00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

שרביט-בחזרה ללימודים

 

                      

כידוע לכם מסתובב בימים אלו בבלוגיה שלנו השרביט "בחזרה ללימודים". הוא הגיע אלי מבלוגיהן של חתלתולת לילה, איילת מטיילת ותזזאטית. רק מה שנראה לי זה שהן שכחו שעברו כל כך הרבה שנים מאז, והזכרונות יכולים להיות די מעורפלים, במיוחד אצלי. אבל לשרביט שמקבלים לא מסרבים ואני מבטיחה לעשות מאמץ ולהעלות באוב זכרונות חבויים. הרי קצת נוסטלגיה לא מזיקה לאף אחד, ומי יודע...אולי אגלה שאני אפילו נהנית מזה ואזכר בפרטים ועובדות חדשות ומעניינות.

נקודה חשובה- עד היום לצערי לא סרקתי למחשב את התמונות שלי מהילדות ועל כן לא אוכל לצרף לשרביט הזה צילומים אותנטיים שלי. השלמתי את החסר בציורים משעשעים שיוסיפו לו "נופך" הומוריסטי/ילדותי.

אז אכבד את מוסרות השרביט היקרות ואתחיל...

1. האם תוכלו לנקוב בשמות המחנכות שלכם לאורך בית הספר היסודי? שמות פרטיים זה מספיק.

אני ממש לא מצליחה לזכור את כל המורים מבית הספר היסודי, אבל את המורה הראשונה שלימדה אותי מכיתה א' עד ג', קשה לשכוח.קראו לה שושנה ואני זוכרת שהיא היתה אשה עדינה עם שיער שחור כעורב, שהלכה תמיד עם "קונסטרוקציה" על הראש. ככה קראו הילדים לתסרוקת הגבוהה שלה. אני זוכרת שהיא היתה מאוד דומה לזמרת יפה ירקוני. המורה שושנה היתה מורה טובה ובזכותה זכורים לי השנים הראשונות שלי בבית הספר היסודי כחוויה חיובית, להבדיל מהבאות אחריה. ומה היה אחרי??...שאלה טובה...אנסה להתקדם לאט לאט עם הזכרונות לעבר השנים הבאות.

2. מכירים את המשפטים האלה שמורים תמיד אומרים? "הצלצול הוא בשבילי", וכאלה? איזה משפט המורה שלכם תמיד הייתה אומרת?

המשפט שאני זוכרת במיוחד, זה בדרך כלל משפט שהיה מכוון אלי אישית. ולמה?? כי הייתי ילדה מאוד טמפרמנטית. אנרגטית עם קושי לשבת בשקט ולהתרכז בכיתה. מה שהוביל לפטפטת בלתי פוסקת עם החברות ולנזיפות מהמורים, שלא נדבר על אין ספור פתקים שנשלחו להורים להגיע בדחיפות לחדר מורים. אבל לא לדאוג! בדרך כלל זה היה מסתיים בכמה מילים, מבלי לקבל עונשים כבדים. העונש ה"החמור" ביותר היחידי שקיבלתי, היה לכתוב 100 פעם "אני לא אפריע בשיעור". אבל...למרות זאת הרגשתי תמיד שהמורים אהבו אותי. בסה"כ הייתי ילדה טובה ועדינה, המחברות שלי היו מסודרות ונקיות והקפדתי להכין שיעורי בית ולהגיע לכיתה מוכנה. בכיתה לא כל כך אהבתי להצביע ולהשתתף, כי לא היה לי בטחון עצמי והייתי ביישנית.

 3 ארוחת העשר המוצלחת ביותר היא כמובן פיתה עם שוקולד. לא ככה?

פיתה?? מי העיז לחלום על פיתה?? רק סנדביץ מלחם אחיד ורצוי עם שוקולד השחר כמובן! אני זוכרת שאני זו שהייתי קונה את הלחם מהמכולת בדרך הביתה מבית הספר. הלחם היה חם וטרי והייתי תולשת ממנו חתיכה ועוד חתיכה ומגיעה הביתה עם חצי ממנו. אבל עוד לפני שהייתי מגיעה הבייתה...היו לי כמה חברות שגרו לידי והן היו מגיעות ראשונות הביתה. לא פעם הייתי נכנסת אליהם קודם ומתעכבת עם הלחם, מה שהיה מעורר את זעמה של אמא שלי. ואם בארוחת עשר עסקינן...אני זוכרת שנורא לא אהבתי את ריח הנקניק שנדף מהכריכים של תלמידים אחרים, אבל בסנדביצים של אחת החברות שלי מאוד קינאתי. היא היתה התלמידה הכי עשירה בכיתה אז. אבא שלה היה ימאי והוא היה מביא לה ממרחים וגבינות מיוחדות מחו"ל. ארוחת עשר שלה היתה תמיד הכי מושקעת ומעוררת תיאבון...וקינאה...אז בשבילי ארוחת עשר היתה שתי פרוסות מרוחות בקצת שוקולד ולה היו ארוחות גורמה בילקוט...

                                      

4. הדרך בה נהגתם לבלות את ההפסקה הגדולה הייתה משחק עם החבר'ה בחצר/קריאת ספר בכיתה/הכנת שיעורים/העתקת שיעורים/אחר:

היה לי חבל לבזבז את ההפסקות על העתקת שיעורים או עבודות. כמו לרוב הילדים ההפסקות היו מנוצלות לפרוק אנרגיות. אני אהבתי לשחק בחבל או גומי. בעיקרון לא הייתי ילדה מעתיקנית ודווקא את שיעורי הבית הייתי מכינה כמו חננה אמיתית. מה שאני כן זוכרת זה שהיה לי שכן שהיה גר קומה מעלי, שלמד איתי באותה כיתה והיה תלמיד עצלן. הוא היה מבקש ממני כל יום את המחברות, כדי להעתיק ממני בהפסקות. פעם אחת שסירבתי לו זה עלה לי ביוקר...והמחיר ששילמתי הוא....אספר בהמשך אז תצטרכו להתאפק עד שתגיעו לסעיף האחרון...

                                   

5. המקצוע שהכי שנאתם בבית הספר:

איזו שאלה...כמובן שמתמתיקה...ולפדלאה כמוני ברור שגם שיעור ספורט וחינוך גופני!

6. הכי אהבתם ללמוד:

כן...היו מקצועות שאהבתי ורציתי ללמוד אותם וזה ספרות ולשון. יש איזו דיעה הרווחת שמורה פחות טוב יכול להשניא עלינו את המקצוע. אבל כנראה שזה לא תמיד ככה. כשאוהבים וסקרנים, לומדים. במקצועות האלו השתתפתי בכיתה והצלחתי לקבל ציונים קצת יותר גבוהים.

                                                    

 7. אף פעם לא קיבלתם 100 ב:

אמרתי גבוהים...אבל לא עד כדי כך...100?? לא זכור לי שהציון הזה כיכב אצלי אי פעם באיזה מבחן...הייתי ילדה בינונית למדי ואם הייתי מקבלת 90 הייתי קופצת עד הגג....(וגם נשארת שם..)

                                         

     8. הייתה נהוגה אצלכם תלבושת אחידה? איך נתתם לה את הטאץ' האישי שלכם?

לפאקצה כמו שאני הייתי כבר מגיל צעיר, לא היתה בעיה להוסיף טאץ' אישי בתלבושת האחידה. כילדה אהבתי להתלבש ולהתגנדר. זה התחיל קודם כל בלחפש את כל החולצות הדומות לצבע של התלבושת שהיו לי בארון, למרות שכאמור הן היו ללא סמל בית הספר. מתחת לחולצה הייתי מקפידה ללבוש תמיד איזו גופיה צבעונית, שאהיה מוכנה להישאר איתה מיד בסיום הלימודים. בגיל ההתבגרות כבר פתחתי כפתור אחד בחולצה שלא איראה כמו דוסית חנוקה. גם דאגתי להוסיף איזה צעיף זרוק, או חגורה בג'ינסים הצמודים, אבל בעיקר אני זוכרת הרבה מסקרה להדגשת הריסים...   

                                          

9. הימים ימי טרום המקלדות והטאבלטים. אז..עט, עיפרון או עט-עיפרון?

בכיתות הנמוכות מחייבים אותנו לכתוב בעיפרון, מה שגורם לתסכול רב כי רוצים להרגיש נורא מהר גדולים ולכתוב עם עטים. מה שאני בעיקר זוכרת זה שמאוד אהבתי לקשט את המחברות שלי בציורים ולבבות. אותה חברה עשירה שסיפרתי עליה, היתה תמיד מגיעה לבית הספר עם מלאי של ציוד ואספקת כלי כתיבה מרשימים ואני נאלצתי להסתפק בטושים פשוטים. חוץ מלבבות לא ציירתי ציורים אחרים, כי אין לי כשרון ועד היום אני תקועה ומציירת כמו ילדה. 

                                           

 10. איזה פריט היה בקלמר שלכם הכי הרבה זמן?

שום דבר לא היה נשאר אצלי לאורך זמן. היה לי מן טבע כזה לאבד חפצים ולא רק קלמרים. הייתי קונה קלמר חדש לפחות כמה פעמים בשנה, למורת רוחם של הורי כמובן. בכיתות הנמוכות משום מה זכורים לי קלמרים מרובעים עשויים מעץ מאסיבי. אבל בכיתות הגבוהות יותר כבר היו קלמרים מבד עם רוכסן. אני זוכרת שאחד הדברים ששנאתי להחזיק בקלמר זה היה את הסרגל והמחוגה. מה שהיה מהווה בשבילי תירוץ, אבל לא שיכנע את המורה לשרטוט...

                                      

  11. את האמת, ציירתם על השולחן לב ובו השם שלכם ושם של מישהו אחר?  

לא העזתי אף פעם לקשקש על שולחנות ואת כל הציורים והלבבות ציירתי על המחברות. אני זוכרת שהייתי מאוהבת כבר בכיתה ד' או ה' בשני בנים, ושמם זכה להתנוסס על הלבבות שלי בשתי מחברות של מקצועות שונים. הזיכרון הזה מחזיר אותי לשאר הזכרונות של משחקי אמת או חובה, שהתחלנו לשחק כבר בימי בית ספר היסודי. הייתי מתלבטת בשאלה, את מי אני אוהבת יותר...כי היה את גידי שהיה גבוה וחתיך, והיה את רוני שהיה נמוך אבל תלמיד טוב וחרוץ.

                                              

12. עשיתם עוד תעלולים? נתפסתם? נענשתם?

אני זוכרת שביקשתי להשתתף בהצגת סופשנה, נדמה לי שזה היה בכיתה ה', ולו רק כדי להיות קרובה לאחד הבנים החתיכים מהכיתה המקבילה שהייתי מאוהבת בו. המורה הסכימה לשתף אותי אבל מרוב התרגשות כשעמדתי איתו ביחד על הבמה, התבלבלתי ושכחתי את התפקיד שלי. שם כנראה התחילה והסתיימה קריירת המשחק שלי.

                                

 13. זיכרון אחד משמעותי מבית הספר היסודי:

הבטחתי לספר לכם על התלמיד השכן שהיה גר מעלי. ילד שובב שהיה ידוע במעשי הקונדס שלו. יום אחד נמאס לי לשתף איתו פעולה וסירבתי לתת לו את המחברת להעתקה. הוא התעצבן עלי והחליט להתנקם בי. למחרת באחת ההפסקות ירדנו כהרגלנו לקיוסק ליד בית הספר. הוא קנה קרמבו וזרק אותו עלי. הקרמבו נמרח לי על כל הפרצוף ולמרות שניצלתי את ההזדמנות ללקק אותו, מאוד נעלבתי והייתי איתו ברוגז תקופה ארוכה עד שהשלמנו.  

                                                       

לסיום, זיכרון קטן נוסף מבית הספר היסודי. אני זוכרת שמאוד לא מצאה חן בעיני התמונה שלי שנבחרה להופיע בתמונת מחזור של סיום כיתה ו'. לא אהבתי אותה וגם לא חייכתי שם. אז כפיצוי וחוויה מתקנת, אני מוסיפה עכשיו תמונת מחזור חדשה...

                              

אז זהו. אלו היו החוויות שזכורות לי. אני חייבת להודות שדווקא מאוד נהנתי לענות על כל השאלות ומקווה שגם אתם. אני מודה שוב לחתלתולת לילה, איילת מטיילת ותזזאטית על ההזדמנות שניתנה לי לשוב ולהיזכר בשנים ההם. לגבי המשך העברת השרביט, תרגישו חופשי לענות עליו והוא מוגש לכל מי שיחפוץ בו...

שתהיה לכולם שנת לימודים טובה ומוצלחת!!

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

47 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת