00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

שגעונות הוסטבוליטיס ושתי אחיותיה המרושעות: וולוודוניה ודיספרוניה (כתבה ראשונה בסדרה)

 

טוב, חברות וקוראות יקרות: לא רק שהשמות מסובכים ושוברי שיניים, אלא הרבה יותר מכך, התופעות עצמן מכאיבות , מגרדות, שורפות, מעקצצות, מונעות קיום יחסי מין, מפחיתות את התשוקה למין, ובפרט מכניסות לייאוש, חוסר אונים ותחושת מבוי סתום. שכן אין רופא/ה גיניקולוג/ית היכולים לרפא זאת. אז מה עושים? למי פונים? איך גבר כלשהו ירצה להיות בן זוג לאשה במצב כזה? (לתשעים אחוז מהפונות יש בן זוג קבוע. לעיתים הן נשואות או נישאות במהלך הטיפול).

כדי לעשות סדר בדברים, הבה נתחיל בתיאור התופעות בעלות השמות המסובכים אשר כיום לוקות בהן כ - 15% מהנשים הצעירות. כלומר, את, הסובלת מכך, ממש אינך לבד. לא שזו נחמה גדולה אך כדאי לדעת שזו תופעה נפוצה. כמו כן, חשוב לדעת שתופעות אלה אינן נחשבות למחלות מין ואין הן מדבקות.

וסטבוליטיס

 בעברית מכונה התופעה "דלקת מבוא העריה". אלא שהשם הזה מטעה, מאחר וזו דלקת שאינה דלקתית כלל. מאפייניה: כאבים בפתח הנרתיק. בפתח בלבד. מדובר על כאבים עזים סביב כל הפתח או בנקודות מסוימות סביב הפתח. בדיקה גניקולוגית שגרתית על פי רוב לא תגלה אדמומיות או תופעה גופנית ספציפית, כך שהרבה פעמים האבחנה "הכל בסדר אצלך" בעוד האשה מתלוננת על כאבים עזים בפתח הנרתיק, היא לעיתים קרובות אבחנה לוסטבוליטיס. דהיינו, אם לא התגלה דבר מבחינה גופנית וזה כואב, כואב ממש בגוף, על פי רוב זהו וסטבוליטיס.

זו דלקת שאינה דלקתית מאחר ואין תרופה לדלקות (תרופות אנטיביוטיות לסוגיהן או זריקות סטרואידים – קורטיזון) אשר נעשה בה שימוש והביאה להקלה כלשהי. כלומר, כביכול דלקת שאינה מגיבה לשום תרופה אנטי דלקתית. הגניקולוג הבודק מוצא לעיתים איזו דלקת נרתיקית זיהומית או פטרייה בנרתיק (גם זה קורה לפעמים), נותן לכך תרופה אנטי זיהומית או אנטי פטרייתית ואכן המצב הספציפי שאובחן, נרפא. אך אין לזה דבר וחצי דבר עם כאב פתח הנרתיק – הוסטבוליטיס ממשיך לחיות, להתקיים ולהציק.

 

דיספרוניה

 בדומה לוסטבוליטיס, אלא שהכאב אינו רק בפתח הנרתיק אלא ממוקד יותר בתוך הנרתיק עצמו, בנקודות מסוימות לאורכו. גם כאן, בדיקה גניקולוגית אינה מעלה שום ממצע גופני ספציפי. לעיתים מופיעה דיספרוניה יחד עם אחותה המרשעת, הוסטבוליטיס בפתח הנרתיק ולעיתים היא מתקיימת לבד, בעיקר בפנים הנרתיק. כך או כך, החדירה מכאיבה מאד ולמעשה אינה אפשרית. גם בדיספרוניה כמו בוסטבוליטיס, בעקבות הכאב חלה ירידה בתשוקה המינית (תגובה טבעית) וכמובן חלה כיווציות בנרתיק, שכן כיווץ שרירי הינו תופעה פיזיולוגית נורמלית של גופנו בתגובה לכאב.

וולוודוניה

 הפעם הכאב, עקצוץ, גרד, ותחושת השריפה הם כביכול "בצד החיצוני של איבר המין": בין השפתיים הקטנות, לאורך השפתיים הקטנות, סביב הדגדגן ולעתים גם בחלק הפנימי של השפתיים הגדולות. לעתים אי הנוחות מפושטת עד פי טבעת. איזור הנרתיק והפתח במקרה הוולוודוניה, אינם כואבים. אך בשל הכאב של איבר המין בכללו, נפגמת התשוקה, מה גם שקיום יחסי מין אך מגביר את כאבי הוולוודוניה.

לסיכום מייאש, יש נשים הסובלות רק מוסטבוליטיס, יש הסובלות גם מוסטבוליטיס וגם מדיספרוניה, יש הסובלות רק מוולוודוניה ויש הסובלות מוולוודוניה בשילוב עם וסטבוליטיס. לא פגשתי נשים הסובלות משלוש התופעות המרושעות גם יחד. כלומר, נשים שלקו בכל שלוש הצרות בעסקת חבילה אחת: וסטבוליטיס (אזור המרכז), דיספרוניה (אזור פנימי)ו- וולוודוניה (אזור חיצוני).

אני מניחה שכל מי שקורא מבין כעת על מה מדובר. בדרך כלל, שלוש התופעות, כלומר לפחות אחת מהן, מופיעות בראשית שנות העשרים לחיים (לא חובה כמובן), לאחר תקופה של קיום יחסי מין תקינים וטובים. במקרים אחרים, מייד עם תחילת קיום היחסים – הופ נוחתת אחת משלוש הצרות או שילוב שלהן. כאילו הצרות "חיכו בפתח", תרתי משמע, ורק החלו יחסי המין הן קיבלו את ההזדמנות ועלו לאויר.

הבעיה עם שלושת האחיות המרושעות – וסטבוליטיס, דיספרוניה, וולוודוניה – שלא תמיד הן מופיעות בעת קיום יחסי המין בלבד. אם הן היו מופיעות רק בזמן המין, הבעיה היתה קצת יותר קלה. במקרה זה, לא מקיימים יחסים הכוללים חדירה או לא מקיימי יחסי מין בכלל ובכך עוקפים את הכאב. הבעיה היותר חמורה היא, שבעיקר כאב הוולוודוניה מתקיים משך כל היום ללא קשר לקיום יחסי המין.  כלומר, כל הזמן, בעבודה, בלימודים, במנוחה. כואב, שורף, מגרד, מציק, מעצבן בין הרגליים, לעתים עד כדי קושי לעמוד או ללכת. יש מקרים בהם גם כאב הוסטבוליטיס מתנהג בעקשות ורשעות ומציק במהלך היום בגירוד, שריפה ועקצוץ.

הסרט הזה, של "צרות הפות", כפי שמספרות אותו המטופלות, חוזר על עצמו עשרות ומאות פעמים. הסיפור השכיח הוא, שהבחורה מדווחת שהיא סובלת בין שנתיים לשבע שנים, שעברה מגינקולוג אחד למשנהו, כל פעם "מומחה יותר גדול", כל אחד מן הרופאים נתן משחה או תרופה שלא עזרה או ערכת זריקות לאזור ובמקרים אחרים המליץ על שימוש במשחת אלחוש, עזריקאין 3% או 5%, שלא ממש מאלחשת (לעיתים דווקא את איבר המין של הגבר). במצוקתם, ממליצים הגינקולוגים על ניתוח הוסטבוליטיס, כלומר של פתח הנרתיק (הניתוח עוזר לכחמישים אחוז מהבנות והן אכן משתחררות מן הבעיה, אך לחלקן הוא חוזר אחרי שנה – שנתיים בגדול, כוולוודוניה מפושטת עד פי הטבעת). אך מה יש לרפואה להציע במקרה של דיספרוניה? האם יחתכו את הנרתיק מבפנים? ומה במקרה של וולוודוניה? יחתכו את כל איבר המין, יפתרו ממנו ודי?!

לא פחות מהיעדר הפתרונות הרפואיים, או המלצת הניתוח הדרקונית, יש לציין הערות של בורות וחוסר רגישות, המושמעות לעתים קרובות מידי באזני הסובלות מן הכאב, על ידי הרופא/ה הבודק/ת. "אין לך כלום, זה הכל בראש שלך" (נכון ששורש הבעיה הוא נפשי, כפי שיפורט בהמשך, אך הכאב הוא בהחלט מאד גופני או מוחשי. אין זה כאב מדומיין, אלא כאב פיזי של ממש.). או "קחי כדור הרגעה", "קצת וואליום לא יזיק", "שתי קצת אלכוהול, זה ישחרר אותך" (באופן קבוע? כל יום? מספר פעמים ביום אולי?).

בדרך כלל יוצאות הבנות מתגובות אלה מושפלות, נבוכות, מטילות ספק בעצמן, חוששות שהכל הוא פרי דמיונן והן בדרך כלל שוקעות עוד יותר למצב רוח דכאוני וליאוש, מה שרק מגביר עוד יותר את תסמיני הכאב.

מטופלת שלי פנתה לרופא עם וסטבוליטיס. לאחר הערותיו, שחלקן צוינו למעלה, התפשטה התופעה גם לוולוודוניה, כך שהיא לא יכלה לתפקד במהלך היום בשל עוצמת הכאב המציק. כמו כן, היא שקעה בדכאון של ממש. תגובת הרופא הגבירה את תסמיני מחלת הפות, ויצרה בה תחושת חוסר ערך אישית, השפלה ותגובה של דכאון.

תוצאת אבחונים גרועים אלו, היא שהנשים מאבדות אמון ברופאים הגניקולוגים ועוד יותר וגרוע מכך, מאבדות אמון בעצמן.

לקראת סיום כתבה ראשונה זו, יש לציין עוד שתי תופעות שראוי לשים לב אליהן.

  1. לעתים קרובות, קודם להופעת הוסטבוליטיס ואחיותיה המרושעות, מופיעות דלקות חוזרות בשלפוחית השתן, תכיפות במתן השתן או אי נוחות כללית המכונה שלפוחית עצבניתאו שלפוחית רגיזה. כמו כן, מופיעות לעתים דלקות באזור רצפת האגן. האנטיביוטיקה הניתנת אכן פותרת את תופעת דלקת השלפוחית, דלקת השתן ולדלקת האגן, אך לאחר היעלמותן חוזרות הוסטבוליטיס וחברות והכאב חי ומופיע ואינו מתרשם כלל מפתרון הדלקות שקדמו לו.
  2. שגעון אחר של הדלקות "שאינן דלקות" היא התופעה של וסטבוליטיס-וולוודוניה-דיספרוניה "המשוגעות" או הסלקטיביות. למה הכוונה? פעם כן ופעם לא. לדוגמא, שבועיים סובלת האשה מכאבים עזים עד אי יכולת ללכת ולאחריהם שבוע שבועיים של שקט ורגיעה ואפשר אפילו לקיים יחסי מין בכיף. מקרה אחר של סלקטיביות הוא, העדר כאב עם בן זוג אקראי וחולף, דהיינו סטוץ, וכאב קבוע ומתמשך עם בן זוג קבוע (אפשר כאן לדבר על פחד מאינטימיות המתבטא בגוף?).

אז מה כאן הסיפור? למה פעם כן ופעם לא? ומתי יגיע סוף לכל הסיפור הארור הזה? ועל ידי מי? ואיך?

המשך יבוא

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת