תוך כדי קיום כאב, הרי ההוראות הן להחדרה כל עוד כאב נעדר לחלוטין מן התמונה. אם כואב אין מחדירים. יורדים אז לעובי נמוך יותר. רק כאשר הגוף מתרגל לעובי מסוים ובשל לעליית מדרגה, נעלה לעובי קצת יותר גדול.

הריפוי אם כך הוא נפשי בעיקרו, תוך כדי התנסות חווייתית פיזית במציאות שאכן גוף האשה מאפשר לה להחדיר גדלי פלסטיק ההולכים ומתעבים ללא כאב כלל. מבחינה טכנית, עוקבת האשה בעצמה אחר ההתקדמות. בהתאם לגדלים אותם גופה מסוגל להחדיר ללא כאב.

במקים של כאב עצבי קיצוני, עומדת לרשותנו רפואת הכאב להקלה על כאבים עצביים (התרופה סימבלטה או התרופה ליריקה הניתנות על ידי רופאים מומחים לכאב). ההקלה אכן ניכרת, יחד עם התקדמות מהירה ביכולת ההחדרה. חשוב לציין, יש נשים שהתרופה גורמת להן לתופעות לוואי לא רצויות באופן שאין הם יכולות להמשיך ולהשתמש בה, וכמו כן לקיחת התרופה ללא טיפול נפשי יחד עם טיפול סקסולוגי אינה פותרת את הבעיה.

תרופה נגד כאב עצבי אינה פותרת את מחלות הפות.          

הבה נתבונן כרגע על "הוסטבוליטיס המשוגע/הסלקטיבי", שבא והולך לסרוגין או הוולוודוניה המשוגעת, הבאה והולכת לסירוגין. מה הסיפור של הצרות האלה? למה פעם כן ופעם לא? חשוב לצין, שבחיי היום יום האוריינטציה שלנו מופנית בדרך כלל למציאות ההווה המיידית והפרקטית בה אנו נדרשים לתפקד ולהגיב לפתרון בעיות הווה, וכן בה אנו מתייחסים גם להתמודדות עם בעיות עתידיות מסוימות הנראות לנו רלוונטיות. תת המודע, לעומת זאת, בחלקים מסוימים שלו, עושה עבודה שונה לחלוטין. הוא עסוק בלהסריט בתוכנו את סיפור חיינו מיום היוולדנו ועד ההווה באופן שוטף. כלומר, הוא משנע ומקרין את "אלו הם חיינו" כל יום קטע אחר שלהם, לפי הסדר המקובל עליו, תוך כדי בחינת יחסינו עם הדמויות המרכזיות בחיינו. בעצם מדובר על הרצה של סרט התרחשות מן ההתחלה ועד ההווה, כאשר הסדר הכרונולוגי לא מחויב בהכרח. כלומר, התת מודע טוחן את עצמו עד דק כל הזמן: פעם מתלבש על גיל שש, אחר כך על גיל שלוש, קופץ לגיל שמונה עשרה, הולך לגיל אפס וכך הלאה. עובדה זו מתבטאת בין היתר בתכנים של חלומות הלילה. כאשר מגיע תת המודע לחוליה או ל"פרק" בסרט הנע הפנימי שלו המתיחס ליחסים הבעייתיים עם אחת הדמויות המשמעותיות לעניין צרות הפות, חוזר אז הכאב ומופיע. כאשר סרט ההרצה של תכני החיים נע למקומות החיים בסיפור האישי, חל שחרור רגשי. הוסטבוליטיס והוולוודוניה נעלמות לשבוע שבועיים, לצורך הדוגמא תת המודע תקוע עכשיו על הטיול שלנו לדרום אמריקה. וחוזר חלילה.

להלן סיפור על וולוודוניה בגיל המעבר. מגיעה לטיפול אשה בת חמישים פלוס בעלת עבר עשיר וטוב של יחסי מין, מעולם לא סבלה מבעיות בתשוקה ובתפקוד המיני בשתי תקופות נישואיה ומיניותה מעורכת על ידה בצורה חיובית ביותר מאז ומתמיד כחלק מתפיסתה העצמית הנשית. אשה זו, המקיימת מזה שלוש שנים קשר זוגי חדש, לקתה יום בהיר אחד בוולוודוניה. הכאב מונע יחסי מין וכמובן פוגע בתשוקה המינית. לא אופייני למצוא וולוודוניה בגילאי חמישים פלוס ובפרט על רקע היסטוריה חיובית ארוכת שנים של מיניות טובה ותקינה. אז מה הסיפור כאן?

מאחר ודובר בוולוודוניה גם לא היה טעם בעבודת מאמני נרתיק. עבודת הטיפול הופכת את המטופלת והמטפלת לצוות של חקירת בילוש. בודקים כל ראיה, כל גוון, כל תזוזה במערכת הזוגית כדי לאתר את זירת השינוי. למה לקתה ידידתנו בוולוודוניה דווקא בשבוע בו עברה למגורים בדירה משותפת עם בן זוגה? האמנם יש כאן ביטוי תת מודע של כעס כלפי בן הזוג? אז חפרנו וחפרנו והופ, אחרי שלושה חודשים הגענו. האשה כעסה בתת המודע שלה על בן זוגה בשל מהלכים קריטיים עבור חייהם המשתפים בהם הוא התמהמה. מהיותה מתחשבת ומבינה, נתנה לו "חבל ארוך", שיקח את הזמן, אך בפנים הצטבר הכעס שכבות שכבות. ברגע בו יצא המרצע מן השק והבינה מהו הכעס המתבטא בוולוודוניה, שוחחה עם בן זוגה, הוא מצידו הגביר מאמציו ופעילותו בתחום הנידון "והנה פלא", הכאב נעלם ולא שב עוד יותר. המטופלת נרפאה לחלוטין מסבלה. היה, נעלם ולא שב יותר. טיפול בדיבור נטו.

הבה נסכם, חברות יקרות. וסטבוליטיס ואחיותיה הן תופעות גופניות פיזיות הנגרמות על רקע של רגשות פחד, כעס וכאב, גם אם אינם מודעים. לא בהכרח על רקע טראומה מינית. בעיקר על רקע יחסים עם דמויות משמעותיות (הורים, אחים, בני זוג) בדרך כלל בתקופת הילדות והנעורים. הריפוי מתרחש כאמור על ידי שימוש בפסיכולוגית התת מודע, המעלה רגשות חבויים באמצעות פירוש חלומות, באמצעות שיטות רגרסיה של גוף-רגש-מחשבה ובאמצעות שיחה בין אישית וזאת כאמור תוך שימוש סקסולוגי במאמני הנרתיק בהחדרה הדרגתית, במצב של היעדר כאב מוחלט.

רק כדי לכסות את כל צרות איבר המין הנשי, נוסיף הערה קטנה על הוגיניזמוס, שהוא כאב הנובע מכיווץ לא רצוני של שרירי פתח הנרתיק. שריר הנרתיק הוא שריר טבעתי וחרדה מפני כאב חדירה בראשית מערכת יחסים מינית גורמת לכיווץ אוטומטי של השריר, כך שאין לאן לחדור. אין פתח, יש קיר. זהו תסמין של נשים במערכת המינית הראשונה שלהן בדרך כלל. לעתים קרובות הודפת האשה את התקרבות איבר המין על ידי סגירת ירכיה. הוגיניסמוס הוא בדרך כלל קל לטיפול, שכן לא מעורבת כאן מערכת העצבים האוטונומית. עבודה יומית רציפה עם מאמני הנרתיק בבית, כאמור במשך שתי דקות ליום, פותרת לעתים את הבעיה. לפעמים יש גם צורך בטיפול פסיכולוגי קצר.

הוגיניסמוס נחשבת כ"אחות הקטנה" של כאבי הפות והנרתיק כך שהטיפול הוא בדרך כלל קצר שכן הבעיה היא קטנה וקלה לטיפול.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת