00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

עלייתו של האביר האפל


במאי: כריסטופר נולאן
שחקנים: כריסטיאן בייל, גארי אולדמן, טום הארדי, אן האת'וואי,
ג'וזף גורדון-לוויט, מייקל קיין,  מאריון קוטיאר, מורגן פרימן
תסריט: כריסטופר נולאן, ג'ונתן נולאן, דייוויד ס. גוייר
ז'אנר: מתח, אקשן, גיבורי על, דרמה
שנה: 2012

[אזהרה: הפוסט אינו כולל ספויילרים ל"עלייתו של האביר האפל", אבל את הסרטים הקודמים בסדרה, "באטמן מתחיל" ו"האביר האפל" אני מספיילר די בחופשיות]

ישנה סיבה שאני דוחה שוב ושוב את משימת כתיבת רשימת הסרטים האהובים עליי, והסיבה הזאת היא שתמיד ידעתי בוודאות ש"האביר האפל", הסרט השני בטרילוגיית "באטמן" של כריסטופר נולאן, יגיע למקום די גבוה ברשימה הזאת. הבעיה היא שזה לא בדיוק הרגיש הוגן, לא כלפי הסרט הזה ולא כלפי שאר הסרטים ברשימה, להכיל בה סרט השייך לסדרה שעדיין לא נגמרה. אבל עכשיו, 4 שנים אחרי יציאתו של סרט גיבורי העל שרכש לעצמו מעמד של אגדה, הגיע הסיום, ועכשיו אני ארגיש יותר שלם להתפנות לזה.

8 שנים עברו מאז שגיבור העל באטמן, או בשמו האמיתי, ברוס וויין (כריסטיאן בייל), הציל את העיר גות'אם על ידי שקר שגבה ממנו מחיר כבד. מאז, הפשע בעיר טוהר כמעט לחלוטין על ידי מפכ"ל המשטרה ג'יימס גורדון (גארי אולדמן) ועל ידי המורשת של הארווי דנט המנוח, האיש שבאטמן לקח אחריות על הרציחות שלו כדי לא להכפיש את השם הטוב שהיה לו קודם לכן -  ארגוני הפשע נוטרלו, הפושעים נעצרו וכמות הפסיכופטים הרצחניים שיש בעיר שווה לזאת שיש בעיר רגילה (וביחס לגות'אם, זה ממש ממש ממש מאט). ברוס וויין החליט לפרוש מתפקידו כבאטמן, אבל נראה שתוך כדי כך הוא גם פרש מתפקידו כברוס וויין - לראייה, הוא עדיין מקיים מסיבות ואירועי התרמה באחוזה שלו ועדיין תורם לציבור - אך לא מופיע בציבור בעצמו, ומעדיף להסתגר בחדרו ולהתמרמר על הדברים שהוא נאלץ לעשות בסרט הקודם ועל הדיכי הכללי שהעולם נמצא בו. אלא שיום אחד מגיע נבל אכזרי ומסתורי בשם ביין (טום הארדי, שנראה כמו בילי קורגן אחרי שהוא לקח מלא סטרואידים והגיע לבסיס שני עם הטרמינייטור), ומכריז שיש לו תוכניות משלו בעיירה, וכפי שאפשר להבין במאמץ מוחי קטן יותר מזה שדרוש כדי לדעת כמה זה 2X2, אלו לא תוכניות חיוביות בשום צורה שהיא. וכך, באטמן צריך ללבוש שוב את הגלימה ולצאת להילחם להצלת העיר בעזרתם של חברים וותיקים וכמה חדשים, בראשם גנבת המכנה עצמה "אשת החתול" (אן האת'וואי).

ב"באטמן מתחיל", ובמידה רבה יותר ב"האביר האפל", הצליח כריסטופר נולאן, באופן מהפכני למדי, להרים את הרף עבור סרטי גיבורי על ועבור סרטי קיץ עתירי תקציב בכללי. ב"עלייתו של האביר האפל" הרף לא מורם בשנית ואין שום חידוש, אלא רק העצמה מוחלטת של כל מה שראינו עד עכשיו. העלילה כאן עדיין מסועפת, מורכבת וכוללת הרבה פרטים, ומכילה לא מעט תפניות והפתעות, כולל טוויסט גואני ומתוחכם שהותיר אותי בשוק עם חיוך ממזרי על פניי. סיום הסרט הוא סיכום הולם של הטרילוגיה, ולחלוטין תואם את האווירה שלה ואת הסגנון של הבמאי. האווירה, אגב, עדיין כבדה, אפלה, קרה ולא סימפטית מתמיד, והיא לא עושה לאף אחד הנחות, ובאמת מציגה הרבה דימויים ואירועים אכזריים שישארו לכם בראש הרבה אחרי שהסרט ייגמר. ה-Scale של הסרט גדל בענק, ועכשיו הכל פה יותר גדול - היקף המשתתפים, היקף ההתרחשויות, היקף המיקום והכי חשוב - היקף הסכנה והאיום, שכעת הוא הרבה יותר גדול, רציני, מטריד ומפחיד ממה שהיה בסרטים הקודמים. אפשר ממש להרגיש את האפיות והגודל העצום של הסרט הזה. וכמובן, ישנה האינטנסיביות הזאת שנולאן מפורסם בה: האירועים החשובים מגיעים כאן בקצב רצחני (וזה סרט של 146 דקות), ולא משאירים אף דקה לנשום, לנוח או לעכל את מה שראית, וזה מתבטא במיוחד בסצינות הפעולה (שהשתפרו פלאים מבסרטים הקודמים), אשר דורשות עצבי ברזל כדי לעבור אותן בשלום. נולאן, מה לעשות, הוא פשוט רב אומן ביצירת מתח, והוא יודע מה לעשות כדי לגרום לך להיות בחוסר ידע מוחלט לגבי איך תיגמר כל סצינה, ואותי, באופן אישי, רדפה במשך כל הסרט התחושה הזאת שאני לא יודע מה עומד לעלות בגורל הדמויות.

לתחושה הזאת עוזר גם צוות השחקנים המעולה, אשר מצליח שוב ושוב לעורר סימפטיה ואהדה בקרב הקהל. כריסטיאן בייל, שמעולם לא העיף אותי מהכסא בתור באטמן, מצליח לתת הפעם הופעה די מוצלחת בתפקיד הראשי, אם כי זה בעיקר בגלל העובדה שרוב הזמן הוא נראה בתור ברוס וויין, אשר עובר תהליך שינוי באמת אפקטיבי בסרט. לצוות השחקנים חוזרים מייקל קיין כאלפרד, משרתו וידידו של וויין, שמקבל הרבה יותר אופי ותפקיד בסרט הזה; מורגן פרימן בתפקיד לושיוס פוקס, ה"טכנאי" של באטמן, אשר אומנם לא מופיע בתפקיד גדול מדי, אבל לעזאזל - זה מורגן פרימן; וכמובן, גארי אולדמן כמפכ"ל גורדון. אולדמן היה מאז ומתמיד שחקן "פאוורהאוס" עם כישרון עצום, והוא שוב מביא אותה בתצוגת משחק צנועה אך אינטנסיבית כמפכ"ל השמטרה הכי מסור ונאמן שקיים בגות'אם.
מלבדם, לסרט השלישי יש כמה שחקני רכש חדשים, בראשם אן הת'אוואי כקאטוומן, אשר מגמת תפקיד דמות אשר מצליחה להיות מגניבה ומשעשעת מחד ומתוחכמת ורצינית מאיד; ג'וזף גורדון לוויט הנהדר בתפקיד ג'ון בלייק, קצין משטרה צעיר אשר גדל בבית יתומים שמומן על ידי ברוס וויין, ומקבל תפקיד הרבה יותר דרמטי, רציני ומרכזי ממה שחשבתי; ומריון קוטיאר הדי מעצבנת כמירנדה טייט, חברה ושמקיעה בכירה ב"תעשיות וויין" אשר מתקרבת לברוס.
מתוקף העובדה שסרטי באטמן תמיד נשענו ב-30 אחוז על הנבל שלהם, אין ספק שמי שמתעלה על כולם הוא טום הארדי בתפקיד ביין. הקול שלו אומנם קצת לא במקום, אבל חוץ מזה, מדובר בחתיכת בן-זונה רשע ומקריפ. הוא כמובן לא מתקרב לפטריות שבין הבהונות של הג'וקר אשר גולם ע"י הית' לדג'ר המנוח, אבל הוא עדיין מאיים לחלוטין. הוא לא מונע מתוך מתוך נקמה, פסיכוזה או פשוט תיאבון להרס מוחלט, אלא להפך, מנסה להשליט סדר חדש משלו, בלי שאכפת לו מה או מה עומד בדרכו. מבחינתו כל האמצעים כשרים, והוא לא יהסס להרוג כל אדם שמעצבן אותו, ואם במקרה מדובר באדם שהוא קצת מעריך - הוא יענה אותו וישבור אותו לפני כן. הוא אדם גדול וחזק בצורה כמעט על-אנושית, ועם זאת אינטיליגנט, ערמומי וכריזמטי במיוחד. כשהוא מתכנן תוכניות, הוא חושב 500 צעדים קדימה ותמיד יודע איך לתעתע את יריביו ולהביס אותם, מה שרוב הזמן מצליח לו, ולכן אין ספק שמדובר בנבל מצויין שמשוחק בצורה מצויינת עוד יותר.

כל האכזריות של הדמות הזאת מקבלת משמעות חדשה, כשמתגלה האלגוריה הפוליטית שמתחת לסרט. בעוד שהסרט הקודם היווה מעין ביקורת שמרנית על המלחמה בטרור, הסרט הנוכחי בוחן יותר את תופעת ה"עם דורש צדק חברתי!" הנפוצה בעולם בימינו, וכולל כמה אמירות קשות ובועטות במיוחד לגבי מיקומו של הקו בין חתירה לדמוקרטיה לבין אנרכיה. נדמה שבסרט זה נולאן לא ניסה לתת לנו לדון בעניין, אלא פשוט הציג את הכל בצורה חד משמעית ואבסולוטית, כפי שהוא (ואישית, גם אני) רואה את כל התופעה, שמוצגת כאן כמשהו שלילי ואכזרי מאוד. נכון, חבל מאוד שאין פה באמת חומר לשרשורים על גבי שרשורים של דיוני אינטרנט בנושא טבע האדם ופוליטיקה, אבל עדיין, עצם העובדה שהסרט מנופח התקציב וההייפ של הקיץ - והכותב שלו - מעז להציג מסר שמרני-ימני בהוליווד של ימינו, כבר הופכת את זה למשב רוח מרענן במיוחד.

ובכל זאת, עם כל המחמאות האלה, הסרט לא מושלם. יותר מתמיד, יש בסרט של נולאן קלישאות, ורובן הגדול בהחלט לא עשוי בטעם טוב. השיא של אותן קלישאות, אני חושב, הוא במעין סצינת "פוסט-סקס" שבה הגבר שוכב עם השמיכה שמכסה מבטן ומטה, ואצל האישה זה מעצם הבריח ומטה. ככל הנראה, מדובר באחת הקלישאות החרושות והשנואות עליי, ובחיי שלא הייתי מתייחס לזה אלמלא היה מדובר בבמאי אחר. אפרופו זה, איכשהו הצליחו לדחוף גם לפה עלילת משנה רומנטית שהיא אומנם לא מיותרת לחלוטין, אבל מסוכמת בלא יותר משתי סצינות. יש טענה לפיה הסרט מלא בחורים, אבל אני לא בדיוק מסכים איתה. כל נקודת עלילה מקבלת הסבר, הבעיה היא שלא תמיד ההסבר הזה יהיה הגיוני ונכון מספיק בשביל אנשים, והאמת, אני יכול להבין אותם, גם לי לקח זמן לקבל חלק מההסברים האלה, שלא מפורטים יותר מדי, ויש אנשים שלא בטוח שיקבלו בכלל. הסרט הרבה יותר קומיקסי באופיו, ונוטש חלק מהריאליזם היחסי שאפיין את קודמיו (אבל לא לגמרי), גם מהבחינה הפיזית (שימו לב במיוחד לכלי תחבורה מסויים שמופיע בסרט) אבל גם בעובדה שהוא מרשה לעצמו להכיל קצת יותר נקודות עלילה מגוכחות, אי פירוט של נושאים חשובים שהסרט מתייחס אליהן כמובן מאליו, התנהגות משונה ולא הגיונית של חלק מהדמויות, ובאמת יותר דברים צפויים וזולים ממה שצופה אפשר, וזה באמת קצת מאכזב. ועדיין, זה לא הופך את הסרט לרע בשום צורה...

...כי בסופו של דבר, על כל קטע רע או אלמנט רע בסרט זה, יש לפחות 3 סצינות מעולות, חלקן אפילו בלתי נשכחות במלוא מובן המילה - במיוחד אחת שגרמה לי לפעור את הפה כמו שמזמן לא פערתי. הסצינות האחרונות של הסרט הם סצינות סגירה מסוג שאני בדרך כלל לא סובל (ולא אפרטם כאן מחשש לספוילר) - ועדיין, פה הן עבדו מעולה. נולאן הוכיח, גם כתסריטאי וגם במאי, שהוא יודע ליצור קולנוע רב חושי וגדול מהחיים, קולנוע מהסוג שידוע שיהפוך לקלאסיקה בעוד כמה שנים טובות. תמיד קינאתי באנשים שהיו בסביבה כשטרילוגיות מהפכניות כמו "סטאר וורס", אבל עכשיו אני יודע שזאת הסדרה *שלי*. סדרת הסרטים שיום אחד אני אספר לנכדים שלי עליה, מיד אחרי שאתלונן על כך שטקס האוסקר של 2045 היה ממש גרוע. הסדרה שאני אזכור בזכות המהפכניות, האיכות ופשוט החוויה שבלצפות בה. אז אולי לא כולם יסכימו איתי, אבל "מאוכזב" בתחת שלי. תגידו מה שאתם רוצים, אבל "עלייתו של האביר האפל" הוא סיום מושלם לסדרת הסרטים הכי משפיעה, חשובה ואייקונית שנוצרה בעשור האחרון, ובינתיים, גם במאה ה-21.

ואני מניח שעכשיו, מגיעה השאלה ששאלתי בתחילת הביקורת, וזה איפה אני ממקם את הסרט ברשימת הסרטים האהובים עליי - מעל או מתחת ל"האביר האפל"? אז ככה, הייית אומר ש"עלייתו", כסרט בודד, פחות שלם ומהודק מקודמו, אבל זה לא הופך אותו ליותר רע ממנו. זה גם לא הופך אותו ליותר טוב ממנו. ו... זה גם לא הופך אותו לשווה לו. אולי בתור עצמו הוא קצת פחות שלם מקודמיו, אבל אני מביט עליו יותר כמערכה השלישית של סרט אחד יותר גדול, הקרשנדו של סימפוניה שלמה. מסיבות אלה, אני לא יכול להשוות אותו לסרטים האחרים, כי מבחינתי אין כאלה. בדיוק כמו שאנשים כמעט אף אף לא מדברים רק על חלק 1 של "להרוג את ביל", אלא על שני חלקיו, ובדיוק כמו שרוב האנשים לא בוחרים סרט אחד אהוב מטרילוגיית "שר הטבעות", אלא מזכירים את כל הסדרה כמכלול, גם "עלייתו של האביר האפל" ראוי להישפט אך ורק בתור החלק האחרון של סאגה אחת שלמה. הקטע הוא, שלא מדובר בסתם סאגה, אלא באחת מהסדרות היחידות, אולי אפילו *האחת* והיחידה, שבה כל הסרטים משלימים אחד את השני ולא יכולים להתקיים לבדם, ועדיין כל אחד מצליח להיות שונה ולעמוד בפני עצמו. ולהישג כזה, תאמינו לי שאף אחד לא הגיע.

אז להתראות לך, באטמן, עד הפעם הבאה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת