66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

שרביט בחזרה ללימודים

בבלוגיה מסתובב לאחרונה שרביט נחמד, שרביט חזרה ללימודים.

לקוראי הבלוג שלי  אבהיר כי שרביט הוא שאלון בעל תבנית קבועה שיש לענות עליו ולהעביר לחמישה בלוגרים אחרים.

תודה לאפרת המפזזת שהעבירה אותו אלי....

- האם תוכלו לנקוב בשמות המחנכות שלכם לאורך בית הספר היסודי? שמות פרטיים זה מספיק.

בוודאי.

בכיתה א-ב': המורה תקווה. כשקיבלתי את השיבוץ לכיתה של תקווה, בסוף החופש הגדול, הפחידו אותי בשכונה החברים הגדולים שלי, שיש איתה בעיה והיא כותבת בשגיאות כתיב. אני זוכרת שמאד נלחצתי מזה! אבל הם סתם עבדו עלי. היא כתבה בסדר. מה גם שכבר ידעתי לקרוא ולכתוב, אז לא ברור לי למה כל כך נלחצתי.

בכיתה ג'-ו': המחנכת המיתולוגית זלדה שהיא אחת המחנכות הדגולות שהיו אי פעם במערכת החינוך. סיפרתי עליה פה.
- מכירים את המשפטים האלה שמורים תמיד אומרים? "הצלצול הוא בשבילי", וכאלה? איזה משפט המורה שלכם תמיד הייתה אומרת?

אני לא זוכרת משפטי מפתח של המורה שלי ביסודי אבל בתיכון היה מורה גרוזיני למתמטיקה, מריל, שהיה סטנדאפיסט בחסד עליון. כל משפט שלו היה פנינה ונהגנו לרשום את כל החוכמות שלו במחברת מיוחדת שאחר כך הוצאנו לאור בספר המחזור.

למשל:

"מי הבין את התרגיל? שיצביע...התקבל ברוב קולות".

"מכיוון שאף אחד לא דאג למחוק את הלוח, אני אעשה את זה, אם אין אני לי מי לי...אבל אתם תראו במבחן מה שאני אעשה לכם, תצא לכם זיעה מהשיניים".

"עבדתי פה שעתיים רצופות בלי מנוחה, תראו לי עוד גרוזיני שעובד שעתיים בחיים שלו!".

"חבר'ה, תצטמצמו במילים!"

"הרוסים לא משתמשים בחיתול: טנקים יש, מטוסים יש ולילד שמים סמרטוט".

"יש לי בבית תאומים: אחד סתם ילד רגיל, השני גרוזיני אמיתי!"

 

מורה דגול.

 
- ארוחת העשר המוצלחת ביותר היא כמובן פיתה עם שוקולד. לא ככה?

לא ככה. בדרך לבית הספר אהבתי לעבור דרך המכולת ולקנות לחמניה (ב-20 אגורות!!!) אותה אכלתי ריקה. (דרך אגב, זו בדיוק אותה המכולת מהשיר של יהונתן גפן "אתמול בחמש אחה"צ הלכנו עם אמא למכולת ובדרך ראינו שהגן שלנו סגור")

ואם אפשר לקפוץ לרגע לתיכון: בתיכון היה לנו מזנון שבו מכרו סנדביצ'ים עם חומוס. אותם אהבתי. בסוף י"ב, כשהעלינו את מופע הסיום כתבנו מערכון על המזנון הזה. באותה תקופה רפי גינת יצא עם תחקירי הקוליפורמים בחומוס בתכנית כלבוטק. אז התקשרנו אליו לטלויזיה וביקשנו להקליט אותו להצגה. החמוד הזה הסכים. הכתבנו לו את הטקסט, הוא כתב אותו מילה במילה ואחר כך התקשר והקריא את כל הטקסט למזכירה האלקטרונית. בהצגה זאב גילם את רפי גינת מגיע לעשות תחקיר על המזנון הזה אבל כשהוא פתח את הפה לדבר שמעו את רפי גינת מההקלטה. זה היה קטע גדול!

בכלל, כשאתה בן 18 יש איזו מן תחושה שאתה יכול לעשות פשוט הכל, לפנות לכל אחד.... תחושה שלצערי מתפוגגת עם השנים.

מה- השאלה היתה על סנדביצ'ים? טוב, סליחה שנסחפתי...אבל יש קשר...
- הדרך בה נהגתם לבלות את ההפסקה הגדולה הייתה משחק עם החבר'ה בחצר/קריאת ספר בכיתה/הכנת שיעורים/העתקת שיעורים/אחר:

ביסודי אני זוכרת שהכי אהבתי לשחק "מחניים" אבל זכורה לי הפסקה אחת שבה פליתי כינים לג' המסכנה בת כיתתי...איכס!

אז כמו היום, הייתי אספנית של הכל: "פושטים" (עטיפות של מסטיקים), גוגואים (הגלעינים של המשמש) וגולות. בכל אחד מהאוספים הכנסתי שותפים אותם בחרתי בקפידה- היו אלה בד"כ בנים וירטואוזים שהצליחו להכפיל ולשלש לי את האוספים...זה המקום להודות לבן דודי הראל ולשכן שלי דרור

הרבה פעמים בחורף הצלצול של בית הספר לא עבד בשל הפסקות החשמל. היינו רבים על הזכות לקבל את הפעמון הידני מסגן המנהל אברם ולצלצל בו במסדרונות...
- המקצוע שהכי שנאתם בבית הספר היה לא היה מקצוע שנוא, אבל אני זוכרת שבשיעורי ערבית ממש ממש שיקשקתי. היה לנו מורה (יהודי) שהיה קצת חולה נפש
. באחד השיעורים הוא העיף סטירה מצלצלת לרונן מהכיתה שלי. כולנו היינו בהלם!

- והכי אהבתם ללמוד: הכל. הייתי התגלמות החננה.

אבל השיעורים הכי כיפים היו שיעורי אנגלית שבהם הוכנס המכשיר הפלאי הזה, טלוויזיה. איך אהבתי את Neighbours, Here we are, גבי ודבי, סקוטרמן ואת מופע האימים של ד"ר הפבייקד...

- אף פעם לא קיבלתם 100 בקיבלתי 100 בהכל...וזה לא שאני עפה פה על עצמי, פשוט הייתי תלמידה מאד מאד טובה

כולל אפילו ב...ספורט! קפיצה לגובה, קפיצה לרוחק, ריצת 100 מטר. אחר כך זה עבר לי, והיום אני מחזיקה בדעה שהספורט מזיק לבריאות.

- הייתה נהוגה אצלכם תלבושת אחידה? איך נתתם לה את הטאץ' האישי שלכם?

בבית ספר היסודי היתה באופן רשמי תלבושת: חולצת דיולן בצבע תכלת עם כפתורים. אני זוכרת שבכיתה א' הגענו איתה לביה"ס אבל לאחר מכן אף אחד לא הקפיד עליה ובאנו בלבוש חופשי, וזה התאים לי מאד. רק בכיתה ז' היה לי מנהל דיקטטור שהקפיד מאד על תלבושת אחידה מזעזעת ועל הטראומה מהשנה הזו כתבתי רשומה מלאה פעם...
- הימים ימי טרום המקלדות והטאבלטים. אז... עט, עיפרון או עט-עיפרון?

עט, ברור. אני זוכרת גם שהיו שיעורים מיוחדים שהוקדשו לכתיבה בעט. המורה זלדה הסבירה לנו על מבנה העט הכדורי והיינו צריכים לתרגל כתיבה תמה. נערכה חגיגה גדולה ביום שאיפשרו לנו לעבור מעפרון לעט! ובשל היותי חביבת המורה היא הציגה בגאווה למנהל את הפלקט שלי
- איזה פריט היה בקלמר שלכם הכי הרבה זמן?

הקלמר עצמו. ואם לומר את האמת, הוא עד היום אצלי...מן קופסת פלסטיק בצבע תכלת שקיבלתי במתנה מארה"ב. היום אני מאכסנת בה....טוב, אתם לא רוצים לדעת מה. נאמר רק שהיא נמצאת בחדר האמבטיה שלי:P
- את האמת, ציירתם על השולחן לב ובו השם שלכם ושם של מישהו אחר?

ברור! והשם של המישהו האחר התחלף כל כמה חודשים בערך...
- עשיתם עוד תעלולים? נתפסתם? נענשתם?

עשיתי הרבה תעלולים בבית הספר היסודי אבל אף פעם לא נענשתי. גם כי ביני ובין המורה שלי היה סיפור אהבה נצחי וגם כי המנהל היה איש רך לב. עד שפעם כבר נשלחתי אליו ע"י המורה להיסטוריה, הוא קיבל אותי אצלו בחדר בכזו שמחה! שאל מה שלום אבא! (אח שלו היה מנהל ביה"ס של אבא שלי ביסודי) ושאמסור לו ד"ש! ושאולי אני רוצה לשתות כוס תה! וכשניסיתי לומר לו שנשלחתי אליו כי הפרעתי הוא רק ליטף לי את הראש ואמר- לא נורא, תחזרי לכיתה. לא קרה כלום...היינו שכונה לגמרי.

בכיתה ו' קיבלנו עונש קולקטיבי להעתיק 5 פעמים את פרק קי"ט בתהילים, מהמורה המרשעת להיסטוריה נטע. בסוף אותו שבוע כל הדודות שלי נרתמו לעזור לי, כל אחת העתיקה פרק ואני זוכרת שההתגייסות שלהן מאד ריגשה אותי!!!
- זיכרון אחד משמעותי מבית הספר היסודי:

הרבה זכרונות. אבל בעיקר אני זוכרת את פרוץ מלחמת לבנון הראשונה בסוף כיתה ו'. חודש יוני, סוף השנה, ההכנות למסיבת הסיום בעיצומן. הגעתי לבית הספר עם טרנזיסטור גדול כדי להאזין לדיווחים. בחלק מהשיעורים לא למדנו, פשוט היינו יושבים ומאזינים לרדיו.

 

ועכשיו אני מעבירה הלאה. אני סקרנית לקרוא את השרביט של:

חתולי  8

yaelkana

Avivamar

ג'ולייטה מחדר הסודות

אנימו

וגם של כל הכותבים האחרים. אשמח אם כל אחד מהם ירים את השרביט...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

62 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת