00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמק החיות המוזרות

שרביט בחזרה ללימודים

מנהל הבלוגיה המוכשר שלנו יזם שרביט חביב שהחל לרוץ בין הבלוגרים. אני קיבלתי אותו מחתולתלילה  ומדומי(נולוג) המקסימות - תודה רבה לשתיכן - ולהפתעתי הצלחתי להרים אותו , למרות שהילדים עכשיו בבית באופן כמעט רצוף, תוך פרק זמן סביר בהחלט. אז הנה אני מתחילה -
 

- האם תוכלו לנקוב בשמות המחנכות שלכם לאורך בית הספר היסודי? שמות פרטיים זה מספיק.

למרבה השמחה אפילו לא מאתגר – בכיתה א' רבקה, כיתות ב'-ג' אראלה, כיתה ד' ניצה ולבסוף בכתות ה' – ו' שם פרטי שנראה כשקול מבחינת המידע שהוא מסגיר לתעודת זהות – צפירה. לא מאמינה שהיו או יש עכשיו נשים נוספות עם שם כזה בארץ או בעולם.


- מכירים את המשפטים האלה שמורים תמיד אומרים? "הצלצול הוא בשבילי", וכאלה? איזה משפט המורה שלכם תמיד הייתה אומרת?

המשפט היחיד מסוג זה שעולה בדעתי הוא "יש לי עיניים גם בגב".


- ארוחת העשר המוצלחת ביותר היא כמובן פיתה עם שוקולד. לא ככה?

פיתות בכלל היו מצרך נדיר בביתנו. אצלנו הייתה בעיקר חלה. החלה שנקנתה ביום שישי נאכלה בערך עד יום שני, כולל ואז הוצאה מהפריזר החלה השניה שנאכלה עד סוף השבוע. היו כמובן גם לחמניות מדי פעם או לעיתים פיתות אבל אלה היו החריג, עד שנפתח מינימרקט בפתח הבית שאז היה מדי יום לחם טרי. לרוב לחמניה אבל לא אחת גם פיתה. פעם היה אפשר לקנות פיתות גם ב'בודדות'.

והממרח? לעיתים היה גם שוקולד אבל לרוב זה היה ממרח שהגיע מקופסא שחציה היה שוקולד וחציה השני ממרח בצבע לבן. מה הוא היה? הנוטלה של היום מכוון לחשוב על אגוזים, אבל אני לגמרי לא משוכנעת – אולי ממרח חלבה? אבל לרוב הכיוון היה אחר לגמרי כמו גבינה כזו שנמרחת – לבנה או קוטג' או אפילו גבינה מותכת או פשוט גבינה צהובה. ממרחים שונים ומשונים – חומוס וטחינה זה הפשוטים אבל הה גם ממרח כבד צמחי או ממרח סנדביץ' שלרוב הכנתי מלווה בנקניק. היו גם סלטים – חומוס, חצילים פיקנטיים או סלט אבוקדו או טונה. מכיתה ב' הכנתי את הכריך לביה"ס בעצמי ומכיוון שנהגתי לקום מוקדם זה היה מעין משחק. הרבה פעמים הכריכים היו עם ירקות כולל זיתים שאז הייתי חותכת אותם לחתיכות פצפוניות כך שאהיה בטוחה שבכל ביס יהיה לפחות קצת זית. האמת שרווחו גם שילובים – שוקולד עם ריבה, ריבה עם שמנת (חמוצה) ומי זוכר מה עוד.

אבל מחטיבת הביניים עברתי  גם לקנות את הכריך. בכיתה ח' שהינו ב"סניף" שהיה ליד בית הספר והיה קרוב למכולת בה ילדים רבים ואני ביניהם נהגנו  לרכוש 'רבע לחם' (לבן) שהיה מגיע עם 'חריף'. במבט לאחור זו הייתה חריפות מאד עדינה. ככל הנראה סלט תורכי מעט פיקנטי. די מזעזע  אותי להיזכר שבגיל כל כך נמוך (13-14) נהגתי לאכול מדי יום כל כך הרבה קלוריות ועוד "ריקות". בתיכון עברנו למכולת אחרת ואני זוכרת בעיקר מ – יב' שהייתה חברה נהגתי ללכת איתה לשם לקנות פיתה (הנה סוף סוף מגיעות גם הפיתות...).  פיתה כזו עלתה שקל והמטבע הקטן והנוצץ הזה היה מרגש במידת מה כי בדיוק אז התבצע המעבר מהשקל הישן לחדש. היינו בבוקר שואלות זו את זו – "הבאת?" ועם המענה החיובי  טעמה של הפיתה – חומוס, צ'יפס ,סלט, כבר היה מתחיל לקרוץ ולגרות לקראת ההפסקה הגדולה בה נלך יחדיו למכולת.

- הדרך בה נהגתם לבלות את ההפסקה הגדולה הייתה משחק עם החבר'ה בחצר/קריאת ספר בכיתה/הכנת שיעורים/העתקת שיעורים/אחר:

בבית הספר היסודי נהגנו בהפסקה הגדולה לצאת לחצר בית הספר. שם החצר עצמה הייצה אטרקטיבית – היו מבנים שונים עליהם טיפסנו וגם מעין "מגרש משחקים" קטן בו למדתי להיתלות הפוכה על הברכיים על חלק קשת עם שלבים וגם על סולם אופקי שנועד ככל הנראה במקור לאפשר הליכה בעזרת הידיים. עוד השתתפתי במשחקי חמש אבנים וגם בהחלפות של קלפים למיניהם – אני זוכרת את 'העולם המופלא' שנהגתי לאסוף. היו בחצר גם משחקי גומי וחבל אבל לא הייתי מספיק ספורטיבית כדי להשתתף בהם, אבל קרה שצפיתי ולכן אני זוכרת שירים מלווים. אבל כבר בחטיבת הביניים לא פעם ההפסקה הגדולה הוקדשה, כפי שכבר תיארתי, לרכישת אוכל ואכילתו בחברותה.


- המקצוע שהכי שנאתם בבית הספר היה ______________ כי ________________

- והכי אהבתם ללמוד _______________

המקצועות שאהבתי או שנאתי הוא במידה כמעט בלעדית פונקציה של המורה הרבה יותר מאשר של הנושא הנלמד. היו המקצועות הריאליים אליהם אני נמשכת באופן טבעי מהבית וגם טובה בהם אבל גם בהם הייתה לי מורה מחרידה בתיכון שהביאה אותי לתעב אותה ואת השיעורים אם כי ממילא ביליתי רבים מהם בחוץ כפי שכבר יצא לי לספר. אבל גם במקצועות ההומניים נהניתי כאשר המורים היו מוצלחים והזמינו אותנו לחשוב כמו בהסטוריה ב – יב' בה היה שיעור נפרד מרתק ממש שעסק בשואה וגם בכיתה ט' הייתה לי מורה שלימדה היסטוריה כללית, ימי הביניים אם אני זוכרת נכון, בצורה אינטיליגנטית ומאד מוצלחת. וגם באנגלית מאד נהניתי מלימודי All My Sonsועוד הייתי רוצה לציין לטובה את המורה לתנ"ך ב – י"א שלימד בצורה ביקורתית וגם כמעט מתמטית וברמה שנדיר למצוא כמותה בתיכון ואחרון – המורה למתמטיקה (אולי אז זה נקרא חשבון) בכיתה ז' שהשיעורים שלו היו ממש כיף. מעניין לציין ששני המורים האחרונים מהם אני ממש נהניתי עוררו הרבה תלונות בקרב תלמידי הכיתה, שהגיעו גם להוריהם ועל כן אחרי השנה היחידה הזו בה למדתי אצלם, הם לא נראו עוד. אולי כבר אז התחלתי להבין שאני 'חיה מוזרה'.


- אף פעם לא קיבלתם 100 ב____________________

המקצוע בו הציונים שלי היו הכי פרובלמטיים היה חינוך גופני. דברים ששנאתי, כמו ריצות ארוכות, לא יכולתי מעולם לבצע כי בצירוף מקרים מוזר תמיד "קיבלתי והתלכלכתי". היו שנים בהן פשוט לא הופעתי לשיעורים, אם אני לא טועה הייתה אפילו מורה שהרחיקה אותי לזמן ארוך – שנה שלמה או מחצית. אבל בי"ב הוסבר לי שמכיוון שהתעמלות הוא מקצוע  אמנם פנימי אבל חובה, אני לא יכולה להרשות לי ציון שלילי בו. כי משמעות הדבר תהיה העדר תעודת בגרות. אז שיפרתי כבר לא זוכרת אם למספיק או לכמעט טוב, אבל לפחות לא שלילי... עצוב  לי לחשוב איך המערכת הצליחה להשניא עלי מקצוע או פעילות שהם גם בריאים וגם , כפי שאני רואה היום בביקורים בחמישה עד שבעה שיעורים בסטודיו שיא, מהנה כאשר נמנעים מלהפוך אותה לתחרותית. והרי איש לא צפה שרבים, אם בכלל יידרשו במהלך חייהם להתעמלות תחרותית מכל סוג שהוא. מעבר לזה, בכל המקצועות בהם המבחנים הם עם נייר ועט הייתי חברה גאה בקבוצת המתחרים שניסו, למרות הטפות חוזרות ונשנות נגד התחרותיות ושהאווירה הזו משתקת את מי שהם יותר מאותגרים לימודית, להגיע לציון הגבוה ביותר מכל החבורה בכל מבחן שהתקיים.


- הייתה נהוגה אצלכם תלבושת אחידה? איך נתתם לה את הטאץ' האישי שלכם?

השבח לאל – מלבד חולצה קצרה עם סמל ביה"ס שהייתה חובה בשיערי ההתעמלות הם ממילא לא הרבתי להשתתף לא נדרשנו לשום תלבושת אחידה וטוב שכך. בצבא הייתי צוברת בכל הזדמנות כל כך הרבה סעיפים של חוסר תקניות עד כי גם אני וגם המערכת הצלחנו לגרום סבל הדדי אלו לזו וההפך.

מכאן אין לי דבר מעניין להוסיף לשרביט והתשובות תהיינה קצרות וטכניות למדי.
- הימים ימי טרום המקלדות והטאבלטים. אז... עט, עיפרון או עט-עיפרון?

מרגע שהתירו ליעזבתי את העיפרון בכל עת שהדבר היה אפשרי (כלומר רק לא בשרטוט שלמדתי בכיתה י')ועברתי לעט. תחילה כדורי, לרוב פארקר ואחר כךעברתי לפיילוט.


- איזה פריט היה בקלמר שלכם הכי הרבה זמן?

עט תמיד היה ומלבדו, בהתאם לצורך – עיפרון (לכתיבה – אוטומטי) ומוחק, רפידוגרף לשרטוט טכני, מחוגה לשיעורי ההנדסה לעיתים היו גם עטים צבעוניים וכמובן גם טיפקס. העט והטיפקס היו הנוכחים הכי קבועים בקלמר.


- את האמת, ציירתם על השולחן לב ובו השם שלכם ושם של מישהו אחר?

מודה שציירתי על השולחן (להתחבא מתחתיו עכשיו?) אבל לא בעט אלא רק בעיפרון וגם לא היו שמות אלא רק קודים.


- עשיתם עוד תעלולים? נתפסתם? נענשתם?

הייתי ילדה טובה להפליא בלי שום תעלולים אבל כן הרביתי לפטפט והעונש היה פשוט לצאת החוצה.


- זיכרון אחד משמעותי מבית הספר היסודי:

באופן מפתיע אני לא מצליחה למצוא שום דבר שנראה לי כזיכרון משמעותי מהיסודי. אז אביא קצת לא משמעותיים – בכיתה א' נעקצתי על ידי דבורה עת ניסיתי לאכול ולשתות מפרח משיח הפסיפלורה שהיה בחצר בית הספר. ילד אחר נפל באותה החצר וקיבל זעזוע מוח שהמורה די התעלמה ממנו והתמהמהה בפינויו או בהזעקת הוריו.

המורה בכיתות ה'-ו' נהגה לעשן בשרשרת בכיתה ואז זה נראה קטן וזניח רק היום בדיעבד זה נראה משמעותי.

 

נראה שזה מה שאני יכולה לספר. את השרביט אני מעבירה, וממש כמו חתולת הלילה ודומי ששרבטו אותי רק אם מסתדר ומתאים, לפנלופה, לyירית ולויטלי חיים כדי לראות כיצד מי שעוסקים בחינוך מתייחסים למערכת (למרות שהנשים עובדות בגן ולא בבית הספר) עוד אני מזמינה את מירב  שבשל רמזים שונים ימי בית הספר שלה מסקרנים אותי  ואחרון חביב גם את סבא של דנדן , אבי הוירטואלי שלאחרונה חלק עימנו זכרונות מימי לימודיו וגם הציג בפנינו מהדמויות שהשתתפו בהם. הניסיון "להנדס" את הפסקה האחרונה מעלה בי חשש כבד שכבר איני זוכרת את תורת הלינקים, אבל בינתיים אנסה ואקווה לטוב.

.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

73 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גגג האחת אלא אם צויין אחרת