00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

מוסיקה סם החיים שלי

                                              

                                        מוזיקה היא אנרגייה. היא תרבות, מורשת ומסורת.

                                     מוזיקה מניעה אותנו, סוחפת, משמחת, מרגשת, מרגיעה.

                                     מוזיקה חודרת ללב ונוגעת. מוזיקה מעניקה משמעות לחיים.

                                            מוזיקה היא נשמה, מילים, היא קול, היא מנגינה.

                    מוזיקה היא עכשווית, היא עבר, היא נוסטלגית. מוזיקה היא כח, היא שפה אוניברסלית.

                                                            מוזיקה היא בעצם הכל.

 

מוזיקה בשבילי היא היכולת להתנתק מהעולם ולא לחשוב או לשמוע שום דבר, חוץ מהמילים והמנגינה של אותו שיר שמתנגן לי. איך אני נהנית לשים מוזיקה בפול ווליום בבית כשמתנגן לו שיר שאני אוהבת. בשבילי זו אחת ההנאות הכי גדולות בחיים שלי! מוזיקה יכולה להתאים לי לכל מצב רוח שבו אני נמצאת. אם אני במצב רוח עצוב אני שומעת מוזיקה שקטה עם מילים עצובות. אם אני במצב רוח שמח ומרומם אני אוהבת לשמוע מוזיקה קופצנית ורועשת ואני הופכת להיות היפראקטיבית, שלא לדבר על האדרנלין שמציף אותי כשאני מקשיבה למוזיקה מזרחית. אני ישר מניפה ידיים לשמיים, יאללה בכפיים...מנענעת את האגן ופוצחת בתנועות ריקודי בטן. אבל זה רק עד שכאבי הגב מזכירים לי שאני לא בדיוק הרקדנית בטן האולטימטיבית ואני חוזרת ומתיישבת. ואם אני במצב רוח נוסטלגי מתאים לי מאוד שירי ארץ ישראל הישנה, או שירים לועזיים שרקדתי אותם במסיבות ובמועדונים כשהייתי בת עשרים.

אני קמה בבוקר, פותחת את העיניים ומיד מדליקה את הרדיו. המוזיקה מלווה אותי בכל שעות היום. היא תמיד ברקע. בבית, בעבודה והיום עם הנגן אז גם בדרך לכל מקום שאני הולכת. תמיד עניין אותי מה עושה שיר ללהיט? מה עושה אותו לכזה?? יש הרבה שירים והרבה סגנונות אבל לא כולם הופכים ללהיטים טובים שאנחנו זוכרים ושרים אותם לאורך שנים. למוזיקה קלאסית ולמוזיקת רוק, אני ממש לא מתחברת. אומרים שמוזיקה קלאסית מרגיעה, אבל אותי היא מרגיזה. ולא רק שאני לא נהנית, זה אפילו הופך אותי לעצבנית. כמו שגורמת לי גם מוזיקת רוק כבדה, זו שבוקעת מהרמקולים מהחדר של הבן שלי. אני שומעת את המוסיקה הרועשת כשהוא מגביר את הווליום ולא מבינה איך אפשר להפיק הנאה מכאלו צלילים?? כשנשמעות הצרחות של להקות הרוק, אני מרגישה את הקירות בבית רועדים ואני יחד איתם...מרוב עצבים!!  

אני לא מתביישת להודות שאני אוהבת מוסיקה מזרחית. אבל לא זו עם הצלילים הדכאוניים והבכיינים. אני אוהבת את המוזיקה הים תיכונית. זו שמתנגנים בה צלילים נעימים. גם מוזיקה יוונית אני מאוד אוהבת. אני לא יודעת למה ואיך להסביר את ההרגשה שמציפה אותי כשאני שומעת אותה. כי למרות שלא גדלתי על ברכי המוזיקה הזו היא מצליחה לחדור לי עמוק פנימה ללב. משם היא מזרימה לי דם אחר כמו סם משכר, לאט לאט למעלה למעלה לעבר הראש ואני קמה להתנועע לצלילי הבוזוקי. לצופה מהצד אני נראית במקרה הטוב כמו כפריה יווניה הפוצחת בריקוד סירטקי ועוד רגע תשליך צלחת מרוב שימחה, ובמקרה המאוד מאוד לא טוב, יהיה מי שיחשוב שלגמתי וודקה או טקילה, או סתם עישנתי לי נרגילה.

      

                                                         

כאמור אני חובבת מוזיקה מושבעת וככזו אני צופה נלהבת של התוכנית "כוכב נולד". אני נזכרת כשהייתי ילדה רציתי להיות זמרת מפורסמת. בכיתה ה' נרשמתי למקהלת בית הספר. ניגשתי למבחני קבלה שאז עוד לא קראו להם "אודישנים" ושערך אותם המורה למוסיקה. נורא שמחתי כשהתקבלתי למקהלה והתחזקה אצלי התחושה שאני לא באמת מזייפת ואני בדרך להגשמת החלום. רק כשהגעתי לשיעור הראשון הבנתי מהר מאוד מה היתה הסיבה שהתקבלתי. המורה למוסיקה חילק את הילדים המשתתפים בחוג לשתי קבוצות. קול א' וב'. לדאבוני שובצתי לקבוצה של קול ב'. הקבוצה שהייתה אמורה ללוות את הבנות עם קול הזמיר ולתת להן קולות רקע בטון נמוך יותר. מה שאומר שהוא לא באמת חשב שיש לי קול יפה. כמובן שמאוד נעלבתי וכעסתי ומכיון שלא עזרו לי הבכי והתחנונים, פרשתי. נאלצתי לוותר על הקריירה ולהישאר עם החלום. כפיצוי ההורים רשמו אותי לחוג מנדולינה. הלכתי לנגן במקום לשיר. לא בדיוק תחליף אבל בהחלט קרוב. רק שבמנדולינה להבדיל מגיטרה, בלתי אפשרי ללוות את עצמך בשירה, ואחרי שנה גם על החוג הזה ויתרתי. מאז ועד היום אני שרה בבית ובמקלחת. הילדים לועגים לי שאני מזייפת אבל לי לא אכפת. אני מבינה שזה צורם לאוזן כשמסתובבים ומזמזמים בלה..לה..לה...בלי לזכור את המילים. אבל מה לעשות... ככה אני מגיבה כשיש מוזיקה טובה. אני פשוט לא יכולה להישאר אדישה...למרות שאני לא מצליחה לזכור את כל השיר חוץ מהשורה הראשונה....

                                             

שתבוא עליכם הברכה והשירה!!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

32 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת