1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

שרביט בחזרה ללימודים

קיבלתי את השרביט האקטואלי הזה מ- DNightCat וגם מאפרת המפזזת ואני שמח להרים אותו כמיטב המסורת.
אז בלי הקדמות מיותרות אפנה לשאלות המקוריות ולתשובותי (שינסו להיות מקוריות לא פחות)
 
- האם תוכלו לנקוב בשמות המחנכות שלכם לאורך בית הספר היסודי? שמות פרטיים זה מספיק.
בודאי שאוכל. למעשה פרט למורה אחת אני יכול גם לציין את שמות המשפחה של כל המחנכות והמחנך היחיד שלי בבית הספר היסודי: בכיתות א'-ב' זו הייתה המורה לינה, בכיתות ג'-ה' המורה דבורה, בכיתה ו' הרב(!) שלום ובכיתות ז'-ח' המורה שרה.
אולי אני בעצם מבלבל את הרשימה הנ"ל עם המורות של הילדים שלי? כמה הגיוני שהיה לי מורה שהיה רב?

- מכירים את המשפטים האלה שמורים תמיד אומרים? "הצלצול הוא בשבילי", וכאלה? איזה משפט המורה שלכם תמיד הייתה אומרת?
אני לא יודע לגבי "תמיד",אבל משפט של המורה דבורה שנחרת בזכרוני הוא: "אתם טוחנים מים טחונים". נכון שזה גאוני?
ואם כבר גאוניות, המורה (הבדוי?) שלי, כבוד הרב שלום שידע את כל התורה בעל פה נהג לומר שכל הדברים בעולמנו מתחלקים לחמש רמות: "דומם, צומח, חי, מדבר, יהודי". טוב שהוא לא היה גזען ולא הוסיף חלוקות משנה של היהודים על פי העדות שלהם.
 
- ארוחת העשר המוצלחת ביותר היא כמובן פיתה עם שוקולד. לא ככה?
מאין לי לדעת? אני לא חושב שאי פעם קיבלתי לארוחת עשר פיתה עם שוקולד. פיתה ודאי שלא. לגבי שוקולד – אמי ז"ל הייתה מכינה ממרח שוקולד נהדר ע"י ערבוב של מרגרינה,קקאו וסוכר. זה היה מתוק.
אבל רוב הכריכים שלי לבית הספר הכילו גולד-בנד (מישהו זוכר את זה?), גבינה, או שילוב של שניהם (בלחם שחור כמובן)

- הדרך בה נהגתם לבלות את ההפסקה הגדולה הייתה משחק עם החבר'ה בחצר/קריאת ספר בכיתה/הכנת שיעורים/העתקת שיעורים/אחר:
ככל הזכור לי את ההפסקות ביליתי בהליכה סביב חצר בית הספר שקוע בדיבורים עם אחד החברים שלי. פעילות ספורטיבית מצוינת.
בעצם קצת שחזרתי אותה במילואים שעשיתי בגבול מצרים לפני שנתיים כשיצאתי לסיבוב הליכה סביב גדר המוצב  (מבפנים) ואחד החיילים הצטרף אליי.

- המקצוע שהכי שנאתם בבית הספר היה ___ כי__________
כמובן שהמקצוע שהכי שנאתי היה התעמלות- פשוט כי הייתי כישלון בו. זה הגיוני, לא?
 
- והכי אהבתם ללמוד______________________
אני לא חושב שהיה משהו ש"הכי אהבתי ללמוד". קודם כל אני לא אוהב את המילה "הכי" ושנית אני לא אוהב את הצורך לדרג ולהכתיר מנצחים. אני זוכר שאהבתי ללמוד היסטוריה, אבל גם טבע וגם כלכלת בית ( היה מקצוע כזה ולמדתי בו לבשל, לאפות ואפילו לחתוך סלט. חבל שלא מלמדים את זה היום)

- אף פעם לא קיבלתם 100 ב____________________
בהתעמלות כמובן ;)

- הייתה נהוגה אצלכם תלבושת אחידה? איך נתתם לה את הטאץ' האישי שלכם
בבית הספר היסודי הייתה לנו תלבושת אחידה שכללה מכנסיים כחולים (ג'ינס היה בסדר ורוב הילדים כולל אותי לבשו לרוב מכנסי ג'ינס) וחולצה תכלת עם צווארון, כפתורים וכיס – שעליו סמל בית הספר. זה לא היה נוח, אבל היה מובן מאליו שזה מה שצריך ללבוש לבית הספר.
מכיוון שאני ידוע כאינדיבידואליסט, לא נתתי לבית הספר להכתיב לי את הלבוש. הטאצ' האישי שלי היה הכנסת הגוף שלי לתלבושת האחידה. המורים בודאי התפוצצו מכעס כשראו את הראש הלא אחיד שלי מציץ מתוך התלבושת האחידה, אבל הם לא מצאו דרך למנוע זאת.

- הימים ימי טרום המקלדות והטאבלטים. אז... עט, עיפרון או עט-עיפרון?
שאלה מצוינת. בכיתות הנמוכות כתבנו רק בעיפרון. בכיתה ד' או ה' (אני חושב ש-ה') התחילו להרשות לנו לכתוב בעט – אבל רק למי שכתב היד שלו היה קריא, נקי ומסודר. שלי כמובן היה (ונשאר) בלתי קריא. אני זוכר שהמורה אמרה לי יום אחד: "מוטי, אני לא יודעת אם אי פעם תוכל לכתוב בעט!" אבל איכשהו היא לא הפחידה אותי כי ידעתי שבכיתה ח' כל הילדים משתמשים בעטים. טוב שיש אחים גדולים.

- איזה פריט היה בקלמר שלכם הכי הרבה זמן?
אני לא זוכר שום דבר מיוחד, אבל אני זוכר את קלמר העץ שהיו לו שתי קומות ומכסה נשלף. היה מאוד לא נוח.

- את האמת, ציירתם על השולחן לב ובו השם שלכם ושם של מישהו אחר?
האמת – לא.
אבל לצורך השרביט אני מרגיש צורך לבדות הודאה על כך שבכיתה ד' ציירתי על השולחן לב ובו כתבתי "מוטיאור – הבלוגיה של תפוז".

- עשיתם עוד תעלולים? נתפסתם? נענשתם?
ברור. עשיתי הרבה תעלולים. מרחתי דבק על הכסא של המורה, החלפתי לו את הגירים בסבון, שמתי מעל הדלת דלי מים קרים שנשפכו על המורה בזמן שפתח את הדלת, נתתי למורה תפוח מורעל וכתבתי שקרים בבלוג.
כמובן שנתפסתי בכל התעלולים האלה ונענשתי בישיבה בכורסא הנוחה, כשלא קיבלתי כלום לאכול עד ארוחת הצהרים פרט לקפה ועוגיות באחת עשרה.
 
- זיכרון אחד משמעותי מבית הספר היסודי:
בטיולי בית הספר היה נהוג לצאת עם הורה מלווה שהיה גם מאבטח חמוש (קיבל נשק מהמשמר האזרחי אאל"ט). אבא של אחד הילדים בכיתה היה נהג ב"דן" והוא ליווה רבים מהטיולים שלנו – גם נהג באוטובוס וגם ליווה את הטיול כמאבטח. הוא היה נותן לאחד הילדים לסחוב את ה"עוזי" שלו ולילד אחר את המחסניות. פעם שמעתי אותו מסביר למורה שכצעד ביטחון נוסף הוא שם את הכדור הראשון בכל מחסנית הפוך, כך שאין כל סיכוי שייפלט כדור.
אני הרגשתי מאוד מאוד בטוח עם מאבטח שכזה...
 
עד  כאן שאלות השרביט ותשובותי. אני אמור להעביר את השרביט לחמישה בלוגרים והפעם באופן מפתיע אעשה זאת:
- עמי128
- באמריקה
- המיזנטרופית
- nogamoon
- Paila
 
(וכמובן אין חובה להשתתף, אבל מי שלא יכתוב עשוי למצוא עצמו עולה לכיתה הבאה אך לא בבית ספרנו)
 
 
והרשומה המומלצת היא – מפלי האיגואסו בצד הארגנטינאי – בבלוג של מנורה (וגם כל שאר הרשומות על הטיול שלה לדרום אמריקה)
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

88 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת