00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

נערה עם קעקוע דרקון

05/07/2012


במאי: דייוויד פינצ'ר
שחקנים: דניאל קרייג, רוני מארה, כריסטופר פלאמר, סטאלן סקארסגארד
תסריט: סטיבן זאיליאן (על פי ספרו של סטיג לארסון)
ז'אנר: מותחן
שנה: 2011

שבדיה המודרנית היא ככל הנראה המדינה הכי קרה בעולם. לא מבחינת מזג האוויר (למרות שגם בתחום הזה היא לא בדיוק מדבר סהרה) אלא מבחינת האנשים והחרא שקורה שם. עיתונאי מצליח בשם מיכאל בלומקוויסט (דניאל קרייג) לומד זאת על בשרו, לאחר שהוא מואשם בגין הוצאת דיבה על אחד מארגוני התעשייה הגדולים ביותר במדינה, "תעשיות ונרסטרום" ומאבד את כל חסכונותיו בתביעה. שבור, מדוכא, מדורדר לעישון ובגידה באשתו, הוא מקבל הצעה מפתיעה מהנריק ואנגר (כריסטופר פלאמר) המנהל של חברת תעשיה גדולה אחרת: מיכאל יקבל לידיו תיקים רבים עם מידע מפליל ורגיש על "תעשיות ונסטרום" בתמורה לכך שהוא יפענח את רציחתה המסתורית של אחייניתו, הארייט. אממה, הרצח התרחש לפני 45 שנה, וכבר אז לא היה כל סימן לגופה או למישהו שאפילו הייתה לו סיבה לבצע את הרצח, ומבחינתו של הנריק, כל אחד מבני משפחתו הגדולה חשוד. במקביל, אנו נחשפים לסיפורה של ליסבת' סלאנדר (רוני מארה), צעירה בת 24 שמתאימה בול לסטריאוטיפ של הילדה הנחמדה שבמורד הרחוב: אנורקסית, פאנקיסטית, מקועקעת ומפורסנגת, נרקומנית, בעלת מיניות מפוקפקת ואחת שנעצרה עשרות פעמים בנסיבות אלימות, אשר עובדת כהאקרית אשר פורצת למחשבים ומשיגה מהם מידע על אנשים בתמורה לכסף. כמובן, מהיותה מי שהיא, חייה לא קלים והיא חווה התעללות מהקרובים אליה ומנוכרת מהחברה הכללית, מה שמדרדר אותה למעשים ורגשות יותר קיצוניים מרגע לרגע. הדבר היחיד שקושר אותה איכשהו לעולם היחסית שפוי, היא העבודה החדשה שלה, שהיא להשיג קצת מידע על פלוני אלמוני בשם מיכאל בלומקוויסט. 

"נערה עם קעקוע דרקון" מבויים על ידי דייוויד פינצ'ר, ככל הנראה אחד הבמאים האהובים עליי בעולם. לא יודע מה אצלו בדיוק עושה לי את זה, אבל אני מניח שזאת היכולת שלו לשלוט בכל הכלים הכטניים שיש בידיו כדי ליצור אווירה מהפנטת שמתאימה לסגנון שלו, אבל עדיין שונה אצלו בכל סרט. ב"נערה עם קעקוע דרקון" הוא אכן ממשיך את הקו הזה ומשתמש בשטיקים המוכרים שלו כדי ליצור סרט שמבחינה בימויית קרוב לשלימות - הסרט צבוע כולו בתאורה ירוקה-חומה-צהובה כזאת, הצילום חד ומשתמש בזוויות ותזוזות ייחודיות, העריכה מהירה וקפדנית, ובימוי הסצינות נע בין להיות מהיר ותזיזיתי לאיטי ורגוע. אהבתי גם את הצורה שבה הוא מעניק חיים גם לשבדיה שמוצגת בסרט, על ידי ניצול נהדר נופים ובמזג האוויר שלה על מנת ליצור אווירה קרה, אפלה, לא נוחה ואפילו מפחידה לפעמים.
בכלל, אי נוחות ועכירת שלווה זאת הן תכונות מאוד בולטות בסרט: הוא מצליח למתוח ולצמרר אפילו כשהוא לא מנסה. בשל האווירה האפלה והקרה הזאת שהסרט מתרחש בה, יש תחושה כללית של פרנויה ורדיפה, שמשהו עומד לקרות עוד רגע. התחושה הזאת חוזרת בכמעט כל סצינה בסרט, בין אם מדובר בגילוי כלשהו, מפגש עם דמות חדשה שמהותה לא ברורה או סתם שוט כלשהו של הלילה השבדי המושלג, תמיד נראה שהסרט מזכיר לצופים שבמקום הזה, צריך לחשוש מכל דבר קטן, וכך נוצרת תחושת מתח שלא פגה כל הסרט. העובדה שהסרט עושה עליות רבות בעקומת המתח באמצעות סצינות באמת מרתיעות, הופך את העסק לעוד יותר מותח, כי אתה לא יודע האם סצינות האלה יקרו עוד פעם: הסרט לא חוסך מראות קשים או סצינות מזעזעות רגשית ותודעתית. האופי האפל והאלים של הדמויות ושל הסיטואציות שבהן הם נמצאות יכול להוביל לעפמים למחזות לא צפויים ולכמה קטעים שעל אף היותם מרתיעים, נשארים בראש הרבה מאוד זמן. בקיצור, לא מדובר בסרט לפרנואידים. 
הדמויות שבסרט מתאימות לאווירה הזאת במיוחד. גם מיכאל בלומקוויסט וגם ליסבת' סאלנדר הם הגיבורים של הסרט, אך את שניהם אפשר לשנוא באותה מידה שאפשר לאהוב - מיכאל הוא אומנם עיתונאי מסור ואיש טוב סך הכל, אך הוא גם מדוכא, מרבה לשתות, בגדן ואת כל החקירה הוא עושה יותר לרווח אישי מאשר מתוך חוש צדק כלשהו. כל הדואליות שבמצב שלו מוצגת היטב על ידי דניאל קרייג, אשר נותן הופעה קרה ומסתורית, בדיוק כמו הארץ שבה הוא נמצא והתעלומה שאותה הוא חקר, ומצליח להעביר היטב את החששות של הדמות שלו לגבי זה שמאחורי כל עץ או בית שם יכול להיות משהו מסוכן. ליסבת' היא מקרה הרבה יותר מסובך, שכן הדבר היחיד אצלה שיכול לגרום לה להיות חביבה על הקהל היא העובדה שהיא "אישה חזקה". מלבד זאת, היא דמות דוחה ועויינת לעולם ולסביבה מכל בחינה אפשרית, אבל נראה לפעמים שהיא מודעת לכך וממש עצובה בגלל זה. רוני מארה הייתה מועמדת לאוסקר על גילומה, ולדעתי הפרס הגיע לה בהחלט ולו רק בגלל שהיא הרזתה באופן מחריד ותקעה לעצמה פירסינג בכל מקום בגוף בשביל התפקיד ופיתחה לעצמה מבטא שבדי מדוייק, כך שהיא נראית ונשמעת בדיוק כמו שפאנקיסטית סקנדינבית אמורה להיות. היא מצליחה להחיות את הדמות בצורה יוצאת מן הכלל, בין אם מדובר בצד המשוגע והאלים שלה, אותו היא מצליחה לעשות בצורה קריפית ומרתיעה במיוחד; בצד הפרנואידי שלה, שאותו מארה מבטאת מעולה שאמצעות מבטים ודיבורים שמבהירים שמבחינתה, בניגוד לבלומקוויסט, מאחורי כל דבר יכול להסתתר משהו מסוכן; בצד הקצת אוטיסטי שלה, שכן היא באמת נראית לפעמים כמעט כמישהו שלא יכול לתקשר עם הסביבה ולקיים חיי חברה נורמליים וגם את הצד היותר רגשני שלה, שבו מוצג לנו שעד שכל התכונות שלה כל-כך שליליות, נראה שהיא באמת מודעת לזה וסובלת מכך. בקיצור, מדובר בהופעה נהדרת ואייקונית שתיזכר לדורות רבים.

עד כאן, הכל מעולה, אבל הבעיות מתחילות כשמגיעים לתסריט, או אם להיות יותר ספציפיים, למקור הספרותי שנכתב על ידי סטיג לארסון. אני לא מתכוון שהעלילה לא טובה או משהו, להפך, היא בהחלט מרתקת, עמוסה בפרטים ומלאת מסתורין כמו שאני אוהב, אבל הדרך של הסרט - ולפניו, הספר - להעביר את העלילה הזאת לוקה בחסר. אורכו של הסרט הוא שעתיים וחצי, ובמשך החצי הראשון שלו, הסרט מתנהל בשתי עלילות מקבילות ונפרדות לגמרי, שכל אחת עוסקת בדמות שאומנם יש ביניהם קשר קטנצ'יק, אבל שום דבר שקורה לדמות אחת לא משפיע איכשהו על השנייה, והעלילות שלהם נראות כמו שני סרטים נפרדים לגמרי, מה שמסיח את הדעת בצורה לא טובה ומפריע לעקביות וההמשכיות של העלילה. אני אפילו חייב להודות שהשם "נערה עם קעקוע דרקון" ממש מטעה, כי על אף שדמותה של ליסבת' היא הדבר הכי זכור בסרט, העלילה הפרטית שלה עניינה אותי הרבה פחות, ורוב הזמן היא נדחקה הצידה בשביל העלילה היותר מורכבת על בלומקוויסט ועל חקירת הרצח, שקיבלה יותר זמן מסך ועל פיה היה צריך לקרוא לסרט בשם השבדי המקורי של הספר, "גבר ששונא נשים". זה לא הפגם היחיד במבנה העלילה, הו לא. גם פה, ישנם הרבה מקרים שהם הסרט לא יודע להבדיל בין עיקר לתפל - בזמן שמיכאל חוקר את תעלומת הרצח, הוא עובר על פניהם של עשרות פרטים שלעיתים קשה לזכור, אבל בדיעבד, אחרי שהסרט נגמר, מתברר שלא כל הפרטים האלה היו רלוונטיים, ושרק חלק מהם ממש שימשו אותו בפתירת התעלומה. הכי מוזר הוא שהדמות שאליה קשור פתרון התעלומה קיבלה דווקא פחות פרטים ומידע משאר הדמויות, מה שהופך את הגילוי עליה ללא כזה "שוקי" כמו ששאר הדמויות מתייחסות אליו. אותו דבר לגבי הסיפור של ליסבת', יש בו הרבה סצינות שלא מפתחות את הדמות בצורה כלשהי ונדמה שהסיפור היה יכול להסתדר גם בלעדיהן. וזה לא הכל: אחרי שעתיים ועשר דקות, כשהתעלומה נפתרת וכל הקווים נסגרים, פתאום הסרט ממשיך עוד 20 דקות, שנדמה שהוצאו מסרט אחר ואין להם קכמעט קשר לעלילה הראשית, והייתה יכולה בהחלט להיות מוצגת אפילו ב-3 דקות. את הדקות והרגעים המיותרים הללו היה אפשר לנצל בשביל, למשל, לטפל בבעיה אחרת של הסרט - נגיד, העובדה שאין בו רגש. הסרט מתעסק בעלילה ובאווירה ברמת כל-כך גדולות, שלעיתים נדמה שהדמויות הן חלק שולי בלבד, וחוץ מסצינה אחת קטנה בסוף הסרט, באמת מדובר בחתיכת סרט יבש. הדמויות אומנם מובאות לחיים על המסך בצורה נהדרת על ידי השחקנים, אבל לא הייתה באמת אף סצינה שבה הן התפתחו בדרך כלשהו, ואף פעם באמת לא הרגשתי שאני נכנס לתוך העולם שלהם ומגלה את סודות מוחם וליבם, שזאת בדיוק המטרה של יצירת הזדהות עם דמות בסרט. ב"נערה עם קעקוע דרקון" מרגישים יותר כמו סתם צופה מהצד מאשר מישהו בממש נמצא בהתרחשות האירועים. זה, בסופו של דבר, סרט יותר ריקני מהקודמים של פינצ'ר, אין בו את הרובד הפילוסופי, הקונספט המבריק או תחושת האימה האמיתית של "שב7ה חטאים" או את המסר,המגניבות והדמויות הבלתי נשכחות של "מועדון קרב"** או את הגאונות, הסגנון והליטוש של "הרשת החברתית" מה שהופך אותו לסרט טוב, אבל לא אגדי כמו הסרטים האחרים שיש לו ברזומה.

אבל אובראול, מדובר בסרט ממש ממש מוצלח. התסריט שלו היה יכול להיות יותר ממוקד, שלם, מלוטש, מסונן ובעל מבנה שיותר מתאים לסרט קולנוע, אבל עבודת הבימוי הכובשת, השלמות הטכנית, התעלומה המרתקת, האווירה האפלה והקודרת והמשחק המעולה מפצים על זה ביותר מרמה אחת. נכון, אין לסרט את הדבר המיוחד הזה שיבדיל אותו מסרטים אחרים ויהפוך אותו לאחד הסרטים הגדולים באמת של השנה, אבל הוא צריך להסתפק בלהיות "רק" סרט ממוצע של דייוויד פינצ'ר, אבל אל תחשבו אפילו לרגע שמדובר בתואר רע.

* בכוונה לא החשבתי את בנג'מין באטן.
** דווקא לא ראיתי את הסרט עדיין, אני שופט לפחות לפי הספר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת