22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

טיול במדינת ניו יורק: אדירונדקס ואלף האיים - חלק ד`

בבוקר היום החמישי נאלצנו בצער ובכאב לארוז את המאהל ולעזוב את הקמפ הנפלא הזה...

ארזנו: אוהל, שקי שינה ומזרונים, ציוד מטבח שלם, בגדים, ציוד שחיה... כל זה נדחס לתוך הקיה הקטנה, וככה זה נראה:

 

אחרי כשעתיים נסיעה בכבישי השמורה, שוב בין אגמים מרהיבים וחיות בר שכאילו יצאו מסרט טבע בערוץ 8 הגענו למקום שנקרא: 

Ticonderoga שבו מיד נבקר באתר הסטורי מסקרן מימי מלחמת העצמאות האמריקאית. 

אבל אחרי קימה מוקדמת, אריזות ונסיעה ביער, היינו חייבים קודם כל לסעוד את לבבנו. היום: 4th of July והעיירה ההסטורית והפטריוטית התכוננה היטב ליום החגיגי: כבר בשעות הצהרים המוקדמות התקבצו אנשים לאורך המדרכות, ממתינים כנראה למצעד שעמד לחלוף ברחובות העיר. רוכלי יום העצמאות למיניהם, בדוכנים עמוסי בלונים, צעצועים וג`אנק פוד כבר החלו לתפוס את מקומם, ורחבה ענקית עם מיני מתקני שעשועים התגנדרה אף היא לקראת החגיגות. אם אתם מטיילים במדינת ניו יורק בסביבות יום העצמאות האמריקאי, מאד יכול להיות ש Ticonderoga יכולה להיות מקום טוב להתרשם בו מחגיגות יום העצמאות (לא בכל המקומות חוגגים בצורה מרשימה שכזו...). אבל הבטן המקרקרת לא הותירה לנו פנאי להתרשם מהעיר המתקשטת, אלא האיצה אותנו מהר למקום של אוכל טוב.  

הדיינר הנפלא שהגענו אליו נקרא: Hot Biscuit Diner . מדובר בדיינר ביתי, מקסים, עם תפריט דיינר קלאסי: חביתות, סנדוויצ`ים, טוסטים, קפה, פאנקייקס ועוד. אבל גולת הכותרת מבחינתנו, היו העוגות...

הדיינר:

 

העוגות:

 

אתר האינטרנט של הדיינר:

http://hotbiscuitdiner.com/

שבעים ומרוצים ובמצב רוח נפלא, שמנו פעמינו לסיבה שלשמה טרחנו והגענו למקום בעל השם המוזר. האתר ההיסטורי נקרא:

Fort Ticonderoga, והוא שימש כבסיס של הצבא הבריטי בתקופת מלחמת העצמאות. 

הפורט שוכן על גדות אגם שמפליין המרהיב, שצידו האחד נושק למדינת ניו יורק, ומצידו השני נפרשת ורמונט היפיפיה. הוא הוקם בשנת 1754 לערך על ידי חיילים קנדיים וצרפתים, ועבר מיד ליד במשך השנים, עד שנכבש על ידי הבריטים כאשר היבשת החדשה עוד נחשבה לחלק מהממלכה הבריטית. קצת לפני מלחמת העצמאות האמריקאית (the revolutionary war ) שהתה במקום פלוגה עייפה של חיילים בריטיים מזדקנים. הם גרו במקום עם משפחותיהם, בטוחים שאמריקה תהיה שייכת לממלכה הבריטית לנצח, ושכל מה שיש להם הוא לחכות ליום הפנסיה ולחזור הביתה ללונדון עם הרבה כסף וזכרונות טובים. הם הקימו להם במקום ישוב שלם, הביאו את כלי הפורצלן מאירופה, והיו עסוקים בטיפוח גן אנגלי למהדרין. לא עלה בדעתם שהאמריקאים המוזרים האלה, רוצים עצמאות (האם יש משאת נפש גדולה יותר בעולם מלהיות נתיניו של המלך האנגלי? זה הרי כבוד גדול שכל אחד מייחל לו...) ולכן הם המשיכו לאכול סקונס וביסקוויטס ב 17:00, לשתות בירה ב 18:00 וללכת לישון ב 20:00 (מנהגים שהאנגלים ממשיכים לטפח עד עצם היום הזה).

אולם, האמריקאים המשועממים, שעוד לא היו להם מרכזי קניות לנהור אליהם, אייפון חדש שיוצא כל חמש דקות, ומשחקי בייסבול ארוכים לעייפה לצפות בהם, היו צריכים משהו להתעסק בו, והחליטו שדווקא פורט טיקונדרוגה יכול להיות בסיס מצוין להתחיל ממנו את מלחמת העצמאות שלהם. וכך, יום אחד, בלי הודעה מקודמת דפקו על דלתו של מפקד המחנה כמה חבר`ה מורמונט ובראשם Ethan Ellen המוזר וחברו בנדיקט ארנולד (שהסתבר ברבות הימים כבוגד), הם היו מלווים בגדודי חיילים עייפים ממסצ`וסטס וקונטיקט, עם מדים מאובקים, ורעבים רצח. החבורה המצחיקה הזאת הגיעה לפאתי הפורט המנומנם שכל חייליו, כולל השומר והמפקד, ישנו שנת ישרים. השומר שהתעורר ברגע האחרון, נטש את משמרתו ורץ להעיר את החבר`ה, וכך איתן אלן וחבריו נכנסו למחנה ללא כל קושי. הם יישרו את המגבעת שעל ראשם ודפקו על דלתו של מפקד המחנה, שפתח להם את הדלת בפיג`מה ומצנפת. בספר הזכרונות שלו כתב איתן אלן שהוא דפק על דלתו של המפקד וכשזה פתח לו את הדלת הוא אמר: "In the name of the Great Jehovah and the Continental Congress!" העבר לידנו את המחנה הנ"ל. אך עדויות אמת של חיילים מן השטח טענו שמה שהוא אמר באמת היה:  "Come out you old Rat!". מי מכם שקרא את הפוסט שכתב אהובי על הבירות המיוצרות בורמונט, יחליט לאיזו גרסה הוא מאמין....

מה שלא יהיה, האיום עבד, והאנגלים ברחו מהמקום, ואני בספק אם קיבלו מן המלך את הפנסיה שלה כה חיכו...

אנחנו בכל מקרה, זכינו לראות שחזור (מן הנראטיב האמריקאי כמובן) של האירוע המרגש של כיבוש המקום, וכן של דרכי הלוחמה של חיילי קונטיקט לאחר שכבשו את המקום. 

במבצר המרשים בעל הנוף המטריף חיכו לנו שחקנים לבושים בלבוש התקופה. קיבלנו סיור מלווה סיפורים במקום, בנוסף סיירנו עצמאית בשחזור של חדר שינה של חיילים וחדר שינה של המפקד, המתפרה לתפירת מדי החיילים, אוסף מרשים של כלי נשק וכלי אוכל שנמצאו במקום, תערוכה הכוללת יצירות אמנות רבות שפיארו את גבורתו ויופיו של המקום, וכן שחזור של דרכי הלוחמה באותה תקופה. לבסוף סיירנו בגן האנגלי שטיפחו דיירי המקום, ושמענו על התהפוכות הרבות שעבר המקום עד לשחזורו ושיפוצו. 

אתר אינטרנט: http://www.fortticonderoga.org/

הנוף הנשקף מן המבצר:

 

שחזור חיי החיילים במקום:

 

במצב רוח מרומם מאד, עזבנו את הפורט, מרגישים שלמדנו דבר או שניים על ההסטוריה של ארה"ב, ושמנו פעמינו אל הקמפ השני שלנו: Ausable Chasm.

http://www.ausablechasm.com/

הקמפ הזה הוא קמפ פרטי, השייך לשמורת הטבע Ausable Chasm שאף היא בבעלות פרטית.

, לעומת הקמפ הקודם שהיה פראי מעט, אך נתן תחושה של שהות בטבע עצמו, הקמפ הזה מאד מסודר, עם בריכת שחיה קטנטנה. 

כל מאהל מקבל גם כאן ספוט, חניה ושולחן. רמת הניקיון של המקלחות והשירותים בסדר, לא יותר. הקמפ לא ניצב במקום עם נוף מיוחד. סתם מקום להטות בו את אוהלך... הסיבה שאנחנו חנינו במקום היתה כי רצינו לטייל למחרת בשמורה. 

לאחר שהקמנו את המאהל שמנו פעמינו לעיר Plattsburgh הנמצאת במרחק של 20 דקות נסיעה, שם תכננו להשתתף בחגיגות יום העצמאות. אלא שבדרך החל טפטוף, שהפך לגשם, שהפך למבול, שהפך לסופה... תוך דקות הפכו הכבישים לנהר סוער ושוצף. הווישרים של האוטו לא הצליחו לנגב את הטיפות. הנהג לא ראה שום דבר... כל מה שעניין אותנו זה להגיע למקום יבש.. כבר לא היה אכפת לנו מיום העצמאות ומהזיקוקים... בכלל לא היה נראה שיהיו זיקוקים... זה היה מבול שאפילו נח היה מתרשם ממנו...כזה שמצדיק תיבה!

בקיצור, ירדנו בהיסטריה מהכביש המהיר והחלטנו ללכת לאכול ארוחת ערב במקום לקנות נקניקיה בלחמניה ברחבת הזיקוקים. עברנו לצד אחת ממסעדות הרשת שעדיין לא פקדנו אותה, והחלטנו לנסות (פוסט נפרד על מסעדות הרשת האמריקאיות בצפון מזרח מתוכנן למתישהו).

שם רשת המסעדות: Texas Roadhouse.

זו רשת מסעדות בשרית, המגישה בשר לא רע במונחים אמריקאיים של רשתות מזון. יש להם מנהג קצת מוזר, על כל שולחן מונחת סלסילה עם בוטנים בקליפתם. הסועדים מכרסמים את הבוטנים וזורקים את הקליפות על הרצפה. עובדי המקום מטאטאים את הרצפה רק בסוף היום, כך שהרצפה מלאה בקליפות בוטנים מה שמשווה למקום מראה לא הכי אסתטי (בעיני...).

ברקע מוסיקה דרומית כמובן. המלצרים מאד ידידותיים והאוכל לא רע, זול ומשביע. הסניף הספציפי שהיינו בו לא היה נקי, ובמיוחד לא השירותים, אבל צריך להגיד להגנתם שהמקום היה מפוצץ באנשים שברחו מהגשם, ושזה רק סניף אחד מני רבים מאד....

http://www.texasroadhouse.com/menu/hand-cut-steaks

לא להאמין, אבל כשיצאנו מהמסעדה השמיים התבהרו, כאילו כלום לא קרה, והמקומיים כבר היו כולם ברחבת הזיקוקים שעל שפת האגם. לא מצאנו חניה, אבל הספקנו לצפות בזיקוקים המרשימים מהאוטו, וכך הספקנו לחגוג במעט את יום העצמאות האמריקאי...

עייפים ומרוצים חזרנו למאהל החדש ונרדמנו מיד...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת