44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

מה הקשר בין פסטיבל וודסטוק למאהל רוטשילד?

בחודשים יולי-אוגוסט התרחשו לאורך השנים הרבה אירועים חברתיים גדולים. הכרזת העצמאות של ארה"ב ברביעי ליולי, יום הבסטיליה ב-14 ליולי ובאותו תאריך לפני שנה מאהל רוטשילד הוקם והיינו עדים למחאה החברתית המקיפה ביותר בתולדות מדינת ישראל. וכאילו שכל זה לא מספיק, בחודש אוגוסט לפני 43 שנה התקיים פסטיבל וודסטוק. יש קשר בין האירועים האלה מעבר לכך שהם התרחשו בקיץ. פסטיבל וודסטוק לדוגמה נחשב לאחד השיאים הגדולים של מהפכת תרבות הנגד של שנות השישים, אירוע בו האידיאלים התממשו והפכו למציאות, ומאהל רוטשילד, הדבר הדומה ביותר לפסטיבל וודסטוק שהתרחש בארץ, היה התפרצות מהפכת תרבות הנגד של הדור החדש. מה החוט המקשר בין כל המהפכות הללו ולמה בכלל פסטיבל וודסטוק נחשב לאירוע כה מהפכני ועוצמתי? האם אפשר ללמוד ממנו משהו לגבי חיי היום יום שלנו ולגבי המחאה של ימינו?

לפני 43 שנה זה קרה. בין התאריכים 17-15 לאוגוסט 1969 התכנסו חמש מאות אלף היפים במדינת ניו יורק שבארה"ב (חצי מליון איש, מזכיר לכם משהו מישראל?) למופע החשוב ביותר בהיסטוריה של מוסיקת הרוק, וודסטוק: שלושה ימים של שלום ואהבה. הפסטיבל נחשב לאירוע השיא של שנות השישים, של מהפכת תרבות הנגד ושל מוסיקת הרוק המתהווה. 

במשך שלושה ימים עולות זו אחר זו במצעד ענקי רוב הלהקות והאומנים הגדולים של אותה תקופה באירוע חסר תקדים בגודלו שהכיל כמות אנשים גדולה הרבה יותר ממה שהמארגנים ציפו. רבים עושים לאחרונה מחוות, מסיבות ואזכורים שונים לכבוד האירוע. מה כל כך מושך אותנו לפסטיבל וודסטוק, ולתקופת הסיקסטיז בכלל, גם היום, יותר מארבעים שנה אחרי? ומה הקשר בין מהפכת תרבות הנגד של שנות השישים לתרבות הנגד של ימינו?

הכרזה המקורית של פסטיבל וודסטוק

הכרזה המקורית של פסטיבל וודסטוק. מקור: וויקישיתוף

המוסיקה משנות השישים עדיין פופולארית גם בימינו, וממשיכים להשמיע אותה בתחנות הרדיו. לדעתי, הפופולאריות של שנות השישים מחזיקה מעמד לאורך כל השנים בזכות הראשוניות והאיכות הגבוהה של המוסיקה והמילים, ובזכות הערכים שהמוסיקה והתקופה הזאת מייצגים. בייחוד היום כשהמוסיקה והתרבות בכלל כל כך שטחיים, יש צורך במשהו אחר, מעמיק ובעל משמעות. מוזר לחשוב שמוסיקה מלפני יותר מארבעים שנה תהיה רלוונטית לחיינו כיום, אך יש דמיון רב בין התקופה ההיא לתקופתנו. הצעירים של דור שנות השישים התמודדו בדיוק כמונו באותם בעיות של שטחיות וחוסר משמעות. הם הרגישו כלואים בכלוב של זהב, מצד אחד רובם מגיעים ממשפחות מבוססות כלכלית ומצד שני הם מרגישים ריקנות, והחברה מסביבם לא מציגה להם פתרונות. ההיפך, הם מרגישים שהסביבה צבועה ולא באמת דוגלת בערכי החופש ושוויון ההזדמנויות, חברה בה יש גזענות מוסתרת היטב. חברה אשר לוחצת עליהם להמשיך בדרך חיים שטחית ולא מספקת בה העיקר הוא להרוויח כסף ולקנות בעזרתו עוד ועוד מוצרי צריכה. ללא חשיבות בפיתוח האישיות שלהם ובהגשמת החלומות שלהם. הם מרגישים שהם כלואים במצב בו אין ערך לאדם היחיד, לרצונות שלו ולהתפתחות האישית שלו.

מזכיר לך משהו?

הצעירים לא רצו להשתעבד לשיטה מנוונת זו וכך קמה לה תנועה חדשה ותרבות חדשה, יש לה שמות רבים: תרבות הנגד, ילדי הפרחים, היפים. הכלי העיקרי שלה היה מוסיקת הרוק שהתהוותה באותם השנים ברחבי העולם המערבי. לפתע נוצר סגנון מוסיקלי חדש בו היו למוסיקה ולמילים משמעות. לא עוד מוסיקת עם בה אין דגש על האינדיוידואל ולא עוד מוסיקה המיועדת רק לריקודים, אלא מוסיקת רוק, מוסיקה אישית אותה כותבים הזמרים בעצמם והיא בעלת מסרים ועומק. מוסיקה שמודעת  לכוחה ומנסה לשנות דברים. הערכים החתרניים הללו של תרבות הנגד מצאו  מקום של כבוד במוסיקת הרוק של סוף שנות השישים והם ניסו בעזרתה לשנות את העולם. כלי הנגינה העקרי של מוסיקת הרוק הוא הגיטרה החשמלית ששוכללה והגיעה לשיאה כעשור לפני מהפכת הרוק. הגיטרה החשמלית היא הכלי האולטימטיבי לעידן ששם את חופש היחיד במרכז, הנה כלי עוצמתי ששם את מי שמנגן עליו במרכז השיר וכך העוצמה של היחיד יכולה להתבטא באופן מושלם. להקת הביטלס הבריטית החלה את התהליך עוד בשנת 1966 ואליה הצטרפו להקות בריטיות ואמריקאיות רבות כמו הדלתות, הרולינג סטונס, ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, ג'פרסון איירפליין, פינק פלויד ועוד. הם ראו את הכוח שיש למוסיקה לאחד בני אדם, להעביר להם רעיונות ורגשות ולפתח אותם לכיוונים חדשים ושונים ממה שהם הכירו. המוסיקה הפכה מורכבת יותר ומהפכנית יותר, וכמו כל אומנות אחרת ניסתה להעביר מסר ולהשפיע. הם עשו ניסיונות מוסיקליים חדשים, מחו בעזרת המוסיקה על המצב הקיים וניסו להראות אלטרנטיבה . הרעיון שרבים מהם ניסו להעביר הוא לחתור לצאת מהמסגרת המוכרת לעבר הבלתי נודע וכך להתפתח. לא להישאר בבועה הקטנה שלך הבטוחה אך המנוונת, אלא לטלטל את המסגרות המוכרות, לצאת וללמוד דרך התנסות בבועות השונות מהבועה שלך. כך נלמד תובנות חדשות שלא ידענו, נרחיב את אופקינו ונתפתח בתהליך ארוך של למידה. תוך כדי התפתחות זו של האישיות שלנו אנו נכיר את עצמנו ונתמלא משמעות. כך הם הבינו את הביטוי חופשי ומאושר. אם אנו מרגישים שהסביבה אינה מאפשרת לנו לצאת למסע זה, עלינו לצאת נגד הסביבה, למחות ולהשיג את החופש הנחוץ לנו בכדי לממש את עצמנו. גם תהליך זה הוא חלק ממסע ההתפתחות והמימוש שלנו. וזה בדיוק מה שקרה.

דוגמה לרעיונות אלו ניתן למצוא בשיר המוכר של הביטלס –Lucy in the sky with diamonds , משנת 1967. השיר מדבר על מעבר לעולם אחר, מוזר והזוי (יש האומרים שהשיר מתאר טריפ לאחר שימוש בסמי הזיה והשם של השיר הוא בעצם ראשי התיבות של הסם LSD, למרות שג'ון לנון הכחיש זאת מכל וכל).

המילים והמוסיקה מנסות להוציא את המאזין מהבועה והעולם המוכר לו לעבר התרחשות אחרת ושונה. שימו לב איך השירה של ג'ון לנון בבתים של השיר איטית ומוזרה, וביחד עם צלילי הסיטר האיטיים נותנת הרגשת ריחוף לעומת השירה של פול מקרתני והגיטרות בפזמון המהיר והקצבי. הניגוד הזה נעשה בכוונה ומנסה לערער את המאזינים ולתת למאזינים תחושה של יציאה מהמקום המוכר לעבר טריטוריות חדשות. הביטלס הקליטו את ג'ון לנון שר והאטו את ההקלטה הזו יחסית לשאר המוסיקה, וכך מתקבל האפקט המוזר הזה. זוהי דוגמה אחת לשירים שניסו להעביר למאזינים את התחושה וההבנה שיש בנו פוטנציאל אינסופי לעולם פנימי ולמימוש עצמי ואל לנו להישאר קטנים ולחיות רק בעולם שאנו מכירים. מי יודע מה יש שם בחוץ ובפנים? יש עוד כל כך הרבה לגלות מסביבנו וכל כך הרבה להוציא מתוכנו, חבל לבזבז יכולות אלו ולהסגר ולא לצאת לדרך של מימוש עצמי וחקירה. השיר מנסה לומר לנו, "צאו ותתחילו להכיר את העולם העצום מסביבכם, צאו ותתחילו להגשים את עצמכם!" זוהי ההכרה בעוצמה של היחיד וביכולת לממש עוצמה זו בכל דרך שיבחר.

מה דעתך על הרעיון המוזר הזה? מדבר אליך? נראה לך מופרך? אולי מפחיד אותך?

וודסטוק היה שיא תפארתה של תנועה עולמית שרצתה שינוי, שניסתה למצוא אלטרנטיבה לחיים בורגניים משעממים וחסרי משמעות ומחתה על דרך החיים השמרנית שהובילה לטענתם רק להשתעבדות, חוסר מימוש עצמי, הרג, מלחמות ושנאה בין בני האדם. הם חיפשו דרך חיים שונה בה הם יוכלו להביע את עצמם, לצאת למסע התפתחות אישי ולממש את עצמם כרצונם וכך לנסות ולהגיע למשמעות אמיתית.

תוך כדי חיפוש האלטרנטיבה, הם התנסו בצורות חיים שונות וניסו להיפתח, לפרוץ גבולות מוכרים וללמוד צדדים חדשים שירחיבו את עולמם ויעזרו להם להכיר  ולממש את עצמם. הם התנסו בחיים משותפים ובחיי קומונות, בניסיונות לחיות בהרמוניה מלאה עם הטבע, במדיטציות ותרבות המזרח, בנודיזם, בשימוש בסמי הזיה כמרחיבי תודעה ועוד.

כל הניסיונות הללו התגלגלו מכל רחבי אמריקה והגיעו לפסטיבל וודסטוק. לפתע ההיפים גילו שיש עוד הרבה כמוהם, הם הבינו את כוחם הגדול. הם יצרו קהילה ענקית בה היו לפחות חצי מליון בני אדם- כמות המשתתפים בפסטיבל וודסטוק.

ג'וני מיטשל מתארת תחושות אלו בשירה המוכר 'וודסטוק'. המילים מתארות כיצד החבר שלה (גרהם נאש) מגיע לפסטיבל וודסטוק ומופתע לגלות שיש עוד רבים כמוהו שמנסים לחפש תשובות יותר מעמיקות לשאלה מי הם ומה הם רוצים לעשות. שם הוא חווה ומבין שהכל תלוי בנו ושאפשר להגיע לשלום ללא מלחמות אם נבין ונחווה שכולנו אותו הדבר, כולנו רק 'אבק כוכבים' כפי שנאמר בפזמון. השאלה היא רק כיצד נוכל לגרום לאנשים לחוות ולהבין זאת?

Joni Mitchell - Woodstock

I came upon a child of God
He was walking along the road
And I asked him, where are you going
And this he told me...
I'm going on down to Yasgur's farm
I'm going to join in a rock 'n' roll band
I'm going to camp out on the land
And then try and get my soul free
We are stardust
We are golden
And we've got to get ourselves
Back to the garden

Then can I walk beside you
I have come here to lose the smog
And I feel to be a cog in something turning
Well maybe it is just the time of year
Or maybe it's the time of man
I don't know who l am
But you know life is for learning

*
We are stardust
We are golden
And we've got to get ourselves
Back to the garden

By the time we got to Woodstock
We were half a million strong
And everywhere there was song and celebration
And I dreamed I saw the bombers
Riding shotgun in the sky
And they were turning into butterflies
Above our nation

*
We are stardust -
Billion-year-old carbon -
We are golden
Caught up in the devil's bargain
And we've got to get ourselves
Back to the garden.

האם המוסיקה היא כלי מספיק חזק כדי להעביר חוויה זו?

דמיינו לעצמכן, כל כך הרבה אנשים בפארק אחד כשכל המשותף להם הוא אידיאולוגיה שדוגלת במרכזיות האדם, בחיפוש והתפתחות אישיים ובמימוש עצמי לפי ראות עיניו של היחיד, במרכזיות החופש והשוויון כדי שכל אחד יוכל  לחפש משמעות לעצמו ובאהבת הטבע, החי והאדם באשר הוא אדם, לא משנה עד כמה הוא שונה ממך. לא פלא שלמרות שעד מהרה המקום הוגדר כ-'איזור אסון' בשל הצפיפות שהמארגנים לא חזו בדמיונם הפרוע, ולמקום נשלחו מטוסים שהשליכו אוכל מהאוויר, בכל זאת הפסטיבל נמשך, הצופים נהנו ושיתפו פעולה בארגון האוכל, הכנתו וחלוקתו והפכו את האירוע למודל כיצד יכולים בני אדם לשתף פעולה, ליהנות ולחיות בהרמוניה גם במצבים קשים, אם הם רוצים בכך, גם אם רק למשך של שלושה ימים.

באמצע הפסטיבל, גשם החל לרדת, הבוץ כיסה את הכל ורוחות איימו להעיף ולפרק את הבמה ולמרות כל התנאים הקשים הפסטיבל הפך להצלחה מסחררת בה אין הבדל בין המארגנים, בין פועלי הבמה ובין המשתתפים. דרך אגב, מבחינה כלכלית המארגנים הפסידו כספים רבים, היפים בעצמם, הם הבינו שקורה כאן דבר גדול והיסטורי ופתחו את השערים והגדרות, כך שהמון הקהל שנתקע בחוץ בפקקי ענק ולא שילם עדיין, יוכל להיכנס גם כן. זה היה רגע מכונן, בו הערכים הנשגבים והמעשים הארציים התאחדו ודיברו בקול אחד. הם הוכיחו שהם לא רק מדברים על ערכים יפים, אלא גם חיים וממשים אותם. הנה, אפשר לצפות מהאדם שיגלה בגרות, יחיה בשיתוף, יקבל את האחר וינסה לפתח את עצמו ואת הסובבים לו תוך כדי הנאה ועזרה הדדית. לכן עד היום כשמדברים על פסטיבל וודסטוק מדברים על חופש מוחלט ושיתוף פעולה, על הנאה טוטאלית, על בגרות, על קבלת האחר ועל ניסיונות שונים ומשונים ללכת עד הסוף בחיפוש ובביטוי עצמי. המפיקים של וודסטוק, מייקל לנג וארטי קורנפלד מתארים זאת בצורה הטובה ביותר בקטע הבא מתוך הסרט הדוקומנטרי וודסטוק. הם מודים שמבחינה כלכלית הפסטיבל הוא כשלון, אך הם לא היו מוותרים בעד שום הון שבעולם על החווייה העוצמתית הזו שמראה שבני אדם יכולים לשתף פעולה ללא שלטון מרכזי ולחיות תוך כדי אחווה, הרמוניה וקבלת השונה. שימו לב למשפט האחרון של קורנפלד "אם אנחנו לא יכולים כולנו לחיות ביחד ולהיות מאושרים, אם אתה מפחד סתם לחייך למישהו זר, איזו מין דרך זו לחיות את החיים הללו?":

האם הם נכשלו בניסיון להביא מהפיכה לעולם?

הרי אנחנו לא רואים היום עולם בו אנשים חיים בהרמוניה, חופש ושוויון ללא מלחמות, ורבים מהם בסופו של דבר חזרו לחיות חיים רגילים. הם לא הגשימו את החלום ואת המהפכה עד הסוף. האם המהפכה נכשלה?

צריך לזכור ששינויים מתרחשים לאט ושום מהפיכה לא באמת מצליחה להגשים את כל היעדים והאידיאלים שלה עד הסוף, אבל כן מצליחה לעשות שינוי גדול. בעקבות מהפכות העולם משתנה וכבר אי אפשר לחזור אחורה למצב שהיה לפני השינוי. מהפכות כמו למשל המהפכה המדעית והרנסאנס ומהפכת תרבות הנגד של שנות השישים מצליחות לייצר קפיצת מדרגה ולהצעיד את העולם קדימה באופן מהיר, אך אינן יכולות להגשים את כל המטרות הנעלות שלהן ולהגיע לאוטופיה המיוחלת. אפשר לחשוב על כך כעל מדרגות, כל מדרגה היא קפיצה שמקדמת אותנו מעלה. אך המדרגות אף פעם לא נגמרות, הן ממשיכות לעלות עד אינסוף, הולכות ומתקרבות לנקודת הסוף אך אף פעם לא באמת יגיעו אליה (מי שזוכר, במתמטיקה קוראים למצב זה שאיפה אסימפטוטית). האוטופיה והאידיאל חשובים כדי לדעת לאן כדאי להתקדם, אך כנראה לא נגיע אליהם לעולם. הדרך וההתפתחות הם החשובים ולא נקודת הסיום.

  כך גם מהפכת שנות השישים עשתה קפיצת דרך ויצרה שינויים רבים, חלקם שינויים שנראים לנו היום ברורים וטריוויאליים. למשל, הפתיחות והחופש לדבר על עירום, מין וסקס שיש בימינו מגיעה הודות למהפכת שנות השישים. העובדה שכיום נשים לומדות באוניברסיטה ועובדות כמעט בכל עבודה שהן רוצות נעוצה במהפכה הפמיניסטית השנייה שהחלה בשנות השישים בידי תרבות הנגד. ההכרה בהומוסקסואליות ובזכות לבחור את נטיות מינך ואת המגדר שלך, ארגונים ירוקים למען איכות הסביבה וזכויות בע"ח, ארגונים כלל עולמיים למען השלום, אגודות לזכויות אדם, הפסקת מלחמת וייטנאם. כל אלה הם מתוצאות מהפיכת ילדי הפרחים. ובראש ובראשונה כמובן, מהפכת הרוק. המצאת סגנון מוסיקלי חדש בו מותר ליחיד לבטא את רגשותיו ואת הלהט שבו ללא שום מחסומים או רגשי אשם. זוהי מוסיקה ששמה את היחיד במרכז ונותנת לו אפשרות 'ללכת עד הסוף' במימוש ובביטוי של עצמו דרך המוסיקה והמילים. הרוק על כל זרמיו מלווה אותנו מאז ומעשיר את עולמנו במוסיקה בעלת משמעות חוצת גבולות שמשחיתה את הנוער ונותנת להם חופש וכוח להביע את עצמם...

הופעה מתוך פסטיבל וודסטוק.דוגמה יפיפיה לכך שהמהות של מוסיקת הרוק היא לתת ביטוי ליחיד ולרגשותיו העזים. שלא כמו בכוכב נולד, השאלה אינה האם לג'ו קוקר יש קול יפה אלא האם הוא אמיתי והאם הוא נותן ביטוי לרגשותיו בשיר. מה דעתכם?"

מהו החוט המקשר בין המהפכות השונות?

בזכות המהפכה של תרבות הנגד לאדם כיום יש יותר חופש להביע את עצמו ולחיות את חייו כרצונו. כמו המהפכה הצרפתית, המהפכה המדעית ושאר המהפכות שהיו לפניהם, ההיפים היוו עוד מהפכה חשובה בשרשרת המהפכות לאורך ההיסטוריה שמטרתם להתקדם לעבר מין אנושי טוב יותר, בו היחיד, צרכיו ומימושו הם המרכז, ולא משנה מי הוא היחיד ולאיזה קבוצה הוא משתייך.

רוח הסיקסטיז היא רוח של מהפכנות, של התנסויות חדשות ושל טלטול המסגרות כדי שנוכל ללמוד ולהתפתח לכיוונים חדשים. מעניין לראות שזו אותה רוח שהחלה את המדע המודרני ושהביאה אותנו לקדמה של היום. המדע, הדמוקרטיה המודרנית והקדמה שלנו מתבססים על הטלת ספק, על טלטול המסגרות הקיימות ועל חיפוש אחרי מסגרות חדשות טובות יותר. המהפכה המדעית ,לדוגמה, הייתה גישה מהפכנית וחצופה שקראה תיגר על הכנסייה ששלטה במשך יותר מאלף שנה ביד רמה. מהפכה זו טלטלה את אורך חיינו ושינתה את מסגרות החיים שהיו מקובלות עד לאותה תקופה. מעניין שגם המהפכה המדעית החלה בעקבות מהפכה אומנותית, מהפכת הרנסאנס. בתקופה זו, ממש כמו במהפכת שנות השישים, החשיבות של האדם וההבנה שיש לו פוטנציאל אינסופי היו הערכים שכיוונו את התרבות. נראה שכאשר האדם נזכר בעוצמה האדירה הטמונה בו ורוצה לממש אותה, מתרחשיות מהפכות והאדם נכנס לתקופת שיגשוג בה הוא באמת מצליח לממש את עוצמתו.

לא פלא שכאשר זוהי רוח התקופה, האדם אכן מימש את הפוטנציאל הטמון בו והחל לפתח את המדע המודרני, פילוסופיה חדשה ופרץ אומנותי שונה וחדש. אידיאל זה, לשים את היחיד ואת מימוש הפוטנציאל של האדם במרכז מוביל להכרה בחשיבות החופש האישי ושוויון הזכויות, כי כדי שכל אדם אכן יוכל להתפתח ולממש את הפוטנציאל שלו אנו צריכים לדאוג שיהיה חופש ושוויון זכויות לכל אדם. האידיאל הזה שהחל ברנסאנס ובמהפכה המדעית הוביל לתקופת הנאורות בה היו המהפכה הצרפתית, הולדת ארה"ב וכתיבת חוקת ארה"ב, ובהמשך אותו אידיאל הוביל למאבק לעצמאות של מדינות שונות, כמו הודו וישראל, למאבק על שוויון זכויות הנשים ושוויון זכויות השחורים וכן לתקופת ילדי הפרחים בסוף שנות השישים. בעקבות כל ההצלחות הללו נראה לי שכדאי לכל אחד ואחת מאיתנו להיזכר בעוצמות שיש לנו הן ברמה האישית  כדי שנוכל לממש את עצמנו ולהגיע למשמעות בחיי היום יום והן ברמה החברתית כדי שנפתח לא רק את עצמנו אלא גם את החברה שמסביבנו וגם את דור העתיד. אולי כך האדם לא יצטרך לשכוח ולהזכר כל פעם מחדש באידיאל הזה אלא פשוט נחייה לאורו באופן קבוע.

הפגנה של תנועת הספרג`יסטיות - תנועת נשים בבריטניה ובארה"ב בתחילת המאה ה-20 שנאבקו למען זכותן של נשים להצביע בבחירות. המהפכה הפמניסטית הראשונה

הפגנה של תנועת הספרג'יסטיות - תנועת נשים בבריטניה ובארה"ב בתחילת המאה ה-20 שנאבקו למען זכותן של נשים להצביע בבחירות. המהפכה הפמניסטית הראשונה.

מקור: וויקישיתוף

 

סמל המהפכה הפמניסטית השניה שחוללה תרבות הנגד בסוף שנות השישים. נאבקו בזכותן של נשים לעבוד וללמוד באוניברסיטאות לפי רצונן החופשי. המהפכות אולי נראות שונות, אך הן כולן מכוונות להגשים אותו רעיון של הגשמת העוצמה הפנימית שיש בכל אדם באשר הוא אדם

סמל המהפכה הפמניסטית השניה שחוללה תרבות הנגד בסוף שנות השישים ובשנות השבעים. במהפכה זו נאבקו בזכותן של נשים לעבוד וללמוד באוניברסיטאות לפי רצונן החופשי. המהפכות אולי נראות שונות, אך הן כולן מכוונות להגשים אותו אידיאל של הגשמת העוצמה הפנימית שיש בכל אדם באשר הוא אדם מבלי קשר לצבע עורו, מינו, הלאום שלו, הדת שלו וכדומה. מקור: וויקישיתוף.

אנו רואים כיצד האידיאל הזה עיצב את עולמנו בעבר וממשיך לעצב את אורך חיינו המודרני, תוך כדי התקדמות איטית ממהפכה למהפכה. המהפכות יכולות להראות שונות ולא קשורות, אך הן כולן תוצאה של אידיאל אחד המנסה לפרוץ החוצה. לכן לא הפתיע אותי לגלות קווי דמיון רבים בין המהפכות השונות לאורך ההיסטוריה המודרנית. במאה ה-19 לדוגמה, המלחין לודוויג ואן בטהובן שדגל במרכזיות המימוש של היחיד ובמתן חופש ושוויון מרביים, רשם סימפוניות לכבוד המהפכה הצרפתית, ובפעם הראשונה הוא כתב מוסיקה בעלת להט אדיר שתפקידה לשקף ולהעביר את מחשבותיו ורגשותיו האישיים. כדי להדגיש את חשיבות היחיד וביטויו הייחודי בחברה הוא אף רשם קונצ'רטו לכינור שיש לנגנו כאשר הכינור הפוך! והנה בערך 150 שנה אחרי, שוב המין האנושי נזכר בערכים אלו, שוב ישנה התפוצצות תרבותית, המוסיקה הופכת לעוד יותר אישית ושוב ג'ימי הנדריקס בניסיון להדגיש את חשיבות הביטוי הייחודי של הפרט, לובש בגדים צבעוניים המדגישים את נבדלותו משאר הסובבים ומנגן בגיטרה החשמלית שלו הפוך ומאחורי הגב!

אותו אידיאל משפיע עד ימינו והוביל בשנה שעברה את העולם הערבי לטלטלה ולתחילת האביב הערבי ובעקבותיו החלו מחאות מסביב לעולם, מחאות בספרד, יפן, מקסיקו, ארה"ב וכמובן ישראל. לאן כל המחאות הללו מובילות? האם האביב הערבי אכן יוביל לכינון דמוקרטיות במדינות ערב? לדעתי התשובה חיובית, אך הדרך, כמו שאנו רואים, תהיה לא קלה. בדרך נקבל כנראה מדינות דמוקרטיות עם שלטון מוסלמי, בדומה למצב בטורקיה. נראה שהעולם כולו נמצא כיום בדרך למהפכה חברתית חדשה שתקדם את האידיאל החשוב הזה למדרגה הבאה בתור, ושנת 2011 היתה ניצן ראשון לעתיד לבוא. אף מהפכה אומנם לא יכולה להגשים לחלוטין חזון זה, אך היא מוסיפה עוד נדבך בדרך להגשמת הרעיונות הללו. הייתי רוצה לדעת מה יקרה בהמשך, כיצד תפרוץ המהפכה הבאה, איזה התקדמות נוספת היא תוסיף ובאיזה כלי מוסיקלי חדש ינגנו הפעם במהופך? בינתיים נראה שהאומנות והמוסיקה של ימינו לא עומדים בקצב ועדיין לא לוקחים את התפקיד המהפכני המוביל כפי שהיה במהפכות הקודמות. אני צופה שגם מצב זה ישתנה.

ישראל ותרבות הנגד

מעניין לבחון מה הייתה השפעת מהפכת ילדי הפרחים כאן בישראל. אנו כמובן חלק מ-'העולם המערבי' ולכן הושפענו ממהפכה זו, אך לא במידה ניכרת. יש תיאוריה פסיכולוגית שפותחה ע"י הפסיכולוג האמריקאי אברהם מאסלו ונקראת "פירמידת הצרכים". לפי תיאוריה זו, קודם כל אנחנו דואגים לצרכים הבסיסיים שלנו כמו אוכל ושתייה, דיור ובטחון כדי שנשרוד. ורק כאשר מילאנו את הצרכים הללו ואנו בטוחים שנשרוד אנחנו מתקדמים הלאה לצרכים יותר מורכבים כמו חיפוש אחרי משמעות, צדק ושוויון. ניתן ליישם רעיון זה לא רק על היחיד, אלא גם על החברה כולה. אומנם עם השנים יש התפתחות, אך ישראל היא מדינה שעדיין לא הגיע לרגיעה ביטחונית, הצרכים הבסיסיים שלנו עדיין לא סופקו בצורה טובה ולכן אין לישראל מספיק בטחון בעצמה כדי שהיא תוכל להתקדם הלאה לעבר צרכים מורכבים יותר. מסיבה זו מהפכת תרבות הנגד בשנות השישים לא היכתה גלים בישראל הצעירה. עד לפני שנה וחצי חשבתי שרק כאשר ישראל תגיע למצב בטחוני רגוע ומתמשך, כמו במצב של שלום, נרגיש מספיק בטוחים ונוכל לעלות הלאה במדרג הצרכים. או אז נראה פתאום פניה ציבורית חדה בכל הכוח לרוח המהפכנות, ודרישה לשים דגש חזק על חופש, שוויון ופיתוח מרבי של הפרט בישראל.

אך אז באה שנת 2011 עם המחאה החברתית הגדולה ביותר שהיתה אי פעם בישראל, עם צעדת ענק (חמש מאות אלף איש, בערך 8% מאוכלוסיית המדינה צעדה בצעדת המליון, זוהי צעדת ענק בקנה מידה בין לאומי) שהזכירה לי את צעדת הענק בוושינגטון משנות השישים בה מרתין לותר קינג נאם את הנאום הידוע שלו "יש לי חלום", עם מאהל רוטשילד שתפקד כשלושה חודשים ועם שולחנות עגולים בכל רחבי הארץ. לפתע, נראה שהאזרחים בישראל דורשים כבר עכשיו מהמדינה לשים דגש על האזרח ולא רק על הבטחון. לשים דגש גם על צרכי היסוד של הפרט כמו דיור לכולם ויוקר המחייה הרב שיש בישראל וגם על צרכים גבוהים יותר כמו צדק, שוויון, חופש ופירוק הריכוזיות, חינוך ובאופן כללי דרישה לחברה טובה יותר. מאהל רוטשילד היתה הגרסה הישראלית לפסטיבל וודסטוק והיא הצליחה להחזיק מעמד הרבה יותר זמן. המאהל היה מורכב בעיקר מצעירים וכשהסתובבת בו היית עוברת דרך אזורי מוסיקה, אזורי ריקודים ואזורי מייצגים אומנותיים לצד אזורי דיונים, אסיפות עם והרצאות מטובי המומחים. פסטיבל ענק של מחאה, אנרגיות ועשייה, שמחת חיים ותקווה.

רוטשילד פינת תחריר, הרצאה באחד ממתחמי ההרצאות של מאהל רוטשילד 2011. צילום: ניר להב

כשמנסים להסתכל במבט על רואים שבמחאה בישראל ובשאר העולם יש דרישה של האזרחים לקחת חלק פעיל יותר בשלטון המרכזי ומיאוס מדרך השלטון הנוכחית שלא משקפת יותר את רצונות האזרחים אלא רק אינטרסים פוליטיים צרים. לדעתי, אחת התוצאות של המהפכה שבדרך תהיה מעבר לדמוקרטיה ישירה יותר בעזרת כלים שמציעה האינטרנט. כך נמשיך במסורת הליברלית  בה בכל מהפכה מקטינים את כוח של המיעוט בעל האמצעים ומגדילים את הכוח והחופש של האזרחים ושל היחיד ומבטיחים שלכל אזרח ואזרחית תהיה את האפשרות לממש את עוצמתו. מהקטנת הכוח של הכנסיה והמלכים במהפכות הקודמות דרך הקטנת הכוח של נורמות גזעניות במהפכת שנות השישים ועד להקטנת הכוח של הממשלה ובעלי ההון במהפכה שאנחנו כנראה בפתחה כיום.

אזרחות זה לא רק מקצוע - מאהל רוטשילד 2011. צילום: ניר להב

מה אפשר ללמוד ממהפכת תרבות הנגד של שנות השישים לגבי ימינו?

קודם כל לזכור שלא נגיע לאוטופיה, לא נשיג את כל המטרות, אבל כן נשיג קפיצת מדרגה משמעותית שתשנה את העולם. הדרך לא פשוטה, תמיד ישנם גורמים שמרנים שמפחדים משינוי וגורמים שלא רוצים לאבד את הכוח שלהם. בקיץ של שנת 1967 לדוגמה פרצה המהפכה ההיפית במלוא עוזה במה שמכונה היום "קיץ של אהבה". לפי העדויות היה זה קיץ קסום. כאשר השלטונות ראו את הכוח וההצלחה של תנועת תרבות הנגד, כתגובה הממשל החל להתייחס אל ההיפים ביד קשה. בשנת 1968 היד הקשה הזו הובילה לעימותים רבים ולהפגנות יותר אלימות של שני הצדדים. שנה זו היתה ידועה כשנה אלימה וקשה. מעשים שעד אז השילטונות העלימו מהם עין זכו לתגובה קשה גם בעזרת שימוש במשטרה וגם בעזרת שימוש בתקשורת. במקרה אחד בשנת 1969 מעט לפני פסטיבל וודסטוק היפים ניסו לבנות פארק חדש לרווחת תושבי סן פרנסיסקו ליד אוניברסיטת ברקלי. המושל של קליפורניה, רונלד רייגן, הגיב ביד קשה. הוא שלח משטרה שתפרק עד עפר את הפארק שההיפים כבר הקימו ועצר את כולם. הוא יצא לתקשורת במסיבת עיתונאים וטען שהאזרחים לא יכולים לעשות את כל שעולה על דעתם, יש חוקים ורק לפיהם המדינה עובדת. אני שואל את עצמי, למה מי שעמד בראש היוזמה היפה הזו לא כינס מסיבת עיתונאים משלו ובה הציע לערוך משאל עם בסן פרנסיסקו האם להרוס או להשאיר את הפארק החדש? אחרי הכל אנחנו חיים בדמוקרטיה שאמורה להיות שלטון העם, עם כל הכבוד לשאר החוקים, אם מרבית האזרחים היו מצביעים בעד השארת הפארק, הממשל היה נמצא במבוכה גדולה. הנה סיכום של המקרה הזה, שימו לב לתשובתו הזועמת של רייגן לשאלות העיתונאים שמקשות על החלטתו, "הכל התחיל מזה שאתם, המבוגרים יותר, נתתם לצעירים תחושה שהם יכולים להחליט לאיזה חוקים מותר ואסור לציית בשם המחאה הפוליטית".

שמתם לב לדמיון הרב בין המקרה של תרבות הנגד משנות השישים למחאה של ימינו? בשני המקרים המחאה והקריאה לשינוי תופסות לפתע תאוצה ומקבלות תמיכה גדולה מקרב האזרחים ובעקבות זאת, בערך שנה אחרי, הממשל המרכזי נלחץ ומגיב ביד קשה כדי לשמור על כוחו בתירוץ כאילו המחאה היא דבר רע שפוגע באזרחים. בעקבות זאת נוצרים יותר התנגשויות בין המוחים לבין נציגי הממשל והמשטרה והאלימות מתגברת. הדמיון הזה לא מנבא טובות למחאה הנוכחית. בסופו של דבר תוך מספר שנים עד למחצית של שנות השבעים נעלמה כליל המחאה הגדולה שאפיינה את סוף שנות השישים. אך אפשר ללמוד ממקרה זה גם דבר חיובי, השינויים שכן הצליחו לחלחל לתרבות ולשלטון עצמו היו קשורים בד"כ לאגודות פוליטיות. מי שהשכיל לקחת מטרה מסויימת מתרבות הנגד ולהקים סביבה ארגון פוליטי כלשהו רוב הסיכויים שהוא שרד והצליח להביא לשינוי. הכוונה היא לאו דווקא להכנס לפוליטיקה המלוכלכת שיש בבית המחוקקים אלא להקים ארגון שיכול לצבור כוח וכך להשפיע על החברה. דוגמה לארגונים כאלו הם הארגון לזכויות האדם או ארגון למתן שוויון זכויות לזוגות חד מיניים. אפשר לראות תופעה זו גם במהפכות קודמות כמו ארגון הספרג'יסטיות או החברה המלכותית, אגודה בריטית שהוקמה בימי המהפכה המדעית כדי לקדם את החקירה המדעית המתבססת על ניסויים ולא על מסורות ודעות קדומות. מכאן אפשר לראות שגם במקרה של המחאה הנוכחית כדאי ליצור אגודות וארגונים שמאחדים כוחות ונלחמים למען מטרה מסויימת אותה הארגון בחר לעצמו.

אם זאת צריך להדגיש שיש הבדלים בין מהפכת תרבות הנגד של שנות השישים למחאת תרבות הנגד של ימינו. בשנות השישים מדובר בדור מבוסס שמרגיש בטוח במקום שלו וכל צרכי הבסיס בפירמידת הצרכים שלהם מולאו. ממצב זה הם המשיכו הלאה ודרשו להתקדם בפירמידת הצרכים לעבר חיים יותר מספקים, יותר ליברליים ומלאי יותר משמעות. לעומתם הדור הנוכחי חזר אחורה במעט בפירמידת הצרכים. המאבק כיום הוא גם על צרכים בסיסיים שנמצאים בבסיס פירמידת הצרכים כמו דיור ציבורי שיבטיח מחסה לכל אזרח והורדת יוקר המחייה שמתבטא במחירים גבוהים של מוצרי יסוד שקונים במכולת. חוץ מדרישות אלו ישנם גם דרישות לשים את הדגש והכסף של המדינה בפיתוח הפרט ולא רק בהגנה על הגבולות, כמו דרישה לשקם את מערכת החינוך הקורסת ודרישה לשינוי מעמיק בשיטה הפוליטית של ימינו. יש כאן מיזוג של דרישות רבות שבבסיסן ההבנה שהיחיד שמרכיב את המדינה הוא החשוב ושהכסף של המדינה צריך להיות מופנה לעבר האזרחים ולא לעבר אינטרסים פוליטיים צרים. לא מוזר שהמצב הכלכלי בסוף שנות השישים היה יותר טוב מהמצב הכלכלי בימינו? הייתי מצפה שככל שהשנים עוברות המצב ילך וישתפר, לא ילך וידרדר. מצב זה רומז לנו על בעיה בשיטה הכלכלית והפוליטית הנוכחית, בעיה שצריך לאתר ולתקן. הבדל נוסף בין המחאות הוא המהפכה הטכנולוגית שאנו נמצאים בתוכה, מהפכת האינטרנט. בפוסט אחר כבר רשמתי שלדעתי אנחנו הולכים לעבר מהפכה חברתית בעקבות מהפכת האינטרנט. לפי תחזית זו המחאה הנוכחית היא אחד הניצנים של המהפכה החברתית הזו שבפתח. יהיה מעניין לראות לאן תוביל אותנו הן מהפכת האינטרנט והן המהפכה החברתית שבדרך.

 

דור שנות השישים עשו את שלהם, כעת הגיע תורינו ליהנות מפרותיהם ולחזור ולהתפתח. להמשיך הלאה בהתקדמות המתמדת לעבר המטרה החשובה של הגשמת האידיאל, מימוש העוצמה האדירה שיש לאדם, לכל אדם באשר הוא, באופן חופשי עד כמה שיוכל. גם בחיי היום יום שלנו, גם כאן בישראל וגם בכפר הגלובלי שיצרנו לעצמנו. ואולי, כמו שהמצאת הדפוס במאה ה-15 בישרה את בואה של תקופת הרנסאנס המהפכנית, האינטרנט היא הטכנולוגיה החדשה שמבשרת על תחילתו של עידן חדש ומהפכה נוספת לאורך הגשמת האידיאל, שתשפיע על כולנו. בכל פעם שהמין האנושי "נזכר" ברעיון זה וניסה לחיות לפיו הייתה התקדמות וקפיצת דרך, לכן הבה וניזכר בערכים הללו ונעביר אותם הלאה לדורות הבאים בעזרת סמלים כמו מאהל רוטשילד, פסטיבל וודסטוק ומוסיקת הרוק מאותה התקופה . מוסיקה שמנסה לגרום לנו לחוות את העוצמה שבנו, את היכולות שלנו ואת התקווה שנשכיל להשתמש בהן לטובה ולא נפחד מהן.

Country Joe & The Fish Live @ Woodstock 1969

Fish Cheer_I-Feel-Like-I'm-Fixing-To-Die-Rag

 

מעט נחת לסיום, שיר המחאה הידוע ביותר מפסטיבל וודסטוק כנגד מלחמת ויטנאם והיד הקלה שבשליחת נערים למלחמה. שימו לב למילות המחאה הנהדרות ולהשתלהבות הקהל ולעוצמה שבמחאת ההמונים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת