00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

מוות צפוי הוא לא פחות עצוב

ביום שבת האחרון הטילה נולי ביצה ראשונה אחרי חצי שנה של עצירות. זו גם היתה הביצה האחרונה שלה. יום אחר כך היא השיבה את נשמתה לבורא. 

לא בדקתי אותה אחרי ההטלה. לא חשבתי על זה שצריך. אחרי הכל, תרנגולת בנויה להטיל ביצים, לא? 

מסתבר שלא תרנגולת כמו נולי, תרנגולת מזן פטם. אלה לא בנויות להטיל. 

ביום ראשון בבוקר כשהוצאתי את התרנגולות מהלול גיליתי שקצה צינור ההטלה של נולי בולט החוצה ושהתרנגולות האחרות כבר ניקרו בו עד זוב דם. היא נראתה מסכנה מאוד אבל חשבתי שעוד יש מה לעשות ועשיתי מה שיכולתי - דחפתי את האיבר המדמם חזרה למקומו כמיטב יכלתי ומרחתי במשחה הסגולה למניעת ניקורים נוספים. נולי ישבה בפינת הלול כשישבנה אל הקיר. הנחתי לפניה קערת מים ועזבתי אותה לנפשה. נטע הלכה לבדוק אותה מידי פעם ודיווחה שנולי בסדר ושותה מים. הייתי אופטימית.

האופטימיות שלי נקטעה בפתאומיות כשראיתי מהחלון תרנגולת רצה וממקורה משתלשלת צינורית בשר ורדרדה ומדממת וכל שאר התרנגולות רצות אחריה. זיהיתי מיד במה מדובר ולבי צנח בקרבי. 

תרנגולות הן חיות מקסימות. באמת. אבל יש להן גם צד אפל מאוד - בראותן דם הן הופכות לחיות טרף מהסוג המפחיד ביותר - זה שקורע את טרפו בעודו בחיים בלי לטרוח להרגו קודם. הן מנקרות בפצע ללא הרף. זה דחף בלתי נשלט אצלן. בגלל זה לתרנגולות התעשיה החיות בצפיפות קוטמים את קצות המקורים - כדי שלא יקרעו זו את זו לגזרים. 

רצתי אל הלול כשאני כבר יודעת שמאוחר מידי להציל את נולי. לא כשחתיכה מהמעי שלה כבר נתלשה החוצה. 

נולי עוד היתה בחיים, מתנדנדת בישיבה על כרעיה, מביטה בי בעיניים קרועות ומתנשפת במקור פעור לרווחה. 

 לא היה לה סיכוי. הברירה שעמדה בפני היתה להניח לה לגסוס באיטיות או לחסוך ממנה את הסבל ולהמית אותה במהירות. האפשרות של לקיחתה לוטרינר להמתת חסד לא עלתה בי אפילו. היא אפילו לא היתה שורדת את הנסיעה. 

לא היה מישהו אחר שיעשה את זה. האחריות היתה שלי, ושלי בלבד. 

כרעתי בפני נולי והתנצלתי בפניה. על מה שעשו לה. על מה שאני הולכת לעשות לה. על העוול שנגרם לה בידי האנושות שמראש יצרו אותה למוות. 

שמתי יד אחת על גבה ויד שניה על צוארה, אבל עדיין היססתי. אחרי הכל, מעולם לא עשיתי דבר כזה קודם לכן. לא הייתי בטוחה בכלל שאני מסוגלת לזה. כאילו הבינה מה הולך לקרות נולי התחילה לנפנף בכנפיים ולזרוק את עצמה לאחור. היא כבר היתה חלשה מידי בשביל להתנגד ממש ואני הבנתי שאני לא יכולה לדחות יותר את הקץ וסובבתי את הצואר שלה במהירות.

כמו שציינתי, מעולם לא עשיתי דבר שכזה קודם לכן. משום מה חשבתי שהצוואר ישבר והמוות יהיה מיידי, אבל הצוואר של נולי היה גמיש מידי ומצאתי את עצמי מסובבת עוד ועוד ולוחצת חזק על הגרוגרת ... זה לקח בסך הכל כמה שניות אבל אלה היו יותר שניות ממה שציפיתי. אחר כך הרחקתי את הגופה שלה משם ורק בסוף סיפרתי לילדות מה קרה. 

ציפיתי לבכות תוך כדי ואחרי, אבל הדמעות לא באו. למעשה, הן לא באו עד עכשיו, עד כתיבת המילים האלה. 

אני חושבת הרבה על נולי. התרנגולת האומללה הזאת לימדה אותי הרבה דברים במהלך שנת חייה האחת. היא לימדה אותי פרק אכזרי במיוחד במסכת ניצול החיות בידי בני האדם. היא לימדה אותי שדוקא החיה הזאת, שנועדה לעלות על השולחן, היא בעלת היכולת הטובה ביותר להכיר תודה ולהחזיר אהבה, יותר מכל שאר עופות חצרי. לולא מגבלותיה הפיזיות היתה יכולה להיות חיית המחמד המושלמת. היא לימדה אותי שגם במוח של תרנגולת ישנה אינטיליגנציה. מספיק בשביל לדעת מי דואג לה ורוצה בטובתה. 

היא גם לימדה אותי גם שאני מסוגלת להרוג בידים שלי. וכי איזו אפשרות נוספת היתה לי? ומה זה אומר עלי בכלל? האם הייתי מסוגלת לעשות זאת גם לרג` לולא היה וטרינר זמין? כמה פשוט היה לי להכנס לנעליו של ג`ורג` מילטון, ואפילו לא מדובר היה באדם. 

ורד בכתה מאוד. נטע ביקשה לאכול את ביצתה האחרונה של נולי. אחר כך היא כתבה לה מכתב ובקשה שאשלח אותו למקום שאליו הולכות התרנגולות המתות. אמרתי לה שתקרא אותו בקול רם והמילים יגיעו לנולי שבלב שלה. אני מצטטת פה את המכתב שלה, כלשונו:

Dear Nooly,

Thank you for the yummy last egg. I hope you will enjoy your new time at the pretty dead-chicken world and find new friends to play with. 

Love, Netah

Good bye Nooly!           z

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת