00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

גם אני סיימתי תיכון... לפני 36 שנה.

03/07/2012

 

 

 

 

ימי השבוע האחרון רווים מסיבות סיום. תלמידי היסודי חוגגים בדרך לחטיבה, בוגרי החטיבה עוברים לתיכוניים ומסיימי התיכון  מרגישים שהם על גג העולם. שרדו את הפרק הכי משמעותי בחייהם עד היום והגאווה ממלאה את ליבם.

כן גם אני הייתי שם. זה קרה ממש אתמול לפני 36 שנה. בשלהי 1976 תיכון רוגוזין בקרית גת שכבה של 6 כיתות המחנך זאב בויים (ח"כ ושר ז"ל) ומסיבה חגיגית במצפה שביער המלאכים. 

פעם... לפני  36 שנה חגגו את סיום השנה גם בטבע. מופעי האקרובטיקה והספורט שהכינו המורים להתעמלות היו שיא הריגוש. היתה גם מסכת והיו שירים. היתה שמחה, היתה גאווה אבל לא היו נשפים. לא היה בהם כל צורך. הנשף האמיתי שלנו בוגרי יב' נחוג אז בחצר בית הספר. ההורים המורים ואנו הבוגרים. 

 בספרו של ד״ר טל בן שחר קבלתי אישור נוסף לסברה שעושר אינו עושה אותנו מאושרים יותר. עם העלייה ברמת השפע עלתה גם רמת הדיכאון בקרבנו.  הדור הצעיר שלנו עשיר יותר מהדורות שקדמו לו אך אינו יודע מהו אושר אמיתי. מנקודת מבט אישית מסיבות הפאר והעושר המזויף אינם עושים את צעירנו מאושרים. 

מבחן הפרידה מחבריהם אני אומרת לעצמי יהיה רק במבחן השנים האם באמת היה עצוב וקשה להיפרד? אני שבה וקוראת את כל  תיאורי הדמעות שקראתי בעיתונות הכתובה והווירטואלית ויודעת שמבחן ההוכחה עוד ניצב לפניהם.

עד כמה משמעותית הייתה עבורם תקופת הנעורים והתיכון. עד כמה היו החברויות אמיתית ולא אינטרסנטיות? עד כמה ינקו ערכים שילוו אותם לעתידם? ובכלל מה באמת עושה אותם למאושרים באמת? 

חברי ואני שסיימנו את התיכון קצת הרבה לפניהם... שייכים לתקופת האסימון ועט הפרקר שקבלנו בערב הסיום. יצאנו מאז לחיים האמיתיים. גמענו אותם, למדנו, השגנו, כאבנו, התקדמנו, הקמנו משפחות, יש מי שהפכו סבים ויחד עם כל אלו- אנחנו עדיין חברים. משהו בדבק האינסופי הזה שב ומאחד אותנו בכל פעם מחדש כאילו לא שבע.

בכל פעם מחדש וגם אם חלפו רק כמה חודשים, מתרגשים שוב לקראת הרגע בו מתכנסים סביב שולחן בית הקפה, באחד הבתים, בשמחות או במסעדות. כבר 36  שנה אחרי....

השבוע בעוד בוגרי התיכון הצעירים פוסעים לערבים מרגשים בלימוזינות שכורות ושמלת ערב מגוחכות, עשינו פעמינו לארוחת צהריים משותפת: שישה תיכוניסטים עם קצת פחות שיער וקצת יותר קילוגרמים.

עם קמטים בזוית העין ואושר אמיתי בלב.  אטמנו את עצמנו מחוץ לשאון הקניון וסעדנו על ארוחה שגם כשהייתה כל כך מאכזבת בטעמה לא הצליחה ולו לרגע לקחת מאיתנו את היחד הקסום הזה שחווינו באותן שלוש שעות.

יחד שמילא אותנו רגעים של אושר שניטעו אי שם באותן שנות תיכון שכה אהבנו אז....  

 

 

 

ואתם קוראי: 

תודה שבקרתם בבלוג של תפו ופוזה, אשמח להשיב לכל שאלה, לעיין בכל תגובה ולהשיב.

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי 

שלכם תפו

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת