77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זרה באפלה

בואי כל(ב)ה

21/07/2012
 
 
 
כבר זמן רב שאני רוצה לכתוב רשומה זועמת בתחום החתונות, ליתר דיוק על כלות כלבות.
 
רזות, שמנות, צעירות וצעירות פחות, לבנות, שחורות, גבוהות, יפות, נמוכות, עשירות, תפרניות, חסרות חן, טובות לב, מתחשבות, חכמות, טיפשות, מדעניות, קופאיות ועוד. אלו הן חלק מנשים שאני מכירה אישית כאשר היו צעדים ספורים לפני החתונה. דרישות מטורפות, אגו שעבר מטמורפוזה מפלצתית, חוסר הגיון ומבט זגוגי, אלו הן חלק מהתופעות העל טבעיות שחל עליהן.
 
כולן איבדו את שפיותן באופן זמני מהרגע שגבר חייהן הציע להן נישואין. השפיות חזרה למחרת טקס ומסיבת החתונה. לחלקן לקח יותר זמן, אך כאשר חזרו לעולם המציאות, רבות מהן החלו לתלוש את שיערות ראשן כאשר הבינו כמה שטויות עשו לפני החתונה.
 
אני לא יודעת באיזה רגע בדיוק הן הופכות לפסיכוטיות, פסיכופטיות חסרות לב ובושה, חסרות התחשבות ומרוכזות רק בעצמן.
 
כי מאותו רגע בכל שיחה הקשורה לחתונה ובעצם גם אם לא קשור, הן מתחילות להתגונן, הן טוענות לכתר מלכות שלא קיים, ויש גם שטוענות לכתר נסיכות דמיוני:
"כי ביום החתונה, אני מלכה", "אני אהיה נסיכה בחתונה שלי"
ועוד אמרות בסגנון זה מחצר האצולה.
 
אין לי שום דבר נגד הרצון הזה ואפילו לגיטימי שביום הזה הכלה תרגיש הכי חשובה, הכי יפה, הכי נסיכה והכי מלכה.
הבעיה מתחילה כאשר הן לוקחות את התפקיד רחוק מדי ומאמינות שהוא אמיתי (להיות מלכה), כי אפילו הן מכניסות בכיס הקטן מלכות אכזריות אמיתיות שנודעו לשמצה, כגון המלכה מרי הראשונה ואליזבת מאנגליה. מרושעות, כלבות אמיתיות במובן הרע.
 
 
פעם זה לא היה כך, פעם הכל היה פשוט יותר, נכון, ללא טכנולוגיה מתקדמת, ללא מסכי ענק, בלי אולם ראוותני, בלי כל הזוהר הנכסף, אך פעם זה היה אמיתי יותר. יום החתונה היה יום מאושר נטו.
האם יש היום כלה מאושרת ביומה? שלא לדבר על החתן ובני משפחה מקרבה ראשונה.
כולם עצבניים, סחוטים פיזית ונפשית, כעוסים וכועסים, עצבניים, חסרי אנרגיות, מאולצים לחייך עד סוף הטקס כאשר בראש עובר רק סרטים: האם קיבלו מספיק צ`קים כדי לחסות את ההוצאות המטורפות? לפחות את האולם?
 
אני לא יודעת מתי חל השינוי הזה. כנראה שזה היה בצורה הדרגתית חדה. בארץ, הטריגר היה החתונה של פנינה רוזנבלום.
כן, הקוגרית הוולגרית (לטעמי) בוורוד שאוהבת הכל בגדול. בחתונתה (לחיים משה), שהיתה מפוארת ומתוקשרת, היו 1,200 מוזמנים, תזמורת כנרים, מופע לייזר, בופה מפואר וההליקופטר שהיה או לא היה, זה כבר לא זכור לי.
ואם לא די בכך, עכשיו מנסים לחקות בארץ את החתונות ההוליוודיות.
 
אך מאותו רגע כל הכלות ציעפו עיניים לאופק הורוד ובתוך ליבן הקטן טיפחו חלום ענק: "החתונה שלי תהיה לפחות כמו זו של פנינה"
 
לפחות. ונראה שרבות מהן הצליחו להתעלות על כל הזוועה המיותרת שהיתה שם, ולהפיק חתונות הרבה יותר גרנדיוזיות שכמעט אף אחד לא זוכר אותן.
 
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני אישית, לא זוכרת כמעט שום חתונה. אולי רק של קרובת משפחה רחוקה, כי הייתי יותר מעורבת בהכנתה. אך מעבר לכך, אני לא זוכרת שום חתונה, רק תמונות מעורפלות בראש על הטקס הכללי, כמה תמונות באיזה אלבום או איזה סרט וידאו של חתונה מסויימת שאין לי מושג איך הגיע אלי.
מה שכן זכור לי מכל חתונה, היא הרכילות של אחרי.
 
תחילה מדברים באופן כללי על הכל, לאחר מכן, כל האינפורמציה, הרכילות, הדיבורים והבלה בלה עוברים דרך איזו מסננת קוסמית שמה שנשאר ברישתה הוא כל הדברים השליליים:
העוף היה יבש, ההרינג הסריח, העוגה היתה מכוערת, החתן נראה כמו קוף עם פיג`מה, האמא של הכלה נראתה יפה מהכלה, השמלה של הדודה רגינה נראה כמו אוהל, הויסקי היה מזוייף, המוזיקה היתה על הפנים וכו` וכו`.
כל האינפורמציה החיובית התפזרה בקוסמוס דרך המסננת ליעד בלתי נודע.
זה עצוב, אך רק הדברים הרעים זכורים לי מחתונות.
 
אך בואו נחזור לפואנטה. בשביל מה כלה צריכה לטרוח כל כך הרבה אם כמעט אף אחד לא זוכר כלום מהיום הגרנדיוזי שלה?
 
שימו לב לרשימה הבאה, הרשימה השחורה שעתידה לשבש את דעת הכלה לפני החתונה:
 
בחירת תאריך החתונה.
הדיאטה שלה. (כי מה שלא הורידה ב-5 שנים היא חייבת להוריד ב-3 חודשים).
בחירת האולם, רב, מוזמנים, להקה או די.ג`י או איזה סוג של בידור, פרחים לאולם, מזנון, שתיה וכל מה שמתלווה לכך.
שמלת הכלה, תספורת/תסרוקת נסיונית, כנ"ל איפור, חליפת החתן, נעליים לשניהם, פדיקור מניקור ספא וכו`.
הזר של הכלה (חלקן כמעט אושפזו בגלל הזר הזה).
בחירת בית מלון לליל הכלולות או נסיעת ירח דבש.
תסרוקת סופית, צפורניים, איפור וכו` סופי.
הזמנות לשליחת המוזמנים.
סט צילומים מיתולוגי וקישטי.
בחירת שושביניות (לפי מנהג חו"ל)                               
הזמנת טבעות.
אירגון ישיבת המוזמנים באולם.
אירגון מסיבת רווקות.
אירגון מסיבת רווקים.
צלם
זיקוקים
צלם וידאו
מכונית/לימוזינה/הסעה למוזמנים רחוקים
אקסטרות: מגלה עתידות, קריוקי, בדרן, ועוד, הכל כפי חשבון המינוס בבנק מרשה.
והכי הכי הכי חשוב: בחירת המתנה לאורחים. ותאמינו לי, זה השלב הכי מורט עצבים. כל כלה רוצה לתת מזכרת לאורחיה את המתנה הכי הכי, גם אם זה בא על חשבון דברים אחרים חשובים יותר. אין לי מושג למה כלה תרצה לתת מתנות יקרות לאורחיה. רק כדי שתזכור את החתונה שלה יותר? פיצוי על הצ`ק שהמוזמן מביא? לא מבינה את הקטע הזה ומה ההגיון.
וכאן אני מדברת עם קבלות תרתי משמע:
אני רואה במו עיני איך כלות ואמהות לכלות באות לחנות המשפחתית שלנו ומשלמות בלי לעפעף אפילו, סכומים בעלי 4 ספרות עבור מתנות לאורחים. בכל הזדמנות כזו, אני נדהמת מחדש.
 
 
אך כל שלב מאלה היא טרגדיה יוונית בפני עצמה: מריבות בין בני הזוג, הטחות אשמה, מריבות ותחכים בין הורי החתן והורי הכלה ושאר המשפחה, מריבות קשות בין הכלה להוריה, ועוד.
היתה לי חברה שאיימה על הוריה המבוגרים למדי שאם אלה לא יתנו לה את החסכונות שלהם (שחסכו אגורה אגורה ליום שחור), אז לעולם הם לא יראו את נכדיהם שטרם נולדו. כך סחטה אותם הכלבה הזו. הם לא ידעו שהיום השחור יהיה מהול ביום המאושר בחייהם.
 
ועכשיו רבותי, תוסיפו עוד תוספת נכבדת לאלה שבכמה עדות חוגגים את החינה, שזה אירוע ראוותני ויקר ביותר בפני עצמו.
ויש גם את שבת חתן ועוד, הכל לפי המסורת והעדה של המשפחה.
 
אז, מעבר להוצאות הענקיות והמיותרות, למה לא לפשט את זה? לא עדיף לחגוג בצניעות ולחסוך את הכסף לדירה עתידית? משהו שיעזור לבנות את עתיד הזוג הטרי?
כואב הלב כל הבזבוז המיותר הזה.
 
ומה התפקיד של החתן פה?
את רוב החתנים ראיתי הופכים לסמרטוטים שסירסו מהם את זכות הדיבור. כאשר מספר מהם ניסה להתנגד ולדבר דברי הגיון בנסיון לשכנע את רעיתו לעתיד לוותר על אלו דברי מותרות שלא נחוצים ואשר ירוששו אותו מכל אגורה, זה תמיד נגמר רע מאוד. התפרצויות בכי היסטריות, שתיקות ואיומים לבטל את החתונה והגרוע מכל, השמצות *בניקים לא מוכרים* בפייסבוק ובטוייטר, על כמה החתן הוא מניאק וקמצן חולני. הן עושות טרור. נובחות ללא הרף כמו כלבות נגועות כלבת. איבדו כל פרופורציה. לאן נעלמה הבגרות שאפיינה חלק מנשים אלו שהגיעו להישגים מרשימים?
לאן ברחה האהבה, הרכות, הטוב לב, הכבוד, ההתחשבות וכל התכונות הטובות שפעם היו חלק מאותה אשה?
 
ואחר כך מתפלאים למה אחוז הגירושין עולה בהתמדה, אני אגיד לכם את ההנחה שלי:
 
מיום שחתונות הפכו לפרויקטים מסוג זה שהזכרתי למעלה, הרומנטיקה נעלמה. מה יש רומנטי בחתונה כזו אשר כולם מרוקנים רוחנית, נפשית וכיסית ביום המאושר ביותר?
 
אני אגיד לכם מה: האיש  המאוהב עד הראש שלפני זמן מה הציע נישואין לבחירת ליבו, ההיא שרצה לחלוק איתה את שארית חייו, התחיל לשנוא אותה בסתר ליבו.  השתלטנות שלה, האובססיה על כל פרט, הוא לא יודע שזה שיגעון רגעי שאמור להסתיים לאחר השחלת הטבעת, וחלק מהאשה שהכיר תחזור. הוא אפילו לא מודע לכך, הוא רק יודע שראה פרצוף אחר שלא הכיר קודם ותאמינו לי, כמה חתנים לעתיד התוודו אלי עם סיפורים ברוח זו, אשר הדבר היחיד שמנע מהם לבטל הכל הוא הטרוריזם של אשתו לעתיד. למרות שזכור לי שאחד מהם הצליח לבטל הכל וכמובן עד היום הוא מושמץ על ידי הננטשת כמעט בכל שיחה, אפילו שלא קשורה לאיש ישירות:
 
- בא לך על פרוסת עוגת תפוחים?
- לא! המניאק העלוב שלומי אהב מאוד תפוחים!
-
 
מצד שני, בגלל העוורון הזמני שלוקה האשה, היא משוכנעת בכך שבעלה לעתיד הוא קמצן חולני שלא נעתר לכל גחמה שלה ושהוא מחביא כסף בתוך הכספת של הדודה שלו. גם היא מתחילה לשנוא אותו בסתר ליבה הבזבזני ומבטיחה שהנקמה תגיע אחרי החתונה, היא תפצה על עצמה כמה וכמה עם ריבית שאיפלו בשוק השחור לא מעזים לגבות סכומים כאלה.
מתחילה הם נכנסים לחייהם המשותפים עם מטען כבד שלילי.
 
לא יודעת אם יצא לכם לצפות בתוכנית "קומנדו חתונה", אך אין שם הולם יותר לתאר את כלות הגיהנום שמשתתפות בתוכנית.
רק ראיתי 2 פרקים או 3, אך היה די בכדי להבין שזו תופעה כלל עולמית, כל פסיכוזת הכלות הזו, וירוס מיליטנטי, אשר לא פוסח על כמעט אף כלה עתידית.
ואני מודעת לכך שבתוכניות מסוג זה מקצינים ומראים את כל הדברים השערורייתיים ביותר. אך בעניין כלות, אין יותר מדי מוקצן, הן קיצוניות בעצמן ואני מאמינה לכל מילה בתוכנית.
אחד מהפרקים האלה זיעזע אותי לחלוטין, ודווקא הכלה הזו היתה אחת משלנו איזו קארן רפאלי:
 
תחילה הראו אותה, צעירה, יפה מאוד, כינו אותה "הנסיכה היהודיה", רוך וטוב לב נבעו ממנה, עיניים נוצצות, עדינות ונשיות. הנסיכה באה מבית עשיר ותומך, בת יחידה, מישהיא שנולדה עם כפית כסף בפה וחונכה במיטב בתי הספר.
 
אך בסוף התוכנית, היא נראתה הבחורה הכי מכוערת שיש, הרוע הפנימי שלה, הפך אותה למפלצת בעיניי.
לא אכנס לכל הזוועות שנבעו מהכלה הזו, אך בין היתר: התפרצויות בכי היסטריות כאשר אבאל`ה, לא הצליח לספק את רצונה. השמלה של הכלה הזו היתה כל כך גדולה ומלאת שכבות, אשר שום לימוזינה לא יכלה להכיל אותה, דבר אשר גרם לה על הדרך, התמוטטות עצבים. הוזמנו מספר ספריות לבית כדי לבצע "תסרוקות נסיון", את כולן, נשים מבוגרות ביניהן, היא השפילה וכמעט הרביצה. בכל שלב בתוכנית הפגינה חוסר כבוד טוטאלי כלפי הסובבים אותה. אך זה בקטנה. השיא והדבר המזעזע ביותר היתה הסצינה הבאה:
 
ההורים ישבו ביחד עם בתם ותכננו את ישיבת המוזמנים באולם. כאשר נראה שלפחות בדבר הזה לא היו חילוקי דעות, הפצצה המסריחה התפוצצה:
הכלה הזו לא הסכימה שדודתה (אחות של אבא), שהיא נכה על כסא גלגלים, תשב במקום מסויים באולם. לאחר הסברים כמו לילד מוגבל שכלית שאין מקום אחר להשיב את הדודה והנ"ל אינה יכולה להתהלך אפילו 2 צעדים, הכלה החלה לצרוח על ההורים, לברבר על כך שהכסא גלגלים לא מתאים לתפאורה של האולם(!!), ומצידה, אינה רוצה שדודה זו תשתתף בחתונתה. היא קרעה את ההזמנה של הדודה הנכה שכל פשעה הוא שאינה מסוגלת לעמוד על רגליה. וגם צחקה מאוד ברגע שהמילים הכואבות יצאו מפיה.
אתם מבינים את זה? איזו תמונה רחומה הציגה הכלה שלנו של העם היהודי באלפי טלוויזיות ברחבי העולם. מאוד אנושית.
 
כן, אני יודעת שזה מקרה קיצוני, אך לא חריג לצערי. בכל פעם שמישהי מודיעה לי שהיא מתחתנת, אני תופסת מרחק ממנה עד לאחרי החתונה. ב-10 השנים האחרונות, ראיתי דברים כל כך מגעילים מצד כלות שהכרתי, שמאסתי להיות מעורבת בכל התכנונים הגרוטסקיים שלהן.
 
אך מה היה קורה אם המצב היה הפוך? נגיד אם היה מקובל לפי מוסכמות חברתיות, שהאשה תציעה נישואין לגבר, האם הכלות האלו היו נכנסות עדיין להיסטריה כזו? כנראה ש*לתפוס בעל*, הפכה למשימה כה קשה ומאתגרת שכאשר הן משיגות זאת, הן מאבדות את השפיות בכל מה שקשור לחתונה והופכות אותה לפסטיבל של טירוף.
 
והערה אחרונה: אני לא עושה הכללה של כל הנשים העומדות בפני חתונה, אך חלקן הגדול מתנהגות כפי שציינתי למעלה, כמובן שעדין יש כלות מסוג אחר גם.
 
 
קטע מתוך "קומנדו חתונה" של קארן רפאלי
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

32 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת