00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

ביה"ס "יסוד המעלה" - בארכיון ע. ת. א.

30/07/2012

בשבוע שעבר ביקרתי בארכיון של עיריית תל-אביב במטרה למצוא את שם המשפחה של המורה שלי בכתה א'. ראו רשומתי על ביה"ס "יסוד המעלה".
לא מצאתי שם רשימות מורים ולא רשימות תלמידים. את שם מורתי לא גיליתי אבל הגעתי בחיפוש למחוזות אחרים: בשני תיקים 'רזים" מצאתי הרבה דפים שקופים (אלה ההעתקים שכן המקור נשלח ליעדו) שהודפסו במכונת הכתיבה הישנה של פעם. התרגשות רבה גאתה בתוכי כשראיתי את שם אבי בכמה מכתבים שנכתבו בסוף שנות ה-40 ובתחילת ה-50. 
    

כאן המקום לגלות לכם שביה"ס "יסוד המעלה" קרוב ללבי מכמה וכמה סיבות. כאמור למדתי בו במשך 4 שנים ראשונות של ביה"ס העממי. בגלל עבודתו של אבי התגוררנו בקומה הרביעית של הבנין. אבא שלי היה פועל נקיון. הוא היה, מה שנקרא באותם ימים - "השַמָּש" והיום, לאחר שהתואר עבר שיפוץ ותיקון הוא התייצב על  - "אב הבית". הפרטים הפשוטים שמצאתי בדבר אישור יום חופש או יציאה ל"עתודות" (מילואים) של אבא וההתייחסות לדירה בה התגוררנו, נידמו בעיניי כאוצר.

התעכבתי על מכתב בקשה לאישור מיוחד לחגיגת סוף השנה על גג הבית הסמוך לזה שגרנו בו (ביה"ס התפרס על פני שלושה בניני מגורים ברחוב) הבקשה הזכירה לי את היום המיוחד שבו הרשו לי להשאר ערה עד מאוחר ולצפות בטכס הסיום של מחזורי ביה"ס. זה היה בעיני טכס צבעוני עד מאוד. אבא סידר לי כסא, ליד המעקה, שממנו צפיתי בנאומים, בשירים ובטכס חלוקת התעודות. בכל שנה, בין הגילאים 6-10, זכיתי לערב שכזה. הטכס היה בעיני מרגש הרבה יותר מזה של האולימפיאדה בלונדון ד'היום.... לא נרדמתי בו אפילו לרגע ויתכן שאז נבטו בי הזרעים של החיבה היתרה לטכסים....
         ו
 על הגג שבבנין מימין נערכו טכסי הסיום. בצד הגג השמאלי, מאחורי המעקה, הוצב הכסא לצפייה

בכמה מן הניירות נתקלתי בשמה של המורה לתזונה והאחראית על המסעדה באותו בי"ס שזכורה לי בגלל אישיותה התקיפה וגם כי לימים הפכה לקרובת משפחה שלי בעקבות שידוך שלא גמרה עליו את ההלל....
למסעדה יש ייצוג מכובד בהתכתבויות עם המחלקה לחינוך. בשנת 1951 יוצאת ממכונת הכתיבה של מזכירות ביה"ס "בקשה להמלצה לבקשת הנהלת ביה"ס למתן רשות קניה של מקרר חשמלי למסעדה. מן ההכרח לצייד את המטבח במקרר חשמלי לשם מניעת קלקול מצרכי המזון". למען הסר ספק, מודגש במכתב שזה "צורך חיוני".
ובשנת 1950, עדיין "מבשלים על פרימוסים ומבקשים להמליץ לחברת חשמל לקבע במטבח (ביה"ס) זרם כוח" שהרי "כידוע, הפרימוס הוא מכשיר מסוכן".
     
                                הפרימוס והפתיליה מאותם הימים          
 

את שמה של המורה לציור הידועה כ'אִיזָה', הלא היא המאיירת של הספר "גן-גני" (ששמה איזה הרשקוביץ ובשנת 1952 ירדה לאילת והתיישבה בה) שלימדה בביה"ס, לא מצאתי. אבל על פי זכרונותיי, אבא שלי - שהיה איש ברוך כשרונות לא-ממומשים -השתעשע ברעיון שילמד אצלה ציור. הרעיון נגוז חיש מהר לאור התנגדותה של אמא שהודיעה שאין מקום בחיינו, כמשפחה, לעיסוק בציור כשיש לפרנס 4 נפשות שמתגוררים בדרום העיר, בסביבה של קשיי יום, ליד התחנה המרכזית, בחדר אחד, בקומה רביעית, עם תרנגולות וברווזים על הגג ועגבניות ובצל שצומחים מתוך דליים.....
                            
                               מאיוריה של הציירת 'איזה' בספר "גן-גני"

ואם חשבתם שהביוב העולה על גדותיו ברחובות השכונה היום הוא משהו שצץ ועלה במאה ה-21, מוכיחה ההתכתבות שבתיק שכבר אז, בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת, עולים "בורות השופכין" שבחצר ביה"ס ובחצרות השכנים על גדותיהם והריח הנורא מפריע לתלמידים ולמורים לקיים שעות לימוד כהלכתן. גם העכברים עושים במקום כבתוך שלהם.
המחנק בכיתות היה גדול, בעיקר "בימות החמה". בשנת 1949 פנה מנהל ביה"ס דאז, מר נ. פרסקי, אל דר' אליהו רוזנבאום, מנהל מחלקת החינוך של ע.ת.א (שימו נא לבכם לשמות, כי אלה היו אנשים ידועי שם ומוערכים עד מאוד בתחום החינוך בארץ) בבקשה "לתת הוראה לפרק את הלבנים מן החלונות והדלתות בקומות העליונות. פתחים אלה נסגרו בשנה שעברה (1948-שנת המלחמה) בגלל צליפות מעבר יפו...פתיחת החלונות והדלתות הסתומים יקלו בהרבה על חלוף האויר...".
על מזגנים אין לא מלה ולא חצי מילה....אלה היו  באותם ימים, מן הסתם, בחזקת מדע בדיוני.

     ואותו מנהל, נתן פרסקי, הוא זה שכתב יחד עם ברוך אביבי (שהיה ראש מחלקת החינוך בתל-אביב) את ספר הלימוד 'תולדות ישראל' שהיה נפוץ מאוד בבתי הספר בשנות ה-60.

            
                   הספרים של פרסקי ואביבי שנמצאים אצלי בארון הספרים

ויש גם תלונות על מורים ועל עובדים ועל תלמידים. הימים - ימי העליה הגדולה ותלמידים בני 12 מגיעים לכיתה א'...רבים מהם נשלחים לעבודה, על חשבון שעות הלימוד בביה"ס, כדי לעזור בפרנסה. יש גם ניידות בין בתי הספר שבסביבה. לדוגמא, בי"ס "ביאליק", שברחוב לוינסקי, שולח תלמידים בעייתיים לביה"ס "יסוד המעלה". מנהל ביה"ס "יסוד המעלה" מסרב לקבלם. הוא סבור שתלמידים שכאלה מוטב שיסיימו את כיתה ח' במקום בו הם נמצאים ....הוא גם מדגיש שאם לא ישלחו לאיזור מורים מעולים ולא ידאגו לרמת לימודים טובה עלול להווצר, בשכונה הדרומית, מצב שבו יגיעו לשם "שיירים" של מורים...אי אפשר להכחיש שהאיש ידע מה הוא אומר והיה כמעט בחזקת נביא... זה בדיוק מה שקרה במקומות רבים ברבות הימים. מן הראוי לציין כי היום בי"ס "ביאליק" (לא בבנין המקורי) שמשמש מוקד לילדי העובדים הזרים, נחשב לפנינה וגם ביה"ס "שבח" שאינו מרוחק משם, הוא היום שם דבר באיכותו.

למקרא התיקים, בצד ההתרגשות שאחזה בי, לא יכולתי שלא לשלוח הודיה להוריי, עליהם השלום, שעשו מעשה ודאגו שאעבור לסביבת לימודים איכותית יותר בהגיעי לגיל 10. האינטואיציה שלהם עזרה, ללא ספק, לקידומי בחיים. אמנם המעבר היה לא קל אבל שכרו היה בצדו.

תודתי לארכיון עירית תל-אביב ולעובדת רבקה שעזרה לי והנחתה אותי בחיפושים. צילומי המכתבים נעשו מתוך ההעתקים שקבלתי מן הארכיון.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

74 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת