1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

שוב הצלתי את המולדת?

25/07/2012
 
כמו שחלק מהקוראים הנאמנים שלי יודעים, בשבוע שעבר הייתי במילואים.
מה שעשיתי שם אמנם סודי ביותר אבל אני חושב שמותר לרמוז שזה היה קשור לתרגיל של פיקוד העורף באזור הצפון (רק אל תספרו לאף אחד).
 
הגעתי למילואים בתחושה טובה יחסית. כמו בשלוש השנים האחרונות, גם שירות המילואים הזה אמור להיות שירות המילואים האחרון שלי. הפעם הידיעה הזאת מגובה בשתי עובדות מרשימות:
1) עברתי כבר את גיל 45 – שלפי כל האתרים הרשמיים הוא גיל הפטור לקצינים, כך שאני אמור להיות פטור ממילואים בסוף השנה.
2) לאחר שנים בהן נטען בתוקף שאין לי תחליף (ואני חושב שבכך זכיתי להיות האדם הראשון בעולם שאין לו תחליף) יש לי מחליפה. במשך כמה חודשים אפילו היו לי שתי מחליפות (כי ודאי אדם אחד לבדו לא מסוגל לעשות מה שאני עושה) אבל אחת מהן פרשה ממילואים.
 
לאור העובדות הנ"ל הגעתי למילואים מתוך הנחה שאעביר אותם בשלוש פעילויות עיקריות (כי כידוע כל דבר בצה"ל מתחלק לשלושה חלקים):
1) חלוקת הנחיות למחליפה שלי
2) צפיה במחליפה שלי עושה את העבודה
3) כתיבת שלל רשומות לבלוג
 
המציאות הייתה קצת שונה ממה שדמיינתי. זה התחיל בכך שמשרד הקישור שלנו לא בדיוק תפקד. כתוצאה מכך, המחליפה שלי – שעד לפני חצי שנה הייתה קצינת הקישור שלי – עסקה רוב הזמן בעבודת הקישור במקום בעבודה שלי.
אני לא יודע אם קצינת הקישור הנוכחית הסתכלה עליה עושה את העבודה שלה וכתבה רשומות בבלוג, אבל אני יודע שאני כמעט לא ראיתי אותה (את שתיהן בעצם).
 
אז אני עשיתי את העבודה שלי... שכללה בעיקר לנסוע ממקום למקום ברכב החפ"ק, למסור דיווחים (שחציים לפחות מומצאים) לחמ"ל (שזה לא בדיוק אותו דבר כמו החפ"ק), לא לישון וכמובן להזיע. להזיע מאוד.
החלפתי ארבעה זוגות מדים בחמישה ימים וזה לא היה ממש מספיק.
 
האמת שאני קצת מגזים. בשני הלילות הראשונים ישנתי בבית. בלילה השלישי ישנתי שלוש שעות שלמות (כמעט) על מזרון צבאי במגרש חניה בחדרה (אחרי אחת בלילה מזג האוויר היה סביר ביותר וממש לא הזעתי). בלילה הרביעי ישנתי כמעט חמש שעות על מזרון בתוך כיתה ממוזגת בבית ספר בחיפה. אפילו היה לי קצת קר בלילה.
 
אז למה אני מתלונן? קודם כל כי אני יכול. אבל יותר מזה בגלל המשפט העתיק – "כגודל הציפיות כך גודל האכזבה". ציפיתי למסע ניצחון וקיבלתי רק מסע (ואולי גם מסה). ציפיתי לנוח וקיבלתי מעט מדי שעות שינה על מזרונים מאובקים. ציפיתי לכתוב רשומות לבלוג וקיבלתי חומר לרשומה אחת – לא יותר מדי משעשעת.
 
אבל קרו גם דברים מעניינים במילואים האלה. דברים שלא היו קשורים ישירות אליי. נדמה לי שהזכרתי בעבר בבלוג שיש הרבה נשים בגדוד שלי. בשבוע שעבר קרו שני דברים שעדיין לא יצא לי לחוות בצבא מעולם – ואני מסופק אם רבים אחרים חוו – הראשון היה שמ"פ התעצבנה על המג"ד ובעקבות זאת הציגה אישור שהיא בהריון בחודש רביעי... קשה להאמין שאישה בהריון הגיעה לבצע מילואים בתור מ"פ אבל זה קרה. )שיהיה לה במזל טוב ובהצלחה). המקרה השני היה משעשע יותר – בסוף שיחה גדודית קם אחד החיילים והכריז: "אמרתי ל-X שכדאי לה לבוא למילואים כי היא תמצא בהם חתן. X – האם תתחתני איתי?"
היא הסכימה...
 
אני תוהה האם פקודות הצבא מאפשרות לבני זוג נשואים לשרת יחד באותה יחידת מילואים. בעצם גם אני הכרתי את אשתי בצבא, אז אולי אני לא צריך להתפלא כל כך (אם כי אצלנו זה היה בסדיר).
 
מה הלאה? מצד אחד אני יכול באמת לפרוש בכבוד בסוף השנה. מצד שני כמובן מצפים ממני להתנדב לעוד מילואים – שיהיו הרבה יותר קלים (?). מצד שלישי האם אני באמת יכול לוותר על המעמד המכובד – שלא לומר האקסקלוסיבי – של קצין במילואים? אני יודע שעננת תוותר בשמחה על המעמד של אשת מילואמניק.
 
ימים יגידו. אני אגיד מאוחר יותר.
 
והרשומה המומלצת היא – ובחרנו בחיים  - של היילידי
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

88 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת