00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

ההומו הישר-אלים

 

אני אוהבת את הארץ הזו. באמת ובתמים. אני מרגישה בבית בנופיה הטבעיים וגם בנופיה האורבניים, על אף שאין בהם שום ייחוד, או "גרנדור". אבל הוא שלנו. אני מאוהבת בשפה העברית.
יתכן שהייתי ממש נהנית לחיות פה.

מה שמפריע לי לעשות זאת הם הישראלים. באופן מפתיע, הארץ מלאה בהם. תמיד יש איזה ריח של אלימות באוויר. פעמים זה נגמר באולר בלב, לפעמים בכריתת ראש, ולעיתים חובר למילים הכי חמות: “אמא'לה", כך קוראים לי גברים נטולי מצח עם גבה אחת, שחריץ אחוריהם מתאוורר בחוץ. אחרי זה הם מבקשים משהו מאמא'לה, שלא היתה עושה כן, לו לא פחדה מהבן החדש ומתפללת להיות שכולה. בטוחני שהבנים היפים שלי, לעולם לא יקראו לקשישה זרה אמא'לה, למרות שיחד יש להם ארבע גבות, כל אחת במקומה היא. וכל אמא היתה שמחה לאמץ אותם.
כדי להימצא במינימום מגע עם ההומו הישר-אלים , אני נמנעת מלבוא בכיכרות ובשווקים. אני לא הולכת לקניונים. אני לא הולכת למסעדות. אני ספונה בביתי, כבודי בת מלך פנימה, מעבירה ימיי בסריגה ובריקמה, ואוכלת בלי הכרה (החליטו בעצמכם איזו מן הפעילויות הללו אמיתית).

עם הזמן סידרתי לי שבילים מאובטחים עוקפים לקשר סביבתי הכרחי: מביאים לי הביתה מהסופר, שזה אלף בית, אבל יש לי מהלכים בכל חנויות העיר מתקופת שוטטותי רבת השנים בחוצות, עם כרטיס אשראי בר תוקף. מביאים לי הביתה ספרים מסטימצקי. לבנים מאפרודיטה, תכשיטים מרויאלטי, מגבות ומצעים מגולף. ומזון חתולים מחנות החיות.גם לבדיקות רפואיות איני הולכת. אם יש בדיקות או ייעוץ רפואי ללא צורך במכשירים גדולים,הרופאים באים אליי . בקיצור אני מסודרת. הרי בסך הכל זה עניין של כסף. ואין לי כסף.
לפעמים לא מתחשק לי להזמין בסופר. לא איכפת לי אם המקרר ריק. אם יש קפה בבית אני לא דואגת. כמובן, רצוי שיהיו מאפים קטנים לקפה, או עוגת קרמשניט. וקצת פיצוחים מהמעדניה שברחוב. יש לי צרכים מועטים ואין לי תלונות. ההתנהלות שלי יקרה במקצת משל חברותיי. אולי ב 70%. אבל מפני שאין לי הכנסה גבוהה, אני לא צריכה לחשוב הרבה על מה שאין,או לדאוג בגינו, אבל אני מודאגת לפעמים ממה שיש.

יש חתול.

אז ככה. אם ה"ילדים" בבית אני לא נלחצת מזה שאין מה לאכול. ה"ילדים" יודעים לצאת מן הבית במכונית שלי, ללכת למסעדה עם כרטיס האשראי שלי, ואני לא חושבת שהם סבלו אי פעם מניקיון שיניים.

לעומת זאת החתול שלי ג'וליאן לא יודע לעשות את כל הדברים הללו, למרות שלפעמים מתחשק להגיד לו "קח 50 ש"ח ולך למקדונלדס. ותעזוב אותי, חתיכת ישראלי!”
אין מצב שלג'וליאן אין מלאי מזון בבית. אין מצב! אתמול בבוקר אני מאכילה את ג'וליאן במנת המזון האחרונה שיש בבית. מיד אני מתקשרת לחנות החיות ומזמינה שקי מזון כאלה ואחרים, לפי טעמו האליטיסטי של חתול הזבל שלי, שאני אוהבת אותו כנפשי.

השעות עוברות והמשלוח לא מגיע. ג'וליאן לא נותר אדיש למצב, והוא מיילל קצובות "מאו מאו" בפתיחת לוע רחבה, עד כי אני רואה את קיבתו הריקה משקשקת לי על המצפון. ג'וליאן משמיט את ה י' של ה"מיאו" רק בזמן חירום, ואני מבינה שהוא על סף התקשרות לדר' קדמן. ג'וליאן חושב כנראה שאני לא מבינה מה רצונו, לכן הוא רומז באופן סובטילי: הוא רץ מהר למטבח, נעמד ליד צלחתו הריקה ומסתכל בי במבט מאשים. וגם מקיא תוך כדי כך כדור צמר גדול שאיחסן בקיבתו.
השעה כבר שמונה.אני מחליטה להתקשר לחנות. זו חנות שאני קונה בה שנים, דרך הטלפון. בחנות לא עונים. על כרטיס הביקור רשומים מספרי הסלולרי של הבעלים, זוג צעיר ממוצא רוסי (היא או הוא גם מביאים את המשלוח הביתה)
אני שואלת את הגברת -בעלים מה קרה למשלוח שלי. ג'וליאן בינתיים קופץ אל ידית הדלת הראשית על מנת לברוח למרחב החופשי , בו יש סיכוי למצוא משהו לנשנש.
הגברת -בעלים עונה לי "מה קרה לך, ביום שלישי אין משלוחים!” זה כנראה נוהל חדש. אני אומרת לה שהעובד שלה לא יידע אותי בזמן ההזמנה. הגברת-בעלים עונה "הוא מטומטם וחדש, אז אני (בציניות) אפטר אותו.” "אני לא ביקשתי שתפטרי אותו, רק שתקחי אחריות על העובד שלך כי הוא מייצג אותך". ואני ממשיכה בדאגה אמיתית " יש כאן בעל חיים שאין לו מה ...” אבל היא טורקת לי באמצע המשפט..
טוב, אני קצת רואה אדום, ומיד מתקשרת חזרה, היא לא עונה. שעל כן אני רושמת לה SMS: "את טורקת טלפון ללקוחה שלך? לא רק שאינך מקצועית, את גם חצופה, ובזה איבדת לקוחה של שנים.
אני מקבלת חזרה SMS בהאי לישנא: 'לקוחות מסריחות כמוך אני לא צריכה. שלא יראה אותך יותר אצלי אני יבטל את הקניה מחר לא בא לי למקור לך שום דבר לכי לישון בשקט גיברת (השגיאות במקור).

זהו. אין מפלט. הם בכל מקום. הם מתרבים, הם תופסים אותנו לא מוכנים בבתינו. אין להימלט מהם.

אגב, אתם כבר מכירים אותי קצת. מה לדעתכם היה ההמשך?
האם הגבתי?
האם היא ביקשה לסגת מדבריה?
האם המשטרה נאלצה להתערב?
אני אתן לכם רמז קטן: המיזנטרופית היא ליידי מלידה. בעוד בת השיח שלה היא בת זונה חסרת תרבות.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

112 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת