00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חתולה יוצרת

הרפתקאות חתולי8 בארץ הסקראפ

שרביט חזרה ללימודים

מזמן לא הסתובב לו כאן שרביט.
זה נחמד כשמסתובב שרביט. הראשון שלי היה בפורים וכעת שוב. קיבלתי אותו משתי בלוגריות אהובות :"איילת מטיילת" ושיר "שמינץ". למי מקוראי שלא מכיר את העניין, מדובר בשאלון של כמה שאלות שמסתובב בבלוגיה. כל מי שמקבל אותו עונה ומעביר ל5 בלוגרים אחרים. משחק נחמד  אשר מעבר להנאה, מלמד קצת יותר על החברים כאן. במיוחד אצלנו, בעלות בלוגי היצירה, שכמות האינפורמציה האישית/פרטית שאנחנו מפרסמות כאן היא מזערית זו דרך חביבה ללמוד.
 

הנושא הפעם : חזרה ללימודים.... ובכן...החפירה מתחילה...

 


1. האם תוכלו לנקוב בשמות המחנכות שלכם לאורך בית הספר היסודי? שמות פרטיים זה מספיק.

שמות המחנכות שלי לא ישכחו לעולם. כיתות א' עד ד' אביגייל בקנשטיין הנהדרת! כיתות ה' ו ו', שושנה סלפק. לאחר מכן בחטה"ב 3 שנים עם שרה ליכטנשטיין הידועה בכינוי "ודוז" (לא צריך לימודים גבוהים כדי לדעת למה, נכון?) ואז בתיכון, בכיתה י' בלהה בוסטין ובשנתיים לאחר מכן חיותה גלור.

2. מכירים את המשפטים האלה שמורים תמיד אומרים? "הצלצול הוא בשבילי", וכאלה? איזה משפט המורה שלכם תמיד הייתה אומרת?

ברור.... "הצלצול הוא בשבילי " כיכב כמובן... והיה גם: "מה מצחיק? תספר לכולם כדי שכולם יצחקו".... או "גם אני רוצה לצחוק" ....כמובן שהיה גם המפורסם האחר: "יש לי עיניים בגב"...
היתה לנו מורה לג"ג, שמה היה בת עמי, נחמדה ואינטליגנטית שכאשר מישהו היה מפריע בכיתה היא לא היתה מעירה לו אלא פשוט צולפת בו עם הגיר..... כולם אהבו כשהיא עשתה כך. בכלל נראה לי שחיבבו אותה (ענין די נדיר..).

 

3. ארוחת העשר המוצלחת ביותר היא כמובן פיתה עם שוקולד. לא ככה?

פיתה? לא אצל אמא שלי. בטח לא בגילאים הצעירים. לקח להורים שלי לא מעט זמן להתרגל ללבנט על מאכליו.... בחטה"ב כבר היתה גם פיתה.....
ארוחות העשר הנהדרות של אמא שלי כללו סנדביצ' מלחם לבן, ובתוכו הפתעה מתחלפת בין: פסטרמה, או גבנ"צ או...שוקולד והכי שווה...חלבה! בנוסף ת מ י ד אמא שלי שמה שם ופל מצופה טעים. היו 2 סוגים אחד בעטיפה כחולה ואחד בעטיפה אדומה. אם יוצא לי (לעיתים רחוקות באיזורים מוזרים) להתקל בכאלה ופלים אני נורא מתרגשת ולא מעזה לטעם כי יודעת שאתאכזב. טעם הנוסטלגיה לא ישתנה!
חוץ מזה תמיד היה איזה פרי. לרוב תפוח. לרוב הוא חזר איתי הביתה וכך זכה לשם "התפוח המלומד"!  מדי פעם המלומד היה מתחלף באחד טרי יותר וכך סיים בהצלחה 12 שנות לימוד.
שנים אח"כ עוד נשאר הכינוי...

מזל שאמא שלי לא הכינה לי ארוחות גם לאוניברסיטה.....

 

4. הדרך בה נהגתם לבלות את ההפסקה הגדולה הייתה משחק עם החבר'ה בחצר/קריאת ספר בכיתה/הכנת שיעורים/העתקת שיעורים/אחר:

בהפסקה משחקים בחוץ . ברור!!
כל משחקי הילדות הנפלאים של פעם: מחניים, חמור ארוך, תופסת מכל מיני סוגים, עמודו!, שמות(במלעיל כמובן), גומי וחבל!! איזה כייף! שני משחקים נפלאים...
דודס, "הבנות על הבנים" ולהפך, ועוד כל מיני.  כשיש לך רגליים ארוכות מאד וזריזות כמו שהיו לי, את ממש אבל ממש טובה בכל המשחקים האלה! (בעצם בשביל זה הולכים לביצפר לא?)
בחורף היה מצטרף משחק שמאד אהבתי. אצלנו קראו לזה :"תוקע". אני יודעת שבמקומות אחרים קראו לזה בשמות שונים. בעזרת רפיל של עט היינו מסמנים מעגל גדול בחול הרטוב , מחלקים לשניים ו"אוכלים" זה מזה חתיכות שטח. זוכרים?
אה, היו גם גולות (בלי גרש על הג') וגוגואים....
וגם היו כמובן הסתודדויות עם הבנות שזה ממש כייף. החברה הכי טובה שלי מאז היא חברה של חלק מחבריי בפייסבוק, היא לא חברה שלי ...כנראה קסמי אבד בעיניה....חבל, היא אחלה.
נזכרתי בעוד כמה משחקים אבל לא אעמיס עליכם יותר מדי....
לפעמים בהפסקה, גם ביסודי וגם בחטיבה,  היו משמיעים ברמקול שירים לריקודי עם וכך היינו רוקדים להנאתינו. איזו תקופה יפה ותמימה...
 

5. המקצוע שהכי שנאתם בבית הספר היה

המקצוע השנוא..או זה נורא קל.... שנה אחת בלבד, וטוב שכך, בכיתה י', למדנו תלמוד. אין לי מושג מה למדו שם. יש לי הרבה לומר על המורה ועל כך בהמשך.

 

6. והכי אהבתם ללמוד:

הכי אהבתי ללמוד ... שפות (אנגלית וצרפתית), מתימטיקה, גיאומטריה (הכי הכי בעצם), ביולוגיה, כימיה,  ובכלל ככל שהתרחקנו מהמקצועות ההומניים (לא כולל ספרות), כך היה לי מעניין יותר וגם מובן יותר. כשמשהו יושב בתוך נוסחה הוא הרבה יותר מובן וברור מכל מיני ארועים היסטורים משמימים לא? אז שמישהו יסביר לי למה ישבתי במגמה הלא נכונה...
כמובן שהכי אהבתי ספורט!! הייתי ספורטאית מצטיינת מהיום בו עמדתי על דעתי ועד היום בו התישבתי על כסא המחשב..... בהרבה שעורי ספורט שלחו אותי להיות עם הבנים כי הם משכו אותי לתוצאות טובות יותר. (בתיכון כמובן. עד התיכון הייתי טובה יותר גם מהם ). השתתפתי בתחרויות אתלטיקה וביליתי לא מעט בוינגייט. יש לי איפשהו בבית ההורים לא מעט מדליות בצבע זהב. בהמשך שיחקתי גם בנבחרת כדורעף. גם של ביה"ס וגם ב"הפועל קרית אונו". מכאן הדרך ל 16 שנים בלהקת מחול היתה קצרה, אבל זה כבר מאוחר יותר.
ותשמעו, זה בלוג יצירה אבל די שנאתי מלאכה......

 

7. אף פעם לא קיבלתם 100 ב:

לא חושבת שקיבלתי אי פעם 100 בתלמוד. בכל השאר כן. לפעמים להפתעתי המוחלטת... 
והנה ההזדמנות לספר לכם על שיעורי תלמוד שלשמחתי היו רק בכיתה י'. לא יודעת איך הייתי עומדת בזה אם היו יותר.

למורה שלנו קראו אסתר אנצ'ו. למזלי היא לימדה אותנו תלמוד בלבד ולא תנ"ך כמו את חלק מהכיתות. הגברת היתה מגיעה לכיתה לבושה כרמזור וחמושה בביטחון עצמי מופרז שהיום אני יודעת על מה הוא מעיד.... הו אנצ'ו הקטנה.
אל המבחנים שלה לא התיחסנו ברצינות מהסיבה הפשוטה שהיא לא התיחסה אלינו ברצינות. בסקאלת הציונים המוכרת של 0 עד 100 היא כיבדה את תלמידיה בציונים: 3.25,  2.5,  1.25 ולאחד הבנים אני זוכרת שהיא נתנה 1-  כן, מינוס אחד כי, טענה בחיוך זחוח, שאפילו אפס זה יותר מדי בשבילו.
כשקיבלתי אצלה 70 הייתי מאושרת. (לא מאושרת, לא צריך להגזים, רק  שאנחת רווחה היתה עולה מחזי).
רוב הכיתה נכשלה בדר"כ. היום אני יודעת כמה דברים שלא ידעתי אז:
* כאשר כל הכיתה (סליחה, כל השכבה) נכשלת זוהי בודאות אשמת המורה!
*כמה קטנה ועלובה צריכה להיות הערכה עצמית של אדם, אם כדי להגדיל את עצמו הוא נזקק להקטנת הזולת?!! מה גם שהזולת הם נוער. עד כדי כך אנצ'ו? חבל. פסיכולוג טוב בטוח היה עוזר לך לגדול לא על חשבון ילדים...

 

8. הייתה נהוגה אצלכם תלבושת אחידה? איך נתתם לה את הטאץ' האישי שלכם?

מחטה"ב ומעלה. חולצה תכלת עם כפתורים וכיס בצד. טאצ' אישי? היי זה היה במאה הקודמת ...שום טאצ' אישי...
או שאולי היה ואני לא זוכרת.... קשה לי להאמין שנערות לא מנסות להתייפיף...אז אולי תיק יפה או משהו בשיער... לא התאפרנו , את זה אני זוכרת....
אוי, פתאום מתגעגע לי לשם...
נזכרתי פתאום בתלבושת לשעורי התעמלות ביסודי: חולצת טריקו לבנה עם סמל בי"ס בקטן ומכנסיים כחולים...אחחחחח המכנסיים הכחולים.... כמו בתמונות של הקיבוצים של פעם... קצרצרים, תפוחים כאלה עם גומי מסביב לכל רגל.איזה מדליק!! בחטה"ב כבר היו כאלה בשחור. וואוו איזו נועזות!

 

9. הימים ימי טרום המקלדות והטאבלטים. אז... עט, עיפרון או עט-עיפרון?

עיפרון בכיתה א' עד שהמורה אביגייל המופלאה נתנה אישור, לכל ילד בקצב שלו, לעבור לעט. היו שעורי "כתיבה תמה" ולפי זה היא החליטה... אח, איזו חגיגה..
כמובן שאצלי, כמו אצל כל הבנות המחברות היו מקושטות בשערים נהדרים ובקישוטים בדפים עצמם (מי אמר סקראפרית ולא קיבל?).
אגב, היום אני אוהבת עפרונות. את העפרונות המיכניים לא אהבתי אז ואני לא אוהבת היום.

 

10. איזה פריט היה בקלמר שלכם הכי הרבה זמן?

פריט שהיה הכי הרבה זמן.... אהה...  לא יודעת.... גם היום יש לי קלמר מלא בכל טוב...

 

11. את האמת, ציירתם על השולחן לב ובו השם שלכם ושם של מישהו אחר?

אההה....לא...... כן ציירתי על השולחן וכן שייפתי אותו ביום הניקיון המסורתי, אבל לא ציירתי לבבות...

 

12. עשיתם עוד תעלולים? נתפסתם? נענשתם?

"חננת על", איזה תעלולים?  אם התחמקות משיעור כי "יש אימון לתחרות בוינגייט" נחשב תעלול, אז עשיתי כמה כאלה...אבל זהו. ממש. הייתי ילדה טובה.

פעם אחת ויחידה הברזתי משעור שלא על מנת ללכת לאימון... זה היה בכיתה יב', ביום שלפי המערכת היינו צריכים ללמוד 7 שעות. שעה 5+6 היו מקצוע אחד מסויים והשעה השביעית היתה תנ"ך. המורה של אותו מקצוע כפול שעות לא הגיעה והיו לנו שעתיים חופשיות. החלטנו שקיץ והבריכה קורצת יותר. גם הבית. היתה החלטה של כל הכיתה שלא נשארים. סיכמנו שאף אחד לא נשאר כדי שלא יהיו עונשים... הרגשתי נורא נועזת. חייבת לציין שאהבתי את ההרגשה...
למחרת נודע לנו שאכן כולם הסתלקו הביתה למעט התלמידה א' שנשארה. המורה לתנ"ך, דורית, שכנראה היתה חסרת ניסיון ופחדה מהמנהל האימתני של ביה"ס (להערכתי היום, היא היתה אז בת לא יותר מ24), ראתה שרק התלמידה א' נשארה בכיתה, העבירה את השיעור לפי המתוכנן ובסיומו פנתה אל הכסאות ואמרה :" ואתם, תשלימו את השעור מא').....

 

13. זיכרון אחד משמעותי מבית הספר היסודי:

יש כ"כ הרבה שיקח לי שנתיים לכתוב אותם ואתם תזדקנו תוך כדי הקריאה אז נוותר... סה"כ הזכרונות ברובם טובים והתקופה צבועה בצבע ורוד נוסטלגי מתקתק....
אני תכף מתפתה להתחיל לכתוב על הזכרונות אז מהר מהר מסיימת כאן את הכתיבה.

 

היה לי כייף להזכר,:P  ותשמעו, אני שמחה שהייתי ילדה בשנות ה 70 של המאה הקודמת. כן, אני אולי קשישה אבל הילדות של אז נראית לי פי אלף יותר כייפית מזו של היום
 

 

אני מוסיפה שאלה שחסרה לי בשאלון המקורי:

14. מורה ששווה לזכור : 

קראו לה בלומה דיכטוואלד. דוסית מבני ברק, שונה מאד מהנוף בתיכון החילוני והמאד אליטיסטי של קרית אונו הקטנה דאז. בחצאית ופאה היא גרמה לכיתות של שובבים להתנהג כבני אדם בלי להרים את הקול ולו פעם אחת. אשה יקרה שאם הייתי יכולה לפגוש היום הייתי רוצה לחבק אותה.

דיכטוואלד היתה המחנכת של הכיתה המקבילה בתיכון. בהחלט עניין לקנאה.
אותם היא לימדה היסטוריה. אותנו היא לימדה ספרות. חבל שלא לימדה אותנו גם ספרות וגם היסטוריה....אולי הייתי מחבבת מקצוע שרק לאחרונה התחלתי להתעניין בו...
לפניה, בכיתה י' היתה לנו מורה לספרות שאת שמה הפרטי אני לא זוכרת וזה מעיד על לא מעט. (קראנו לה ליפשיץ, שם המשפחה שלה). אותה ליפשיץ היתה כדור שינה מהלך שגרם לי לנמנם בכיתה יחד עם כולם ולשנא את המקצוע הזה. אני חייבת לחדד את הנקודה שעד כיתה י' הייתי תולעת ספרים לא קטנה ותמיד מצאתי זמן לספרים למרות שהייתי פעילה מאד גם בדברים אחרים.
בכיתה י', "בזכותה" של הגברת ליפשיץ הפסקתי לקרא ספרים! שנאתי את השעמומון הזה והיה לי ברור שאם רק אוכל להעיף כמה נקודות מהבגרות לא אחשוב פעמיים.
השנה נגמרה ובכיתה יא' התייצבה דיכטוולד!
תוך חצי שעור הבנתי שיש כאן משהו אחר. השעור היה...איך לומר...מעניין. אה? בחיי....
נגמרה שנת הנימנום בשעורי ספרות. נגמרה שנת הבצורת בקריאת ספרים ולא העפתי את המקצוע הזה מהבגרות.
חזרתי לקרא ספרים, דבר שאני ממשיכה בו עד היום בהנאה גדולה.
דיכטוואלד שינתה את ההסתכלות שלי, דיכטוואלד שינתה את ההסתכלות של כולנו. דיכטוואלד שינתה את ההתנהגות בכיתה.
כ"כ הרבה כבוד רכשנו לאשה הנהדרת הזו. הדוגמא הטובה ביותר לתיאור הכבוד הזה הוא הסיפור הבא: יום אחד באמצע השעור, בעודה מדברת, צנחה לה לפתע כזלזל...החצאית שלה. זה היה מביך מאד כל אשה אבל להזכירכם היא היתה דוסית-דוסית. החצאית נכרכה סביב קרסוליה והיא נותרה בקומבינזון... אצל כל מורה אחרת הכיתה היתה מתרוממת באוויר מהתרועות...אבל לא כאן! לא יאומן אבל היתה דממה בכיתה. אלכס קורמן השובב, שישב בשולחן הראשון ממש מול האף של המורים, הסתובב במיידי עם הפנים אחורנית כדי לא להביך אותה. היא סידרה את החצאית והשעור נמשך מהנקודה בה הופסק. לא יאמן!! אני רק מנסה לדמיין מה היה קורה לכל מורה אחרת בסיטואציה הזו!

 

ועכשיו אפסיק לחפור......ואעביר את השרביט ל 6 אהובים (כן, אני יודעת שצריך 5..אז מה? אנצ'ו תכעס עלי??)

אור יחיד

המזנטרופית:כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

כספית

מונצ'ה

T42 

:kissמקופלת, - היא לא בתפוז, מותר??  אני רוצה שתכירו את הבלוג שלה. הוא מצחיק ונחמד מאד!

 

בבלוג של מומין וסנופקין יש הגרלה שווה של חומרי סקראפ. לשם השתתפות צריך לעשות מעשה טוב ולשים תמונה שלו.
מתחילת הקיץ אני שמה יומיום מים לחתולים בחצר. מדי יום מחליפה להם כדי שיהיו מים טריים וטעימים. אני שמחה לראות את החמודים האלה שותים שם.
בימים הראשונים הייתי שמה קערה ולמחרת היא לא היתה. נעלמה לה... ושמתי קערות שוות...(קצת שוות...).
תהיתי לאן הן נעלמות, והעליתי השערה שהמנקה חושבת שזה ליכלוך וזורקת אותן. מכיון שהיא רוסיה שבקושי דוברת עברית, ברור לי שהיא לא יודעת לקרא עברית, אז ביקשתי ממישהי שיודעת רוסית לכתוב על פתק, ברוסית את המשפט:"מים לחתולים, נא לא לזרוק". את הפתק הדבקתי על קרטון ו....זה עבד!!
הנה תראו:

 

גם אם לא אזכה...שטויות, העיקר שלקטנים יש מים בחום הזה.:P
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

55 תגובות

visitors
אורחים החל מ1.5.13
Free counters!
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חתולי8 אלא אם צויין אחרת