1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

עמי ותמי בעידן הגזירות (סיפור לשבת)

היה הייתה פעם משפחה ממעמד הביניים שלה שני ילדים תאומים: עמי ותמי.
אבי המשפחה היה חוטב עצים והאם עקרת בית.
 
בעצם אבי המשפחה היה תוכניתן JAVA, אך לאחר גל הפיטורים האחרון הוא לא מצא עבודה כתוכניתן. אחרי כמה חודשי אבטלה וניסיונות נואשים למצוא פרנסה כדי להאכיל את ילדיו הוא עלה על רעיון גאוני: מכיוון שמחירי הדלק והחשמל עלו אנשים נאלצו לחזור לחמם את בתיהם באמצעות שריפת גזרי עץ באח.
לכן פתח אבי (כן, זה היה שמו הבדוי) עסק משגשג לחטיבת עצים.
 
העסק היה יכול לשגשג יותר אם היו יותר עצים בתל-אביב. לאחר שאבי חטב את רוב העצים הוא נאלץ להרחיק יותר ויותר. לבסוף, כשהעצים היו נדירים, הפקחים כבר הכירו אותו והוא לא יכול היה לעמוד בתשלומי המשכנתא על הפנטהאוז ברמת-אביב נאלצה לעקור המשפחה לרמת הגולן.
שם היו הרבה עצים, אך הביקוש להם ירד פלאים והמשפחה הפכה לענייה.
 
לילה אחד לאחר שעמי ותמי שכבו לישון ישבו אבי(הם) ואמם במטבח עד מאוחר ודנו בעתידם הכלכלי. הם הבינו שעליהם להחליט החלטות קשות. אבי אמר: "איננו יכולים להרשות לעצמנו את האייפונים של עמי ותמי. ניאלץ למכור אותם". אמם של הילדים – שהייתה כל כך ענייה עד שלא יכלה להרשות לעצמה שם בדוי – אמרה שהיא לא תוכל להסתכל בעיניהם של ילדיה אם ייאלצו לקחת מהם את האייפונים. "לו הם רק היו בני שלוש היינו יכולים להרוויח הרבה כסף בזכותם" – היא הוסיפה בצער.
 
בצער רב החליטו ההורים להפקיר את ילדיהם ביער (אודם) כדי שלא ייאלצו לראות אותם ללא אייפונים.
למחרת השכימו בני המשפחה קום ואבי לקח את עמי ותמי למעבה היער,שם הוא הושיב אותם לפיקניק ונעלם.
 
לאחר שעמי ותמי חיכו למעלה מחמש דקות עמי הציע שיחזרו הביתה. למרבה המזל היה עימו מכשיר ה-GPS  שלהם כך שהוא מצא את הדרך ללא בעיות.
ההורים קיבלו את חזרתם של עמי ותמי ברגשות מעורבים, אך לאחר דיון קצר החליטו שהם יכולים להרשות לעצמם להחזיק את הילדים עוד זמן מה.
 
אבל אז עלה המע"מ באחוז... בישיבה לילית נוספת הוחלט שוב לנטוש את הילדים ביער. הפעם דאגו ההורים להחביא את ה-GPS . אמנם לתמי היה בלק-ברי עם שירותי מיקום, אך ברגע האמת הסתבר שביער אודם אין קליטה.
הילדים המסכנים טעו בדרך ושוטטו במעגלים כשלפתע הם ראו מולם בית קטן שקירותיו היו עשויים... אבן.
אבל מעל הדלת ראה עמי בבירור ופל מצופה.
 
מכיוון שהילדים היו רעבים מאוד הם רצו אל הבית והתחילו לזלול את הופל. מהבית יצאה אשה זקנה ובקול חורק אמרה: "תאכלו ילדים... תיהנו!"
תמי פנתה אליה בשאלה: "זה לא אמור להיות בית ממתקים? למה יש לך רק ופל מצופה אחד?"
הזקנה החביבה התנצלה והסבירה שבעקבות הקיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי היא נאלצה לאכול בעצמה את הממתקים שציפו את הקירות ולא היה ביכולתה לחדש את המלאי. אבל בבית יש לה עוד קצת מקופלת.
 
עמי ותמי מיהרו להיכנס לבית בתקווה לאכול מהמקופלת, אך הסתבר שהזקנה – שהייתה מכשפה של ממש – הערימה עליהם והביאה לטוויסט לא צפוי בעלילה: במקום מקופלת היא הושיטה להם טוויסט (ועוד פג תוקף).
ימים קשים עברו על עמי ותמי. עמי מצא את עצמו נעול בכלוב ללא רשת אלחוטית ותמי – למרות מחאותיה כנגד השוביניזם הבולט – נאלצה לנקות את הבית פעם בשבוע.
 
לאחר כמה שבועות שמו לב תמי ועמי לתופעה מוזרה: המכשפה הזקנה הלעיטה את עמי בארוחות מקדונלדס שכללו הרבה צ'יפס ומעט המבורגרים ואילו תמי קיבלה לאכול רק לחם צר ומרגרינה לחץ.
בתחילה חשבה תמי שזהו עוד ביטוי של השוביניזם המאפיין את המכשפה, אבל כאשר המכשפה בדקה שוב ושוב האם עמי "השמין מספיק" הבינו הילדים שהיא זוממת לאכול אותו (ושהיא אוהבת לאכול שומן וללא ספק מזלזלת בהמלצות הרופאים).
 
עמי ותמי הבינו שהם צריכים לפעול במהירות אם ברצונם להישאר בחיים, לראות את הוריהם שוב ולפרסם את מה שקרה להם כסטטוס בפייסבוק.
לתמי היה רעיון מצוין: יום אחד, כשהמכשפה יצאה למספרה, היא הצליחה לשים את ידיה על מכשיר הטלפון הקווי שלה. (כן, היה מדובר ללא ספק במכשפה פרימיטיבית). למרות שלא היה לו מסך מגע תמי הצליחה בתושיה רבה לחייג "100" ולהתלונן על התאכזרות לילדים – אבל השוטרת בצד השני חשבה שמדובר במתיחה וניתקה.
 
האכזבה המרה לא ריפתה את ידיהם של הילדים. הזדמנות שנייה נפלה לידיהם לאחר ימים בודדים: כשהמכשפה ניגשה לבדוק האם עמי השמין מספיק, הוא התיז קטשופ ישן וחמוץ לעיניה.המכשפה צרחה בזעם ותמי התנפלה עליה מאחור וחנקה אותה באמצעות חוט הטלפון.
 
המכשפה נפלה ולילדים נראה היה שהיא מתה – אך מכיוון שלא היו רופאים הם לא היו מוסמכים לקבוע את מותה.תמי מיהרה לשחרר את עמי מהכלוב באמצעות המפתחות שלקחה מכיס המכשפה.
הילדים החכמים מיהרו לנוס לא לפני שהם לקחו מהמכשפה שלושה דברים: את הסמארטפון, תעודת הזהות ואחד מכרטיסי האשראי.
 
באמצעות הסמארטפון הם הפעילו GPS  ומצאו את דרכם הביתה. שוב הם התקבלו ברגשות מעורבים, אך לאחר שהציגו את שללם הבינו ההורים כי באמצעות תעודת הזהות הם יוכלו לתבוע את קצבאות הביטוח הלאומי של המכשפה ובאמצעות כרטיס האשראי הם יוכלו להוציא את הקצבאות + כל סכום כסף שהיה למכשפה בבנק ועוד קצת (מזל שהמכשפה הייתה פרימיטיבית וזה לא היה כרטיס אשראי חוץ-בנקאי).
 
ושוב חיה לה המשפחה הקטנה אך המלוכדת באושר ומעל קו העוני, עד הגזירות הבאות.
 
 
 
מוסר השכל:   טלפון אלחוטי בטוח יותר מטלפון עם חוט
 
שבת שלום!
 
והרשומה המומלצת היא –היה נכון (1) – בבלוג של אלי ששון

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

80 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת