11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא לאחת וחצי

השינוי הלא צפוי

השינוי הלא צפוי כשמו הוא - בא בהפתעה.

בהפתעה רבה בשבת בבוקר קמתי עם חשק לצבוע ציפורניים. ולכבוד הרצון הלא ייאומן הזה לא יצאנו בשבת בבוקר לטייל, וצבעתי ציפורניים באדום עז. ונפנפתי בידיים בפני בעלי וראיתי משהו במבט שלו שנדלק, כמו פעם. לי דווקא התחשק לצבוע בירוק, אבל אדום וקצר עושה לו את זה.

ובערב אמרתי שבמקום שנטייל  בפארק אולי נלך ונשתה קפה עם עוגה במסעדה. ולבשתי שמלה, וענדתי עגילים גדולים, והוצאתי את קופסת האיפור, הסתכלתי לעצמי בעיניים... ובחרתי צללית שתתאים לשמלה! וישבנו בבית קפה בשקיעה, שתינו בירה וקפה קר, ורוני התמרחה בעוגת שוקולד, והחיוך שנמרח על פנינו היה אמיתי לחלוטין.

והיום, יום ראשון, סוף סוף זה קרה. שלושה חודשים עברו מאז שייבש החלב סופית. שלושה חודשים שבהם אני הולכת עם חזיות ההנקה שקניתי בשבילו, מתלבשת ומתבאסת. שלושה חודשים בהם כל יום ראשון אני אומרת - השבוע אני אקנה חזיות חדשות, וביום שבת אני עדיין בחזית הנקה. והיום זה קרה. הלכתי והוצאתי קרוב לאלפיים שקל, וקניתי שש חזיות, כל מה שהיה בליה לונדון. היום חזיות ההנקה מפנות את המדף בארון. היום אני אשה סקסית בחזית תחרה. מתי ואיך זה קרה?

וכשהלכתי לאסוף אותה מהגן דאגתי להתאפר. ואני אתאפר גם כדי ללכת לעבודה. והחיוך מלווה אותי, והגב זקוף יותר, ואני יודעת בבטחון שאהיה מאושרת. שאני ממש קרובה. ולחיוך שלי אין כל קשר לחור שיש לי בלב, לחלל שהוא הותיר ושום דבר לעולם לא ימלא. אבל קורה לי משהו. אני נזכרת לאט לאט מי אני. מי הבחורה הצוהלת ומלאת האנרגיה שהייתי לפני שהאמהות כבשה את כולי.

וחלק גדול מאוד מהשיפור אפשר לייחס למפגש. משהו השתנה בי בעקבות הפגישה, ואני מבינה שלא רק אצלי, אצל כולנו. האם זו דנה שבאה למרות הכל בנעלי עקב? (גם אם לימים מתברר שיש לה בעיה עם שחור) האם זו כאב עצום שבאה בכאב עצום אך עם איפור עיניים (ואפילו גוונים)? מי מהבנות הצליחה להמחיש לי את הנקודה שמותר להראות טוב ולכאוב? אני לא יודעת... ומי מהבנות הצליחה להבהיר לי שאפשר לבלות עם הילדים החיים בלי משקעים, ובלי מחשבות, ופשוט להיות רק עם רוני אחת על אחת? היה משהו משחרר בלראות שאני לא היחידה שמת לה ילד, שיש עוד כמוני, והן חיות, וצוחקות, וכל אחת מהן רוצה לחזור, או להפוך להיות מאושרת.

ואני חושבת עליו, יום יום, כל הזמן, באהבה גדולה. רציתי אפילו לקנות היום קלסר ולאסוף את הניירת שלו שפזורה ברחבי הבית, ואת האולטרסאונדים שמוחבאים בארון, ואת המקלון בדיקת ההריון שלו, שמתחבא באמבטיה. רק שלא מצאתי משהו יפה, אבל החשק עוד שם, אני ממש רואה את זה קורה השבוע, והפעם על אמת.

והשינוי הזה הוא אמנם לא צפוי, אבל כל כך מיוחל...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מאמארוני אלא אם צויין אחרת