00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מחשבות חולפות

הרווח כלוא, הדמגוגיה דווקא חופשית

12/08/2012


"אתה יצאתם מדעתכם?!", קריאה זו של שלי יחימוביץ' הייתה הציטוט הבולט מהדיון בכנסת שבוע שעבר של הקריאה הראשונה בנוגע לחוק הרווחים הכלואים. עוד לפני שעבר בכנסת, החוק כבר מסתמן בתור הסדין אדום למתנגדי המדיניות הכלכלית של הממשלה, ובאופן כללי זוכה ליחס בציבור בתור סימן לשחיתות וויתור של הממשלה לתאגידים הגדולים והעשירים.

כמו מרבית הסוגיות המשפיעות על חיינו, גם חוק הרווחים הכלואים זוכה לסיקור די חד ממדי. במדינה שבה עיתונים וערוצי טלוויזיה מרכזיים נמצאים בסכנה ממשית של פשיטת רגל, אין ממש סיכוי לזכות להתעמקות בסוגיות שמשפיעות על חיינו. עיתון מרכזי יעדיף להתנגח בממשלה או להאדיר אותה, בהתאם להעדפה הפוליטית של מחזיק העיתון, ולא להציג את כל הפנים המורכבות של חוק מסובך ממילא. דיונים על מיסים בטלוויזיה לא בדיוק גוררים רייטינג. קטע חדשות של 5 דקות שמסביר לצופים ששוב טייקונים ותאגידים ענקיים עשו עליו סיבוב והוציאו אותו פרייאר ישאירו הרבה יותר אנשים מול המרקע.


אז מה זה בעצם חוק הרווחים הכלואים שכולנו מתרעמים עליו, אבל יודעים כל כך מעט לגביו? לפי התקשורת הישראלית, מדובר בהטבה ששר האוצר וראש הממשלה החליטו לחלק לתאגידים העשירים ביותר בעולם. בלי שום סיבה שהוסברה על ידי התקשורת הישראלית, משרד האוצר החליט להוריד את מס החברות על תאגידי ענק מ-25% ל-6% בלבד. כשהדברים מוצגים כך, אין ספק שמדובר במהלך מקומם, שמצדיק לחלוטין את הכינוי חוק "השוחד הגדול" שטבעה לו זהבה גלאון ממרצ. אבל כמו שכבר אמרנו, ההסבר הזה הוא די חד מימדי ולא ממצה. הרי למה שראש הממשלה ינסה לקדם חוק שמשניא אותו על הציבור ויגרום למפלגה שלו לצלול במנדטים בבחירות הבאות?

בשביל להבין את המניעים האמיתיים צריך להבין קצת רקע. חוק עידוד השקעות ההון חוקק בשנת 1959. מאז הוא עבר תהפוכות רבות, האחרונה שבהם הייתה לפני פחות משנתיים. שם החוק רומז על ייעודו, ומטרת החוק היא כמובן לעודד השקעות בישראל. החוק ארוך, מסובך ומייגע. הוא כולל אפשרויות לקבל מענקים מהמדינה וסוגים שונים של הטבות מס. ההטבות והמענקים השונים נקבעים לפי סוג הפעילות במפעל של החברה, האם מדובר במשקיעים זרים או מקומיים, האם החברה מייצאת או לא והמיקום של המפעל בארץ. מכל המסלולים והאפשרויות השונות שיש בחוק, רק מסלול אחד אמור לעניין אותנו- המסלול שקבע שחברות שהחוק חל עליהן לא ישלמו כלל מס חברות, עד היום שבו יחליטו לחלק את הרווחים שלהם לבעלי המניות.

למה בכלל לקבוע הוראה כזו? בזמנו משרד האוצר חשב שזה יגרום לחברות לא לחלק את הכסף. החוק נועד למשוך חברות זרות לפעול בישראל, ומשרד האוצר רצה לראות חברות זרות נכנסות לישראל, משקיעות כסף ולא מוציאות אותו. אם אינטל בונה מפעל בקריית גת שמרוויח כסף, עדיף לה להשקיע את הרווח הזה בישראל במפעל נוסף, במקום להוציא אותו לאינטל העולמית, לשלם מיסים ואז לבנות מפעל במקום אחר בעולם.

הרעיון היה רעיון חכם, אבל החברות הענקיות האלו היו קצת יותר חכמות. לתאגידי ענק יש צבא של עורכי דין, רואי חשבון ויועצי מס בכל העולם שמכירים חוקים דומים מרחבי העולם, ויודעים איך להתמודד איתם (סתם לדוגמה, אחד מהמסלולים בחוק הישראלי מכונה "מסלול אירלנד", כי הוא היה מבוסס לחלוטין על חוק עידוד ההשקעות של אירלנד).

התאגידים הענקיים ממש לא התכוונו לשלם מיסים, ולו על אגורה אחת. מצד שני, הם גם לא ממש התכוונו לשבת על הכסף ולא לעשות איתו כלום. הם מצאו כל מיני פתרונות יצירתיים שאפשרו להם לנצל את הכסף, מבלי לעבור על החוק כמובן. תרגיל אחד שהם אוהבים לעשות הוא פשוט לפנות לבנק כלשהו ולבקש הלוואה. בתמורה להלוואה הם שיעבדו את הרווחים הכלואים שהיו בישראל. ככה, מבלי לחלק אפילו אגורה אחת החוצה, הם הצליחו לנצל את הכסף שהצטבר בישראל בשביל לקבל הלוואה לתאגיד שיושב בחו"ל. הבנק הרוויח לקוח מצוין עם מיליארדים בתור שעבוד להלוואות, החברה הרוויחה הלוואה בריבית נמוכה יותר ממס החברות שהיא הייתה צריכה לשלם. כולם מרוויחים. חוץ ממדינת ישראל, שלא גובה מיסים אבל גם לא זוכה לראות את הכסף מושקע שוב במפעל בישראל כמו שהיא קיוותה.


אז מה עושים? בסופו של דבר מדינת ישראל התייאשה מהסיכוי לגרום לחברות לנהוג אחרת, אז שינו את החוק, ממש לפני כשנתיים בערך. ברשות המיסים גילו שבממוצע מס החברות בישראל הוא בערך 12%, כי חלק מהחברות משלמות מס מלא, בעוד חלק לא משלמות כלום. אז קבעו שהמס יהיה 12% לחברות במרכז הארץ ו-6% לחברות בפריפריה. גם קבעו שהחוק יחול על הרבה יותר חברות, כי בעבר הוא פחות או יותר חל רק על חברות גדולות יחסית. כיום כמעט כל חברה שמייצאת בעיקר, גם חברה קטנה יחסית, נהנית משיעורי מס מופחתים, בלי אפליה בין חברה קטנה לתאגיד ענק. אבל עדיין הייתה בעיה אחת, והיא בעיית הרווחים הכלואים.

הרווחים הכלואים הם הרווחים שהחברות הרוויחו לפי החוק הישן, והחוק הישן עדיין חל עליהם. מדינת ישראל לא ממש נוהגת לחוקק באופן רטרואקטיבי (כי זה משהו שקצת יותר מתאים למשטר חשוכים יותר), אז אין לנו באמת אפשרות לשנות את החוק בנוגע לרווחים הישנים. זה גם די הגיוני, כי חברות הענק האלו החליטו לבוא לישראל בהסתמך על הבטחה של מדינת ישראל שהם לא ימוסו. זה קצת כמו שתחנה ליד מדרכה אפורה ובאמצע הלילה העירייה תצבע את המדינה בצבע אדום ותגרור את האוטו שלך. זה פשוט לא משהו שעושים במדינה מתוקנת.

כל המטרה של החוק הייתה לדאוג לכך שלעולם לא יוטל מס על התאגידים האלו. הרי המדינה רצתה שהכספים יישארו בארץ, ולכן קבעה שהמס יחול רק ברגע שהכספים יחולקו. ההיגיון שהנחה את המדינה היה שכך לעולם לא יחולקו הכספים, ולכן המדינה הניחה שלעולם לא תגבה את המס הזה. המדינה מתישהו תפסה את הראש, הבינה שהיא פישלה בגדול, שינתה את החוק, אבל נתקעה עם הרווחים הכלואים שנצברו במשך שנים רבות. ואלו הרבה רווחים. הרבה מאד.

 

ועכשיו משרד האוצר מתכונן לשנת מיתון. 2013 אמורה להיות שנה קשה. הכלכלה העולמית תתרסק, אירופה וארה"ב יהיו במצוקה, וישראל בתור מדינה שמתבססת על ייצוא לאירופה ולארה"ב תיכנס למשבר יחד איתם. ביבי מפחד. הוא משוכנע שאנחנו עומדים לפני חורבן כלכלי מוחלט. שטייניץ מתייחס למצב בראיונות בתור "מלחמה כלכלית". ממש ככה, הוא קורא לזה מלחמה. ראש הממשלה מסתכל על יון, ספרד, איטליה, פורטוגל, איסלנד, אירלנד, ורואה את הגורל האפשרי של ישראל. אבל רוב המדינות האלו נהנות מכספי סיוע של האיחוד האירופי שלא יכול להרשות לעצמו לראות את המדינות האלו מתרסקות. זה לא המצב עם ישראל. סביר להניח שלאף אחד אין אינטרס כל כך משמעותי להציל אותנו, והאמת היא שלנוכח המשבר שכולם צופים ב-2013 סביר להניח שלאף אחד כבר לא תהיה את היכולת להציל אותנו אפילו אם ירצו. יכול להיות שאלו תחזיות מוגזמות, אבל אלו סיוטי הבלהות של ביבי מידי לילה. הוא חושש שהוא יהיה המנהיג שיביא לקריסה הכלכלית של ישראל.

יש כל מיני דרכים להתמודד עם מצב כזה. אחת מהדרכים היא להדק את החגורה, להקטין את הגרעון, לקדם משטר צנע. זה מה שאירופה עושה. זה מה שביבי חושב שצריך לעשות בישראל. זה עניין די שנוי במחלוקת, ואני לא אכנס עכשיו לשאלה האם זו דרך ההתמודדות הטובה ביותר. מה שכן כולם פחות או יותר מסכימים זה שמדינת ישראל צריכה להגדיל את ההכנסות שלה, גם אם כולם חלוקים על הדרך שבה צריך לעשות את זה. בגלל זה מעלים עכשיו את המע"מ, בגלל זה מעלים את מס ההכנסה על ההכנסות הגבוהות, בגלל זה מעלים את המס על הסיגריות ועל הבירות ובגלל זה מעלים מכסים על מוצרי אלקטרוניקה. וזה גם מה שגורר את שטייניץ להציע הנחות לחברות הענק.

 

אז מה הוא מציע? כל חברה שתבחר לשחרר את הרווחים הכלואים שלה בשנה הקרובה תוכל לשלם מס חברות של 6% (לפחות) במקום מס של 25% (ותשלם עוד מס של 15% מהכסף שחולק, אבל זה מס שהיה קיים בלי קשר והוא לא חלק מההטבה הזו). מדובר במבצע סוף עונה מיוחד. מדינת ישראל מפחדת לפשוט את הרגל, אז היא מוכרת הכל בזול ועכשיו.

הדבר המדהים ביותר הוא שגם למבצע הזה אין ממש קונים! מתזכיר החוק של רשות המיסים, נראה שהמדינה מעריכה שתצליח לגבות "רק" בין 1 ל-3 מיליארד ₪ מהמהלך הזה, כשבהתחלה המדינה עוד חשבה שאפשר להשיג עד 17 מיליארד ₪ מהסיפור הזה.

רק חברות בודדות הסכימו לשתף פעולה עם ההנחה המשוגעת של בעל הבית, הרוב החליטו שגם 6% זה קצת יותר מידי. בשביל מה לחלק ולשלם, אם אפשר לא לחלק ולא לשלם? אם הרכב שלהם נמצא עכשיו ליד המדרכה האפורה, שטייניץ אומר להם לזוז מטר וחצי קדימה כי כאן צובעים בכחול-לבן. הוא מקווה שכולם יחליטו לשמור על מקום החנייה והוא ירוויח מזה כמה שקלים, אבל באופן לא מפתיע הרוב פשוט עוברים למדרכה האפורה החדשה וממשיכים לא לשלם כלום. זו זכותם, והם בהחלט מתכוונים לנצל כל אגורה ואגורה מהזכות הזו.

 

מדינת ישראל יכול להיות חכמה והיא יכולה להיות צודקת. האם מגיע לחברות הענק לקבל את ההנחה הזו? ברור שלא. אני לא חושב שיש מישהו שמרוצה מזה (מלבד החברות עצמן כמובן). זה מרגיז, זה מרתיח, זה מרגיש כמו ניצול ציני של המערכת. אבל המצב הוא שאי אפשר לקחת כסף מהחברות האלו באופן לא חוקי. אנחנו קבענו את החוקים, הם רק פועלים לפיהם. אז אנחנו יכולים להיות חכמים, לקבל כמה מיליארדים במיסים ממש עכשיו לפני שנת המיתון הקשה שאמורה להיות, או שאנחנו יכולים להישאר בצדקתנו ולעלות את המע"מ בעוד אחוז רק בשביל לסגור את החודש.

 


השוחד הגדול זה בטוח לא. זו סוגיה מורכבת ומסובכת הרבה יותר- בחירה בין רע לרע. אני מקווה שאנחנו יודעים לבחור ברע הנכון מבין השניים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמיר קופר אלא אם צויין אחרת