00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

צרור מפתחות לדלתות חיי.

08/07/2012

 

לכאורה אין יותר בנאלי מעוד צרור מפתחות שנזרק על שולחן העבודה בכל בקר עם הגיענו למשרד... מה כבר יכול להיות בצרור מפתחות? 

מפתחת הבית. הרכב. תא הדואר אם יש כזה. אולי גם מפתח לשרשרת הביטחון הקושרת את עגלת התינוק או האופנים מפני גנבי השכונה... לשונית לעגלת הסופר, דיסק און קי. מפתח למגרה האישית במשרד. מחזיק מפתחות(לא בהכרח)  וזהו - יש לנו את צרור המפתחות שלנו.

כשהתחלתי להביט על  צרורות המפתחות התלויים אחר כבוד על עגלות הקונים בסופר התחלתי להשוות. ניסיתי ולו לרגע להציץ  לעולמם החשוף של הסובבים אותי וללמוד מה מעיד כל צרור כזה על בעליו. למי הוא שייך? במה עוסק בעליו? למה הצרור כל כך כבד ועמוס מפתחות או לחילופין צרור דל עם מחזיק מפתחות ענק... 

לכאורה עניין של מה בכך. במבט פנימה. ממש לא. ראיתם פעם איך מתנהג אדם שאבד את צרור המפתחות שלא? 

הכל נלקח ממנו במחי יד. הוא אינו יכול להיכנס לביתו שלו. למכוניתו. גם לא לפתוח את התא האישי במשרד. הוא אינו עצמאי עוד... חובה עליו לצלצל, לקרא, להביא ולהעזר בזולתו. 

הפנמתי: צרור מפתחות מעיד על עצמאות. 

כשהבת שלי נשלחה למכונת אמת בטרם קבלה את מפתח הכניסה לרשת החנויות המובילה שם היא מעצבת, הבנתי שלמפתח יש הרבה יותר משמעות מעבר ליעודו הספציפי לפתוח דלת.

מפתח הוא סמל סטטוס. ביטוי לאחריות. אם קבלנו מפתח לדלת שאינה שלנו הביעו בנו אמון. סומכים עלינו. אנו ראויים לפתות דלתות של אחרים ואולי גם להפעיל מרותנו בזכותו. 

הלכתי להביט בצרור המפתחות שלי. היום הוא כל כך בסיסי ובנאלי.  המפתחות שלי הם מפתחות למקום של חום אהבה ונתינה.

אין לי כל צורך ולא מקום להוסיף לצרור את מפתח תא העבודה שלי. הוא נשאר מאחור בקריירה הקודמת.  מאז הפכתי לעצמאית אני זקוקה  רק למפתח הלב. הסמכות המקצועיות והנאמנות שלי נמצאים עמוק פנימה בתוכי. המפתחות שלתלויים על עגלת הקניות שלי מעידים עלי בדיוק כמו שהם מעידים על כל סובבי.

צרור המפתחות שלנו הוא המראה של חיינו. יש בו רמז לאישיותינו. לעיסוקנו. להתנהלותינו.

מפתחות זרים בצרור הפרטי שלנו מרמזים על סמכות. על האמון בנו ואולי גם סוג של סטטוס. 

 

ואיך נראה הצרור שלכם? חשבתם עד כמה הוא מעיד עליכם? 

 

 

 

 ואתם קוראי: 

תודה שבקרתם בבלוג של תפו ופוזה, שמחה ומודה לכל תגובה.

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי 

שלכם תפו 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת