00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מעשה ביצירה

אנסמבל `כעת`; הריקוד הכללי

11/08/2012

 

שלושה שותפים באדם – הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו (מסכת קידושין דף ל' ע"ב); על כן הלכנו שלושתנו ביום שני ל'משכן שילה' של המחול הישראלי; מרכז סוזן דלל. נוכח עשרות חובשי הכיפה וקושרות המטפחת שצבאו על פתחיו של ערש המחול התל אביבי, ברור היה כי אירוע נדיר מתרחש: אנסמבל 'כעת' מארח את הרב מנחם פרומן והזמר ארז לב ארי.

שהביאוני עד הלום

אנסמבל 'כעת' מציע גישה תנועתית היוצאת מנקודת מוצא רוחנית, שתכניה יונקים מעולם התוכן והרגש הדתי. במסגרת זאת, הגוף הוא כלי שרת לחיבור הנשמה אל מקורה הא-לוהי, בתהליך עמוק של תשובה שבגוף. את  'כעת' יצא לי להכיר לפני שלוש שנים, בגלגולו הקודם "כל עצמותיי תאמרנה". או אז, במסגרת פסטיבל "בין שמים לארץ" (שם הכרתי את אליס דור כהן, וראו פוסט שלי בנושא "אליס דור כהן; אחד", 27 ביולי), העלה האנסמבל מספר קטעים, שחלקם, בעיני, לא היו מעובדים דים לכדי הופעה. עם זאת, נראה שהכוריאוגרף רונן יצחקי והרכב הגברים שלו אינם מפחדים מדרך ארוכה, ועברו תהליכי העמקה והבשלה עם החומרים שלהם בהופעה זו.

אור חדש עולה על האולם החשוך

תחת אלומת אור רחומה, התגלה הרב פרומן, זורח מתמיד, מסב על שולחן עץ יפהפה, לבוש במדי ההופעה המוכרים שלו, הקוויטעל (חלוק בד) הלבן והקולפיק (מגבעת פרוותית חסידית) הצחור שירש מהרב גץ. המראה המרגש של הרב ישוב לשולחן הדרמטי סיפק פתיחה מדהימה בעוצמתה לערב המיוחד הזה.

הרב העביר 'חימום רוחני' לקהל שכלל דברי טעם בנושא תנועה, ובסופו צעד אל קדמת הבמה (תוך מודעות מעוררת התפעלות לאסתטיקה בימתית) ונעמד לאור זרקור שהבעיר אש תחת אישוניו. נוכח מראהו עוצר הנשימה, עלו והגיעו הרקדנים לתחילת הקטע הראשון.

שולחן עץ ; חסידים בשר ודם

הקטע "וועד הבית", עסק באינטרפטציה תנועתית להתוועדות החסידית, סביב שולחן מודולרי שהיה מזבח תנועתי מרשים. הוריאציות הכוריאוגרפיות היו בנויות מתנועות אסוציאטיביות של תפילה והתכוונות, לצלילי הניגון החסידי והמוסיקה האלקטרונית שהתמזגו בדיסטורשיין חסידי מבוסם. החסידים התגוששו ביניהם ועם עצמם. יוצאים ונכנסים אל איזה טראנס מרוחק בקצב הקונטקט.  

לאחר סיום הקטע חזר הרב, בליווי ארז לב ארי, והחל מבאר ומוסיף קומות רוח על ההתרשמות מהקטע, מעולם הקבלה, החסידות והמדע. רגע שיא אחד היה שיעור קצרצר באבולוציה, במסגרתו כינה הרב את הרקדנים 'נזר הבריאה'; עליונים לשרשרת הדרוויניסטית. ארז לב ארי ליווה את הרב באתנחתות מוסיקליות נפלאות.

קפקא בסיבוב מוצא; ה'וילדע חייה'

הקטע "כביש מס' 1", החל בהצגה של הרב את הרעיון המרכזי, המבוסס על סיפור של קפקא המתחיל: "בבית הכנסת שלנו שוכנת חיה שגודלה בערך כגודל נמיה"; סיפורה של חיה שהכל חוששים ממנה, על אף שאינה מזיקה לאיש, ושסופם של המתפללים שאינם מצליחים להיפטר ממנה. הרב סיפר על אותם הבחורים שנמצאים בכל בית כנסת ובכל בית מדרש שמתנועעים בתפילה באופן אקספרסיבי ומלא כוונה - "וילדע חייה" (חיה פרועה) כינה אותם, בחיוך אוהב. האורות שהתעמעמו על פניו הזורחות של הרב, עלו מחדש, והאירו את צלליותיהם של הרקדנים. הריקוד החל.

הקטע שרטט בצורה יפה את ה'חייה' המפריע לאחרים בתפילתם, ואת הדרך בה הם מנסים להתנער ממנו. לאחר שכבר נהיו אדישים אליו, החל ה'חייה' לגעת במתפללים, לרשל את ביגודם, לפרום את שלוותם המאופקת והמתפללת. חיש מהר התמסר כל מתפלל ל'חייה' שבתוכו, והנה הפכו המתפללים ללהקת חיות, 'חיות הקויידש', רוקדות ברחש מאסיבי ובאחידות רועמת, במעבה תודעת הקדושה של התפילה.

מדרש מחול; רב תחומיות ללא פוזה

אם אינני טועה, רונן יצחקי המציא את הגלגל: נקרא לו "הריקוד הכללי", תוך קריצה ברורה למושג "השיעור הכללי" המונהג בישיבות. מהלך השיעור כולל "סדר", במסגרתו נלמד החומר התיאורטי ב"חברותא", ושבסופו מתכנסים הכל לשיעור כללי, העוסק בחומר שנלמד לאורך הסדר, בהובלתו של הרב. כך בעצם התנהל הערב: לימוד רודף ריקוד וכן הלאה. הפורמט אמנם מזכיר 'מדרש מחול', אך זה האחרון מעולם לא הועלה כפורמט להופעה רב-תחומית על במה. עוד מילה אחת על עומק הרב-תחומיות של המדיום החדש הזה: שילוב איש הרוח, המוסיקאי והרקדנים על פלטפורמה של לימוד - זו גאונות, זו יצירתיות, והקרדיט כולו נתון לרונן יצחקי ושותפיו לדרך.

על רקדנים ודתיים

קשה להתייחס בביקורתיות לאנסמבל מבחינת הביצוע. ראשית כל, מפני שהוא אינו מתיימר להיות להקת מחול, ושנית פני שאין לחבריו הכשרה קלאסית כשל רקדנים. מעבר לכך, בשביל לדבר בשפה הרוחנית החדשה הזו לא צריך בהכרח רקע חזק במחול – נדרשים רק תעוזה, קואורדינציה ועולם פנימי רוחני ועמוק.

אני משוכנע שרקדנים של אנסמבל קלאסי יותר, היו מבצעים עבודה טכנית וירטואוזית ונקיה בהרבה, ומגישים את הכוריאוגרפיה של יצחקי בצורה אסתטית יותר. עם זאת, כנראה שלרוב הרקדנים ('בועלי השפנים ואולכי הנידות') אין בהכרח את העולם הפנימי הדרוש כדי להביא לעולם את יציר כפיו המזהיר של יצחקי, שאני מאחל שיוסיף וילך כוחו כיוצר וכאמן בשורות התרבות הישראלית המתעוררת.

מוקדש לרפואת הרב מנחם יהושע בן לאה רייזל, פרומן

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Yoshkin אלא אם צויין אחרת