00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

האיש והשושן

האיש והשושן - משל פרחים.

 

היה היה איש אחד שמאוד אהב פרחים. אהב, כלומר בבוא האביב היה יוצא מביתו ומתענג על שלל הצבעים והניחוחות שבשדה. כל הפרחים יפו בעיניו ללא הבדל בצבע, בגודל ובניחוח, ובודאי שללא הבדל במין, כי את שלל מיניהם לא טרח ללמוד. 

יום אחד נתקל האיש בשושן עדין ויפיפה. השושן היה היחיד מסוגו בשדה ולמיטב זכרונו של האיש (והיה לו זכרון טוב) מעולם לא נתקל בשכמותו קודם לכן. ובעודו בוחן את הפרח הנדיר הזה, קרה לאיש משהו שלא קרה לו קודם לכן - הוא התאהב. ועם האהבה באה הרכושנות. האיש החליט שרק לו עצמו מגיע להינות מהשושן המופלא שמצא. על כן מיהר לחפור את הפרח על גבעולו, עליו, בצלו ושרשיו ולהביאו לדירתו, שם שתל אותו בעציץ מפואר והניח אותו על אדן המרפסת הגדולה שבסלון למען יוכל להתענג על מראהו וניחוחו בכל עת שיחפוץ. 

תגידו - הפרח נבל בדירה, הרחק מהשדה בו צמח, אבל לא כן הוא. תחת טיפולו המסור של האיש נקלט השושן בעציצו וצמח שם לתפארת ואף הוסיף עלים וניצני פריחה. וכל קרובי המשפחה והידידים שמחו למראהו, והאיש היה מאושר. עד כדי כך מאושר שלא שם לב כי האביב בא והלך זה מכבר, ולא יצא אל השדה כהרגלו. 

עברו שנים. הפרח המשיך ללבלב בדירה ולשמח את לב האיש, והאיש היה מנשקו בטרם צאתו מהבית ובשובו מעבודתו, מלטף קלות את הכותרת הארגמנית ופונה לעיסוקיו. קרוביו וידידיו היו מציינים בהיכנסם שהפרח נראה יפה מתמיד לפני שהפנו לו את גבם ושקעו בעם האיש בשיחה מעמיקה על ענייני דיומא. 

ואותו האביב נזכר האיש שכבר מזמן לא יצא אל השדה להתענג על פרחי הבר, ובנסיון לפצות את עצמו על השנים האבודות, התארגן ויצא לקמפינג שנמשך מספר ימים. בשובו לביתו עמל לפרוק את רכבו, התקלח, דחס את בגדיו המאובקים והמיוזעים למכונת הכביסה והפעילה, פרש את האוהל ושק השינה לאיוורור וישב לאכול ארוחת ערב מזינה ולשתות כוס קפה. אחר כך ישב לקרוא את כל האימיילים שהצטברו, להוריד את התמונות ממצלמתו הדיגיטלית ולחלוק את אלבום הפיקאסה שלו עם חבריו וקרוביו. בסופו של דבר הוא היה עייף כל כך שהוא פשוט קרס על המיטה וישן שנת ישרים עד הבוקר. 

למחרת, בדרכו לעבודה הוא נזכר שלא ניגש אל הפרח שלו. יתרה מזאת, הוא נזכר שלא דאג שמישהו יבוא להשקות בזמן היעדרו. 

מזל שהשושן הוא גיאופיט, חשב לעצמו (גיאופיט זה צמח בצל. הוא בכל זאת ידע משהו על צמחים, מסתבר), אבל מצפונו ייסרהו במשך כל שעות העבודה (אם כי לא מספיק בשביל שישוב לביתו מיד. אחרי הכל, מה זה עוד יום של עיכוב אחרי שבוע שלם של שיכחה?)

בשובו לביתו גילה האיש שהעציץ יבש כמו מדבר. מזל שזה גיאופיט, אמר שוב לעצמו ומיהר להשקות את השושן שלו. אדמת העציץ רוותה מים והאיש נשם לרווחה, אך כשמשך את ידו האוחזת בקנקן, נשרט. בחן האיש את גבעול שושנו וראה כי צמח שם קוץ.

קוץ לשושן? משך האיש בכתפיו, והלך להדביק פלסטר על השריטה. 

עוד זמן עבר. האיש שב לטייל בשדות ולהתענג על הפרחים מקטן עד גדול, ומאדום עד סגול. ולשושנו הקדיש פחות ופחות מזמנו. תבינו, הרי הוא היה איש מאוד עסוק! אחרי הכל זה לא נורא אם משקים רק פעם ב - (גאיופיט, כבר אמרנו את זה?) ואם העלים היבשים שנושרים מצטברים סביב (באמת, השושן הזה עושה המון לכלוך), ואם כל פעם שמתקרבים אליו נשרטים מהקוצים שלו (איזה מן דבר זה בכלל? מי זה שמע על שושן עם קוצים? נראה שהם רק מתרבים מיום ליום!) ובכלל, כבר ציינו באזניו של האיש שהשושן שלו השמין מאוד. הגבעולים שלו הלכו והתרחבו, הלכו והתעבו. 

הוא בכלל לא יפה כמו שחשבתי, הרהר האיש בניד ראש, כאשר לקח את העציץ עם השושן ממרפסת הסלון ועשה לו רילוקיישן לחלון של מרפסת הכביסה. 

אבל כל אותה העת המשיך השושן ללבלב ולהצמיח פרחים עדינים ומרהיבים ביפים, ומידי שלושה ימים, עת כיבס האיש את בגדיו, היה שולח לשושנו חיוך קטן, שואף את ניחוח פרחיו ומרטיב את אדמת עציצו במים מכיור הכביסה. 

זה שושן זה? זה קקטוס! אמר אחד מרעיו שבא לבקרו. 

ואללה, אמר האיש. במרפסת הסלון שלו מזה כמה שבועות עמד עציץ בגוניה. צמח נוי יפה לכל הדעות. 

טוב שהחלפת את הקקטוס הזוועתי שלך בבגוניה הזו, אמרה אמו. היא יפה כמעט כמו הבגוניה שלי! וגם אחיו הנהן בהסכמה. גם לו היה עציץ בגוניה. בכלל, נראה היה שלכל חבריו וקרוביו היו בגוניות. לאיש היה פעם שושן מיוחד ונדיר אבל עכשיו היתה לו בגוניה כמו לכולם. ובמרפסת הכביסה היה לו גם קקטוס שמן וקוצני ששרט אותו בכל פעם שקרב להשקותו. 

קקטוס לא צריך השקיה, אמר האיש לעצמו. מספיקים לו גשמי החורף. אמר והעביר את העציץ הדוקרני והכבד אל אדן הגג של בניין הדירות. הגיע הזמן להכניס עוד בגוניה הביתה. 

עברו כמה חודשים, והאיש גילה שבצד ביתו נוהגים להתקבץ אנשים מידי יום ביומו. בהתחלה היו אלה שניים שלושה בכל פעם, ובהמשך היו אלה קבוצות שלמות. יום אחד גברה סקרנותו של האיש והוא נדחק ביניהם וגילה את הקקטוס שלו שתול באדמת החצר האחורית במקום אליו נפל מהגג, ושרשיו משתרגים מתוך העציץ השבור אל תוך האדמה הקשה, היבשה. קוציו היו צפופים מאוד, ארוכים ומשוננים, וגבעולו היחיד היה כדורי ומחורץ. אבל בין קוציו המאונקלים עדיין לבלבו פרחים עדינים ויפיפיים שניחוחם משובב נפש. 

זהו צמח נדיר ביותר, הסביר לו אחד המתקבצים סביב. אכן מיוחד ומופלא, הסכימה איתו אחת אחרת. 

חש האיש בושה וכלימה בליבו, ותחושת חרטה. וכן, גם קנאה עזה. כאשר הלכו האחרים לדרכם מיהר להביא עציץ חדש ואת חפירה, אבל האדמה היתה קשה מידי לחפור בה, וכאשר ניסה האיש לעקור את הצמח ולהכניסו לעציץ, נפצע בקוציו עד זוב דם. 

אחרי שעה ארוכה של דם שפוך ויזע, נכנע האיש, אסף את כליו, עזב את הקקטוס הנדיר והמופלא ועלה חזרה לביתו, אל הבגוניה שלו, שהיתה כמו כל בגוניה אחרת על כל מרפסת אחרת בעיר. 

 

מוסר השכל 1: מי שלא יודע להעריך פרחים נדירים עדיף לו שיסתפק בגידול בגוניות.

מוסר השכל 2: מי שיש לו בביתו שושן נדיר ומופלא, כדאי לו שישקיע בו ולא יזניחו, שמא יהפך לקקטוס קוצני. כי שושן שנפגע מהזנחה והפך לקקטוס כבר לא יתן שיאהבו אותו מקרוב. 

דיסקליימר: כותבת משל זה מאוד אוהבת גם שושנים וגם קקטוסים. ואתם יודעים מה, אפילו בגוניות.  

 

משל זה הוא מקורי שלי ואינו מועתק משום מקום. אם הוא מוכר לך מאיפשהו, שווה לך לבדוק אם במרפסת האחורית בביתך אין איזה קקטוס שהיה פעם השושן המיוחד והנדיר שלך. 

 

מוקדש לשושנה הנדירה, המיוחדת והיפיפיה שלי. יקירתי, אין אדם בעולם ששווה לגדל קוצים בגללו. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת