00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

כאשר המדינה צודקת: חייו ושריפתו של משה סילמן

15/07/2012

 

אני מודע לכך שהרשומה הבאה לא עומדת לעשות לי ידידים. זה בסדר. אני רק מבקש שתקראו אותה עד הסוף, ותחליטו בעצמכם מה דעתכם בנושא. 

 

לפעמים, המדינה צודקת. לפעמים, אנשים מעלים עצמם באש. ועד כמה שקשה להודות בכך – לפעמים זו אשמתם.

כולנו קראנו בחדשות על משה סילמן, אדם קשה יום שהעלה עצמו בלהבות ואושפז בבית-החולים עם כוויות קשות בכל גופו. המניע? תסכול ומרמור מתמשך ממערכות החוק והשלטון, ממדינת ישראל ש- "גנבה אותי ושדדה אותי, השאירה אותי חסר כלום".

במכתב שהשאיר מאחוריו, מספר סילמן בקצרה על הדרך בה חסם אותו בית-המשפט המחוזי בתל-אביב מ- "לקבל צדק... מתוך התנשאות. הוא מאשים את המדינה בכך שאינה מספקת לו דיור ציבורי, ובכך ששתי ועדות של משרד השיכון דחו אותו, למרות שעבר אירוע מוחי המלווה באובדן 100% כושר עבודה. הוא יוצא כנגד ביטוח לאומי שעיקלו לו "שלא כחוק ציוד לעבודה משאית", ואת "ביטוח לאומי חיפה שהתעללו בי במשך שנה עד שקיבלתי את הנכות".

והאינטרנט בסערה, והפייסבוק כמהפכה, ומנהיגי המחאה מביעים תמיכה וכאב וצער, ומטילים את האשמה, כרגיל, על הממשלה. ורק הטוקבקיסטים בתשלום פוצחים פה וצורחים שמשה סלימן הוא בטח סתם סמולני שרוצה לסחוט את הממשלה.

ויכול להיות שהם צודקים.

 

לקיחת אחריות

את המילים שאני כותב עכשיו אני כותב מתוך כאב, אבל הן צריכות להיאמר: בחברה, כל חברה, קיימים אנשים שהצליחו בחייהם, ואחרים שנכשלו. קיימים אלו שעלו לראש הפירמידה, כמעט תמיד מתוך עבודה קשה והשקעה עצומה, שתוגברו בכישרונות טבעיים שהגיעו מהגנטיקה ומהחינוך בבית ובבית-הספר. וקיימים אלו שצנחו לתחתית: ה- 'לוזרים'. אלו שלקחו משכנתא על הבית שלא היה להם סיכוי להחזיר אותה, ואיבדו את כל עולמם עם בוא המשבר. אלו שניסו להריץ סטרט-אפ חדש ומדהים מתוך תקווה להתעשר בגדול, בזמן שהם לא מסוגלים לנהל אפילו את משק הבית שלהם עצמם.

במדינה המתנהלת לפי עקרונות הסוציאל-דמוקרטיה, אנו מחויבים לתמוך בחלשים, בחולים ובעניים. זהו עקרון נעלה, ואני גאה לחיות במדינה שמקיימת אותו. עם כל הציניות שאנו אוהבים לפזר מסביב, כספי המיסים של כולנו משמשים לתמיכה בבריאות הציבור, במשפחות עניות, ברפי-שכל ועוד רבים אחרים שלא שפר עליהם מזלם. וכן, הכספים האלו משמשים גם לשימור העוני בחברה החרדית ולהנצחת פערים. העולם לא מושלם. אבל אין ספק שהמדינה מקיימת את חובתה לתמוך בעניים במידת האפשר. השאלה האמיתית היא: עד כמה באמת אפשר?

האם לכל עני מגיעה דירה מטעם המדינה? וליתר דיוק, בחסות כספי המיסים שלי ושלכם? הייתי רוצה לחשוב שהתשובה חיובית, מכיוון שמקום מגורים מאפשר לעני לשפר את מצבו. אבל מה לגבי אדם שאיבד את כספו בעקבות השקעות לא-נבונות, או נטילת סיכונים פיננסיים שאינם הגיוניים? האם גם לו אני חייב לממן דירה? אני מניח שכאן התשובה כבר פחות ודאית.

 

התביעה

איך כל זה קשור למשה סלימן, אתם שואלים? רפרוף מהיר ברשת מגלה שסלימן הופיע כבר לפני שנתיים בפסק-דין של בית-המשפט לשלום בתל-אביב, עקב כשלונו של פרויקט שניסה להרים בשנים האחרונות: ליצור אדניות מפוליאסטר צבעוני ולמכור אותן בשוק הישראלי. הוא הצליח לגייס לצורך הפרויקט את דודתו, שהייתה אמורה להשקיע כ- 100,000 שקלים חדשים במיזם. ברם, ייצור התבניות הראשוניות לא צלח בידיו, והוא תבע את החברה האחראית על ייצור מוצרי פלסטיק.

לאחר עיון בכל החומרים הנתונים ותשאול עדים מקיף, פסקה השופטת כנגד סילמן. אני מצטט ממילותיה החריפות - "קם אדם חסר ניסיון והשכלה מקצועית, ממציא מוצר הדורש תהליך הנדסי טכני וסבוך, הדורש הכשרה בתחומים רבים של הנדסה, לוקח על עצמו לעסוק בריאקציות כימיות המגיעות לטענתו לטמפרטורה של 200 מעלות סלציוס, אמנם מעיד על עצמו שהוא "נאמבר וואן בעולם" בפוליאסטר, וכל זאת שאין למוצר גורם אחראי, מתחילתו ועד סופו!"

השופטת ממשיכה ומסגירה מהרהורי לבה – "במובן מסוים, נסיבות תיק זה עצובות ועגומות מהפן האנושי. סילמן בטוח שנעשה לו עוול נוראי, ואף הטיח דברים קשים בנתבעים "דפקתם לי את החיים לגמרי"; "היום אני בטוח שאני לא אוכל. היום חיסלו אותי לגמרי. את כל החלום שלי הם חיסלו. חלום שעבדתי עליו חצי חיים". מנתוני התיק עולה שלא בחלום עסקינן כי אלא ככל הנראה בפנטזיה, וחבל שסילמן בוחר להפנות את חיציו לכל הגורמים שדווקא ניסו לסייע בידו ככל שניתן בפרויקט זה, מבלי ששולם להם דבר עבור עבודתם..."


הפנטזיה שלא הוגשמה

איני מצטט את הדברים הללו מתוך מטרה ללעוג לסילמן. איך אפשר?! הרי גם אני שוגה בחלומות מפעם לפעם, והאם אני יכול באמת להאשים אדם שבוחר לרדוף אחר חלומותיו? כמובן שלא. לסילמן הייתה שמורה הזכות לחפש את הגשמת החלום, אבל גם החובה לשאת באחריות למעשיו. הדפוס המסתמן מהתביעה – ואולי גם מהמכתב שהשאיר עתה – הינו של אדם שאינו מסוגל לקחת אחריות על מעשיו, ומאשים את כל היתר בצרותיו.

אלו מילים קשות, אבל אני אומר אותן מתוך אמונה מסוימת במוסדות המדינה. נכון, יש מושחתים רבים. נכון, לא כל העובדים במוסדות הציבוריים לוקים בתבונה מרובה. אבל אני מתקשה להאמין שמדינת ישראל בחרה להתעלל בסילמן באופן מודע ושיטתי. אני מתקשה להאמין ששתי ועדות של משרד השיכון דחו אותו ככה סתם. אני מתקשה להאמין שביטוח לאומי ובית המשפט התעללו בכוונה תחילה במשה סילמן. אני יוצא מתוך הנחה שנציגי כל הגופים האלו פעלו אל מול סילמן כפי שהם פועלים מול כל אדם אחר, ודרשו ממנו שיעמוד בקריטריונים בסיסיים מסוימים. את התשובה שלהם להאשמותיו אתם לא תשמעו, כי הם עובדי מדינה. אבל על כל סילמן שהם דוחים, יש הומלס אחר שמקבל דירה כי מגיע לו. כי הוא משחק לפי החוקים. כי הוא עסוק בלשקם את חייו, ולא להאשים את כל העולם. 

העובדה שאנו שומעים על פעולתם של המוסדות הציבוריים רק כשהם אינם מתפקדים היטב, או כשאזרח מתוסכל (בצדק או שלא בצדק) בוחר לשפוך עליהם את חמת זעמו, יכולה לגרום לנו להאמין שהם כושלים לגמרי. לא כך הוא, ודרך הצגה זו עושה להם עוול. 

 

סיכום

אני מאחל למר סילמן החלמה מהירה, ומקווה עבורו שיצליח לצאת מהמקום הקשה בו הוא נמצא כרגע. אבל בסופו של דבר, אנחנו צריכים לתת לאנשים לשאת באחריות למעשיהם. אם מר סילמן ימות מפציעותיו (חלילה!) יהיו שיגידו שהממשלה אשמה. היא לא. האשמה האמיתית, כמו תמיד, טמונה בסופו של דבר במי שבחר לשפוך על עצמו דלק ולהצית את הגפרור.


תמונת השער: צולמה ע"י איציק אדרי והועלתה לויקיפדיה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

115 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת