00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

איוב

איוב
"מגיע זמן בחיים להתרחק מכל הדרמות ומי שמייצר לנו אותן. נקיף עצמנו באנשים שגורמים לנו לצחוק, לשכוח את הרע ולהתמקד בטוב.
יש לאהוב את מי שמתייחסים אלינו יפה ובכבוד ולסלוח למי שלא (אבל לשמור מהם מרחק).
החיים קצרים מדי והשמחה שלנו היא לגמרי באחריותינו.
כל יום מחדש. ליפול זה חלק מהחיים, לקום ולהמשיך זה לחיות."

את הקטע הזה עם התמונה הזו שלמעלה לקחתי מהפייסבוק.
 ראיתי את התמונה הזו  עוברת בפייסבוק וכשקראתי את מה שכתוב בה חשבתי שזה נכתב על אימא שלי. בעיקר המשפט האחרון שהיא תמיד אומרת בעצמה :" ליפול זה חלק מהחיים, לקום ולהמשיך הלאה זה לחיות."

לקח לי זמן להצליח לפרסם פה שוב.  אני מבין שיש בעיה בבלוג של אימא, שמעתי שהיא אמרה את זה כמה פעמים בעבר, אבל רק כשניסיתי בעצמי להפעיל לה את הבלוג הבנתי למה היא התכוונה.  אני מקווה שהפעם אצליח לשמור את הפוסט.

הפוסט הזה הוא פוסט שלי, על אימא שלי. כשפירסמתי בפייסבוק שלה שהיא עברה תאונה הגיבו שם הרבה מאוד אנשים. כולם דאגו, חיבקו, חיזקו ואמרו שהם בטוחים שאימא תשוב במהרה לעצמה. היתה רק תגובה  אחת של מישהי  שכתבה שאימא שלי היא מגנט לצרות. אחותי הגדולה ענתה לה שאימא היא מגנט להצלחות כי בלי ליפול או להיכשל אי אפשר להצליח במשהו , ואני אומר שהצלחה היא  תמיד סוף לתהליך שמתחיל מנקודת התחלה נמוכה ומי שהולך לו כל הזמן טוב בחיים לא יוכל לחוות הצלחה אמיתית, מקסימום הוא ירגיש שהולך לו וקל לו, אבל לא מעבר לזה.שפל ושיא  או כישלון והצלחה הם דברים שהולכים ביחד ואי אפשר שאחד יתקיים ללא השני.

פעם אימא אמרה לאיזה מגיש ברדיו שראיין אותה ושאל אותה אם היא לא מרגישה קצת איוב לנוכח כל מה שקורה לה ואימא ענתה לו  שלכל אחד יש פרשנות אחרת לסיפור המקראי ואין לה שום בעיה עם האיוביות שלה  כי עם כל מה שקרה לאיוב, וקרה לו הרבה, הוא לא איבד את רצונו להמשיך הלאה וגם לא איבד את אמונתו באלוהי וזה הדבר הכי חשוב שיש,  והיא גם הסבירה למראיין שהיא מאמינה שאלוהים לא יושב למעלה בשמיים אלא נימצא בתוך כל אחד מבני האדם בלב ובנשמה,  ואם בן אדם  מבין ומאמין בזה הוא בעצם יודע לכבד את עצמו ואת אלו שמסביבו כי בכולם יש אלוהים קטן בתוכם,  וזה הופך את האדם למשהו טוב יותר, והיא הזכירה לו שבהתחלת הסיפור על איוב היו שטענו שאיוב איש נחמד כי החיים שלו קלים וטובים ואין לו בעיות  של כסף או בריאות וקל להיות טובים ולהאמין באלוהים כשאין בעיות, החכמה היא להמשיך להיות כזה כשבאות הצרות, כי הכאב , הסבל והדכדוך לא מאפשרים לחשוב על הזולת או לרצות להיות נחמדים עם אלו שטוב להם כשלך- רע , והכי קל להפסיק להאמין באלוהים כשקשה, השאלה היא עד כמה באמת אתה מאמין, ולא צריך להיות דתי שומר מצוות כדי להאמין, אמונה באלוהים זה משהו שהרבה מעבר למצוות, זה להיות קודם כל בן אדם ולכבד את בני האדם האחרים שלא בהכרח נמצאים במקום שלך או מתנהגים כמוך.

היא גם אמרה שכשקורה משהו נורא היא לא מתעסקת בלמה זה קרה אלא באיך לפתור את הבעיה וככה גם איוב היה.  הרבה חושבים שהרעיון המרכזי בסיפור זה צדיק ורע לו ואימא אמרה שהיא חושבת שהרעיון המרכזי הוא הדרך שבה איוב התמודד עם הצרות, והיא אמרה שהיא מאמינה שבכל אחד יש את הרגעים שבהם הוא איוב ויש רגעים שבהם הוא משה ויוסף וכל שאר גיבורי התנ"כ האחרים,  כי מעבר לקשר ליהדות ולאמונה  הסיפורים המקראיים הם סיפורים שבאים לתאר דמויות אמיתיות ומצבים בחיים , והחוכמה בחיים  היא לדעת לעבור מצבים קשים, וכמו שאין דבר כזה שכל החיים רע לך אלא יש גם רגעים טובים , גם אם הם מעטים, אז ככה אתה לפעמים כמו איוב ופעם אתה כמו דמויות אחרות מהתורה, ופעם אתה  מוביל כמו משה ופעם אתה מובל כמו יוסף  ופעם אתה נעים הליכות כמו דוד ופעם אתה  קנאי כמו שאול, ופעם אתה סובל כמו איוב , או ממשיך הלאה למרות הכול גם כמוהו, ואין דבר כזה דמות טובה ודמות רעה, כי בכל פעם הדמות מסמלת משהו אחר, השאלה איך אתה עובר  את מה שאתה עובר ומה המסקנות שאתה לוקח אחרי כל  מקרה ובעיקר מה אתה מיישם בפועל אחרי שקרה מה שקרה, ותמיד יש שיעור ותובנות, צריך רק לדעת לנתח את המקרה ולהבין מה מסתתר מאחורי הדברים.

אני זוכר שהייתי מבולבל כשהיא הסבירה לו את זה ובסיום הראיון שאלתי אותה למה התכוונה והיא הסבירה לי  שהכל מתחיל ונגמר בזה שכמו שמוות זה חלק בלתי נפרד מהחיים אז גם משברים ונפילות הם חלק מהחיים והכל תלוי ביכולת האישית שלנו להמשיך הלאה. ההמשכיות היא מילת המפתח, כי אם אתה שוקע ונתקע בכאב ובסבל ובחוסר  אז שם תישאר ואם בכל מחיר תמשיך הלאה אז יגיע הרגע שהסבל הזה יהיה רק נקודה שעברת בדרך ומקסימום זה יישאר כזיכרון - לא יותר מזה. לכן תמיד צריך להמשיך הלאה ולא להרים ידיים ולחכות שמישהו יעזור לך כי אתה חסר אונים. תמיד יש לך אונים, גם אם אתה לא יודע איפה הם, אבל אם אתה זוכר לחפש אותם אז בטוח שגם איפה שהוא תמצא אותם ותעזור לעצמך. מי שרגיל שאחרים עוזרים לו ומחלצים אותו מכל צרה ילמד בדרך הקשה שלא משנה מה נופל לך על הראש- עם הכל אתה יכול להתמודד ולהסתדר. מי שרגיל לסמוך על עצמו ולהסתדר לבד יגיע למסקנה הזו מהר יותר וייצא מהבעיות שלו מהר יותר. זה הכול עניין של אימון, אמון ואמונה. אם אתה מאמין בעצמך ובאלוהים שבתוכך- אז עם קצת אימון ותרגול - תדע להתמודד עם הבעיות - בכל פעם בקלות רבה יותר. וזה בכלל לא משנה למי אתה דומה בתורה, כי על כל דמות אפשר להסתכל בכמה דרכים, אף דמות בתורה היא לא חד מימדית וזו בחירה שלך איזה צדדים אתה רואה ומאמץ.

כשהמראיין שאל אותה איך היא מצליחה להמשיך לחייך ולצחוק אחרי כל מה שהיא עוברת היא ענתה שהיא גילתה בגיל מאוד צעיר שהאויב הכי גדול של פחד זה צחוק  ולכן תמיד היא מחייכת וצוחקת ולא חשוב מה קורה במציאות היא תמיד מחפשת ומוצאת סיבה לצחוק. לפעמים זה על הסיטואציה ולפעמים זה על עצמה, ולפעמים זה על דברים אחרים שקשורים איכשהו למקרה , או שהיא מקשרת אותם בכוח כדי שתהיה סיבה לצחוק. ו חוץ מזה אמא אמרה שהיא לא מתרגשת ממשברים, רק משמחות. במשברים יש דרמה, אבל לא כזו שמרגשת אותך- רק משתקת אותך ולכן היא החליטה שהיא מתרגשת רק מדברים משמחים.

לגבי הסיפור של איוב- אני זוכר שלמדתי אותו בצורה קצת אחרת, כשהעיקר היה צדיק ורע לו רשע וטוב לו , אבל המסרים שאימא שלי לימדה אותי מראים נקודות אחרות ולא פחות חשובות. מעניין אם בבגרות בעוד שנה יקבלו את הפרשנות הזו לסיפור.

סיפרתי לאימא על התמונה בפייסבוק ואמרתי לה שאני רוצה ליכתוב על זה בבלוג והיא אמרה שזה בסדר מבחינתה, אבל שקודם אסדר את המחשבות של מה שאני רוצה לכתוב בדף . כתבתי  והראיתי לה והיא צחקה ואמרה שלא סתם נולדתי בתאריך יום ההולדת שלה, כי אני מאוד דומה לה . היא תיקנה לי את הכותרת כי רשמתי משהו ארוך מדי , וגם  תיקנה כמה שגיאות בניסוח ובפיסוק והרחיבה איפה שהיה צריך ואני תיקנתי בהתאם. בסוף יצא פוסט. אני לאט לאט לומד.

אמא מרגישה קצת יותר טוב. היא התחילה לשבת וגם קצת ללכת. הפציעות והחתכים מתאחים לאט לאט. הכאבים עדיין קיימים אבל היא כמעט הפסיקה בכלל את משככי הכאבים הנרקוטיים והיא ערה רוב היום. עוד קשה לה להקליד, למרות שהיא מתרגלת שימוש ביד שמאל לכל מיני דברים.  אני מאמין שבקרוב היא תחזור לכאן. לבינתיים אני עוזר לה כאן בתקווה שהבלוג יעבוד מבחינה טכנית.

 

תודה רבה

רועי אלון

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

53 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת