77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זרה באפלה

הרוצחים הצעירים ביותר בהיסטוריה

מה מסתתר מאחורי הפנים התמימים של ילדים ונערים אלה? איש לא שיער כי בגילם הצעיר יהיו מסוגלים לבצע מעשי זוועה כאלה.
למה הם עשו זאת? ויותר חשוב, מי אשם בפשעים שביצעו? הם עצמם, הוריהם או החברה? סרטי אלימות וטלוויזיה השוטפת את המוח של צעירים וילדים?
 
אלה הם הרוצחים הצעירים בהיסטוריה:
 
 
אריק סמית`
 
 
בגיל 13, ספג אריק סמית` הצקות בבית ספרו בגלל משקפייו העבות, נמשים, שיערו האדום ואוזניו שהיו בצורה מוזרה. הוא חשב שתכונות אלו יכולות להיות פרי תופעות לוואי של תרופה נגד אפילפסיה שאמו לקחה בזמן הריונה. סמית` הורשע ברצח ילד בן 4 בשם דריק רובי. הילד נחנק, הוכה בראשו באבנים גדולות ועבר מעשה סדום עם חפץ. כשנשאל מדוע עשה זאת, סמית` לא יכול היה לתת תשובה ודאית. פסיכיאטר אבחן אותו כסובל בעל הפרעה נפשית הקשורה להתפרצויות לסירוגין, מצב בו אדם לא יכול לשלוט על הזעם הפנימי שלו. סמית` נשפט כאדם בוגר ונכנס לכלא. היום הוא עדין בכלא ונדחתה בקשתו לשיחרור על תנאי 5 פעמים. בפעם האחרונה, אשתקד.
 
 
 
יהושע פיליפס
 
 
מה שהחל כניקיון שגרתי, הסתיים בנער בן 14 בשם יהושע פיליפס שהועמד לדין על רצח. אמו הלכה לנקות את חדרו בוקר אחד אחרי שפיליפס הלך לבית הספר. גב` פיליפס הבחינה שיש שלולית על ידי מיטת המים של בנה וחשבה שמדובר בדליפה. בזמן שחיפשה איזה נקב במזרן, מצאה מספר סרטי הדבקה הסותמים את הקרע. הדבר הראשון שחשבה, הוא שבנה גרם לקרע הזה וחשש להסתבך בצרות. היא החלה להסיר את הסרט הדבקה וגילתה שמאחורי הקרע יש מגבת מגולגלת, כאשר הסירה גם אותה, הרגישה שיש עוד משהו מאחור. זה היה הרגע בו גילתה את הגופה חסרת החיים של מאדי קליפטון, שכנה בת 8 שנעדרה מביתה שבוע ימים.
 
האנשים בשכונה, בעיקר הורי הילד, התקשו להאמין שהילד הזה הרג את קליפטון. פיליפס אפילו הצטרף כמתנדב בחיפוש אחר הילדה הנעדרת. בגלל שהיה מתחת לגיל 16, לא ניתן היה לתת לו עונש מוות. אבל הוא נכלא למאסר עולם ללא אפשרות חנינה.
 
למה הוא רצח אותה? הוא סיפר במשפטו שבזמן ששיחק עם הילדה בחצר ביתו בטעות פגע בעינה עם כדור בייסבול והיא החלה לבכות בזעקות. הנער סיפר שבאותו רגע נכנס לפאניקה בגלל שפחד שאביו יענישו. בעיצומו של ייאוש גדול, הוא הכניס את הילדה לחדרו, דקר אותה בחזה ובצוואר והסתירה מתחת למזרן המים. באותו מקום מצאה האם את הגופה, שבוע לאחר מכן.
 
עורך הדין שהגן על הילד, ריצ`רד ניקולס, ניסה להוכיח שלא מדובר ברצח מתוכנן ושהפאניקה שנגרמה בגלל התאונה עם הכדור הוביל אותו לפעול במצב נפשי מוגבל. עבור העורך דין, הנער היה קורבן של סיפור נוראי. הוא ביקש שהנער יורשע בהריגה ולא ברצח, עבירה אשר העונש פחות מאשר ברצח.
התובע, הארי שורסטיין, טען שהסיפור שסיפר הנער אינו סביר.
לא היה דם על הכדור או בחצר ואפילו לא היתה אדמה בגופה או בגדיה של מאדי. הוא טען שהפשע בוצע בגלל מטרות מיניות, הוא סיפר שהגופה הופיעה ללא מכנסיים ותחתונים ושלנער היו שיחות עם הקורבן ואחותה. השופטים קבעו בפסק דין שמדובר ברצח אכזרי מדרגה ראשונה.
 
 
ג`ורג` סטיניי
 
 
ביוני 1944, ג`ורג` סטיניי בן ה-14, שבר שיא עולמי: הוא היה האדם הצעיר ביותר שהוצא להורג באופן חוקי במאה ה-20 בארה"ב. ג`ורג` הורשע במותן של שתי ילדות, אחת בשם בטי ג`יין ביניקר בת 11 והשניה מרי אמה טאמז בת 8. שתיהן נמצאו בתוך בור חפור רע. הילדות סבלו משברים רבים בגלגולת שנגרמו ע"י חתיכת מסילת רכבת שנתלש ונמצא בקרבת הבור. ג`ורג` הודה בפשעים ואמר כי הוא ניסה לקיים יחסי מין עם בטי, אך זו סירבה ובסופו של דבר הרג אותה ואת חברתה מרי אצה. הוא נשפט כאדם בוגר ונידון למוות על הכיסא החשמלי, לפסק הדין לא הוגש ערעור כי למשפחתו לא היה כסף להמשך ההליך.
 
 
 
גרהם יאנג
 
 
מגיל צעיר מאוד, גרהם יאנג הוקסם מהכימיה והשפעות חומריה על גוף האדם. העניין השני שלו, היה להעריץ רוצחים כמו ד"ר האולי, קריפן, וליאם פלמר או אדולף היטלר ואחרים. יאנג החל לערוך ניסויים עם חומרים כאשר היה בן 14. בדרך כלל שיקר לגבי גילו וכאשר קנה את החומרים סיפר שהם לצורך ניסוי בכיתה. משפחותו וחבריו היו קורבנותיו. אביו חלה, ותחילה סברו שמדובר בוירוס. לאחר מכן, אותה מחלה תקפה את אמו החורגת ואחותו. שלושתם סבלו משלשולים, הקאות וכאבי גוף רצופים. ב-1962, האם החורגת מתה מהרעלה.
 
בגיל 14, יאנג ידע על כימיה כמו בוגר אוניברסיטה, הוא למד הכל לבדו, אוטודידקט שהרבה ללמוד מספרי הספריה. לפעמים, הרעל שלו הזיק לעצמו, כאשר שכח באלו מאכלים שם אותו ובאיזה לא. יאנג התגלה ע"י מורה שבדק את הארונית שלו לאחר שיעור בגלל שהתנהגותו של הנער נראתה לו חשודה. הוא הציע באותו שיעור לערוך ניסויים כימיים מוזרים. המורה מצא בקבוקים עם רעל, מאמרים על אסירים מפורסמים שהורשעו ברצח וציורי סקיצות של אנשים גוססים. לאור הגילוי הזה הוא הזעיק את המשטרה.  יאנג אושפז בבית חולים לחולי נפש בו האבטחה היתה מקסימלית, אך זה לא עצר בעדו מלהמשיך לבדוק את הרעלים על הסגל של בית החולים ומאושפזים אחרים (אשר אחד מהם מת). הידע שלו היה כל כך נרחב, שהוא היה מסוגל להוציא ציאניד מעלי דפנה. יאנג שוחרר בגיל 23, אחותו אספה אותו לביתה. האובססיה שלו לרעלים המשיכה, עכשיו קורבנותיו היו עמיתיו לעבודה.
הוא נשלח לכלא מאוחר יותר לאחר שנעצר כאשר ברשותו נמצאו רעלים כאנטימון, תליום ועוד.שנה לאחר מכן הוא מת בכלא מהתקף לב.
 
 
ג`ון ונאבלס ורוברט תומפסון
 
 
אמו של ג`יימס באלגר ערכה קניות באטליז שבסופרמרקט, כאשר ברגע של הסחת דעת, העגלה ותינוקה בן השנתיים בתוכה, נעלמו.
ג`ון ורוברט, שנהגו לפקוד את הסופרמרקט לעשות שטויות בתוכו, לגנוב ממתקים ולשחק במדרגות הנעות עד שגירשו אותם משם, הם אלה שחטפו את התינוק.
 
לילדים עלה הרעיון האכזרי להשאיר את התינוק באמצע כביש סואן כדי שידרס ע"י מכונית. בדו"ח המשטרתי כתוב גם שבעבר הם ניסו לחטוף תינוק אחר, אך ניכשלו בגלל שהאם שמה לב מייד שבנה נעלם ורדפה אחריהם לפני שנעלמו.
 הם צעדו עם התינוק כ-4 קילומטרים דרך ליברפול, בו זמנית הפליאו בו את מכותיהם, בעטו בו והרימו את ג`יימס מעל ראשיהם כדי להפילו ארצה. לחלק ממעשי הזוועה האלה היו עדים הולכי רגל אחרים אשר התעלמו מהם בחושבם שמדובר באחיהם הקטן. (כאילו אם מדובר בבן משפחה, לא חשוב שיהרגו אותו, זוועה!).
הילדים הרוצחים הניחו את ג`יימס הקטן באמצע פסי הרכבת, שם השליחו צבע לתוך עינייו, יידו עליו אבנים והיכו אותו עם מוט ברזל. הם גם ביצעו בו מעשה סדום. הם השאירו את התינוק באמצע המסילה וכיסו אותו בלבנים כאשר חשבו שכבר מת. ג`יימס מת זמן קצר לאחר מכן, לפני שהרכבת הגיעה ודרסה אותו.
 
הילדים האלה היו בני 10 כאשר ביצעו את העינוי והרצח המזעזע.
הם נעצרו לאחר שזוהו במצלמות האבטחה של הסופרמרקט בהן הם נראו חוטפים את התינוק. המקרא ארעה בבפרואר 1993.
 
 
מרי בל
 
 
בריאן האו בן ה-4 נמצא מת, מכוסה דשא וצמחים שנעקרו, ימים ספורים לאחר מותו של מרטין בראון שמת מחנק. שיערו נתלש בין היתר, היו לו פציעות של דקירות ברגליו ואיברי מינו הושחתו. חוץ מזה, האות M נחרתה בביטנו ע"י סכין. כאשר החקירה התמקדה בילדה מרי בל, היא סיבכה את עצמה בזה שסיפרה על זוג מספריים שבורות שבהן שיחק בריאן, על פי בל.
 
משפחתה של מרי נמצאה אחראית על התנהגותה. אביה, או מי שחשבה לאביה, וכי אביה הבילוגי אינו ידוע, ביל בל היה פושע שנעצר מספר רב של פעמים על שוד.מרי, אשר בעצם עברה התעללות מהיום שיצאה מרחם אמה, סיפרה במשטרה שאמה בטי, שהיתה זונה, אילצה אותה לבוא במגע עם לקוחותיה מאז היותה בת 4. בסופו של דבר מרי הוכנסה למוסד לעבריינים צעירים והיתה החוסה הצעירה ביותר, בת 11.
היא שוחררה כעבור 23 שנים בהן נלחמה להשאר בעילום שם.
 
 
בארי דייל לוקאיטיס
 
 
בפברואר 1996, אירוע יריות בבית הספר התיכון פרונטיאר באמצע שיעור אלגברה, סיים את חייהם של שני תלמידים ומורה אחד והשאיר עוד מספר תלמידים פצועים במצב אנוש. הנאשם למעשה היה ילד בן 14 בשם בארי דייל לוקאיטיס, שחווה הזיות משיחיות לפני הירי. בארי היה לבוש כאקדוחן במערב הפרוע וחמוש ברובה בעל קליבר 30 ואקדח בעל קליבר 25 שהיה שייך לאביו. התלמידים נעצרו ואויימו בעוד ירי במשך 10 דקות עד שעוזר מאולם הספורט פיתה את הנער וניטרל אותו.
 
חושבים שלאור ההיסטוריה של מחלות נפש במשפחתו, בארי הושפע מוידיאו קליפ של פרל ג`אם, `ג`רמי`. בסרט רואים צעיר המתאבד מול מורו וחבריו לכיתה. גם צוין בדוחות שהיורה אמר "This sure beats algebra, doesn`t it?" לחבריו בזמן שהיו לכודים ובפאניקה. המשפט הזה הוא ציטוט מתוך הספר `רייג`` של סטיבן קינג שבו הגיבור הורג שני מורים לאלגברה. בארי עומד היום בפני שני מאסרי עולם ועוד 205 שנות מאסר.
 
 
 
 
נבאדה צ`אן
 
 
נבאדה צ`אן (הידועה גם בשם נבאדה טאן), היתה מה שמכונה "היקיקומורי", כלומר, נערה המתבודדת מהחברה, המעדיפה לבלות בעולם וירטואלי (אינטרנט, משחקי וידאו, אנימה וכו`), מאשר לתקשר עם אנשים בשר ודם, וזה נורמלי מאוד ביפן. אבל מדובר פה בנטסומי צוג`י המכונה נבאדה צ`אן, תלמידה בת 11 שלמדה בבית הספר היסודי בססבו שבנגסאקי, יפן. ילדה רגילה למרות אורח חייה של "היקיקומורי", ילדה יפה, להוטה על ספורט, הצטיינה במיוחד בכדורסל, תמיד היו לה הציונים הגבוהים ביותר ו-IQ מעל הממוצא: 140. ילדה עליזה ללא שינויים דרסטיים במצבי הרוח. החשיפה הרשונה שלה לאלימות היתה כשצפתה בסרט `באטל רויאל`, המדבר על חברה שבה תלמידים שולטים על מוריהם, והממשלה מארגנת סוג של ריאליטי, שבה נבחרו באופן אקראי תלמידי תיכון, כל אחד מחברי הקבוצה חובש קולר על צווארו, אשר מתפוצץ לאחר זמן מה, הדרך היחידה להסירו, הוא להרוג את שאר חברי הקבוצה, עד שנשאר האחרון ואז מוחלים לו על חייו.
 
זה היה המקום בו נכנסה לעולם הגור (GORE), תנועה נפוצה ביפן שבה מעלים לאתר שלהם ציורים ואנימציות פלש רוויי דם ואלימות. יום אחד רבה היא החברה הטובה ביותר שלה בבית הספר, סאטומי מיטראי, לאחר הריב, החברה כתבה בבלוג שנטסומי "שמנה ומכוערת", הדבר הזה גרם לה לדכדוך רב, אמא תבעה ממנה לנטוש את הספורט ולהקדיש את כל זמנה ללימודים וכי ציוניה החלו לרדת.
חודש לאחר המריבה שלהן, ב-1 ביוני 2004, בית הספר צילם תמונה היכן מופיעות שתי הבנות, לכאורה שמחות, שתיהן הצטלמו עושות את סימן הניצחון באצבעותיהן.. זו היתה הפעם האחרונה שסאטומי נראתה בחיים.
 
 
לאחר הצילום, לקחה נטסומי את חברתה לכיתה ריקה, כיסתה לה את העיניים כאילו הן משחקות, לקחה סכין גילוח, שחטה אותה והותירה אותה שוכבת בייסורים בעוד היא חוזרת לשיעור שלה, בשקט, בגדיה מכוסים בדם (היא לבשה סווטשרט עם המילה נבאדה מודפסת עליה, ומכאן הכינוי), המורה רץ לכיתה היכן שכבה הילדה, הוא ניסה להחיותה אך ללא הועיל. כאשר הגיעה המשטרה, נטסומי הודתה בפשע ורק אמרה: "עשיתי משהו רע מאוד, נכון? סליחה, באמת סליחה, אני מצטערת."
 
תלמידים רבים צילמו את נטסומי בסלולריים שלהם והמשטרה החרימה את כל התמונות, אך דמותה נשארה חרותה הראשם של מעריציה. ומאז החל הבום! ברחבי העולם אוהדיה חולקים לה כבוד, ציורים, בובות, סרטי אנימציה בדמותה הפכו למצרך מבוקש. עולם דפוק הסוגד לרוצחים והמסר המעוות המתלווה לסוג של הערצה כזו.
 
 
היא נידונה ל-9 שנות מאסר בפועל. בדיקות פסיכיאטריות ורפואיות שעברה קבעו שהיא בריאה בנפשה ובגופה, שיודעת להבחין בין טוב ורע ובוחן המציאות שלה תקין. הדבר היחיד שבלט מעט הוא אורח חייה המתבודד אך הפסיכיאטרים קבעו שאין קשר לזה למעשה הרצח האכזרי.
הילדה עדיין בכלא.
 
 
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת