00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מחשבות ואפשרויות

אהבה זה כל הסיפור?

 

לפניכם מחשבות לא מגובשות סופית שעלו בראשי בעת טיסה לארצות הברית בחודש יוני האחרון.
 
 

 
זו השעה המי-יודע-כמה לטיסה לארה"ב, ובדיוק סיימתי לצפות בLove Actually במסך הקטן של המטוס. הסרט עוקב אחרי מספר סיפורי אהבה שקשורים-לא-קשורים זה בזה. אחד מהם מדבר על ראש הממשלה של בריטניה שמתאהב באחת מעובדותיו הזוטרות. לאורך כל הסרט רואים שהם רוצים להיות יחד אבל לא מצליחים לאזור את האומץ, כנראה, כדי להעלות את הדברים לפני השטח. לבסוף, בעקבות ברכת חג מולד שהשאירה לו העובדת, ראש הממשלה מחליט לעשות מעשה ויוצא לחפש אותה במחווה רומנטית להפליא. בסוף האובר-אופטימי-קיטשי רואים איך היא מחכה לו בשדה התעופה שהוא יחזור מאחד ממסעותיו בעולם, ובמקום להתנהג כחברת-ראש-ממשלה מושלמת ולקבל אותו אל מול כל המצלמות באיפוק של חיבוק והחזקת יד, היא רצה כדי לנשק אותו.
היה נראה לי שממש ניסו להדגיש בסצנה הזו כמה הם אוהבים. רק חודש אחד ביחד, וכבר היא לא יכולה לסבול להיות רחוקה ממנו לתקופה וחייבת לרוץ לזרעותיו ברגע שהוא נוחת and the hell עם מה "ראוי" - גם מבחינת התקשורת שמתעדת אותם וגם מבחינת המוסר החברתי שתבוע בנו.
 
וזה הרגע שבו חשבתי: הטבע של הטרדות מיניות במקום עבודה מושתת על כך שאין אהבה במיניות המדוברת.
למה הכוונה?
 
לכולנו ברור (כך יש לקוות, לפחות), שמיניות שאיננה רצויה לכל האנשים המעורבים, הנה על ספקטרום של תקיפה מינית ואונס. אולם, כשמדובר על מקום עבודה, אנו נוטים לומר שגם מיניות מרצון יכולה להיות בעייתית, ואנחנו אף אוסרים עליה בחוק. כלומר - גם אם המזכירה היא זו שמפתה את הבוס שלה, ממש רוצה לשכב איתו, והבוס שמעוניין בה גם נענה לבקשתה - הרי שזוהי הטרדה מינית או אפילו אונס. בכל מקרה, מדובר בחברה שלנו במעשה מיני מגונה, שבל ייעשה. הסיבה לכך דווקא מאוד הגיונית - במקום כמו עבודה, בו יש יחסי כוחות, הם יכולים להשפיע ולערפל את הרצונות שלנו, כך שנחשוק בדמויות סמכות שאולי בד"כ לא נחשוק בהן. הדבר הגיוני אף יותר כאשר יוזם המיניות הוא בעל הסמכות. המזכירה רגילה לציית לכל פקודה של מנהלה, למלא אחר הוראותיו במסגרת עבודתה. כאשר הוא מתחיל פתאום לבקש ממנה - במישרין או שלא במישרין - הוראות בקונטקסט מיני, או שיכול להיתפס כמיני, מופעל לחץ גדול על המזכירה לבצע הוראות אלה (החל מההרגל למלא אחר פקודות בעל הסמכות ועד לאיום ממשי על מקור הפרנסה שעבור נשים רבות שמופלות בשוק הכלכלי הוא קריטי). אולם, למה אסור לאותה מזכירה לחשוק בבוס שלה ולהבהיר את כוונותיה מולו?
 
שני מקרים יושבים לי בראש.
באחד, הבוס ראיין את המזכירה והתאהב בה ממבט ראשון, כפי שאנחנו אוהבים לפנטז. היות והיו לה גם את כל הכישורים הנדרשים ואף מעבר, הוא לקח אותה לעבודה כדי להמשיך להתקרב אליה. הם נפגשים יום יום בעבודה, מחליפים מבטים מבוישים מעט, נבוכים כשהחולצה שלה נרטבת מהקפה שלו שהיא בטעות שפכה על עצמה. מתישהו הוא אוזר אומץ ומזמין אותה לדייט. פה מתחילים לעלות למזכירתנו סימני שאלה מעט מדאיגים. עד עכשיו הכל היה בגדר פלרטוט בלתי מזיק, אפילו אם זה בסביבת העבודה, ועכשיו זו כבר הצהרת כוונות מפורשת. היא מחליטה שהוא מספיק מוצא חן בעיניה שבוס או לא בוס, היא חייבת לנסות. אז הם יוצאים לדייט באותו סופ"ש. והשיחה דווקא זורמת, אפילו ששניהם חששו בנוגע לאיך יתנהגו מחוץ לסביבת העבודה. אחרי כמה שעות של שיחה קולחת וקצת יותר מידי יין, הם חוזרים לבית שלה ומתנשקים. שעות יושבים על הספה שלה ומתנשקים ונוגעים ומרגישים איך הגופים שלהם שמחים לגעת כבר מחוץ לחליפה המשעממת והחולצה המכופתרת. למחרת קצת מביך בעבודה, כמובן. הם לא בטוחים איך להיות יחד - הבוס והמזכירה, או הזוג החדש והטרי במערכת יחסים חדשה ומרגשת? אבל תוך שבועיים המבוכה עוברת ומערכת היחסים זורמת. היא חושבת איך היא אף פעם לא הרגישה ככה, איך אפשר להיות כל כך מאוהב בכלל; הוא חושב שהוא אף פעם לא פגש מישהי מדהימה כמותה ואיך הוא ידע, באינסטינקטים של רומנטיקן, לקחת דווקא אותה לעבודה. אחרי שנה הם מתחתנים, ואחרי עוד כמה מולידים ילדים. החיים לא זורמים על מי מנוחות, יש קשיים כמו בכל מערכת יחסים, אבל בסה"כ מתגברים כי אוהבים. (Who am I kidding? זה סיפור של לפני 30 שנה. היום הסיפור הזה בטח ייגמר בגירושין, אבל תזרמו איתי בינתיים.)
הסיפור השני, לעומת זאת, הוא על מזכירה שנדלקה על הבוס שלה מהיום הראשון לעבודה. מצחיק אותה האיפוק שבו אנשים מתנהלים במשרד החדש באופן כללי, אבל איתו במיוחד. והיא סקרנית כל כך לדעת איך הגוף שמאחורי החליפה המגוהצת-מידי הזו מתפרץ ברגעי התרגשות, בטירוף חושים, זז בלי הטלאים המגוחכים האלה על המרפקים. אמנם הוא מבוגר ממנה ב15 שנים, אבל היא משוכנעת שגם עוד 15 שנים חושי גופה ייטרפו. מעניין אותה אם יש לו צלקות - אולי מפעם שהוא התרסק עם האופניים וה-high school sweetheart ישבה איתו שעות להוציא חתיכות של מדרכה מהברך, או מפעם שהוא אהב מישהי כל כך שכדי להוכיח לה את זה הוא קפץ מגשר גבוה אל קרקע קשה, שרד, וכשקם והלך אליה מבושם מגבריותו דרך על מסמר שהותיר סימן בכף רגלו. הוא, לעומתה, חשב שהיא יפהפיה, אבל לא הרבה מעבר. הוא לא היה יוצא איתה לדייט, אבל בנסיבות אחרות היה שמח להרגיש אותה. לחבק אותה במערומיהם ולהרגיש את גופיהם נלחצים אחד לשני ונפרדים, ונלחצים ונפרדים. אחרי חודשיים של חצאיות קצרות מידי ופגישות מזויפות עם חדר הכושר בלו"ז בערב, הם שניהם נשארים לבד בלילה במשרד. הוא נתקע כדי לעבוד על משהו חשוב למחרת, לא מודע לכך שהיא עדיין יושבת בחוץ. אבל כשהיא ראתה איך כולם עוזבים, היא ידעה שזה הצ'אנס שלה לפרוע אותו מהז'קט המעומלן. היא רצתה לנעול את דלת המשרד, לפשוט את כל בגדיו, ולשכב איתו על כסא העבודה המכובד שלו. בינתיים היא דופקת על הדלת, שואלת אם הוא כבר מסיים או שהוא באמצע משהו חשוב. הוא מחליט שזה לא ייגמר הלילה גם ככה ועדיף להגיע מחר מוקדם למשרד עם כוחות מחודשים, והיא סוגרת את הדלת אחריה. הם מתחילים לדבר, והמתח באוויר כמעט מוצק בבהירותו. בסוף, כשהם כבר נוזלים מכל הקצוות, היא שואלת אותו אם היא יכולה להיות מאוד אינאפרופריאט ולנעול את הדלת, ומציינת שיש לה קונדומים בתיק היד. אוי לא, הוא חושב. עד עכשיו הכל היה בגדר פלרטוט בלתי מזיק, אפילו אם זה בסביבת העבודה, ועכשיו זו כבר הצהרת כוונות מפורשת. זו לא תהיה מערכת יחסים, הוא מבהיר. אם יהיה משהו, זה עכשיו וזהו. היא מחייכת אליו וסוגרת את הדלת. הם לא מדברים על זה יותר לעולם, והחצאיות חוזרות לאורך מהוגן יותר עבור יום עבודה. סוף הסיפור.
 
חשוב לי להבהיר שהכוונה שלי במאמר זה היא לא לתמוך וגם לא לגנות יחסים מיניים במקום העבודה. למעשה, אני נוקטת עמדה נייטרלית בנושא מכיוון שאני לא מרגישה שאני מכירה אותו מספיק כדי לגבש דיעה מוצקת. מה שמעניין אותי יותר זה לשאול - אם אסור מיניות במקום העבודה, למה מותר אהבה?
הרי שני הסיפורים הם "לא בסדר" לפי האתיקה החברתית הנוכחית בנוגע למיניות במקום עבודה שבו יש יחסי כוח. אבל כחברה אנחנו נתייחס ביתר סלחנות לסיפור הראשון, כי הוא נגמר במערכת יחסים מונוגמית, ארוכת טווח, במסגרת נישואין והבאת ילדים. זה לא Happily Ever After, אבל זה קיים וממשי ומלא אהבה, גם אם היא השתנתה קצת לאורך השנים מהסיפור שבו דיסני מאכילים אותנו. הסיפור השני, לעומת זאת, נגמר באורגזמה הראשונה, שהייתה גם האחרונה. הם לא מאוהבים ולא שואפים להתחתן, הם סתם רצו לזיין אחד את השנייה, זה הכל. אז אפילו ששני המקרים נראים לנו כלא אתיים - יחסים מיניים בין בוס לכפופתו במקום העבודה - לסיפור שנגמר בחתונה נסלח, ואת הסיפור שנגמר רק באורגזמה מצויינת נגנה. על הראשון נחשוב - אוקיי, זה היה לא אתי, אבל בסוף יצא מזה משהו אמיתי! והשני היה סתם זיון, על זה לא שוברים אתיקה.
רגע, סתם זיון זה לא משהו אמיתי? למה זיון שלא במסגרת מערכת יחסים הוא סתם? למה הוא לא יכול להיות אדיר בפני עצמו, אם זה מה שהמעורבים חושקים בו? רק כי זה בין מכפיף וכפופה? אבל הרצון שמתקיים - בין אם מקיום יחסי הכוחות שמחוץ למערכת המינית ובין אם לא - הוא אמיתי מעצם קיומו. הוא ממשי בדיוק כמו רצון שהיה נבנה בלי יחסי הכוחות. אז לפעמים עדיין קשה לי להבין למה זה לא בסדר, כל עוד יש שם רצון. כי הרצון הזה לא טוב או נעלה כמו רצון שלא מופעל בבסיסו, אולי, מיחסי כוחות? כי אנחנו צריכים לשמור את חדר המיטות מחוץ ליחסי כוחות?
 
אין לי תשובות לכל אלה. ייתכן שאני טועה טעות מביכה, והייתי שמחה אם יעמידו אותי על טעותי אם כן. אם ישטחו בפניי מידע שאינני יודעת בנוגע ליחסי כוחות שמובילים למיניות, כדי שאחכים. לפעמים הסקס פוזטיבית שבי, שרוצה לשמור על זכויות אדם להיות מיני בדיוק כפי שהוא רוצה כל עוד כל המעורבים בדבר מביעים רצון גם הם, לא יודעת איך לשלב כוחות באופן מיטבי עם הפמיניסטית שבי, שרוצה להגן כמה שאפשר על זכויות נשים בהן כל כך קל לפגוע "בטעות". יש מקומות התנגשות רבים ואני מרגישה שזה אחד מהם. הפמיניסטית שבי לא יכולה שלא להטיל עדיין ספק - האין משהו שאת מפספסת? אולי משהו בקו החשיבה שלך לא נכון, כי הרי כל כך ברור לנו לפעמים שאם יחסים מיניים מתקיימים בין בוס ומזכירה זה ניצול. אבל הסקס פוזטיבית שבי לא מצליחה להכשיל את המחשבה המנחה שלי, שאם רצון מעורב מכל הצדדים המעורבים, לא ייתכן שמדובר בניצול.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ילדת הסוכר המרחף אלא אם צויין אחרת