22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

האיש עם ה"שרמוטה"

באתי הביתה לפני שלושה ימים, אחרי שנה בניכר. כל כך התרגשתי, כל כך חיכיתי. כשהמטוס הגיע לחופי ישראל דמעו לי העינייים מרוב התרגשות וגעגועים. הגענו אל חום וחיבוק חזק ומרגש של משפחה וחברים.

לא היה אכפת לי החום והלחות (יותר טוב מקור כלבים בעיני)..

את הארוחה הראשונה אכלנו במסעדת חומוס מעולה בגדרה (אחחחח...).

ביום למחרת נסענו לתל אביב. הפקקים לא היו נוראים. ראיתי את יפו היפה והתענגתי "אין כמו יפו". ישבתי בבית קפה ביאליק והתענגתי "אין כמו תל אביב"...

הגבר לא השתכנע. כל השנה אני טוחנת לו ולכל מי שרצה ולא רצה לשמוע שאין כמו ישראל. שדברים רעים ואנשים רעים ופוליטיקה ועניים ועשירים יש בכל מדינה. חרא יש בכל מקום, אבל זה לפחות החרא שלנו.

ראיתי סדרות ישראליות, אליהן הכי התגעגעתי...

ראיתי את החדשות על הפיגוע,  הייתי כל כך עצובה, והרגשתי שאנחנו צריכים לתמוך אחד בשני, כי "כולנו משפחה אחת גדולה".. 

ואז זה התחיל...ישראל לא יכלה להתאפק, ובעצם, למה להאשים את ישראל, "הישראלים", ובעצם מהי ישראל אם לא "הישראלים"?

עבור מנוי לחודש (מה לעשות זה אורכו של החופש..) לחדר כושר דרשו ממני 500 ש"ח. בחדר הכושר בארה"ב עולה מנוי חד פעמי של חודש 50$ .

מעדן חלב בסופר השכונתי עלה 4.90 ש"ח. על אותו מעדן בדיוק אני משלמת בסופר בארה"ב 60 סנט       (2.40 ש"ח).

הבן שלי גילה את המחשב שקנינו לו רק לא מזמן בארה"ב במחיר של 520$ , בחנות מחשבים ישראלית ב 5000 ש"ח...

בסרט תלת מימד דרשו ממנו תשלום נוסף עבור המשקפיי תלת מימד... (מה?? איך אפשר לראות סרט תלת מימד בלי המשקפיים?)

כשנסעתי בכביש 431 שהמהירות המקסימלית בו היא 110 קמ"ש על 110 קמ"ש, אנשים צפצפו לי מאחור ועקפו אותי כמו מטורפים (באיזה מהירות הם נסעו לעזאזל?)

כשהחניתי את הרכב שלי בחניה ליד הבית, כאשר היו מלא חניות פנויות מסביב, לא יכולתי להוציא את הרכב מהחניה כי מישהו חסם אותי מאחור. השאיר חלונות פתוחים ומנוע דולק "מה את רוצה מותק?" אמר לי אחרי 10 דקות של חיפוש כשמצאתי אותו בסופר קונה סיגריות "זה היה רק דקה, למה להתעצבן?".

השכנה מהקומה השישית בבניין שבו אנו גרים בימים כתיקונם כשאנחנו בישראל, צלצלה בהיסטריה שהדוד שלנו התפוצץ ומציף לה את הדירה. כשהגענו בהיסטריה, מדמיינים אותה עם גלגל ים ושנורקל, גילינו שיש טפטופון קטן מאחד הצינורות ושום הצפה (היא כנראה עולה לגג עם זכוכית מגדלת מדי יום ועוברת דוד דוד בין כל דודי הדיירים...). למה להגזים? למה לא להגיד פשוט מה קרה?!

והשיא היה האיש עם השרמוטה. אולי הוא אפילו קצת צדק. אבל למה שרמוטה? אני מרכיבה משקפיים. ולפעמים כשממש חושך ויש מכוניות מסנוורות ממולי, אני לא רואה את הכביש. נסעתי בחלק כביש קטנטן שלא היו בו פנסי תאורה. לא ראיתי ממטר, והדלקתי לרגע אורות גבוהים רק כדי לראות שאני לא סוטה מהכביש. תכננתי לכבות איך שאגיע לרמזור. הגעתי לרמזור, הילדים אמרו משהו ושכחתי מהאור. נעמדה לידי ברמזור משאית. בהתחלה בכלל לא חשבתי שהרעשים שבאים מכוון המשאית קשורים אלי. זה היה נשמע כמו נהמות של חיה כלשהי. אחר כך היו גם דפיקות משונות. הבן שלי הסית את תשומת לבי שכנראה הנהג של המשאית רוצה להגיד לי משהו. האיש צעק. הפנים שלו היו מעוותים משנאה, או כעס או לא יודעת מה. לא הבנתי מה עשיתי. עומדים ברמזור אדום, הוא לידי, צועק ודופק על הדלת שמתחת לחלונו הפתוח. אמרתי לילדים לא לפתוח חלונות ולסגור את הדלתות. לא להסתכל עליו בכלל. מה אני יודעת? אולי הוא מאלה שמוציאים סכין רק כי עמדו יותר מדי קרוב אליו? ואז שמעתי את המלים "תסגרי את האורות יא שרמוטה". ונדלק האור הירוק ברמזור, הוא עקף אותי מימין, הכביר מהירות ונסע, משאיר אותי מאחוריו בתוך ענן פיח.

שעות עברו מאז. והמילה הזאת "שרמוטה" הגסה, האלימה, עוד מהדהדת לי בראש. הפרצוף המעוות מכעס, תוקפנות, אטימות ואלימות עוד ניצב לי מול העיניים כאילו נצרב באוויר שמולי ומלווה אותי לכל מקום.  

שנה הייתי בארצות הברית. גם שם חיים אנשים. גם הם מעצבנים ומתעצבנים בכביש (שם כולם נוסעים עם אורות גבוהים בלילה...). שנה אף אחד לא קילל אותי. אולי מותר להדליק שם אורות גבוהים, אבל אסור בתכלית האיסור לקלל...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת