00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

להיות דולה- על הריון, לידה והורות

תג מחיר

את סיפור הלידה הבא אני מביאה כאן כדי להתייעץ איתכן. זו פעם ראשונה שאני נתקלת במצב כזה, ובעז"ה גם פעם אחרונה, ובאמת שאני לא יודעת איך נכון לנהוג. כל תובנה תתקבל בברכה, בבקשה השאירו את תגובותיכן כאן מתחת לפוסט (מחשבות, הרהורים, עצות וכו').  ולסיפור עצמו:

שרונה יוצרת איתי קשר

שרונה (כרגיל, השם בדוי כדי לשמור על פרטיותה של היולדת) יצרה איתי קשר לראשונה כשכבר הייתה ממש בסוף ההיריון, בשבוע 39+6. בשיחה בינינו היא סיפרה לי שזו עתידה להיות הלידה הרביעית שלה, היא לא יכולה לקבל אפידורל ומרגישה שהיא מתמלאת פחד מהלידה. בגלל קוצר הזמן לא יכולנו להיפגש לפני הלידה (בדרך כלל אני נפגשת פעמיים עם כל יולדת לפני הלידה), ולכן מראש נתתי לשרונה הנחה יפה. גם מהשיחה שניהלנו הבנתי שעניין הכסף הוא מעט בעייתי, לכן הענקתי לה את ההנחה בשמחה כי אני מאמינה שגם כשהמצב הכלכלי לא מזהיר עדיין מגיעה ליולדת התמיכה שהיא זקוקה לה, והרגשתי ששרונה באמת זקוקה לתמיכה הזו.

במהלך השבוע הבא שוחחנו מספר פעמים בטלפון, שיחות ארוכות- גם כדי שנכיר טוב יותר זו את זו, גם כדי לערוך תיאום ציפיות ולהגדיר מהם הצרכים של שרונה כדי שהיא תוכל לקבל ממני את התמיכה שתהיה הכי נכונה בעבורה והכי תעזור לה, וגם כדי לחזק את האמונה של שרונה בעצמה וביכולתה ללדת. ביום חמישי בלילה, סביב השעה שלוש לפנות בוקר שרונה התקשרה וסיפרה שיורדים לה המים. שמעתי את הלחץ בקולה, את הפחד שמתחיל להציף אותה, ובצורה הרגועה והשלווה ביותר הסברתי לה שירידת מים ללא צירים לא אומרת שהיא תכנס מיד לחדר לידה אלא שיתנו לה להמתין מספר שעות עד שתפתח צירים באופן עצמאי (המתנה שבד"כ מתרחשת במחלקת נשים/ הריון בסיכון) ורק אם לא תתפתח לידה יעבירו אותה לזירוז. כיוון שהיה מדובר בירידת מים בשטף המלצתי כמובן לצאת לבית החולים להיבדק, וביקשתי שתעדכן אותי מיד כשתדע מה קורה.

אני יוצאת לבית החולים

עד השעה חמש וחצי קיבלתי עוד מספר טלפונים משרונה, בהם היא עדכנה שאין צירים, אבל התינוק מאוד גבוה ומכניסים אותה לחדר לידה. היא נשמעה מפוחדת ואמרה שהיא לגמרי לבדה (כיוון שבעלה נשאר לשמור על הילדים), וביקשה שאגיע. למרות שעדיין לא התפתחה לידה התארגנתי ליציאה מיד- שמעתי בקולה שהיא מפוחדת, בודדה וזקוקה לחברה והיה לי ברור שמקומי לצידה.

החניה ליד בית החולים התבררה כבלתי אפשרית, מה שגרם לי להסתובב כמעט חצי שעה עד שמצאתי מקום חניה פנוי, וכשנכנסתי לחדר הלידה בו שכבה שרונה על המיטה הייתי מעט קצרת נשימה מהמהירות שבה הלכתי מהרכב לחדרי הלידה. בחדר היו שרונה ואימה, שהסתבר שהייתה לצידה כבר מרגע שהגיעה לבית החולים. שמחתי על נוכחותה של האם וחשבתי שהיא עשויה לעזור להרגיע את שרונה ולספק לה תמיכה נוספת וחשובה כל כך.

הרופא מסכים שלא לזרז את שרונה מיד, למרות שהוא נוטה לחשוב שזו דרך הפעולה המומלצת כיוון שהעובר נמצא גבוה באגן, גבוה כל כך עד שלא ברור אם הוא בכלל במצג ראש או עכוז. אולטראסאונד שמובא לחדר מאשר שמדובר במצג ראש, ואנחנו מורשות לנסות לזרז את הלידה באופן טבעי במשך שעתיים. שרונה מפחדת מאוד מזירוז מלאכותי, היא שמעה שזה כואב ובצרוף העובדה שהיא לא יכולה לקבל אפידורל זירוז מלאכותי נראה לה כאופציה הגרועה ביותר. בשעתיים הבאות אנחנו עובדות קשה: רפלקסולוגיה, ארומתרפיה, עיסוי פטמות אינטנסיבי בעזרת משאבת חלב ובעיקר שיחה מלב אל לב, שבסופה שרונה מגיעה למסקנה שאולי זירוז מלאכותי לא יהיה כזה גרוע למרות הכל.... שעתיים של עבודה אינטנסיבית הניבו פירות- יש ציר כל כעשר דקות, אבל הצירים לא מספיק אפקטיביים ולא מספיק משפיעים על צוואר הרחם, והצוות מחליט על זירוז.

מתחילים בזירוז

"אז בשביל מה בזבנו את השעתיים האלה? יכולנו להתחיל בזירוז כבר מזמן ולגמור עם הלידה הזו מהר יותר. שבת היום ועוד לא בישלתי!" אומרת אימה של שרונה בטרוניה. אני מסבירה שהשעתיים ממש לא בוזבזו- ההיפך הוא הנכון. במהלך השעתיים האלו שרונה עברה תהליך נפשי שאפשר לה להבין שהזירוז הוא האופציה הנכונה בעבורה בהתאם לנסיבות שנוצרו, להשלים עם העובדה הזו ואפילו לקבל אותה. כעת היא מקבלת את הזירוז ממקום טוב ולא ממקום של התנגדות, מה שיאפשר לגוף שלה להיות רפוי יותר ולזירוז לעבוד טוב יותר.

הזירוז מתחיל, פיטוצין במינון נמוך. מיילדת חדשה מגיעה לחדר, היא נחמדה מאוד ויוצרת קשר טוב עם שרונה ואיתי.  איזה כיף לי לעבוד כך! לצערנו, כיוון שהתינוק גבוה כל כך ויש חשש לצניחת חבל הטבור שרונה לא מורשית לרדת מהמיטה ואפילו לא להתהפך, כך שאנחנו מתמודדות עם הצירים בשכיבה על הגב, קצת על הצד כשאפשר אבל לא הרבה מעבר. אני מעסה את גבה של שרונה בכל ציר, ומנחה את אימה איך לבצע עיסוי בצד השני, כדי ששרונה תהיה עטופה מכל הכיוונים ותקבל כמה שיותר תמיכה פיסית ונפשית גם יחד. שרונה אומרת תוך כדי הצירים שזה מאוד עוזר לה, שבאף אחת מהלידות היא לא הרגישה כל כך נתמכת, כל כך מחובקת... אבל עדיין יש בה פחד, עדיין יש קושי. מפעם לפעם אימה של שרונה דוחקת בה ללדת כבר, שבת מתקרבת, יאללה... עד שהמיילדת מעירה לה שהיא צריכה להאמין בביתה יותר ולתת לה את המרחב שלה כדי שתוכל ללדת.

מזל טוב, בן נולד

השלב הסוער של הלידה מגיע, התינוק כבר נמוך אבל לשרונה עדיין אסור לרדת מהמיטה (למה? לאלוקים פתרונים). היא מבקשת מעט טשטוש ומקבלת מינון נמוך במיוחד. בתוך כחמש דקות מקבלת הטישטוש היא אומרת "אוי! הוא יוצא לי!" ובאמת...אוי, הוא יוצא לה . לידה חלקה, מהירה ומפתיעה, ותינוק שנולד במשקל מכובד של 4.200 ק"ג.  השליה נולדת זמן קצר אחר כך, אין צורך בתפרים ועכשיו רק צריך להתאושש. בגלל הטשטוש התינוק מועבר מיידית לתינוקיה, ושרונה עייפה מאוד ורק רוצה לישון. אנחנו עוברות איתה לחדר ההתאוששות, שם אימה נפרדת ממנה ואני נשארת לעוד זמן מה כדי לוודא ששרונה מרגישה בטוב ושאני יכולה לעזוב אותה בלב שקט. כששרונה כמעט ונרדמת אני מאחלת לה מזל טוב מכל הלב וחוזרת הביתה, לבשל לשבת . איזה כיף שהספקתי להגיע הביתה לפני שבת.

אחרי הלידה

במוצאי שבת אני מתקשרת לשרונה לבדוק מה שלומה, איך עברה השבת, איך היא מסתדרת עם ההנקה... שרונה לא עונה ואני לא מציקה- בכל זאת אישה אחרי לידה, צריך לתת לה את הספייס שלה והזמן שלה למנוחה. אני בטוחה שכששרונה תרצה היא תתקשר אליי. גם למחרת אני מתקשרת ולא נענית, ושוב- לא מטרידה יותר מדי ומאפשרת לשרונה לנוח. למחרת אני מקבלת סמס שאומר שנדבר בשבוע הבא כי השבוע היא עסוקה. אין בעיה- יש ברית לארגן, ברור שזה זמן עמוס, בייחוד שכבר יש שלושה ילדים נוספים בבית.

שבוע עבר, אני רוצה לבקר את שרונה כדי לראות מה שלומה, לעבור על סיפור הלידה, לעזור בהנקה אם יש בעיות, אבל שרונה עדיין לא עונה. אני מסמסת לה שאגיע לבקר אותה במהלך השבוע ובבקשה שתודיע לי באיזה יום עדיף לה שאבוא? ולמחרת בבוקר מקבלת ממנה טלפון. שרונה אומרת שהיא החליטה לוותר על המפגש שאחרי הלידה, ושהיא רוצה לדבר איתי על עניין התשלום. לדעתה לא הייתי אמינה, לא באתי מיד כשהיא קראה לי וזה גרם לה לתחושה מאוד לא טובה. שוב ושוב היא חוזרת על כך שההתנהגות שלי הייתה בלתי אמינה, ומעבר לכך גם אומרת שהיא נפגשה עם עוד דולה לפני שסיכמה איתי שאלווה אותה ובעלה היה בעד הדולה השנייה, כך שהוא כועס שבסוף אני זו שליוויתי אותה ולא מוכן לשלם את הסכום שסיכמנו עליו.

אני קצת בהלם, ושואלת כמה היא כן מוכנה לשלם? לא מתווכחת עם ההרגשה שלה, לא טוענת שום טענה להגנתי ולא מנסה להצדיק את עצמי. מבחינתי נהגתי לגמרי כשורה (ואם אתן חושבות אחרת אשמח לשמוע זאת בתגובות) ורק חשוב לי לשמוע על איזה סכום היא חשבה. כשאני שומעת כמה היא מוכנה לשלם אני נעלבת עד עמקי נשמתי. אני אומרת שלא אוכל בשום פנים ואופן להסכים לסכום הזה, ולבסוף אנחנו מסכמות על סכום גבוה קצת יותר (אבל עדיין נמוך מאוד, גם יחסית למה שסוכם בינינו עוד לפני הלידה וגם יחסית למה שאני מרוויחה בדרך כלל) ועל ארבעה תשלומים.

אני מסמסת לשרונה את הכתובת שלי למשלוח הצ'קים ומבקשת שתשתדל לשלוח כבר השבוע. כמובן שעד היום, מעל חודשיים אחרי לידה, לא קיבלתי דבר.

אז מה אני רוצה מכן? קודם כל את דעתכן כיולדות. להרגשתי נהגתי לגמרי כשורה, ובתקופה שלאחר המקרה שוחחתי עליו עם דולות נוספות שאישרו שלא היו נוהגות אחרת.

ובנוגע לעניין התשלום- איך הייתן מגיבות אם הבוס שלכן היה אומר לכן שהחודש הוא לא היה מרוצה מהעבודה שלכן ולכן הוא לא נותן לכן משכורת?  כי בסופו של דבר כך הם פני הדברים. השכר שאני מקבלת על עבודתי כדולה שהיא באמת עבודה שנעשית מהלב, עם המון שמחה ואהבה, הוא השכר שאיתו אני מאכילה את הילדים שלי, משלמת ארנונה, מים וחשמל, משלמת על מסגרות חינוכיות ומתקיימת. הציעו לי לתבוע/ להתעקש על תשלום/ לוותר ולהתייחס ללידה הזו כאל לידת חסד. מה נכון בעיניכן?

עדכון מאוחר

בערב ראש השנה, כמה חודשים אחרי הלידה, קיבלתי אס.אמ.אס משרונה. היא התנצלה על כך שלא שילמה והסבירה את העניין במצבה הכלכלי הקשה. ברוח הימים הנוראים החלטתי למחול לה ולהחשיב את הלידה הזו כלידת חסד. תשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.
תודה לכל מי שהגיבה וייעצה. תשומת הלב שלכן שימחה אותי. גם אני רוצה לשמח אתכן בתמורה ולכן אני מחלקת ממש בחינם מתנה שתהפוך את הלידה הבאה שלכן ללידת החלומות. כדי לקבל את המתנה צריך ללחוץ כאן.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל imahit אלא אם צויין אחרת