00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

מעמד הביניים

22/08/2012

 

 

לפני שנים רבות שוחחתי עם ידידי יצחק. אינני זוכרת על מה נסבה השיחה, אבל אני התחלתי לומר משפט הצהרתי בנוסח "אנחנו, מעמד הביניים...” ואז נדבקה לשוני לחכי: אני, מעמד ביניים? מי הכניס לי את זה לראש?!

הייתי נשואה טריה, אקדמאית, עבדנו במשרה מלאה וקבועה במקצועינו. היה לנו גג (שכור) מעל הראש, אכלנו, ושילמנו חשבונות. המשכורות לא הספיקו ליותר מזה.
בעצם גם לזה לא בדיוק הספיקו. אשראי לא היה מוכר אז, לא היתה חלוקה לתשלומים, קנית מה שיכולת כל עוד היה מזומן בידיך. קנינו בסופר כל עוד היה לנו כסף. בערך באמצע החודש נגמרו שתי המשכורות. למזלנו, היתה מכולת שכונתית, בה אדון מנדל זכרו לברכה, “רשם" את הקניה, ובתחילת החודש שילמנו את החוב.


זה מזכיר לי את אשר סיפרה לי חברתי דינה, שעלתה מברית המועצות בסביבות שנת 80. לדבריה, לעובדים שם לא היה חשבון בנק, ולא פנקסי צ'קים. פעם בחודש הוזמנו העובדים למנהל הכספים וקיבלו את משכורתם במזומנים. התאריכים לתשלום לעובד השתנו ממקום עבודה אחד לשני. והאזרחים ידעו שיש כאן כוונת מכוון עליונה: דינה קיבלה משכורת ב 17 לכל חודש. ב 27 לחודש כספה אזל. אבל חברתה אוקסנה קיבלה משכורת ב28 לחודש, אז היא הלוותה לדינה כדי לגמור את החודש. כאשר כספה של רוקסנה נגמר, דינה החזירה את חובה, וכך התגלגל אותו כסף בין חברים ומשפחה וכולם חיו להם בצמצום. אני קיצרתי קצת את הסיפור, כי בדרך כלל היו ארבע משפחות מעורבות בסבב, לפי התאריכים השונים בהם קיבלו משכורת. רק בשביל הכיף אני מציינת שעם המשכורת הם קיבלו תלוש בו יכלו לקבל בקבוק וודקה חינם, או אולי במחיר מוזל, ואין עובד שלא ניצל את זה.

העיתונות והממשלה פיטמו אותנו על העניים ועל מעמד הביניים. לפי תיאורם – אנחנו בדיוק היינו מעמד הביניים. אני חושבת שסבלנו ממש משטיפת מוח. היה לנו נוח לקבל את הגרסה הזו – מי רוצה להיחשב לעני או למסכן? וכמובן, כל חברינו, זוגות טריים היו "מעמד ביניים" בדיוק כמונו.

כשפתאום נתקעתי בשיחה ב"מעמד הביניים" זה היה כאילו נדלקה נורה מעל ראשי: איזה מעמד ביניים?! מעמד ביניים לא חי מן היד אל הפה, מעמד ביניים יכול לקנות לעצמו שמלה מעיל או נעליים. מעמד ביניים נוסע לפעמים לחופש ולנופש. מעמד ביניים הולך לחתונות כי הוא יכול לתת מתנה. מעמד ביניים לא גר בשכירות ללא תקווה להגיע אי פעם לדירה משלו. מעמד ביניים לא קורס כלכלית אם דוד- השמש מת ויש להתקין חדש. הייתי המומה. אנחנו עניים! כן, כן, ממש עניים!

אני לא אומרת שלא עשינו טעויות פיננסיות. מאד רצינו מכונית.קנינו מכונית איזטה אדומה בת חמש עשרה. איזטה היא מכונית קטנטנה , כמטר וחצי אורכה, יש בה שני מושבים, ואין לה דלתות מהצדדים. הכניסה היא מקידמת המכונית: וכשפותחים - ההגה יוצא החוצה. מאחר שגרנו באזור של עליות ומורדות – היינו קמים בבוקר ודוחפים את האיזטה במעלה הרחוב עד שהגענו למישור. משם יכולנו ממש לנסוע, כמובן עד העליה הבאה. נדמה לי שדחפנו אותה יותר ממה שנסענו בה. שילמנו על האיזטה 800 לירות וחודשים לא קנינו בשר. אני זוכרת שאז הייתי מאוהבת במכונית אאודי, היו כמה כמה בעיר, בצבע אדום-כתום. כל הזמן בדקתי את מחירה (מותר לחלום, כן?). מחירה היה 15000 לירות. יום אחד הודיעו שמהיום למחר האאודי מתייקרת, ומחירה מעתה יהיה 20000 ל"י. אני ישבתי עם העיתון ובכיתי. כן, עם דמעות. אישי התפקע מצחוק – "מה זה משנה לך כמה היא עולה? התכוונת לקנות אותה?”.
יתכן שברגע זה התחילה לחלחל בי המחשבה: אנחנו לעולם נהיה למטה.


לא סבלנו מהעוני – בדרך כלל לא חשבנו עליו: אכלנו אצל ההורים, היינו צעירים, יפים ומאוהבים. עוד ידענו לחלום.

גם אז אנשים התקוממו על מצבם (לא אנחנו, אנחנו היינו מעמד הביניים) ואז המציאו השלטונות את האפשרות לעשות מינוס בבנק. יופי, בוא חמוד חיה מעבר לאמצעיך.
כמובן שלעניים של ממש לא אישרו לעשות מינוס. אבל אנחנו, מעמד הביניים, עם משכורות קבועות – ממש קראו לנו! אתם חושבים שלא באנו? באנו כמו כלום. בפעם הראשונה בחיינו יכולנו לקנות מה שחפצנו. לא מרצדסים כמובן, אבל שמלה, נעליים, תיק, אפילו תכשיט (דברים מוכרים למעמד הביניים בכל הארצות האחרות).

נתנו לנו חבל לתלות את עצמנו ואנחנו נתנו את צווארינו ברצון. הידקנו עוד ועוד. ואז החל מנהל הבנק לשוחח איתנו. בנימוס אך בתקיפות. "בואו הכניסו כסף לחשבון”. מה אתה אומר? ומאיפה יבוא הכסף הזה? מנהל הבנק אומר ברוח אבהית – בואי, ניתן לך הלוואה שתסגרי את המינוס. זו הצעה שאי אפשר לסרב לה, כי אחרת יסגרו לך את הברזים. כמובן שהמשכורות לא עלו, אבל נוסף החזר חודשי על ההלוואה והריבית על ההלוואה, עד מהרה הוזמנו לקחת הלוואה נוספת כדי לחסל את המינוס החדש. לקחנו.

החוב הלך ותפח. היינו כמו הילד ההולנדי שניסה לעצור את קריסת הסכר באצבעו. תודה לאל שיש קרן השתלמות! אפשר להוציא אותה כל שש שנים. אני מניחה שמעמד ביניים אמיתי היה מחליף מכונית, קונה מטבח חדש נוסע לחו"ל וממתיק מעט את יומו. כשקרן ההשתלמות שלי או של בנזוגי נפדתה, הלכנו לסגור סוף סוף את החוב שהיה בבנק, ולא נשארה לנו אגורה. אז הבנתי שאנחנו עובדים עבור הבנק.

ועדיין סברתי בטמטומי, שאני "מעמד ביניים”. בינתיים השתוללה אינפלציה, ובאמת משכורתי נראתה מעמד ביניים יותר מאי פעם. ואולי הייתי בכלל אוליגרכית. הרווחתי 500000 ל"י או יותר לחודש. הממשלה טיכסה עצה: יצרו את השקל. אז התחלתי לא להבין כלום. למשל, בימים הראשונים של השקל,רציתי לקנות מספריים.ראיתי בחלון הראווה מספריים שלידם רשום 150 (בלי ל"י או שקל). לא היה לי מושג מה נראה סביר: האם 150 ל"י או 150 שקל. עד כדי כך טמטמו אותנו לא להבין את הסביבה בה אנו חיים.

בתקופה של סוף ימיה של הלירה, סבו של בעלי נתן לנו 800 ל"י וביקש שנתחיל לחסוך. (תמים היה האיש). הפקדנו את הכסף בקרן חסכון "דקל” בבנק דיסקונט. כמובן שלא הפקדנו עוד מזומנים לחשבון. בינתיים עברנו לשקל ואחר כך לשקל חדש. אחרי כשלוש שנים הייתי סקרנית לדעת כמה כסף יש בחשבון. ובכן, בחשבון היו 28 ש"ח ו 12 אג'. אגב, הפקיד בבנק הסביר לי שאם אחשב נכון, אראה כי בעצם הרווחתי יפה. אני פשוט קמתי, יצאתי משם ולא חזרתי יותר. עכשיו אני חושבת שלא סגרתי את החשבון באופן רשמי, אז יתכן שהבנק גובה ממני עמלה על הטיפול באוצר שלי, ואם אני מכירה קצת את ההתנהלות בארץ, אפשר שאני חייבת לדיסקונט כיום מאה אלף ש"ח.

אני כבר יודעת שאני לא מעמד ביניים. יתכן שהאחרים במצבי (רוב מעמד הביניים) גם יודעים. אבל קשה לוותר על התואר הזה, על הכבוד המזערי הזה, שאין אנו דומים להומלסים ברחוב.

אני רוצה ללחוש סוד לביבי: הפגנות הענק של 300000 איש בשנה שעברה לא היו הפגנות של מעמד הביניים. הם היו הפגנות של עניים. מי שעובד קשה ולא יכול לחלום על דירה משלו ואפילו לא על דירה שכורה, הוא עני. מי שצריך לחשוב פעמיים אם לקנות לילד מעדן הוא עני. מי שלא יכול לקחת תרופות הכרחיות לחייו כי אין בידו לשלם עליהן, הוא עני. אדם שלא יכול אפילו לחלום על ארוחה במסעדה מדי פעם – הוא עני.

ביבי, מזלך הטוב ששטיפת המוח הממשלתית עבדה. המרואיינים בהפגנות "התנצלו" שהם לא מסכנים ולא עניים, הם עובדים הם אנשים מכובדים ומשכילים. אבל מבקשים הקלה מן מהעומס שמוטל עליהם. ובסך הכל למעמד הביניים יש מה להפסיד. לכן "המלחמה" שלהם תרבותית, מתנסחת ולא אגרסיבית. ולכן גם אינה נושאת פרי.

אם ההפגנות אכן יתחדשו השנה, יהיה על המפגינים לזכור: בארץ יש אוליגרכים, מלחכי פינכה מקורבים לצלחת, ופוליטיקאים. הם עשירים. אנחנו עושים אותם עשירים. אין לנו כלל מעמד ביניים בישראל. אחרי העשירים מדורגים העניים – וזה אתם ואני. ומתחתינו, רק כפסע – ההומלסים. קרובים אלינו יותר ממה שהיינו רוצים לחשוב.

הממשלה צריכה לדעת שהעם פקח עיניים. ההמונים מתחילים להבין שמשהו פה מאד לא בסדר. אנחנו לא מעמד ביניים כפי שפימפמו לנו. אנחנו אזרחים מעונים שמכים אותם בשוטים ובעקרבים. וחולבים אותם בדריכה על הבטן -הבו לנו עוד: עוד מסים, עוד עליית מחירים, עוד מילואים. בתמורה אנחנו מקבלים עוד מלחמה קטנה או גדולה וצפצוף ארוך על צרכינו. אנו מרגישים שאנחנו מפריעים מאד לשלטונות. הם היו מסתדרים הרבה יותר טוב אם לא היה עם. (את הצ'ק אפשר לשלוח להם בדואר)

ביבי חייב להבין שלעניים אין מה להפסיד. יתכן שהשנה, כאשר המפגינים יצאו לרחוב , זה לא יהיה כל כך תרבותי או מנומס. אנחנו זוכרים את הפנתרים השחורים ואת מהומות ואדי סאליב. אני לא האמנתי שאני -"מעמד ביניים" – אומר זאת אי-פעם, ובכל זאת:

כולנו פנתרים!


אני רוצה לסיים בנימה אופטימית. יתכן שבקרוב מאד כל בעיותינו ייפתרו: הפצצה של אירן כמעט מוכנה.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

91 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת